מאת: מודי בוכבינדר
כבכל שנה בשלהי
עונת הניווט יצאנו ל"טיול השנתי" לצ'כיה.
לאחר החלפת מטוס
אל על במטוס של חברה צ'כית
(מה
ששידרג את ארוחת הבוקר מכלום לסנדביץ
שלם!!)
נחתנו בפראג והתקבלנו
כרגיל על ידי ברקו שחיכה לנו בשדה התעופה.
ראשית חוכמה קיבלנו את
תוכנית המחנה שכללה כריכה תלת-מימדית
ואת התוכנית המלאה של האימונים,
התחרויות,
הטיולים והשעות המדויקות
של כל הפעילויות. לקראת צהרים
הגענו למלון ששכן בין צוקים בתוך יער צכי
אופייני ומקסים.
בימים הקרובים גילינו
וחקרנו את כל מסלולי ההליכה הנהדרים
המקיפים את המלון. המלון היה מלון
משפחתי לא גדול (הקבוצה
שלנו מילאה אותו)
שנבנה לפני למעלה ממאה
שנה ונראה קצת מיסתורי.
הוא הזכיר לי סיפורי מתח
של אגאטה כריסטי בסגנון הרצח באוריינט
אקספרס,
בהם נרצח אחד הנווטים
והעלילה חושפת את היחסים המורכבים,
ההתחרות,
השנאות הקטנות והליכלוכים
בדרך לפתרון התעלומה.
זה כמובן לא מתאים לקבוצה
המגובשת והנחמדה של הנווטים שהתיצבו השנה
למחנה. עשינו הכרות עם
חדר האוכל של המלון.
הנוהל הקבוע לארוחות
הצהרים והערב הוא הגשת מרק לכל אחד בנפרד
ולאחר מכן ניתן לקחת אוכל בצורה חופשית.
הצלחנו לקבל מרק אחר בכל
ארוחה בלי לחזור פעמים על אותו מרק.
המלון השתפר מפעם לפעם
במהירות ההגשה לקבוצה גדולה של אנשים
רעבים ביחד וגם כמות הירקות השתפרה.
חלק מהנווטים אפילו חשבו
מחוץ לקופסה והקדימו את המנה העיקרית
למרק לתדהמת צוות המלון.
כמובן שהבירה היא חלק בלתי
נפרד מכל ארוחה. לאחר מנוחת צהרים
קצרה יצאנו בהליכה של כרבע שעה לניווט
הראשון שהיה בשיטת סקור.
הכרות ראשונה עם שטח מיוער
המכיל עליות וירידות היסטריות למרות שרוב
הניווט שמר פחות או יותר על קו הגובה.
התחנות אלקטרוניות,
המפות מדויקות והתחנות
לא מוסתרות יותר מדי.
רוב האנשים הצליחו לסיים
את כל המסלול ולהגיע לכל התחנות, בסיום
צעדנו חזרה למלון.
לאחר היום הראשון
שלא היה אינטנסיבי מדי נכנסנו לשלושה ימי
אימון בהם התקיימו שני אימונים ליום.
באימונים ניתן לבחור בין
מסלול ארוך,
בינוני וקצר ומי שזה לא
מספיק לו יכול לקבל מפת מסטר ולהכין לו
מסלול כרצונו.
את המפות קיבלנו כבר בזמן
ארוחת הבוקר או הצהרים לפני הניווט ואפשר
להתכונן קצת.
כל המסלולים והתחרויות
היו בטווח של עד חצי שעה נסיעה מהמלון כך
שלא בילינו זמן מיותר באוטובוס. הניווט ביום השני
התחיל,
ועוד יותר חשוב,
הסתיים,
בפאב.
כך שניתן לסיים את הניווט
בבירה צוננת.
השטח כמובן שונה מאוד
מהשטח בארץ.
הניווט לא כלל עליות גדולות
אבל כלל סוגים שונים של יער,
תעלות מים וביצות קטנות
ועוד פרטי נוף שאין לנו בארץ.
מזג האויר האיר לנו פנים
והיה די חמים כך שהיה כיף לרוץ ביער.
כל אחד קיבל מיד בסיום את
זמני הבינים שלו ויכול לנתח בפרוטרוט את
המסלול.
לאחר הפסקת צהרים
יצאנו לשטח שונה לחלוטין.
צוקי סלעי אבן חול מרשימים
על שטח מצומצם יחסית ומפה בקנה מידה 1:7500
חייבו שמירת קשר תמידי עם
המפה וזיהוי כל סלע כדי לחסוך עיקופים
ולזהות את מיקום התחנה במהירות.
השטח,
באופן כללי,
מדהים ביופיו וצריך לא
לשכוח גם להנות מהנוף ולא רק מהניווט.
בערב התכנסנו
לצפות בסרטים שצולמו במצלמת הראש של דניאל
גריף ולשמוע אותו מנתח את המסלול.
הייתי מציע למי שלא היה
להסתכל קצת על הסרטים כדי לראות את הנוף
הנהדר.
ניתוח המסלול לא בהכרח
רלוונטי למה שיש לנו בארץ.
השמש זרחה כל יום
בסביבות 4
בבוקר,
ואם זה לא מספיק,
בשעה 7
הכנסייה הסמוכה למלון
צלצלה בעוז בפעמונים כך שרוב האנשים
הספיקו לחרוש את שבילי ההליכה סביב המלון
כבר לפני היציאה לאימון הבוקר ולפעמים
אפילו לפני ארוחת הבוקר.
בחלק גדול
מהניווטים היו גם אטרקציות לפני ואחרי
הניווט.
חוץ משני ניווטים
שהתחילו והסתיימו בפאב,
בניווט אחר עשינו טיול של
כשעה מהמלון אל נקודת הזינוק,
הלכנו ביחד על שביל ביער
וצפינו באצבעות סלע ענקיות משני צידי
השביל.
בניווט אחר ניווטנו בתוך
פארק של מצוקי אבן חול.
בסיום הניווט הצטרפתי
לעוד כמה חברים לטיול חופשי בפארק ואז
גילינו שאנו לא היחידים שחשבנו על הרעיון
הזה ופגשנו את מרבית הנווטים מטיילים
להנאתם.
פגשנו אפילו נווטים שעצרו
באמצע הניווט,
טיילו קצת להנאתם ולאחר
מכן המשיכו במסלול.
בחלק מהמסלולים
נקודת הסיום שונה מנקודת היציאה והאוטובוס
הוריד אותנו בהתחלה ואסף אותנו מנקודת
הסיום.
כל ערב ניסינו
להרים ערב מעניין לכולם.
זיו מנסה לגוון את צילומי
הניווט ממצלמת הראש של דניאל כך שהוא רץ
אחרי רפי הימן ומצלם אותו או להפך ועוד
קומבינציות בימוי שונות.
בנוסף שמענו הרצאות מעמרי
וונדל על חיים מחוץ לכדור הארץ וגם ממיכה
נצר על צ'כיה.
ערב אחד אנחנו אפילו הצלחנו
לראות הקרנה משותפת של גמר גביע האלופות
האירופאי.
יום לפני תחילת
התחרות הסתפקנו באימון בוקר ונסענו אחר
הצהרים לראות את מפעלי סקודה בצ'כיה.
הסיור התחיל
במוזיאון המכוניות המציג את היסטורית
המפעל ומכוניות מכל הזמנים ומלווה בהסברי
מדריכה מקומית.
לאחר מכן נסענו למפעל עצמו
וראינו איך מכמה לוחות פח עושים בכמה דקות
דלתות רכב וחלקים אחרים באמצעות מכבשים
כבדים שמעצבים וחותכים את הפח בקצב מסחרר.
בסיום ראינו את קו הייצור
עצמו.
פועלים צ'כים
מרכיבים חלקים שונים של הרכב במשמרות של
8 שעות
מסביב לשעון,
הסכמנו ביננו שהעבודה
נראית די משעממת.
למחרת הגיע יום
התחרות הראשון.
השתתפנו בתחרות אזורית
עם כ- 1200
איש.
היום הראשון היה מסלול
long המתחיל
בשעות הצהרים.
אזור התחרות מלא אוהלים
ואנשים ואנחנו כובשים לעצמנו פינה בצל
כי ברקו שכח את האוהל בבית.
כרגיל חלק מהמתחרים צריך
לחכות שעות ארוכות לזינוק.
הזינוק מרוחק מעל שנים
וחצי קילומטר ומצריך טיפוס של מעל 200
מטר,
כך שהוא ניווט בפני עצמו
(לפחות
מבחינה פיזית)
. לאחר ההליכה המפרכת צריך לנוח כמה דקות טובות לפני הזינוק עצמו. מהזינוק רצים כ 250 מטר עד לנקודת חלוקת המפות ורק שם מתחיל הניווט עצמו. המסלול עצמו עובר בשטחים קצת שונים משטחי האימון שבהם ניווטנו במשך השבוע והיער שופע נווטים צ'כים שרצים כמו איילות בעליות ובין הסבכים. בגלל העליה לנקודת הזינוק הניווט עצמו רובו בירידה למרות שיש פה ושם גם עליות. לפני ואחרי התחרות בילינו בדוכני המכירה של ציוד הספורט ורבים רוכשים ציוד ניווט שקשה למצוא בארץ (למשל משקפי ניווט עם זכוכית מגדילה בחלק התחתון שזוכה לפופולריות בקבוצה) או חברות שאינן מייבאות לארץ ולפעמים סתם חולצה יפה או פריט אחר. יש כמובן גם דוכני אוכל למרות שאין את הנקניקיות האהובות עלי. גם בירה כמובן לא חסר. חלק מאתנו מצליח להתמקם בחלק העליון של הטבלה למרות שאין מישהו שמגיע לפודיום. לאחר שכולם סיימו חזרנו עמוסי חוויות למלון.
למחרת המסלול
הבינוני באותו מקום ועם אותו הזינוק.
הפעם המסלול קצר הרבה יותר
ומכיל מספר גדול של תחנות (3.2
קילומטר עם 19
תחנות במסלול שלי).
ביער יש המון תחנות וצריך
להקפיד על קודי התחנות הנכונים.
אני מגיע יותר מפעם אחת
לתחנה שאיננה במסלול שלי.
נקודת ה 100
והסיום זהות ודוכני הקניות
והאוכל עדיין קיימים למי שלא הספיק אתמול.
הפעם הניווט מתקיים בבוקר
כך שחזרנו לארוחת צהרים מאוחרת מעט במלון.
אחר הצהרים נפרדנו מצ'כיה
בטיול למבצר שבנוי על שני צוקי סלע מדהימים
שראינו מהכביש במשך כל הביקור ושעה קלה
בעיר נחמדה לא הרחק ממנו.
ביום הסיום פותחים
את ארוחת הבוקר כבר ב 5
בבוקר ובשעה 6
אנחנו כבר על האוטובוס
בדרך לשדה התעופה.
למרות חששות ברקו אנחנו
לא נתקלים בפקקים מיוחדים ומגיעים בזמן
לטיסת הבוקר לארץ.