למה אני לא מתלהב מניווטי סקור

מאת:זיו נוימן
ניתן לשנות את הכותרת גם ל"איזה אידיוט" אבל מכיוון שכותרת זו מתאימה בדרך כלל לכל ניווט שלי, החלטתי להשתמש רק בנ"ל.

אז בקצרה, להלן הסיבות:

1. בתחרות אני אוהב לעשות מה שאומרים לי, יענו "ראש קטן". אומרים תרוץ מ 1 ל 2 ומשם ל 3, ל 4...עד שתגיע לסיום וזה מה שאני עושה. ברגע שאני צריך לקבוע לעצמי את המסלול אני מרגיש כמו אחד המארגנים ואת זה אני עושה הרבה פעמים במהלך העונה.

2. אני דוגל בפיתגם: "אל תידחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים" ולכן אני משאיר פה ושם תחנות לטיפול מאוחר, דוגמה מהניווט בעכברה - תחנה 3 שבמקום לרוץ אליה בהתחלה מ 4 (קו ירוק) רצתי אליה רק בסוף המסלול ממערב (קו כחול) ובחזרה ל 11, מה שעלה לי ב 569 מ' נוספים (קו כחול פחות קו ירוק). - איזה אידיוט כבר ציינתי.

3. ההגינות לא משהוא בניווטים מסוג זה שבהם תקיפת תחנה מכיוון מסוים לא מביאה לתוצאות זהות בתקיפה מכיוון מסוים אחר ונווט שבחר לרוץ עם כיוון השעון למשל לא יוכל לעשות תוצאה זהה אם ירוץ את אותו המסלול נגד כיוון השעון.

4. כמו 3 רק שכאן גם באים לידי ביטוי כיווני ריצה מנוגדים של נווטים במסלול - הניווט באזור התחנה נעשה קל יותר אם במקרה אתה פוגש בנווט שרץ מהתחנה אלייך.

5. אם מכניסים גם את פקטור הניקוד (באיסוף נקודות לפי זמן) הרי שכמעט ולא ניתנת הדעת לדרגת הקושי של הניווט בקביעת שווי התחנה, אלא רק המרחק מהזינוק נלקח בחשבון, מה שיכול שוב לתת לאלמנט המזל עדיפות.

בכל אופן, ניווט הוא תמיד מלהיב, אבל, תנו לי את הקלאסיקה! ללא משחקים מיותרים ואני מתלהב יותר.