לתפוס גובה

מאת:זיו נוימן
או לתפוש גובה ?
צמד המילים שכתיבן מתחלף בין סמ"ך לשי"ן שמאלית תקינים, ויש המפרידים ביניהם באופן הבא:
תפיסה (grasp, במובן הפיסי) – תפיסה פיסית של חפץ. למשל: הילד תפס את הכדור.
תפישׂה (grasp, במובן המופשט; conception) – תפישׂה מופשטת של רעיון. למשל: לילד יש תפישׂה מהירה.

בבואי למפות את ביצות חדרה התעסקתי בהתלבטויות לא מעטות בזמן תהליך מיפוי קווי הגובה. בעוד שלהגדרת השיחים, השטחים והשבילים ההגדרות ברורות וקלות למדי הרי שלציור קווי הגובה יש תמיד מספר אופציות ולא תמיד האחת טובה יותר מאשר השניה, בדיוק כפי שקיים גם בשפה העיברית ובדוגמא הנ"ל.
היכן מתחילים ? בשקע או בכיפה ? האמת שזה לא משנה, התוצאה תהיה זהה בשני המיקרים כל עוד אתם מקפידים לעבוד באופן עיקבי.
על מה להקפיד ?
אני הקפדתי או לפחות ניסיתי ברוב המיקרים להקפיד על יצירת הבחנה בתלילות השטח באמצעות ציפוף קווי גובה או הכנסת קווי צורה נוספים ליצירת תחושת תלילות גם אם אין ביטוי נכון לגובה היחסי מעל פני הים.
הדבר השני עליו הקפדתי היה הכיוון האופקי של השבילים: עליה, ירידה או מישור. ריבוי השבילים בשטח דווקא אפשר לי מיפוי קל יותר של קווי הגובה בהסתמך על כיוונם של השבילים יחסית לאופק. כך שאם הלכתי על שביל בנקודה שבה הוא מתחיל להתרומם או לרדת הרי שהשתדלתי להעביר את קו הגובה באותה נקודה כך שיחצה את השביל, כמובן אם השביל מצוי במישור השתדלתי להרחיק ממנו את קווי הגובה על מנת שלא יחצו אותו.
זו כל התורה וגם אם חטאתי פה ושם בתיאור פני השטח בצורה מוגזמת הרי שמיפוי התבליט בשטח פתוח הוא מהנה מאוד ומשול למעין תשבץ ענק שבו פתרון הגדרה אחת משמש גם כרמז לפתרון הגדרה שכנה, אם משהוא לא מסתדר בתהליך המיפוי אז בדיוק כמו בתשבץ צריך לחזור להגדרה הקודמת וכו'... לעיתים כמו בתשבץ לא הצלחתי תמיד להגיע לפתרון הנכון בשטח ואת התשובה הייתי מגלה בבית או בזמן שחשבתי על השטח וכמובן בודק באם התשובה נכונה בביקורי הבא בביצות.

קצת נוסטלגיה:
מודה, אני "חדרתי" במקורי ונעים היה לי לחזור לנוף ילדותי, להזכר בג'מוסים שרבצו בביצה וגם בנו הנערים שרחצנו בה עת היתה נמלאת מי גשמים, קוטפים אשכוליות בפרדסי הסביבה והכי חשוב: מנווטים בניווטים שארגן המורה לשל"ח.
מצורפים קטעי מפה של אותו האזור, מפה מ1981 שמיפה צביקה דודלזק ושורטטה ביד, מפה של צמד פולנים מ 1991, מפה של סרגיי יאקימוב מ 2001 והמפה שהכינותי השנה.
השבילים הרבים מעידים שאת מקומם של הג'מוסים, התמימות והטיולים הרגליים תפשו רכבי השטח שעושים שמות באחרון השטחים הפתוחים בין גדרה לחדרה. 
מיפוי 1981

מיפוי 1994
מיפוי 2001
מיפוי 2011

על המפה - ביצות חדרה


מאת: מיכה נצר
במישור החוף של ארץ ישראל פזורים גופי מים באגנים סגורים שנוצרו כתוצאה מרכסי החול והכורכר, שחסמו את המוצא לים. אגנים אלה נקראו בערבית בירכֶה, כלומר ברכת מים, או בָּאצָה (מבוטא באסה), ביצה. כיום נקראים האגנים הקטנים בשם שלוליות חוף והגדולים בשם ביצה. רוב האגנים נוקזו במהלך השנים למניעת מחלת הקדחת מחד ולשטחי בניה מאידך. הנותרים הפכו לשמורות טבע, וביניהם ברכת רוברטס (ליד אשדוד), שלולית חולון, שלולית געש, ביצת פולג וברכת יער. האחרונה היא שריד של ביצת חדרה.
אדמת חדרה בשטח 50 אלף דונם נרכשה על ידי יהושע חנקין לפני כ-125 שנה. האדמה, בשמה הערבי חצ'ירה (מבוטא חדירה), שפרושה הירוקה, נרכשה בזול בגלל הביצה ובגלל בידודה מכל מקום אחר, שבעליה הערבים נטו להפטר ממנה. בסוף שנת תרנ"א – 1891 התישבו הראשונים בחאן ההרוס (כיום מוזיאון במרכז העיר) ובאוהלים סביבו. את חומרי הבניה הראשונים הביאו בים מיפו. חזון המתישבים היה, כמושבה ראשונה על חוף הים, שבמקום יקום נמל עברי. אנשים נפגעו די מהר על ידי מחלת הקדחת שהפילה חללים רבים ואחדים עזבו את המקום. עם הבאת עצי האקליפטוס לארץ נשתלו רבים במטרה ליבש את הביצות, כפי שהאמינו אז, אך מה שעזר באמת היה הניקוז בתעלות שנחפרו מהביצה לים. בגלל הקשיים נעזרה חדרה בברון בנימין רוטשילד, ממקום מושב הפקידות בזכרון יעקב.
כיום מונה חדרה כ-80 אלף תושבים.
על שפת הים בנה חנקין את ביתו וקרא למקום גבעת אולגה (כיום מסעדה קטנה) על שם אשתו. המפרץ הקטן לרגלי הגבעה נקרא מפרץ בנימין על שם הברון.
ברכת יער, היא שארית ביצת חדרה, נשארה והפכה לשמורת טבע.   

מרוסיה באהבה

ניסוי ראשון: ניתן לילדים לנווט ב 3 מסלולים קלים שבהם סימון התחנות נעשה באמצעים שונים : פעם אחת בטושים, פעם אחת עם מנקבים רגילים ופעם אחת עם ניקוב אלקטרוני. בסיום הניווט בודק המורה את כרטיסי הביקורת ובמקרה של הכרטיסים האלקטרוניים מופקת לילדים פתקית קטנה ועליה זמני הביניים, התוצאה והמיקום.
היכן יחוו הילדים את החוויה הגדולה יותר ? חוויה שתגרום להם לרצות לנווט פעם נוספת ?
ניסוי שני: נניח ואתם זוג נווטים המזדמנים לתחרות ניווט מקומית או ארצית. אחד מכם מקבל כרטיס ביקורת מבריסטול והשני מקבל כרטיס אלקטרוני, בסיום הניווט מופקת פתקית קטנה ועליה זמני ביניים , תוצאת הנווט מופיעה על גבי מסך LCD ואילו כרטיס הביקורת העשוי בריסטול מושלך אחר כבוד לטיפול מאוחר יותר שבו יחושב זמנו של הנווט ואולי יוזן באינטרנט אם יימצא ע"י המארגנים. מי מהנווטים ירצה לחזור לחווית הניווט ?
ניסוי שלישי: אם נניח ועלות הניווט כוללת גם את הבעלות הקבועה על הכרטיס האלקטרוני ובסיום הניווט הכרטיס נשאר ברשותו של הנווט המזדמן, האם הוא ישוב לנווט בשבוע הבא?
המערכות האלקטרוניות שמצויות בשוק Emit  ו SI נותנות את התמורה, אבל, משתמשי הקצה שהם הנווטים, אוחזים בידם מכשיר שהוא יקר מדי לחלוקה חופשית לכל דיכפין, הסיכון הכספי של המארגנים המפקידים (מפקירים בלשון הגשש) ציוד של מאות שקלים בידיו של ילד זב חוטם שזה עתה למד מהו ניווט, גדול מדי כשמדובר במערכות המצוינות מעלה.
הנתון של מחיר נמוך היה הקו המנחה והדרישה של משרד הספורט הרוסי כשזה החליט לתת מענק סיוע לאלכסנדר קרדיומוב - האיש שעומד מאחורי פיתוחה של מערכת ה SFR והאורח של האיגוד לספורט הניווט בישראל בתחילת נובמבר.
כן, הנהלת האיגוד הבינה גם היא שהמפתח לקיומו של ספורט עממי להמונים הוא גם ספורט בלתי אמצעי, בדיוק כפי שאנו מכנים את ספורט הניווט ורוצים שימשיך להיות כזה - כל מה שצריך זה מפה ושטח מתאים לרוץ בו. יצירת מעמדות של בעלי כרטיס אלקטרוני וחסרי כרטיס אלקטרוני מרחיקים את אלו שרוצים לטעום קצת ניווט וגם מסבכים את יכולת הארגון ומתן השירות של המועדונים.
בשלב הראשון רכשנו 50 תחנות ו 500 כרטיסים עם ליווי צמוד של אלכסנדר.
בשלב השני נבדוק את המערכת גם בתחרויות ניווט של צה"ל (שם יש דרישה גוברת לארגון מקצועי של האיגוד) וגם בליגת הניווט של בתי הספר.
בשלב השלישי נבדוק את המערכת בתחרויות ניווט מיוחדות.
בשלב הרביעי והאחרון (שיהיה בעוד כ 4 שנים) נחליט האם להכניס בהדרגה את המערכת לתחרויות רשמיות של האיגוד במקום מערכת ה EMIT. תלוי כמובן באמינותה של המערכת, אמינות החברה הרוסית ורכישת מלאי מספק של תחנות וכרטיסים.
מהתרשמות ראשונה נראה שהמערכת עובדת היטב, התוכנה תומכת בעיברית, הארגון פשוט וחווית הניווט חביבה למדי היות והניקוב נעשה באמצעות אצבעו של הנווט על כפתור. הקירבה של הצ'יפ הצמוד לגב האצבע ופעולת הלחיצה נותנות את האישור למעבר בתחנה. ייתרון נוסף למיקומו של הצ'יפ על גב האצבע מאפשר לנווט להשתמש באופן חופשי ביד זו ללא הפרעה כשהוא נע בשטח וכמובן הדבר החשוב ביותר הוא מחירו של הצ'יפ שעולה כ 20 שח (ברובלים זה נשמע יותר)