לתפוס גובה

מאת:זיו נוימן
או לתפוש גובה ?
צמד המילים שכתיבן מתחלף בין סמ"ך לשי"ן שמאלית תקינים, ויש המפרידים ביניהם באופן הבא:
תפיסה (grasp, במובן הפיסי) – תפיסה פיסית של חפץ. למשל: הילד תפס את הכדור.
תפישׂה (grasp, במובן המופשט; conception) – תפישׂה מופשטת של רעיון. למשל: לילד יש תפישׂה מהירה.

בבואי למפות את ביצות חדרה התעסקתי בהתלבטויות לא מעטות בזמן תהליך מיפוי קווי הגובה. בעוד שלהגדרת השיחים, השטחים והשבילים ההגדרות ברורות וקלות למדי הרי שלציור קווי הגובה יש תמיד מספר אופציות ולא תמיד האחת טובה יותר מאשר השניה, בדיוק כפי שקיים גם בשפה העיברית ובדוגמא הנ"ל.
היכן מתחילים ? בשקע או בכיפה ? האמת שזה לא משנה, התוצאה תהיה זהה בשני המיקרים כל עוד אתם מקפידים לעבוד באופן עיקבי.
על מה להקפיד ?
אני הקפדתי או לפחות ניסיתי ברוב המיקרים להקפיד על יצירת הבחנה בתלילות השטח באמצעות ציפוף קווי גובה או הכנסת קווי צורה נוספים ליצירת תחושת תלילות גם אם אין ביטוי נכון לגובה היחסי מעל פני הים.
הדבר השני עליו הקפדתי היה הכיוון האופקי של השבילים: עליה, ירידה או מישור. ריבוי השבילים בשטח דווקא אפשר לי מיפוי קל יותר של קווי הגובה בהסתמך על כיוונם של השבילים יחסית לאופק. כך שאם הלכתי על שביל בנקודה שבה הוא מתחיל להתרומם או לרדת הרי שהשתדלתי להעביר את קו הגובה באותה נקודה כך שיחצה את השביל, כמובן אם השביל מצוי במישור השתדלתי להרחיק ממנו את קווי הגובה על מנת שלא יחצו אותו.
זו כל התורה וגם אם חטאתי פה ושם בתיאור פני השטח בצורה מוגזמת הרי שמיפוי התבליט בשטח פתוח הוא מהנה מאוד ומשול למעין תשבץ ענק שבו פתרון הגדרה אחת משמש גם כרמז לפתרון הגדרה שכנה, אם משהוא לא מסתדר בתהליך המיפוי אז בדיוק כמו בתשבץ צריך לחזור להגדרה הקודמת וכו'... לעיתים כמו בתשבץ לא הצלחתי תמיד להגיע לפתרון הנכון בשטח ואת התשובה הייתי מגלה בבית או בזמן שחשבתי על השטח וכמובן בודק באם התשובה נכונה בביקורי הבא בביצות.

קצת נוסטלגיה:
מודה, אני "חדרתי" במקורי ונעים היה לי לחזור לנוף ילדותי, להזכר בג'מוסים שרבצו בביצה וגם בנו הנערים שרחצנו בה עת היתה נמלאת מי גשמים, קוטפים אשכוליות בפרדסי הסביבה והכי חשוב: מנווטים בניווטים שארגן המורה לשל"ח.
מצורפים קטעי מפה של אותו האזור, מפה מ1981 שמיפה צביקה דודלזק ושורטטה ביד, מפה של צמד פולנים מ 1991, מפה של סרגיי יאקימוב מ 2001 והמפה שהכינותי השנה.
השבילים הרבים מעידים שאת מקומם של הג'מוסים, התמימות והטיולים הרגליים תפשו רכבי השטח שעושים שמות באחרון השטחים הפתוחים בין גדרה לחדרה. 
מיפוי 1981

מיפוי 1994
מיפוי 2001
מיפוי 2011

על המפה - ביצות חדרה


מאת: מיכה נצר
במישור החוף של ארץ ישראל פזורים גופי מים באגנים סגורים שנוצרו כתוצאה מרכסי החול והכורכר, שחסמו את המוצא לים. אגנים אלה נקראו בערבית בירכֶה, כלומר ברכת מים, או בָּאצָה (מבוטא באסה), ביצה. כיום נקראים האגנים הקטנים בשם שלוליות חוף והגדולים בשם ביצה. רוב האגנים נוקזו במהלך השנים למניעת מחלת הקדחת מחד ולשטחי בניה מאידך. הנותרים הפכו לשמורות טבע, וביניהם ברכת רוברטס (ליד אשדוד), שלולית חולון, שלולית געש, ביצת פולג וברכת יער. האחרונה היא שריד של ביצת חדרה.
אדמת חדרה בשטח 50 אלף דונם נרכשה על ידי יהושע חנקין לפני כ-125 שנה. האדמה, בשמה הערבי חצ'ירה (מבוטא חדירה), שפרושה הירוקה, נרכשה בזול בגלל הביצה ובגלל בידודה מכל מקום אחר, שבעליה הערבים נטו להפטר ממנה. בסוף שנת תרנ"א – 1891 התישבו הראשונים בחאן ההרוס (כיום מוזיאון במרכז העיר) ובאוהלים סביבו. את חומרי הבניה הראשונים הביאו בים מיפו. חזון המתישבים היה, כמושבה ראשונה על חוף הים, שבמקום יקום נמל עברי. אנשים נפגעו די מהר על ידי מחלת הקדחת שהפילה חללים רבים ואחדים עזבו את המקום. עם הבאת עצי האקליפטוס לארץ נשתלו רבים במטרה ליבש את הביצות, כפי שהאמינו אז, אך מה שעזר באמת היה הניקוז בתעלות שנחפרו מהביצה לים. בגלל הקשיים נעזרה חדרה בברון בנימין רוטשילד, ממקום מושב הפקידות בזכרון יעקב.
כיום מונה חדרה כ-80 אלף תושבים.
על שפת הים בנה חנקין את ביתו וקרא למקום גבעת אולגה (כיום מסעדה קטנה) על שם אשתו. המפרץ הקטן לרגלי הגבעה נקרא מפרץ בנימין על שם הברון.
ברכת יער, היא שארית ביצת חדרה, נשארה והפכה לשמורת טבע.   

מרוסיה באהבה

ניסוי ראשון: ניתן לילדים לנווט ב 3 מסלולים קלים שבהם סימון התחנות נעשה באמצעים שונים : פעם אחת בטושים, פעם אחת עם מנקבים רגילים ופעם אחת עם ניקוב אלקטרוני. בסיום הניווט בודק המורה את כרטיסי הביקורת ובמקרה של הכרטיסים האלקטרוניים מופקת לילדים פתקית קטנה ועליה זמני הביניים, התוצאה והמיקום.
היכן יחוו הילדים את החוויה הגדולה יותר ? חוויה שתגרום להם לרצות לנווט פעם נוספת ?
ניסוי שני: נניח ואתם זוג נווטים המזדמנים לתחרות ניווט מקומית או ארצית. אחד מכם מקבל כרטיס ביקורת מבריסטול והשני מקבל כרטיס אלקטרוני, בסיום הניווט מופקת פתקית קטנה ועליה זמני ביניים , תוצאת הנווט מופיעה על גבי מסך LCD ואילו כרטיס הביקורת העשוי בריסטול מושלך אחר כבוד לטיפול מאוחר יותר שבו יחושב זמנו של הנווט ואולי יוזן באינטרנט אם יימצא ע"י המארגנים. מי מהנווטים ירצה לחזור לחווית הניווט ?
ניסוי שלישי: אם נניח ועלות הניווט כוללת גם את הבעלות הקבועה על הכרטיס האלקטרוני ובסיום הניווט הכרטיס נשאר ברשותו של הנווט המזדמן, האם הוא ישוב לנווט בשבוע הבא?
המערכות האלקטרוניות שמצויות בשוק Emit  ו SI נותנות את התמורה, אבל, משתמשי הקצה שהם הנווטים, אוחזים בידם מכשיר שהוא יקר מדי לחלוקה חופשית לכל דיכפין, הסיכון הכספי של המארגנים המפקידים (מפקירים בלשון הגשש) ציוד של מאות שקלים בידיו של ילד זב חוטם שזה עתה למד מהו ניווט, גדול מדי כשמדובר במערכות המצוינות מעלה.
הנתון של מחיר נמוך היה הקו המנחה והדרישה של משרד הספורט הרוסי כשזה החליט לתת מענק סיוע לאלכסנדר קרדיומוב - האיש שעומד מאחורי פיתוחה של מערכת ה SFR והאורח של האיגוד לספורט הניווט בישראל בתחילת נובמבר.
כן, הנהלת האיגוד הבינה גם היא שהמפתח לקיומו של ספורט עממי להמונים הוא גם ספורט בלתי אמצעי, בדיוק כפי שאנו מכנים את ספורט הניווט ורוצים שימשיך להיות כזה - כל מה שצריך זה מפה ושטח מתאים לרוץ בו. יצירת מעמדות של בעלי כרטיס אלקטרוני וחסרי כרטיס אלקטרוני מרחיקים את אלו שרוצים לטעום קצת ניווט וגם מסבכים את יכולת הארגון ומתן השירות של המועדונים.
בשלב הראשון רכשנו 50 תחנות ו 500 כרטיסים עם ליווי צמוד של אלכסנדר.
בשלב השני נבדוק את המערכת גם בתחרויות ניווט של צה"ל (שם יש דרישה גוברת לארגון מקצועי של האיגוד) וגם בליגת הניווט של בתי הספר.
בשלב השלישי נבדוק את המערכת בתחרויות ניווט מיוחדות.
בשלב הרביעי והאחרון (שיהיה בעוד כ 4 שנים) נחליט האם להכניס בהדרגה את המערכת לתחרויות רשמיות של האיגוד במקום מערכת ה EMIT. תלוי כמובן באמינותה של המערכת, אמינות החברה הרוסית ורכישת מלאי מספק של תחנות וכרטיסים.
מהתרשמות ראשונה נראה שהמערכת עובדת היטב, התוכנה תומכת בעיברית, הארגון פשוט וחווית הניווט חביבה למדי היות והניקוב נעשה באמצעות אצבעו של הנווט על כפתור. הקירבה של הצ'יפ הצמוד לגב האצבע ופעולת הלחיצה נותנות את האישור למעבר בתחנה. ייתרון נוסף למיקומו של הצ'יפ על גב האצבע מאפשר לנווט להשתמש באופן חופשי ביד זו ללא הפרעה כשהוא נע בשטח וכמובן הדבר החשוב ביותר הוא מחירו של הצ'יפ שעולה כ 20 שח (ברובלים זה נשמע יותר)

על המפה - תל גובל


מאת: מיכה נצר
תל גוֹבֵל נמצא על גבעה ברום 265 מטר בשוליים המזרחיים של הרי נצרת, כקילומטר מצפון מערב לבית קשת, כחמישה קילומטרים מצפון להר תבור. אפשר לאתר את המקום במפת ניווט בית קשת משנת 1997. השם העברי של התל נגזר מהשם הערבי חירבת אום ג'ביל. התל מזוהה עם מקומה של העיר אַזנוֹת תבור בנחלת שבט נפתלי. כחמישה ק"מ ממערב להר תבור נמצא הכפר איכסל השומר על השם כסולות, או כִּסלות תבור בנחלת שבט יששכר. נחלות שני שבטים אלה גובלות באזור זה עם נחלת שבט זבולון. שלושה שבטים אלה הוכחו עצמם בקרב עם יבין מלך חצור וסיסרא שר צבאו, כפי שנאמר בשירת דבורה (שופטים פרק ה): "... יששכר בעמק שוּלח ברגליו ... זבולון עַם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה". על תל גובל נמצאו ממצאים מתקופת התנחלות בני ישראל בארץ לפני 3300 שנה.
אִזֵן (א קמוצה) בעברית מקראית פרושו חגורה לנשיאת נשק. כֶּסֶל הוא מותן. לפיכך אם נביט על ראש התבור מדרום מזרח נראה את המותניים משמאלו ואת החגורה מימינו.
משני עברי התל יורדים מזרחה שני נחלים, נחל אזנות מדרום מנציח את השם המקראי  ונחל השִבעה מצפון מנציח את שבעת חללי הקרב שהיה כאן בשנת תש"ח בין כוחות ההגנה לבין כנופיה ערבית.
עוד על האזור תמצאו בכתבה על בית קשת מלפני 11 חודש.

על המפה - יער אודם (האדם בגולן)


מאת: מיכה נצר
בראשית התפשטותו של האדם מאפריקה על פני כדור הארץ הגיע בשלבים הראשונים גם אל הגולן. האתר הקדום ביותר נמצא ליד גשר בנות יעקב וגילו כמיליון שנה. מאז לא חדל הגולן להיות מקום ישוב לבני אדם. מספר אתרים בולטים יוזכרו להלן. ליד ברכת רם בצפון הגולן נמצא אתר בן 230 אלף שנה. אתר זה נמצא על שכבת בזלת אחת והוא כוסה בזלת שקלחה מעליו. גלגל רפאים הוא מתחם בעל ארבעה מעגלי אבן ובמרכזו גל אבנים מעל קבר. השערות למטרתו הן מתחם קבר חשוב, אתר פולחן, או תצפית אסטרונומית. גילו נאמד ב-5000 שנה.
דולמנים, קברים בצורת שולחן אבן בני 4500 שנה בערך, פזורים ברחבי הגולן. ריכוז דולמנים גדול נמצא ליד גמלא.
לפני 2000 שנה התנחל בגולן חצי שבט המנשה. אז "גולן" היה שם עיר בבשן. האזור היה אסם תבואה של הארץ. אזור זה היה במאבק שליטה בין מלכות ישראל וארם. באחד הקרבות נהרג אחאב מלך ישראל. מתקופה זו נמצאו שרידים בודדים לרגלי הגולן. בסוף ימי בית שני היה הגולן אזור התישבות יהודית. בפרוץ המרד הגדול ברומאים בוצרה העיר גמלא כמעוז ראשי בגולן. גמלא נפלה רק בהסתערות שניה של הרומאים. בתקופות המשנה והתלמוד (רומית ביזנטית) היו בגולן ישובים יהודיים רבים ומעידים על כך שרידים רבים של בתי כנסת. בתקופה זו הפך הגולן להיות שם של אזור. בכיבוש הארץ על ידי הערבים לפני 1400 שנה הפך הגולן לחבל ספר עם ישוב דליל. במאה ה-19, תחת שלטון התורכים, התחדש הישוב בגולן על ידי דרוזים, תורכמנים וצ'רקסים. עם חידוש הישוב היהודי בעליה בראשונה לפני 130 שנה רכש הברון רוטשילד שטחי קרקע בגולן, אזור שנקרא "החורן", והקים בו ארבע מושבות, שננטשו מסיבות כלכליות ובטחוניות. בני-יהודה, שמה של אחת ממושבות החורן, הונצח הישוב בני-יהודה בדרום הגולן תחת שלטון ישראל.

הניווט הראשון של אלישבע


מאת: אורי אס-קורלנדר
כבר באמצע השבוע, כשהתברר שאני מבלה את יום שישי רק עם אלישבע הקטנה (5 ח' וחצי), שמתי עין על הניווט ברכסים. בדיוק גיליתי כמה נוח לי איתה (ולה איתי?) במנשא הכיס, זה ממש קרוב הביתה לחיפה, ויאפשר לי לנווט ולה – לטייל... בדרך צצו בעיות מינהלה והורות שונות, כשהתחזית לגשם מאיימת יותר מכל. את חמישי בערב ושישי בבוקר ביליתי עם עין אחת פקוחה על מכ"ם הגשם (למדתי מנועם רביד, תודה), וגם אחרי שיצאתי מהבית אישתי המשיכה לעדכן על מצב העננים.
בשמונה הכל נראה נהדר, אבל בשמונה וחצי צץ ענן שחור גדול, שאפשר היה לראות אפילו מהכרמל, לא רק מהמחשב. המשכתי לנסוע, בזמן שאלישבע נרדמה, וסיפרתי לעצמי שמקסימום נחכה באוטו שהגשם יגמר... במקום להקיץ אחרי 20 דקות, כרגיל, אלישבע ישנה שעה פלוס, נהנית מתשומת הלב של אבא שנמנם לידה באוטו והחזיר מוצץ כשצריך, ובינתיים התברר שהעננים נעלמים מבלי להוריד גשם, כנראה בגלל השמש המחממת. כשהיא התעוררה חגרתי את הרצועה הארוכה של המנשא, הכנסתי אותה פנימה – עם הגב אליי, והלכתי לרישום. תיאמתי מראש עם רוני את "המקרה המיוחד" שלי במייל, למרות שבלאו הכי הייתי מתקבל בסבר פנים יפות; רשמתי את אלישבע לניווט (חבל לדפוק את התוצאות במקומית...) ויצאנו לדרך.
בתיק היו לי מעיל ומטרייה (למקרה גשם), ציוד החיתולים ההכרחי, בגדים להחלפה בשבילה, חלב בשבילה וגם גזייה ומים בשביל לחמם לה את החלב. זה, בנוסף לתינוקת של שבעה קילוגרם, טפו-טפו-טפו. לקח לי כמה דקות להתאפס על השביל שיוצא מקרחת היער של הזינוק, והתפתלנו בשביל המסומן אל תחנה 1. עד שהגענו אל סבך רציני בדרך, כבר הזעתי בטריקו ארוכת השרוולים ובמכנסיים חסיני הקוצים שלי, וממש שקלתי לוותר. "מה עבר לך בראש?", "כל המפה ירוק כהה..." ועוד אמירות מסוג זה חלפו בראשי כשהחלטתי לנסות ולהמשיך בשביל לפחות לתחנה 1. שתיים-שלוש תחנות, ונחזור הביתה.
עד שהגענו לתחנה 1, ניסיתי להרוויח מהקצב האיטי לפחות את קריאת המפה באופן סדיר. אני לא יכול להגיד שזיהיתי את כל הקרחות בסבך, אבל מצד שני – אני גם לא אמור. בעצם, זה היה תרגיל בהפשטת מפה, הפוך על הפוך: אתה רואה את כל הפרטים אם תרצה ואם לא, אבל כדאי שתתעלם מהם, כי הם בעצם לא נחוצים לך. עשר ועשרים על השעון, גררתי את אלישבע שלוש שעות וחצי מהארוחה האחרונה, והיא היתה כבר עצבנית. אחרי שניקבתי, חילצתי בקושי את הגזיה מהתיק, תוך שאני כמעט מפיל את אלישבע מהמינשא ומפזר חפצים שונים, והעמדתי מים לחימום הבקבוק.
לא יכולתי להתעלם מהסיטואציה המוזרה במקצת: נווטים חולפים בריצה ובהליכה, מזרחה ומערבה, ואני יושב על השביל, עם בקבוק ביד ותינוקת בחיקי, מחליף תנוחה בשביל להסתיר לאלישבע את השמש. בכל זאת, זה לא הדנונה והתפוח שנתתי לאחותה הגדולה בניווטים כאלה; היה בזה משהו מאוד ביתי – בלב הסבך, עם העמק מאחוריי.
כשאלישבע סיימה, ארזתי בקושי את מה שפיזרתי, והמשכנו לצעוד בדרך. בהתחלה עוד לא ידעתי לאן נגיע, אבל אחרי שניקבתי את 3, החלטתי לוותר על 5 ו-6 הרחוקות, ולקחת את 7-8-9-10 בדרך חזרה לסיום. הירידה מארבע אל הוואדי, בחיתוך לשבע, איפשרה לי ניווט ממש עדין, בין הסבכים בדרך למטה. אפשר לראות על המסלול שזיגזגנו בין הירוק-כהה, ירדנו מדרגות סלע, עד השביל שביער. כאן כבר היה לי יותר ביטחון עצמי, אבל עדיין היו רגעים מפחידים מאוד, על משטחי סלע חלקלקים מגשם, עם קוצים חדים וילדה ישנה במינשא. ניזהרתי מאוד, ובעיקר הלכתי לאט.
גם בקצב צב, כמו כשאני רץ (גם כן ריצה...) היה לי קשה בהתחלה להתאפס על המיקום המדויק שלי בשביל... גם אחרי שהזדהיתי שם, התברברתי קצת בדרך לשבע, אבל דווקא בגלל הקצב האיטי התאפסתי מהר. משם הכל עבר בניחותא אל הסיום. "אל תרוץ, אל תרוץ", קראו לעברי בחרדה כשרצתי מ-100 אל הסיום. "תשים לה כובע" התחננה-דרשה סבתא רוני דה-קוסטה-בק. עוזי שוויצר היה גאה בי, כמו שלא היה (ולא יהיה) גאה בניווט שלי מעולם. הלכתי מהר לאוטו, והחלפתי לאלישבע את הבגדים הרטובים – לא מגשם, מהזיעה שלי...    

מזרח תיכון חדש

מאת :זיו נוימן
אנחנו קצת מקדימים את האביב (הערבי) ולכן החלטנו לקיים את אליפות המזרח התיכון ביער אודם כבר בסתיו הקרוב. המטרה בעתיד לאכול חומוס בדמשק ולהתחרות בנווטות של מועדון אס"א ביירות, אבל עד שזה ייקרה נצטרך להתחרות בעצמנו ולקטוף את כל המדליות.

דן צ'יזיק המשיך בהרחבת המפה שאליה נחשפתם בעונה הקודמת, תוספת בריאה שמאפשרת לנו לנצל את ייחודו של שטח זה: המחסור בשבילים, מה שמוביל לבניית מסלולים בעלי לגים ארוכים  ובינוניים הדורשים בחירה נבונה של ציר הריצה עם ניווט מדויק וריכוז מקסימלי.

כמי שתכנן את היום הראשון וגם בדק את השטח אני רוצה לתת כאן מעט תובנות לפעולות הכרחיות שתדרשו לבצע במהלך הניווט:
שמירת מגע עם המפה:
בשטח שבו הכל דומה (קרחות, גדרות וקצת עצים, קרחות גדרות וקצת עצים...) הכי חשוב לא לאבד מגע עם המפה. אבל נניח וזה קרה, הכי חשוב לעצור!!! אם עצרתם בזמן, כנראה שאיבדתם מגע לא רחוק מכאן. כעת נותר לנתח אזור קטן יחסית שבו הלכתם לאיבוד, באמצעות הצפנת המפה, בחינת צורות קרחת אופייניות או פרטים ייחודיים אחרים (גלי אבנים, חורבות, תבליט) והצלבת מספר נתונים תוכלו לשוב למסלול. אם זה לא עזר, אל תתחילו לרוץ לכל הכיוונים כמו תרנגולות שזה עתה מלקו את ראשן, הפעולה שתוציא אתכם מהמצב המתסכל הזה היא לסוב על עקבכם וללכת או לרוץ בדרך שאותה עברתם עכשיו עד שתגיעו למקום מוכר מעברכם, מקום שאותו ידעתם לזהות בוודאות על המפה.
שמירה על כיוון הריצה:
המצפן הוא ידידו הטוב של הנווט - אל תצאו מתחנה ללא המצפן, אל תרוצו זמן ממושך ללא מצפן. השימוש במצפן הוא קריטי בשטח זה גם אם נדמה לכם שאתם מסתדרים בלעדיו.
נסו לזהות פריטים ייחודיים שיאפשרו לכם תיקוני כיוון כגון: גלי אבנים, חורבות ואם יש צורך אז גם עצים בודדים.
נסו לבחור ריצה דרך קרחות גדולות שמאפשרות מבט רחוק יותר לכיוון ההתקדמות.
ריצה במקביל לגדרות אבנים מאפשר שמירת כיוון טובה, אבל יש להיזהר לא להיצמד אליהן יותר מדי אלא לעקוב אחריהן במרחק מה, מרחק שיאפשר לכם לזהות אותן.
שמירה על קצב ריצה:
בשטח בו נדרשים כל הזמן לניווט עדין קצב הריצה יורד, לכן החכמה היא לנסות להפוך את הקערה על פיה ולדאוג שחלקים נכבדים מהלג יהפכו לניווט גס, ניווט בו קצב הריצה לא מושפע מהניווט. איך עושים את זה בשטח של אודם ? מתכננים את ציר הניווט כך שיעבור דרך קרחות גדולות וברורות גם אם מאריכים במעט את  מרחק הריצה. בנוסף, שימוש בפרטי נוף ייחודיים כגון גלי אבנים/חורבות/תבליט... הניתנים להבחנה ממרחק יאפשרו לנו להחיש את צעדינו.
מה לגבי הצד הפיסי של הריצה שמושפע מ: אבנים על הקרקע, יער צפוף(ירוק) ועליות ? לגבי שני האחרונים הרי שהמפה מציגה נתונים אלה באופן אמין, לגבי שדות האבנים לא ניתן למצוא נתון זה במפה היות ורוב השטח זרוע אבנים, אבל, בקטעים לא מעטים של הקרחות והיער מספר האבנים ליחידת שטח קטן מאוד, נתון שאני לא הצלחתי להבין מה משפיע עליו - אולי אתם תפתרו תעלומה זו (רק אל תשכחו להתרכז קודם כל בניווט)

ניווט אופניים ב 4 מהלכים

מאת: זיו נוימן
לקראת ניווט האופניים בצור משה ניגשתי לעבודת המיפוי בקריאת החוקים החדשים שנכתבו בשנת 2010, חוקים הנוגעים לסימני מפות האופניים והופתעתי לגלות כי שוב שינו את כללי המשחק ובמקום 6 דרגות של שבילים יש עכשיו 8 דרגות. טוב לא צריך לזכור את כולם אלא רק 4 דרגות מהירות ל 2 דרגות של רוחב שביל - שביל רחב מעל 1.5 מ' ושביל צר (סינגל) פחות מ 1.5 מ' .
בעוד שרוחב השביל הוא עניין חד משמעי אובייקטיבי הרי שמהירות הרכיבה היא עניין סובייקטיבי של הממפה. לא זאת בלבד אלא שדרגת מהירות יכולה להשתנות תדיר - שביל חולי ובלתי ניתן לרכיבה הופך לאחר הגשם לשביל הניתן לרכיבה, שביל שניתן לרכיבה בירידה בלתי אפשרי לרכיבה בעלייה, שביל רחב שחציו האחד מכוסה עשביה וחציו השמאלי פנוי, מה לגבי מקטעים חוליים בחלק מהשביל? ואם כבר עשביה, מה לגבי שביל שבאביב מכוסה עשביה ובסתיו לא. אין ספק שעדכון המפה בנושא מהירות הרכיבה סמוך למועד התחרות הוא קריטי ויכול להיות משמעותי בכל הנוגע להחלטות הנווט.
בכל אופן גם לנושא מהירות הרכיבה נתן המחוקק את דעתו ואם רוצים אפשר לנסח זאת גם כך: "כיצד לסתום לרוב אוכלוסיית הרוכבים את הפה ?" וההבחנה בדרגות המהירות היא עפ"י יכולתם של רוכבים מיומנים בלבד. כך שאם מקטע חולי סומן כקטע דרך של מהירות בינונית ואתם לא מצליחים לרכוב אותו הרי שאינכם מיומנים מספיק!!! נשאלת השאלה מיהו רוכב מיומן? התשובה כמובן בסיום התחרות.

נעבור להגדרות:
שביל מהיר לרכיבה - 75%-100% מהמהירות המקסימלית
שביל בינוני לרכיבה - 50%-75% מהמהירות המקסימלית
שביל איטי לרכיבה - 25%-50% מהמהירות המקסימלית
שביל קשה לרכיבה - 0%-25% מהמהירות המקסימלית

לסיום
אלו שיצליחו לזכור את ההגדרות ולהגיד "אנחנו לא מהממהרים, אנחנו מהממהרות" ינצחו בתחרות (ובתנאי שירכבו בזמן הכי קצר)

ללמוד מהגדולים, מהכי גדולים

בעיתון המיוחד שהפיץ הIOF לכבוד 50 שנות קיומו יש גם ראיונות וסקירות על הנווטים והנווטות הגדולים באמת, חלקם ואולי כולם לא מוכרים לנו, אבל בזמנו הם נחשבו השליטים הכל יכולים בזירת הניווט. אספתי את משפטי המפתח של אחדים מהם על מנת שגם אנחנו - הקטנים, נוכל ליישם את התורה שלהם או לפחות לקבל מושג ורעיונות לעתיד ולשנה החדשה שבפתח. זאת גם הזדמנות לאחל לכולנו שנה טובה ושנזכה לפחות לעוד 50 שנים של ניווטים (H95 - אני הולך על זה).

Magne Lystad - אומרים על הנורווגי הזה שהוא לא היה המהיר ביותר כאשר הייתה מתחתיו קרקע מוצקה, אבל, כאשר הוא נכנס ליער ולביצות עם מפה, לא היה אדם בעולם שיכול היה להשיג אותו. למרות איכות המפות וכמות המידע שסיפקו אלה בשנות החמישים והשישים הוא הצליח לעבור בתחנות בכשרון נדיר שהפך אותו לסמל בתקופתו. "טעויות מעלות לי את המוטיבציה לניווט טוב יותר בפעם הבאה" היה אחד ממשפטי המפתח שלו.


Liisa Veijalainen - הפינית שזכתה בזהב בשביל שניים, אלופת העולם ב1976 הייתה בחודש השלישי להריונה ודבר ההיריון הכה גלים בעולם הספורט, גלים שנוצלו היטב ע"י Liisa שהפכה למרצה מבוקשת על אורח חיים בריא, אימונים וכמובן ניווט.  המוטו שלה: "הניווט בנוסף להיותו ספורט תחרותי נותן לכל אחד את האפשרות להינות מהטבע בדרך שלו, ניווט הוא ספורט לכולם" ואם אתם מתעניינים אז... הבן שנולד לא עוסק בניווט (מספיק לי להיות אלוף עולם פעם אחת הוא אומר).



Age Hadler - "התחלתי לנווט בגיל 12 ומיד הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות" אומר הנורווגי שזכה באליפות העולם ב 72' "נחישות מצד אחד ושקט נפשי מצד שני, ביחד עם היכולת לראות בעיני רוחי את השטח כשאני קורא את המפה" הם שאפשרו לו להגיע להישגים הכבירים בזמנו. Age גדל באזור ברגן הידוע כאזור בעייתי לניווט (הררי, צמחיית קרקע, ביצות) "אתה נעשה קשוח כשהאימונים שלך נעשים באזור כמו ברגן" היה המוטו שלו. הספר שכתבו הוא ואשתו(נווטת עילית  איך לא) "בשבילי היער עם טבעת, מפה ומצפן" הפך לרב מכר.


Annichen Kringstad - זכתה בכל תואר אפשרי, ניצחה בכל תחרות שבה השתתפה ולא סתם כונתה "המלכה". בשנים 81-85 שלטה בזירה, הוכתרה אלופת העולם 3 פעמים ברצף והייתה הספורטאית (לא רק נווטת) המוכרת ביותר בשוודיה. לדבריה "גנים טובים, הורים תומכים, עקשנות והיכולת ללמוד מאחרים" הם הסיבות להישגיה. היא פרשה בגיל 25!
לאחר 25 שנים של הפסקה מהניווט היא חזרה לתפקיד ניהולי בפדרציית הניווט השוודית, היא רואה בהתנסות חיובית של ילדים בבית הספר ונגישות לכל אחד שרוצה לעסוק בניווט כנקודות מפתח להרחבת השורות.


50 שנים של מפות ניווט

 תרגום מתוך The first Fifty Years
ה IOF נוסד לפני 50 שנים, זוהי הפדרציה העולמית שהוקמה על מנת לעשות סדר (או כאוס לפעמים) בעולם הניווט. אחד הדברים הראשונים היה לפתח ספציפיקציה (מפרט) למפות הניווט, מה שמכונה ISOM ומה שהוביל יותר מאוחר לשינוי דרמטי באופיו של הניווט הספורטיבי.
1964 שווייץ אליפות אירופה
1962 נורווגיה אליפות אירופה
מוקדם יותר לפני הקמת  ה IOF וגם בשנותיו הראשונות כל מדינה התבססה על מפות טופוגרפיות מקומיות מה שהפך את התחרויות הבינלאומיות לבלתי הוגנות, לנווטים המקומיים היה יתרון בכך שהכירו את הסימנים במפות שלהם. כך למשל באליפות אירופה 1964 בשווייץ המפות ששימשו את המתחרים נלקחו ממפות טופוגרפיות - היערות היו בצבע ירוק והשטחים הפתוחים לבנים וכמובן הסימנים היו שונים מהמפות ששימשו באליפות העולם הראשונה ב 1966 או באליפות אירופה הראשונה שהתקיימה ב 1962 בנורווגיה.
כבר בדיון הראשון של ועדת המיפוי שהתקיים ב 1967 הסכימו המשתתפים על העקרונות הבסיסיים שמלווים אותנו עד עצם היום הזה, אבל, אז באותם ימים היו חסרים וכל כך חיוניים לספורט הניווט:
- מפות ניווט חייבות לתת תמונה אמתית של השטח.
- המפה צריכה להציג את כל פרטי הנוף הנראים, ניתן לזהותם בשטח בקלות ומטרתם לעזור לספורטאים.
- חשוב מאוד להראות את כל הפרטים שיכולים להשפיע על בחירת ציר הניווט.
- ל קריאותה של המפה חשיבות עליונה, אין צורך להציג את מה שלא נחוץ.
- מפות לתחרויות בינלאומיות יהיו בעלות מקרא זהה בכל המדינות. 

- ה ISOM הראשון התפרסם בשנת 1969 והכיל 52 סימנים שונים למפות בקנ"מ: 1:25K או 1:20K והצבעים הבסיסיים: שחור, חום, צהוב, כחול + אפור או ירוק לצמחיה צפופה.
- כבר בסוף 1970 הפסיקו את השימוש במפות בקנ"מ 1:25K
- ב1975 ה ISOM הכיל כבר 100 סימנים והמפות בקנ"מ 1:20K ו 1:15K עם תוספת של 3 גווני ירוק המבטאים את הירידה בקצב הריצה.
- 1990 - שינויים דרמטיים בגלל הוספת מקצה חדש באליפות העולם : מרחק קצר ובינוני ומעבר למפות בקנ:מ  1:10K לצד 1:15K.
- 2000 - מקצה חדש נולד: ספרינט ולצידו מפה שונה עם מפרט ייחודי ISSOM שהתייצב רק בשנת 2007.

גם התחומים הנוספים כמו אופני הרים וסקי זכו לספציפיקציות משלהם ISSKIOM, ISMTBOM

הספציפיקציות של מפות הניווט הגיעו לרמת על המקובלת בכל העולם, אבל גם כיום עם כל הטכנולוגיה שמאפשרת לנו ליצור מפות בעלות קריאות יוצאת דופן ברמת דיוק פנומנלית, נראה כי המפתח למפת ניווט איכותית הוא עדיין המוח האנושי של הממפה.


למה אני לא מתלהב מניווטי סקור

מאת:זיו נוימן
ניתן לשנות את הכותרת גם ל"איזה אידיוט" אבל מכיוון שכותרת זו מתאימה בדרך כלל לכל ניווט שלי, החלטתי להשתמש רק בנ"ל.
אז בקצרה, להלן הסיבות:
1. בתחרות אני אוהב לעשות מה שאומרים לי, יענו "ראש קטן". אומרים תרוץ מ 1 ל 2 ומשם ל 3, ל 4...עד שתגיע לסיום וזה מה שאני עושה. ברגע שאני צריך לקבוע לעצמי את המסלול אני מרגיש כמו אחד המארגנים ואת זה אני עושה הרבה פעמים במהלך העונה.
2. אני דוגל בפיתגם: "אל תידחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים" ולכן אני משאיר פה ושם תחנות לטיפול מאוחר, דוגמה מהניווט בעכברה - תחנה 3 שבמקום לרוץ אליה בהתחלה מ 4 (קו ירוק) רצתי אליה רק בסוף המסלול ממערב (קו כחול) ובחזרה ל 11, מה שעלה לי ב 569 מ' נוספים (קו כחול פחות קו ירוק). - איזה אידיוט כבר ציינתי.
3. ההגינות לא משהוא בניווטים מסוג זה שבהם תקיפת תחנה מכיוון מסוים לא מביאה לתוצאות זהות בתקיפה מכיוון מסוים אחר ונווט שבחר לרוץ עם כיוון השעון למשל לא יוכל לעשות תוצאה זהה אם ירוץ את אותו המסלול נגד כיוון השעון.
4. כמו 3 רק שכאן גם באים לידי ביטוי כיווני ריצה מנוגדים של נווטים במסלול - הניווט באזור התחנה נעשה קל יותר אם במקרה אתה פוגש בנווט שרץ מהתחנה אלייך.
5. אם מכניסים גם את פקטור הניקוד (באיסוף נקודות לפי זמן) הרי שכמעט ולא ניתנת הדעת לדרגת הקושי של הניווט בקביעת שווי התחנה, אלא רק המרחק מהזינוק נלקח בחשבון, מה שיכול שוב לתת לאלמנט המזל עדיפות.

בכל אופן, ניווט הוא תמיד מלהיב, אבל, תנו לי את הקלאסיקה! ללא משחקים מיותרים ואני מתלהב יותר.

הכל כלול - ניווט בחו"ל - רומניה

מאת: זיו נוימן
...בואו לנווט ביערות הערפדים של טרנסילווניה, מולדתו של ולאד צפש השלישי הידוע גם בכינויים "המשפד" ו"דרקולה". זו בערך הייתה הפרסומת שהובילה אותי להרפתקת ניווט משפחתית ברומניה - מדינה מדהימה של ניגודים עם מעט נווטים אבל המון טבע משובח לניווט.
Transylvania O-Tour - או בשמם המקוצר TOT .יצאו בהצעה מפתה:  אימונים, טיולים וכמובן השתתפות באליפות טרנסילווניה הפתוחה במחיר סביר. אשתי שהייתה בדיוק באמצע קריאת "ההסטוריונית" (ספר העוסק בדרקולה) קפצה על המציאה וביחד עם שתי ה"קטנות" עזבנו את הקיץ הישראלי לשבוע ב לא נודע , כשאנחנו לוקחים איתנו בגדי ניווט ושתי שיני שום למקרה שניתקל בערפד. בשדה התעופה דאגתי להצטייד במפת דרכים קנ"מ 1:750K ולהתעדכן דרך האינטרנט על רומניה, במטוס הוספתי בטעות את שיני השום לכריך הגבינה המשעמם שהוגש לנו וכך חשופים בפני הרוע של יערות הקרפטים בנסיכות וולכיה שמנו את מבטחנו באל ובהבל פי.
ברכב השכור דאגתי לעדכן את שותפותיי למסע בנתונים שדליתי מזכרוני ומאחד מאתרי הטיולים באינטרנט: כי ברומניה מעל 8000 דובים ורבים מהם נמצאים ביערות טרנסילבניה בעיקר באזור "קלוז' נפוקה" שם גם תתקיים תחרות ניווט בת שלושה ימים. מהר מאוד הבנתי שעשיתי טעות כי ה"קטנה" לא היתה מוכנה בשום פנים לצאת מהרכב גם אם זה רק לעשות פיפי אחרי נסיעה של 6 שעות, ניסיתי להרגיע אותה באמצעות מסירת עוד כמה עובדות סטטיסטיות כגון: אין מה לדאוג, הרי מספר האנשים שנהרגים ביום אחד בתאונות דרכים הוא כמספר הרומנים שנטרפים בשנה ע"י דובים. מסתבר שנתון זה לא רק שלא הרגיע אותה אלא עכשיו גם הייתי צריך לקחת ממנה בכח את מפתחות הרכב בכדי שנוכל להמשיך לייעדנו אל מעבר רכס הקרפטים הדרומי בואך לעולם שכאילו קפא בזמן זה מאות שנים. דרכי עפר וכבישים צרים מתפתלים בין כפרים ציוריים וכרכרות עץ עמוסות לעייפה בחציר רתומות לשוורים או לסוסים החזירו את בעליהן לאחר יום עבודה מעייף בשדות השלחין של רומניה האקזוטית. צללים ארוכים ושמש שנעלמה אט אט באופק בישרו על בואו של הערב לאזור "ויקטוריה" - לשם שמנו פעמינו מקווים ש...אולי עוד נספיק לעשות אימון קטן לפני השינה.

הונדה קבריולט שחורה נהוגה ביד בוטחת עשתה דרכה באותו יום לכיוון מלון "מרונה" החבוי ביער עבות למרגלות רכס הקרפטים הדרומי "פגארש", שני צינורות המפלט עשויים ניקל כסוף שיחררו לאוויר בין הערביים את אדי פיצוץ הדלק שהגיעו מששת שסתומים של מנוע אימתני ויצרו קול גירגור מאיים. רעש שגרם גם לזקנות הכפר הרכלניות להפסיק את עיסוקן ולהביט בתדהמה ברכב שדהר ללא היסוס בסימטאות הכפר המתפתלות, סמטאות שרק עגלון מיומן יכל להם. צריחי כנסיה, שדות תירס, ערימות חציר מתייבש, נחל, שיחי פטל, פרות רועות, גדרות עץ וברקע כל אלה פסגות הקרפטים החשופים והאלימים למראה. הרכב עצר בחריקת בלמים אל מול מדרגות מלון צהוב ומתוכו יצאו שני גברים צנומים לבושים חולצות שחורות ועליהן התנוסס בגאון הסמל שכל בן תמותה מקומי מהגבול האוקראיני בצפון ועד הגבול הבולגרי בדרום  יירא מפניו - ערפד צמא דם. זולטן המכונה "זוזו" וראדו המכונה "ראדו" צעדו במעלה המדרגות ונכנסו למלון המנומנם, מבלי להביט לצדדים הם עלו לקומה הראשונה ועצרו רק כשהגיעו אל מול הדלת של חדר מספר 15. "זוזו" החזיק שקית לבנה שהסתירה בפנים את ידו הימנית, ראדו נקש פעמיים בדלת וזז צעד אחד לאחור משאיר את הזירה לשותפו, שקט מוזר השתרר במלון ורק חריקת צירי הדלת ניסרו את האוויר הדחוס כשזו נפתחה אט אט.

מבט אל הדרך שעברנו עד כה
TOT התחיל באופן רשמי ! משפחת נוימן, זולטן המכונה "זוזו" וראדו המכונה "ראדו" הם הגיבורים של סיפור זה והיחידים כפי שהתברר לנו בהמשך. TOUR פרטי בהדרכת שני נווטים נפלאים ובחורים מקסימים שניתן לכנותם ללא ציניות: פטריוטים אמיתיים (של רומניה - אל תתבלבלו). "זוזו" סיים תואר שני כפול בדנמרק וגרמניה, עומד להתחיל לימודי תואר שלישי בהונגריה, חברו "ראדו" עוד מימיהם בנבחרת הנוער של רומניה, איש מחשבים שחזר בגלל הגעגועים מאוסטין טקסס שם עבד בשלוש השנים האחרונות ודור שני למשפחת נווטים וציידים מקומיים שמכיר את כל הדובים והטיפוסים באזור. חוץ מזה יש לו מכונית הונדה קבריולט שחורה שמכניסה לכיס כל ארס רומני מצוי ורק תחנת ניווט קטנה שמתנדנדת מהמראה מסגירה כי מדובר באחד משלנו.
בימים הקרובים למדנו בעזרתם להכיר רומניה שונה מכל מה שחשבנו ודמיינו. רומניה של טבע, של אנשים פשוטים, רומניה של מרחבים ושל ערים עתיקות, רומניה של אוכל טעים עם מסעדות ושווקים, רומניה של אינטרנט וצעירים מלומדים לצד געגועי העבר שממשיך להתקיים לצידם, רומניה פראית שמתערבבת עם תרבות עשירה, רומניה מתפתחת לצד עוני ודלות, רומניה הררית מעל מישורים חקלאיים אינסופיים, רומניה נפלאה לניווט עם פוטנציאל אינסופי של מגוון שטחים עצום.

הניווט ברומניה ותיק הרבה יותר מהניווט בארץ. למרבה הצער, לא רבים עוסקים בספורט זה ברומניה וכנראה זה לא המקום או הזמן לנתח את הסיבות לכך. אבל, ההיסטוריה הארוכה של ספורט הניווט הרומני בשילוב שטחים אינספור וגיוון מדהים אפשרו התפתחות דור של ממפים מקצועיים שדי אם תביטו בכל המפות האחרונות באליפויות העולם השנה בצרפת, פולין והונגריה  תוכלו למצוא שמות רומנים החתומים על יצירות אומנות אלו.
באליפות 3 הימים של טרנסילבניה השתתפו כ 250 מתחרים, רובם רומנים. הרכב המתחרים בעיקר ילדים וחבר'ה צעירים, בגילאים 45 ומעלה יש צניחה דרמטית בכמות המתחרים וחבל. המפות מדויקות מאוד והשטחים בעלי תבליט עדין וגס לסירוגין, היער לבן ללא סלעים בכלל, מאפשר ריצה חופשית לכל הכיוונים והנאה מכל רגע שאתה ביער.
אני באופן אישי התחריתי בקטגורית H45 על מקומות 2-3 (הראשון הוא עז הרים והאחרים גרוטאות), ביום השלישי מזנקים בשיטת מרדף, אני זינקתי כדקה אחרי השני,  בתחנה 5 תפסתי אותו, בתחנה 9 ברחתי לו, בסיום הגעתי לפניו, בטקס הסיום קיבלתי פחית בירה, במסעדה בצהריים אכלתי ממליגה, ובדרך חזרה ברכב שמעתי את "כמה אהבה יש בנשמה" של קובי פרץ בתחנת רדיו מקומית.

ניווט ברומניה - מומלץ!!!

בוקר ישראלי ביער חרובית


מאת: ענת ברבינג
שבת. מתעוררת עם הציפורים, עוד חושך בחוץ. נוסעת בכביש המהיר דרומה עם עוד כמה משכימי קום. רכבים עם אופניים תלויות מאחור עוקפים אותי, בוהה במיתרים שחורים מתנופפים לכל עבר.

מגיעה ליער השקט, אזעקת "צבע אדום" נשמעת מרחוק, סופרת בלב כמו מתוך הרגל 1, 2, 3 בום ! אז ככה נשמע גראד נופל ? וואו ! איזה מפחיד. מביטה אל שמי האופק לכיוון דרום מערב – אולי אפשר לראות משהו ?

מתחילה לסמן תחנות שנבדקו בביקור הקודם – איזו שטות זו הייתה לא לסמן אותן אז ? נו מילא, כמו חיילים-טירונים הנענשים על חוצפתם – את הלקח לומדים ברגליים.

אוושת הרוח לוטפת חרישית את האורנים, מפיצה ריח טוב באוויר, צ'יפ שלי מתרוצץ לו אנה ואנה, תוחב את אפו הלח בעפר היבש בינות למחטים – גם הוא שיכור מאושר, כמה עוד לבד יש בעולם ? איזה כיף פה !

אחרי שעה ישראל מגיע, חוברים זה לזו וצועדים בשקט. ב"זוגיות" בינינו אני הפה והוא האוזן. צועד לפניי ומגניב מבטים לאחור מדי פעם – תוהה על שתיקתי הלא אופיינית.

סורקים את החלק הדרומי במפה ממזרח למערב ובחזרה, נודדים בין יער אורנים צפוף ועצי איקליפטוסים גבוהי צמרת, לשטחי יער-פארק של חרובים ואלות. שטחים מגוונים ביער; מישמש שלם של אזורים צפופים מחד ואחרים הנוחים למעבר וריצה מאידך, יערות נטועים לצד שדות חרושים. ארץ ישראל הישנה והטובה.

ביער שני סינגלים ברורים שסומנו ע"י קק"ל בסימון שבילים; האחד ירוק והשני שחור. פה ושם סינגלים פיראטיים או סימני בקר הרועה תדיר את השטח. רוכבים מנומסים מברכים אותנו לשלום.

סימני התיישבות קדומה ניכרים בחלק מהמקומות; תילים וגדרות אבנים הרוסות. באחד האזורים הפחות ממופים, אנו מבחינים בבורות רבים, חלקם סומנו בסס"לים. מחפשים במה להיאחז, איזה מקום ברור להניח בו תחנה, בוחנים את כל השטח. לבסוף, מוותרים עקב מיפוי חסר וסכנת בטיחות גבוהה (בור שפתחו כ- 4 מטרים ועומקו כ- 5 מ' מוקף שיחים נמוכים, בשטח שניתן לרוץ בו - הפחיד אותי).

שלושה חמורים שקטים עומדים בשול צומת דרכים, תרים אחר מזון בשיחים. פרים רועים ללא מפרע תוקעים בנו מבט מצמית, לא ברור ממי הם חוששים יותר מאיתנו או מצ'יפ (כלב רועים או לא ?). מסיימים לסמן 25 תחנות.

שמש דועכת לאיטה במערב, הדי הנפילות שטרם שככו, מטרידות את שלוותי. חשים מהר לחניית רכבים.

תם אך טרם נשלם.

מכבי שלנו מכבי...הונגריה

מאת: דניאל רז רוטשילד
הקדמה: אי שם באליפות ישראל של 2009 התארחו בארץ מספר חברי מועדון מכבי הונגריה ולקחו חלק באליפות. התגובות מצידם היו חיוביות מאוד והם אמרו שהם נהנו.
נעבור חזרה לשנת 2011, החודש הוא אפריל והאיגוד מקבל הזמנה ממועדון מכבי לארח 8 חברי איגוד על חשבון המארגנים (מלבד הטיסה וקצת אוכל). נמשיך עוד קצת בזמן ונגיע לאמצע אוגוסט, השעה 4 בבוקר. 7 בני נוער נווטים, ו-1 טל עופר - נווט מבוגר, טסים להונגריה.
נחתנו בבודפשט ושם קיבלו את פנינו אדם ואגי, נציגי מכבי הונגריה. אוכלים ארוחת צהריים ומקבלים חדרי אכסניה בבודפשט, יצאנו לטייל בעיר העתיקה הגבוהה והמדהימה שממוקמת מעבר לדנובה, בחלק של בודה. (כולל נסיעה בפוניקלור ומבט על פשט מלמעלה) חזרנו לארוחת ערב, והלכנו לישון. למחרת בבוקר טיילנו בפשט וביקרנו בכיכר הגיבורים ובמרחצאות המפורסמות בפארק שמאחורי הכיכר. 2 בצהרי היום, מגיע ואן עם 8 מקומות שלוקח אותנו היישר אל העיירה מוראהלום הקרובה לעיר הגדולה של סגד. אנו מגיעים לאכסניה ומקבלים חדר של 8 אנשים. כל המשלחת, ביחד, באותו חדר. מקבלים הוראות, מבינים שאנו נכנסים חינם לספא המקומי ושאת ארוחת הערב והבוקר אנחנו אוכלים במלון הכי יוקרתי באזור, מתארגנים על הדברים ויוצאים לשוטט בעיירה. בערב יש טקס פתיחה שכולל להקות מקומיות (רקדנים ונגנים). לאחר מכן מסיבה, אך לא נשארנו עד מאוחר, כיוון שיש תחרות למחרת.

יום 1-תיירות
אחד הדברים שלמדתי מהתחרות הקודמת שהייתי בה (האורינגן), זה שבדרך כלל, היום הראשון הוא יום תיירות. אתה מתוודע אל המפה, לומד את כל הסימנים המיוחדים וקצת טועה. עוד יותר תיירות אם בתחרות לוקחים את 4 התוצאות הטובות ביותר מתוך 5. לכן כשטעיתי כבר בתחנה הראשונה לא נלחצתי ומשם הניווט התקדם די בקלות. הפתעה ראשונה: החול בהונגריה עמוק בערך כמו בארץ (בשטחים הפתוחים). אין בעיה לרוץ, אבל אתה יוצא מארגזי החול האלה עם 20 ס"מ חול בנעליים. השטח עצמו מהיר מאוד לריצה, השטחים הירוקים בקושי עבירים והדברים ברורים. לבסוף יבגני מנצח עם תוצאה יפה מאוד.
אחרי ארוחת צהריים הולכים לבדוק את הספא. הפתעה שנייה: כמות הבריכות שנכנסות בשטח קטן הוא הרבה יותר גדול ממה שחושבים, עם תכנון נכון. אנחנו נכנסים ולא מפסיקים לספור בריכות ומגלשות. כמובן שבתור ישראלים טובים לא פספסנו אף בריכה והבטחנו שנחזור לעוד סיבוב. לאחר ארוחת הערב במלון היוקרתי יש טקס חלוקת פרסים למנצחים היומיים. המנצח של כל יום מקבל חולצה צהובה ועליה כתוב: מנצח היום ה-X (ממש כמו בטור דה פראנס). עוד הופעות מקומיות ועוד מסיבה, הפעם נשארנו עד הסוף. במסיבה הזאת הכרנו 3 קופצות בחבל.

יום 2-הפקת לקחים והפעלת מנועים
מלומד מטעויות היום הראשון אני מתייצב לזינוק של היום השני. הניווט עובר כמעט חלק עם שתי טעויות של בחירות ציר לא נכונות ולבסוף אני ראשון מהישראלים, אך שני בכללי בהפרש של 6 דקות. היום השני היה לא קל מבחינה ניווטית ופיזית כאשר חלק מהתחנות היו בשטחים הפתוחים הטובעניים.
לאחר ארוחת צהריים יצאנו אל העיר הגדולה "סגד" ובה ביקרנו במגדל המים ובבית הכנסת הישן. ממגדל המים היה נוף מדהים של כל העיר, והסיפור של בית הכנסת היה מעניין מאוד (שם ריכזו את כל היהודים לפני המשלוח). בערב הייתה הופעה של רקדניות בטן ושל להטוטנים עם אש.

יום 3-לרוץ, לרוץ, לרוץ
מתעוררים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר ומכאן יוצאות שתי קבוצות. חלק חוזרים לישון (הזינוקים התחילו ב2), וחלק יוצאים לראות את אליפות העולם בקיאקים שהתקיימה ב"סגד" (פרט מעניין: נבחרת הונגריה התגוררה במלון בו אכלנו) . לאחר שינה טובה מתארגנים וזזים לתחרות.
אני מזנק בין הראשונים ויוצא למסלול בכלל לא קשה, שדורש 99% ריצה עם בחירת ציר אחת די ברורה. הריצה הייתה רציפה והמרחק לא היה גדול. לבסוף עוז מנצח.
לאחר הניווט ביקור נוסף בספא, הפעם עוברים גם בסאונות ובחמאם הטורקי ולאחר ארוחת הערב עוז מקבל את החולצה שלו ומופע של קופצות בחבל. נחזור יומיים אחורה: במסיבה פגשנו 3 מקומיות אשר קופצות בחבל והן חלק מנבחרת הונגריה בקפיצה בחבל (כן, יש בזה תחרות). בכל מקרה, ביום שישי צפינו בקבוצה של העיירה ואין מה לומר, זה היה מדהים. דברים שבחיים לא חשבתי שאפשר לעשות עם חבל אחד או שניים.
לאחר הטקס התארגנו מהר ויצאנו לניווט לילה מפחיד (night of ghosts) הרעיון הוא כזה: ניווט לילה רגיל, כאשר בתחנות מתחבאות כל מיני הפתעות בצורה של: רוח רפאים משפריצה מים, שלד שגנב תחנה, מישהי שמצליפה לך על היד ומונעת ממך לנקב את התחנה, משוגע שרודף אחרייך עם "מסור" (הורידו את המסור, נשאר רק המנוע) וצרחה מבהילה בסיום. היה כיף מאוד ומשעשע לראות את הדברים. לאחר הניווט חזרנו לאכסניה.

יום 4-יער חדש, יום חדש
הפעם יוצאים מאוחר כי היער קרוב למגורים. מגיעים לשטח הכינוס ומתארגנים לתזוזה כי הזינוק רחוק (כמעט 2 ק"מ). היער הזה מציג אתגר קשה יותר עם יותר שטחים ירוקים ויותר פריטים שעוזרים לך להתבלבל. החלק הראשון של המסלול הולך חלק נטול טעויות, ואז התרסקתי עם טעות של 5 דק' בתחנה הכי קלה במסלול. מבאס לדעת שהמסלול היה בכיס שלך והרסת את זה עם פאשלה אחת. עוז שוב מנצח.
ארוחת ערב, עוד הופעות, עוז מקבל חולצה, שוב מסיבה.


יום 5-הכל או כלום
אני נכנס ליום האחרון במקום 4, עם הפרש של 3 נק' מהמקום ה-3, בחור עם כושר גבוה משלי. יום לפני כן עוז אמר לי שאני צריך לקחת סיכון ולנווט הכי תוקפני שאני יכול, כלומר: לרוץ כמה שפחות על שבילים ויותר בשטח (לפי ריצת השטח שלי בימים האחרונים). בזינוק אני קולט שהמסלול הוא מסלול ריצה (כל התחנות על שבילים) ואומר לעצמי, שטח שטח שטח. בסיום הפסדתי למקום השלישי בכמה דקות, לכן אני מסיים את התחרות במקום הרביעי.
לאחר הטקס בו עוז ויבגני קיבלו גביע ומדליה מרשימים, חזרנו לעיירה, סידרנו את הדברים ויצאנו לסיבוב אחרון בספא. בארוחת הערב פגשנו את הקופצות בחבל שלקחו אותנו לאולם הספורט המקומי ולימדו אותנו כל מיני תרגילים...

לסיכום: הייתה חוויה מצוינת, התנסינו בשטחים חדשים, הכרנו אנשים חדשים ומקצועות ספורט חדשים, פגשנו אלופי עולם (בקיאקים), ראינו להקות מקומיות ועשינו הרבה כיף. תודה רבה לאיגוד שבחר לשלוח אותנו. אני בטוח שכולנו, אם תינתן ההזדמנות, נחזור לסיבוב נוסף.


ספרינט על רגל אחת

לניווטי ספרינט מפה ייעודית עם סימנים מיוחדים שכדאי להכיר את הדקויות שלהם.
אז אם אתם רוצים ללמוד את הסימנים בצורה מעמיקה תוכלו לגשת ל: International-Specification-for-Sprint-Orienteering-Maps
אבל אם לא בא לכם להעמיק אז ארגנו לכם את כל המידע בצורה קצרה וברורה, היכן מותר ואפשר לרוץ והיכן לא -  זו כל התורה על רגל אחת.

רק אותך אוהב הלילה...

מאת: זיו נוימן


רק אותך אוהב הלילה
דימדומים ומנגינות
והמתנה שלי הלילה
בלי אותן האכזבות.


בזכותו של אנריקו זזינסקי ממועדון לב השרון נחשפנו לאחרונה לניווטי הלילה - ענף ספורט "חדש" שהחל את דרכו בשבדיה עוד ב 1922 ופשוט התפספס בארץ במהלך כל השנים. פספוס הנובע כנראה מיחסי ציבור רעים שעושה הצבא לסוג זה של ניווטים - סיפורים על חיילים שנפלו למערות פעמון, ננשכו ע"י כלבים בדווים וצנחו אל מותם כשהילכו על שפת תהום עמוקה. אולי בגלל הקונוטציות הצבאיות של ניווטים בלילה ללא פנס וללא מפה, או שאולי בגלל הפחד המושרש ברובנו מהאפילה ומהלא צפוי שטומן לו החושך ואולי בגלל "איך לא חשבו על זה קודם". האמת מה זה משנה, העיקר שעכשיו אחרי שהוסרו המחסומים הראשונים והסדק בחומת ה"פחד" מניווטי לילה התרחש, כדאי להתחיל ולחשוב קצת יותר מעשית ולנצל את כל היתרונות שיש לניווטי לילה, כגון: הרחבת עונת הניווטים, הפקת עניין משטחים מוכרים ואו משעממים, התמודדות עם אתגרים חדשים, פיתוח חוקים ושיטות ארגון, קירוב אנשים נוספים לעיסוק בריצת ניווט, הכרות עם הטבע הלילי, התמחות בתת ענף כפי שקיים בניווט סקי או בניווט אופני הרים...


קצת מחקר דרך גוגל, התבוננות בסרטונים ביוטיוב וחיפוש ברחבי הרשת... נראה שבכדי להצליח להשלים ריצת ניווט בלילה אפל בשטח טבעי שהסיכונים בו לבריאותו של הספורטאי עולים על הסיכונים במהלך היום, עלינו לנקוט במספר פעולות שיצמצמו ככל האפשר את רמת הסכנה הגופנית שנובעת איך לא: מפגיעה בחוש הראיה שלנו. חוש המשמש אותנו לזהות מכשולי קרקע ושתרומתו למערכת שיווי המשקל רבה מאוד. ללא חוש הראיה כמובן לא נוכל לקבל את ההחלטות הנכונות בנוגע ליכולת הגופנית שלנו כגון: קפיצה ממדרגות סלע, ריצה באזור עם ענפים יבשים, עצים צפופים, גדרות תיל ושאר פרטי נוף מלאכותיים שארצנו משופעת בהם.
מה צריך לעשות?
לרכוש פנס ראש, לא סתם פנס שעולה כמה עשרות שקלים, יש להשקיע בפנס ראש איכותי שיאפשר לנו להפוך את הלילה ליום, פנס שיאפשר לנו לראות עשרות מטרים קדימה, פנס אמין שיכול לתת עבודה לאורך כל זמן הניווט, פנס קל משקל בעל מקור כח חיצוני שנמצא על גב הספורטאי ומעניק את העצמה הרצויה לנורות שעל ראש הספורטאי. פנס איכותי ברמה מעולה שישמור על בריאות הספורטאי. מחירו ההתחלתי של פנס מעין זה יכול לעלות כ 500 שח והשמים הם הגבול. 


כשבוחנים את המצב בעולם מתעוררות מספר שאלות תמוהות הנוגעות לתחרויות ניווט לילה:
מהם החוקים? 
עפ"י חוקי הפדרציה העולמית, ניווט לילה מוגדר כניווט שנעשה בחושך. זהו ! שלא כמו בניווטי ספרינט, ניווט באופני הרים וכו' שבהם אפיינו מפות והגדירו סוגי שטחים, כאן אין שום הגדרות המייחדות את ניווט הלילה מניווט היום, קל וחומר אין גם אליפות עולם בניווט לילה ואין הגדרות ספציפיות לאליפות מסוג זה. 
למה בTIOMILA או בJUKOLA הנשים רצות באור יום? האם הסכנה האורבת לנשים בלילה גדולה יותר? האם הנשים נוטות לפחד יותר מהלילה (והגברים רק בוכים בלילה)?
מה לגבי נערים צעירים? האם גם הם יוכלו להשתתף בניווטי לילה? האם צריך לחייב ריצה בזוגות? מה לגבי שטחי ההערכות? משרוקיות? טלפון סלולרי? ציידים שפעילים בלילה? שומרים עם אצבע קלה על ההדק? אמצעי חילוץ?
אין ספק שיש לבדוק הרבה מאוד מיקרים ותגובות במצבי חושך, מצבים ששונים לחלוטין מהמצב באור יום ודורשים מהמארגנים ומהמתחרים גישה שונה לחלוטין מאלה שהם מורגלים בהם.
ימים (או שאולי לילות) יגידו.

טוב שכן קרוב...

תרגום מתוך O-Zine
קפריסין התקבלה כחברה מן המניין ל IOF בחודש מאי האחרון וזהו תרגום של ראיון עם מזכיר האיגוד הקפריסאי לספורט ההרים שיעסוק גם בפיתוח ספורט הניווט לצד טיפוס, ריצת הרים וכו'.
רקע: הרפובליקה של קפריסין קיבלה את עצמאותה ב 1960, קפריסין נמצאת על האי השלישי בגודלו בים התיכון, 330 ימי שמש, ים נפלא וקצת יותר ממליון תושבים הופכים את קפריסין לאתר תיירותי מוביל באזור.
הרעיון להכניס את ספורט הניווט לקפריסין לא חדש, איגוד האתלטיקה  הקפריסאי ניסה להכניס את הענף לאי כבר לפני יותר מעשור, אבל בגלל מחסור במפות ראויות וממפים כשלו המאמצים והסתיימו לפני שהחלו. הניווט הספורטיבי קיים באי כבר מספר שנים אבל רק כחלק מפעילות חיילים בריטיים - שריד לקולוניה הבריטית, שעדיין נמצאים בבסיסים ימיים בדרום האי. התושבים המקומיים יודעים מעט מאוד על ספורט הניווט והמטרה העיקרית של האיגוד מתמקדת בהפיכת הספורט מספורט בעל קונוטציה צבאית לספורט להמונים. זה מכבר הוקם מועדון ניווט, נרכשה תוכנת מיפוי ואתר אינטרנט עלה לאוויר. המפה הראשונה שלנו לא המפה הכי טובה בעולם אבל, הרמה עולה  בהדרגה ואנחנו משתדלים להצמד לכללי הIOF בעניין. 
בקפריסין מגוון גדול של שטחים מתאימים לספורט הניווט, החל מדיונות לאורך חופי הים דרך שטחים חקלאיים ועד להרים מיוערים, המטרה כרגע לייצר מפת ניווט על כל אחד מסוגי השטחים שיש לנו, כך שאנשים יוכלו לנווט  בלי הצורך בנסיעה ארוכה אם הם רוצים להשתתף בתחרות. כבר סיימנו את הכנתה של מפת הפארק הלאומי Athalassa הנמצא בסמוך לעיר הבירה ניקוסיה. אזור זה משמש אותנו לניווטים מקומיים ואימונים. מפות נוספות נמצאות כרגע בשלבי הכנה ואנחנו מקווים שנוכל להגיע ל כמות של 4-5 מפות בתוך שלוש שנים ולארגן אירועי ניווט בחלקים נוספים של האי.
קפריסין חמה מאוד בקיץ והטמפ' בה יכולות להגיע ל 44 מעלות צלזיוס כך שניווט ספורטיבי בתקופה זו לא אפשרי, למעט באזור ההר, שם האקלים קריר ונעים לפעילות ספורטיבית גם בימי הקיץ החמים.
מה לגבי תחרויות ניווט?
מעורבות הציבור בספורט הניווט היא עדין בחיתוליה והמאמץ המרכזי הוא לאו דווקא ארגון תחרויות אלא להפוך את ספורט הניווט לספורט המוכר לציבור, ספורט שהעוסקים בו יהפכו  למיסיונרים כשיחוו את הנאה שבו. לאחר שיהיו לנו מספיק ספורטאים נקים נבחרת ונתחיל לארגן תחרויות אזוריות וארציות. עד אז אנחנו מתכוונים לשלוח מספר נציגים לאליפות העולם הקרובה בצרפת ולהתחיל ביצירת קשרים בינלאומיים עם מאמנים, מארגנים וספורטאים מכל העולם שיוכלו לחלוק עמנו את ניסיונם העשיר בתחום.
הצטרפותה של קפריסין ל IOF היתה המטרה העליונה שלנו לאחר הצגת ספורט הניווט במדינה, משמעות החברות עבורנו היא שאנחנו חלק מקהילת הניווט העולמית ובעלי הזכות להשתתף בתחרויות בינלאומיות בנוסף למתן לגיטימציה לקשרי גומלין עם מדינות אחרות באזורנו לשם פיתוח הספורט. ההשתייכות לפדרציה העולמית הוא גם אישור רשמי להכרות של רשויות המדינה בספורט הניווט ויוצא מזה תמיכה כלכלית.
שאיפתנו לעתיד לבוא היא הכנסת ספורט הניווט לבתי הספר ולמערכת השעות היות ואנו רואים בקריאת מפה מיומנות לחיים לא פחות חשובה משחייה ועזרה ראשונה שכיום הם חלק מתכנית הלימודים בבתי הספר, הרי אין אדם שלא עושה שימוש במפה במהלך חייו והניווט הספורטיבי מלמד מיומנות זו בצורה הכי טובה כפעילות מהנה של גוף ומח.
רק לאחר כל זאת ורק לאחר שנבסס את ספורט הניווט במדינה נתחיל ביוזמות של הפיכת קפריסין למוקד משיכה לתיירות ניווט בעונת החורף - אז הטבע נפלא ומזג האוויר נח.
כיום יש לנו 45 חברים רשומים אבל אנו בטוחים שנצמח במהירות בשנים הקרובות לאחר שנתחיל לפרסם את הספורט ולכתוב מאמרים מקצועיים, אנו כרגע בשלב הלימוד ובניית היסודות, שלב הצמיחה יבוא לאחר מכן.

מולקה השני הוא המלך

מאת זיו נוימן
אני חוזר אחורה בזמן, מנסה להזכר כיצד התחילו למחשב את התחרויות הראשונות של האיגוד.
השנה 1995, אני עומד בצומת מסובים לכיוון דרום, מאחורי הר הזבל חיריה ורוח חמה של סוף האביב מכה בי בכל עצמתה, מביאה אל אפי את ניחוחות תוצר הזבל המבעבע במעמקי ההר של תושבי גוש דן. לידי עוצרת מכונית מקרטעת השייכת לחבר ההנהלה דודו מלכה, אם אני זוכר נכון זו היתה אאודי 80 לבנה עם מזגן, אנחנו דוהרים דרומה לכיוון אשקלון, דודו מעדכן אותי בתוכנת הניווט "ניווטית" שקורמת עור וגידים באמצעות גאון מחשבים מקומי בשם "אלכס" ועילוי בכל הנוגע למתן פתרונות ותכנות על פלטפורמת "מג'יק". אני מהנהן בראשי ועושה קולות של מבין גדול למרות שעד לאותו רגע לא נסעתי באאודי עם מזגן, לא הייתי באשקלון, לא ידעתי מה זה מג'יק ומעולם לא פגשתי אדם שקוראים לו אלכס.
פיתוח התכנה אשר נבנתה בעמל ויזע, גזלה מאיתנו זמן רב שברובו הוקדש לחכות לאלכס עד שימצא חניה לBMW קבריולט שלו, מכונית שנרכשה הודות לכספים שזרמו מחשבון הבנק של האיגוד וסייעו לאלכס גם לעבור לבית בקיסריה  להקים חברה מצליחה בקומה ה 30 של הבניין העגול בעזריאלי ולהפנות אלינו קבלני משנה שימשיכו לפתח את התכנה על מנת להמשיך  ולזלול את חשבון הבנק המצטמק שלנו. אבל הדבר המרכזי והחשוב ביותר בתוכנה הייתה חוסר היציבות שלה, משל הייתה יסוד מתכתי אלקלי המכיל אלקטרון אחד ברמת הערכיות האחרונה, כמו בסוג זה של יסודות מתכתיים גם כאן היה צריך לטפל בכל המערכת בכפפות של משי, כולל אמירת פרקי תהילים לפני שמחברים את כל החוטים ומתניעים את המחשבים.
אבל... אליה וקוץ בה (דווקא מהצד של אלכס). במהלך ההכרות עם עולם המחשבים עשה לי אלכס הכרות גם עם נושא חדש יחסית בתחום: האינטרנט. עולם שלם של תוכנות לניהול תחרויות ספורט ניגלה במהלך חיפושים נרחבים שעשיתי ( גוגל עוד לא נולד ) ומשם קצרה הדרך לאיתור תוכנות מדף לניהול תחרויות ניווט ומציאת תוכנה נפלאה בשם O-EVENT אשר הצליחה לענות על בעיות הנובעות מהתנהגות הילידים המקומיים, בעיות שלא מוכרות במדינות אירופאיות מתורבתות כגון: זינוק לפני שהתחרות מתחילה, שינוי זמן זינוק לאחר שהתחרות התחילה, זינוק לאחר שהתחרות הסתיימה, לקחתי מפה של מסלול אחר, שכחתי את הכרטיס בבית, אופס.. ניווטתי עם הכרטיס של הבן שלי, לא איפסתי, מה נגמרה ההרשמה ביום רביעי ?, אני בטוח שניקבתי למה אני פסול, תכיר זה חבר שלי אפשר לתת לו כרטיס אלק!, מה? צריך לשים את הכרטיס בתחנה הכתומה? - אבל יש לי פתק, אבא שלי לקח את הכרטיס שלי אז רצתי עם הכרטיס שלו...
אין ספק שתוכנה זו התגלתה כסלחנית ביותר והודות להרבה מאוד שיפורים ותכונות חדשות שעשה המתכנת הסלובני לבקשתי וכנראה גם לבקשות אחרים החזיקה מעמד שנים רבות וגילתה יכולת שרידות של ג'וק בבקבוק פלסטיק שנזרק לחיריה לפני 30 שנים. אבל גם תוכנה זו כמו כולנו הופכת למיושנת עם השנים: פטנטים חדשים, חומרות חדשות והתקדמות טכנולוגית מואצת השאירה את ה O-EVENT מאחור וגם אני שנאחזתי בה כבקרנות המזבח כל כך הרבה שנים (היא עשתה את העבודה בדיוק כמו מקרר ישן שחבל לזרוק כל עוד הוא מקרר) הרמתי ידיים והתחלתי לאתר תוכנה יותר מודרנית.
כל התוכנות שבדקתי היו מסורבלות, לא אינטואיטיביות ומוציאות את החשק עוד כשאתה מעיין בעשרות עמודי הHELP שלהן. אני חיפשתי תוכנה קטנה, זריזה ואמינה שעושה את מה שצריך: לתת תוצאות בזמן תוך כדי התגברות על הבלת"מים הנ"ל.
תוכנה כזו נמצאה בארץ השמש העולה, היא פותחה לטובת אליפות העולם בשנת 2005 ושימשה גם לאליפות העולם בסקי בשנת 2009. לאחר בחינה מהירה וניסיון להבין את הלוגיקה שלה החלטתי לצאת אתה לדייט בניווט ביער אילנות. רבותיי וגבירותיי הנווטים והנווטות אני רוצה להכיר לכם את אהובתי החדשה Mulka2, היא חכמה, יודעת לעשות מספר פעולות במקביל, נותנת לי מידע רב על התנהגות כל אחד ואחת מכם במהלך הניווט והכי חשוב דוברת עברית.     אז אם בסיום הניווט יאמרו לכם משפט בסגנון: למה איחרת לזינוק? יפה, עד תחנה 4 היית ראשון, הפסדת את התחרות לדניאל בתחנה 12, אם אלכסיי יגיע עוד 16 שניות אתה עובר למקום השלישי, תמשיך להתקדם זמני הביניים עם השם שלך מחכים לך בהמשך, אל תשכח להחזיר את הכרטיס כי הוא מושאל, התוצאות כבר באתר... להתראות בניווט הבא. תדעו שקם מלך חדש בישראל.

על המפה - מקווה ישראל

מאת: מיכה נצר
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, (ירמיהו יד:ח)


בית הספר החקלאי מִקוַה ישראל הוקם בשנת תר"ל – 1870 על ידי קרל נטר, יהודי צרפתי חבר באגודת "כל ישראל חברים" (כי"ח), שמטרתה עזרה ליהודים נצרכים. שלוש שנים קודם לכן ביקר נטר בארץ לבדיקת מצב היהודים כאן והגיע למסקנה ששיפור מצבם יבוא דרך מעבר לחקלאות. לאחר ששכנע את יהודי ירושלים לתמוך בגישתו שכנע גם את כי"ח להקים את בית הספר. בית הספר התנהל בראשיתו ברוח דת ישראל ושמירת מצוותיה. במחזור הראשון למדו 12 תלמידים.
קרל נטר נפטר בשנת תרמ"ב – 1882 ונקבר במקוה ישראל.
בוגרי מקוה ישראל הקימו מושב בשרון והוא נקרא כפר נטר.

ארועים בתולדות מקוה ישראל:
1882 – חברי אגודת ביל"ו מגיעים ארצה וזה מקום עבודתם הראשון.
1882 – התחלת גן בוטני. העץ הראשון הוא אקליפטוס שהובא מאוסטרליה.
1898 – הרצל פוגש בשער מקוה ישראל את הקיסר הגרמני וילהלם השני.
1914 – אליהו קראוזה מתמנה כמנהל בית הספר. נשאר בתפקידו 42 שנה.
1916 – תלמידי בית הספר נוטעים חורשות אקליפטוס בנגב ובסיני בשרות הצבא התורכי.
1921 – היקב החצוב באדמה הופך להיות בסיס אימונים של ארגון ההגנה.
1930 בערך – מחלת גזזת. ראשם של התלמידים גולח. למנוע בושה נתפר להם כובע מיוחד, שנודע בשם כובע מיקוָאי. היום ידוע בשם כובע טמבל.
1948 – ראשית מלחמת הקוממיות, מִקוֵה ישראל בסיס למלווי שיירות לירושלים ולנגב. 7 נוטרים מלווי שיירה נרצחו ביזור. בהמשך המלחמה עוברת כאן דרך הבטחון מתל אביב לירושלים ולנגב.
במסגריה של מקוה ישראל מיוצרת מרגמת הדוידקה, שנקראה על שם ממציאה המורה דוד ליבוביץ.

מקוה ישראל כיום הוא בית הספר תיכון שש-שנתי ל"לימוד מדעי הטבע הסביבה והביוטכנולוגיה הנשענים על המשק החקלאי" ובו 1,500 תלמידים בשני מדורים, מדור כללי ומדור דתי.

במקום אתרים היסטוריים ששומרו: היקב, בית הכנסת, המכניקה (המסגריה), בית קרל נטר, עץ הפיקוס ועוד.