המדריך למיומנויות הניווט הבסיסיות

כתבה של פיטר פלמר בתרגומה של יעל מלכיאל.
"בחזרה ליסודות": המדריך למיומנויות הניווט הבסיסיות
במאמר שלפנינו - אחד בסדרה של מאמרים על טכניקות בסיסיות בניווט – עוסק פיטר פלמר בנושא של קווי גובה. לא מעט נווטים בריטיים מגלים רתיעה מפני הקווים החומים המתעקלים על המפה ואחדים נוטים פשוט להתעלם מהם; אבל, כפי שפלמר מסביר, יש לכך מחיר. למה חוּם הוא הצבע החשוב ביותר על המפה. יש מתנדבים?

פיטר פלמר/ קווי גובה
מפה היא ייצוג דו-ממדי של אובייקט תלת-ממדי, וזאת הסיבה שמְמַפּים משתמשים בקווי גובה כדי לתת לה אשליה של עומק. הערכה והבנה של קווי גובה חיוניות למיומנות גבוהה בניווט. קווי גובה הם קווים המחברים על המפה נקודות הנמצאות על הקרקע בגובה שווה מעל פני הים. הם מאפשרים למי שקורא את המפה לדמיין לעצמו באופן חזותי את צורת השטח עוד לפני שהוא רואה אותו, ומאחר שפני השטח כמעט שאינם משתנים, הנווט יכול להשתמש במידע הזה לתועלתו.
קווי גובה במפות ניווט משורטטים בדרך כלל ברווחים של 5 מטרים (ואפילו 2.5 מטרים בשטחים שטוחים מאוד) והממפה משתדל לרשום אותם באופן שיסייע לנַווט הספורטיבי. פירוש הדבר שלעתים קרובות הממפה נוטה "לעזור" לקו הגובה על ידי הבלטת מאפיין מסוים שלו על חשבון אחר או על ידי הגזמה במִתאר כדי שצורת הקרקע תהיה ברורה יותר.
ביצות ויובלים עשויים להתייבש בקיץ או להפוך לאגמים ולנחלים שוצפים באביב; שבילים ומשעולים צצים ונעלמים במחזוריות קבועה; עצים נכרתים ואחרים נשתלים לפי תכנית העבודה של היערנים; האדם משנה ללא הפסקה את "העיצוב והריהוט" של סביבתו. בעוד כל זה מתרחש, האדמה נשארת קבועה ובלתי משתנה. טכניקת הניווט הטובה ביותר מכירה בעובדה זאת ומתמקדת בתבליט בלבד, תוך התעלמות מהמצבור שהאדם משאיר אחריו.
נווטי-עלית משתמשים רק לעתים רחוקות בגבולות צמחייה או בסימנים מעשי-אדם בתור מעקות, ובמקומם סומכים על כיפות, גבעות, ואדיונים ושלוחות שיובילו אותם אל התחנה. כדאי לחזור ולהדגיש - והדבר נכון גם לגבי הנושא של התמקמות-מחדש - כי הנווטים הטובים הם בדרך כלל אלה המצליחים לדַמות בעיני רוחם את השטח לפי קווי הגובה שעל המפה.
המחשה חזותית של קווי גובה היא היכולת "לראות" תמונה תלת-ממדית של השטח באמצעות עיון דקדקני במפה. יכולת זו מאפשרת לנווט הספורטיבי להשוות את תמונת הקרקע שדימה במוחו עם השטח שהוא רץ בתוכו ולהשתמש במידע הזה כדי למצוא את דרכו עד לתחנה.
"תרגום" של קווי גובה המשורטטים על המפה לתמונה חזותית הוא מיומנות שניתן להתאמן ולהשתכלל בה; גם אם הנווט הממוצע לא יגיע לתמונת שטח מנטלית מפורטת כמו זו שיש לנווט-עילית, די בכך שיתחיל לנווט לפי התבליט ולא בעזרת שבילים, מצפן וספירת צעדים כדי להבטיח ששגיאותיו החמורות תִפחַתנה וכי יפתֵח סגנון ניווט שיישען על עקרונות יציבים.
"נַווט-קווי-גובה" איננו נבהל משטחים כרותים, משבילים שכוסו בצמחייה או מגדרות חדשות. כל עוד "התבליט מתאים למפה" הוא יהיה שבע-רצון. בהרבה אירועי ניווט בסקנדינביה, שטחים שנכרתו זמן-מה לפני התחרות לא הופיעו על המפה כלל, ואיש לא עשה מזה עניין!
בתרשים שלפנינו נראה אזור תחנה אופייני שבו ישאף המתחרה להשיג תמונה מנטלית ברורה של התבליט לפני שיגיע לנקודת התקיפה שלו. במידע הזה יוכל להשתמש כדי לבחור את הדרך אל התחנה או כדי להתמקם-מחדש אם לא מצא את המנסרה בניסיון הראשון.


מובן מאליו שמוּדעוּת לקווי גובה משפיעה על כל העקרונות של טכניקות הניווט האחרות. היא משפיעה על בחירת ציר שיחסוך טיפוס מיותר, והיא מאפשרת זיהוי מעקות שיובילו את הרץ לכיוון התחנה ואליה.
בשטח עתיר קווי גובה קל יותר להתמקם מחדש, וככל שהם מפורטים יותר מסביב לעיגול של התחנה, יהפוך הניווט העדין למשימה קלה יותר מאשר בהסתמכות על מצפן ועל ספירת צעדים.
המבחן העליון לשימוש בטכניקת קווי הגובה מזוּמן למי שמנווט בשטחים סחופי הקרחונים של סקנדינביה, שבהם מִתאר מורכב של קווי גובה מעורב לעתים קרובות עם יערות עבותים אך עבירים. כאן יש צורך בשתי טכניקות שונות המשלימות זו את זו: האחת היא מהמפה לשטח, השנייה – מהשטח למפה.
ביישום הטכניקה הראשונה של "מפה-שטח", הנווט מתכנן את הציר ובוחר מראש נקודות-בקרה לאורך הדרך שבעזרתן הוא מוודא את הציר תוך כדי ריצה. הוא מדמיין את השטח לפני שהוא מגיע אליו וקורא מראש את המפה כדי לדבוק בתכניתו ולא להניח לקרקע או למזל להכתיב את בחירתו במהלך ההתקדמות.
בטכניקה השנייה של "שטח-מפה", הנווט מחפש בשטח תוך כדי ריצה סממנים שאותם הוא יכול לייחס למפה, ובעשותו כך הוא מאשר לעצמו שהוא נמצא בכיוון הנכון. תהא השיטה שהנווט בוחר אשר תהא, חשוב שלא ירוץ באופן סתמי בכיוון הכללי של התחנה בתקווה שבמהלך תנועתו יצוצו לפניו עצמים ש"ישמרו עליו" בדרך. זאת הסיבה שלטכניקה מהמפה-לשטח יש בכורה ועדיפות ברוב תנאי הניווט; ואילו גישת שטח-מפה מקבלת מקום של מיומנות חשובה אך משנית, והיא טובה כגיבוי לטכניקה הראשונה או כבסיס להתמקמות-מחדש. בין בשיטה האחת ובין באחרת, נווט טוב ישתמש בתרשים קווי הגובה כאמצעי ראשון להגיע לתחנה.

מאחר שקווי הגובה כה חיוניים לניווט מוצלח, חשוב מאוד לעודד ילדים ונווטים מתחילים כבר מצעדיהם הראשונים לראות את המפה כייצוג תלת-ממדי של פני השטח ולא רק כאוסף של שבילים מצטלבים ושל סימנים אחרים מעשה ידי אדם.
אני מציע שכאשר מורים מציגים בפני ילדים בפעם הראשונה מפות של בית הספר כיתתם או של אולם ההתעמלות שלהם, המפות תתמקדנה במיקום ובגודל של העצמים, כמו גם בקווים של קירות, חלונות ומסדרונות.
דגמים מחול, עץ או פוליסטיירין יכולים לסייע בהדמיית קווי גובה ולשפר את המיומנות של המחשתם המנטלית. כאשר לוקחים ילדים לשטח בפעם הראשונה יש לעודד אותם לזהות ולהעריך את התבליט גם אם הם נמצאים עדיין בשלב המוקדם של ניווט בעזרת מעקות.
ככל שניסיונם גדל, אפשר לצפות מילדים לזהות ולנקוב בשמן של צורת תבליט בסיסיות כמו ערוץ ושלוחה, ולפתֵח את סגנון הניווט שלהם לפי הנתונים הגאולוגיים ופרטי המפה. קיימים תרגילים רבים לחזק ולאמן את המוּדעוּת לקווי גובה ואת המיומנות להמחיש אותם במחשבה:
מעקב אחר קווי גובה במסלולים קוויים; תרגול על מפות שמסומנים בהן רק קווי גובה; תרגילי שינון וזיכרון של קווי גובה ואפילו מיפוי מעשי פשוט. תרגיל מצוין לתכלית זאת הוא לחלק נווטים לזוגות ולהטיל על נווט אחד מהשניים להניח תחנות ולשרטט מפת קווי גובה שלפיה יוכל שותפו למצוא אותן. גם פרקטיקה של תליית מנסרות לפי קווי גובה כחלק מתרגילי אימון יכולה להוות התנסות רבת ערך למתאמנים.
נראה שההבדל הגדול ביותר בין נווטים בריטיים לסקנדינביים הוא שהאחרונים מנווטים בפועל לפי קווי גובה כל הזמן. נזכרתי בכך כאשר נתתי טרמפ בקיץ האחרון לנווט שוודי בסקוטלנד. כאשר נסענו בתוך אחד היערות הופתעתי לגלות כי אֶריק – שלא כמו נווט בריטי שנוטה לתכנן לפי עיקולי הדרך או לפי מפגשי שבילים ביער – עקב במפת הניווט שלו אחרי הדרך שעשינו לפי הגבעות והתלוליות שלאורכה!
כמו בפיתוח של כל מיומנויות הניווט, הניסיון מביא להשתכללות ולשיפור. לפיכך, בין שאתם עוסקים באימון פיסי או טכני, התבוננו מראש במפה וּוַדאוּ את מיקומכם לפי קווי הגובה. בדרך זאת תהיו נווטים אמתיים ולא רק "אַצָנֵי שבילים". אם יש משמעות כלשהי ל"חזרה ליסודות", הרי היא לחזור ולהתמודד עם צורות היסוד של השטח. ככלות הכול, זוהי תמצית הניווט.

להתאמן בלי להתאמץ

הכתבה בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.
לא כולנו גרים בצמוד לשטחי ניווט אינסופיים, רבים גרים בערים או בישובים מרוחקים מכל קצה קצהו של יער. גם אם שפר גורלם של אחדים מאיתנו והם גרים ליד פיסה ירוקה המכונה בפינו יער, הרי שצריכים גם מפת ניווט ! אם גם זו בנמצא ונתקיימו שני התנאים של מפה ויער יחדיו הרי לרשותו של בעל המזל עומד מיתקן אימונים.

לצערנו, מתקן האימונים של ספורט הניווט סובל קשות מאורך חיים קצר מועד וכבר לאחר מספר אימונים לא רב יהיו ידועים לנו כל הטריקים, השטיקים ונסתרות ה"יער". האימונים הנוספים בשטח הניווט הפרטי שלנו יתמקדו בעיקר בשיפור יכולת הריצה ויכולתנו הארובית ולא ביכולת הניווט – לשיפור ביכולת הניווט נצטרך לחכות לניווטי סוף השבוע המאורגנים.
האם בכדי להתאמן בניווט ניגזר עלינו להתנייד כל חיינו בכבישי מדינת ישראל או בכל מדינה אחרת ? האם לעד נהיה תלויים בניווטי סוף השבוע ? מדוע שחקני כדורסל, שחקני כדורגל ואפילו שחקני גולף בינוניים יכולים להתאמן ולשפר את ביצועיהם המקצועיים במהלך השבוע ואנו צריכים להמתין ליום שבת ? לא עוד !!! שיטת אימון מנטלית להכנה לפני תחרות ושמה בישראל "דמיון מודרך" הוכחה כאפקטיבית בשיפור ביצועי ספורטאים לפני תחרויות.

מה זה ?
"דמיון מודרך" בהגדרתו הפשוטה הוא בסך הכל מתן חופש לדמיונו של הפרט כאילו הוא מנווט בצורה מושלמת. לא, לא הכוונה לדמיין כיצד אנו עולים על דוכן המנצחים לתשואות הקהל, אלא לפעולת הניווט עצמה והכי חשוב שהיא תעשה היטב. דמיון מודרך אידיאלי עושה שימוש בכל חושינו ולא רק בחוש הראיה. משמע, כאילו היינו ביער. כשאנו מנווטים הרי אנו חווים גם: קולות, ריחות,מגע ואפילו טעם.

כיצד זה עובד ?
יעילותו של הדמיון המודרך הוכחה אפקטיבית כמו אימון פעיל. גם במקרה כמו שלנו: ניווט ספורטיבי. הסיבה העיקרית לתוצאות חיוביות היא העובדה שאנו מאמנים את מוחנו להתמודד עם ביצועים גבוהים כחלק מתהליך ה"דמיון המודרך" וכשמגיעים לשלב הביצוע, שבו אנו נדרשים רק לחבר את היכולת הגופנית למח מאומן שכבר "יודע" כיצד להתמודד עם יכולת ניווט גבוהה, המשימה יותר קלה ובעקבותיה גם יש שיפור בביצועים. באופן טבעי, מוחו של אדם מתרגל את הדברים על מנת לבצעם היטב. כך גם בניווט, למח יותר קל לעקוב אחר אותה "תבנית מצוינות" שנבנתה ומקנה לו את אותה היכולת במהלך הניווט עצמו.

כיצד להשתמש ב"דמיון מודרך" ?
להלן הטיפים הבסיסיים שניתנים לספורטאים כיצד להשיג ביצועים טובים יותר באמצעות דמיון מודרך:
- שב או שכב במקום שקט בו לא תופרע.
- הרגע והסדר את נשימתך.
- נקה את מוחך מכל מחשבות ( דרך טובה לעשות זאת היא להתרכז בנשימתך – עצום את עינייך ודמיין את החזה או
הסרעפת מתרוממים ויורדים בהתאם לקצב נשימתך )
- התחל לדמיין את עצמך מנווט הכי טוב שאתה יכול. זה אולי קצת קשה בהתחלה אבל נסה אולי להזכר בניווט שבו
באמת הכל הלך לך חלק.
- דמיין עצמך בודק את המפה, רואה את פרטי הנוף במפה ומרים את ראשך לראותם ביער שעה שאתה חולף לידם. דמיין
עצמך בודק את המצפן, רץ בעוצמה במעלה גבעה, חולף על פני מתחרים אחרים ושומר על ריכוז מפה/שטח, מוצא את
התחנה מדוייק ומהיר.
- השתמש בכל חושיך – מה אתה רואה? היער, תחנת הניווט, קווי הגובה, המפה, המצפן. הקשב? לנשימתך, לקולות קרקע
היער תחת רגלייך. הרגש? את זיעתך, את שריריך הנעים כמו בוכנות מנוע שקט. לטעום? אולי שוב את זיעתך.
- חשוב חיובי ודמיין ביצועים מוצלחים בלבד עם טכניקות ניווט מושלמות – אתה מגיע לתחנה בצורה מושלמת, רץ היטב
ומנווט הכי טוב שאתה יכול.
- התאמן על זמן קצוב, בתחילה רק 5-10 דקות, אבל נסה להגיע לפרק זמן של 20-30 דקות. האימון הכי יעיל למוח הוא
אימון של 20-30 דקות במשך 3 פעמים בשבוע.

בתחילה, דמיון מודרך יראה לך מעט מוזר ותהיה לך בעיה בשמירת הריכוז. לכן, חשוב ביותר להתמיד גם אם יעלו בליבך ספקות בנושא או קשיים בתירגול. נסה לפתח תסריט קבוע ואולי אף להקליט אותו כך שתוכל לשמוע אותו הלוך ושוב במהלך תרגולי ה"דמיון המודרך"

כשאדם מדמיין ורואה את עצמו פועל בדמיונו באופן מדוייק לפרטי פרטים ומשיג הישגים, זו התחלת דרכו בחשיבה חיובית. הוא משפיע על התת מודע שלו באמצעות הדמיון עד שהדבר מתגשם. התוצאה המעשית תהיה התגשמות מדוייקת של רצונותיו.
למחשבות יש כח ועוצמה. לא לחינם אנו מדברים על כח המחשבה. לכן עלינו להזהר מהדמיה והרהורים של דברים שליליים. עלינו לבטל מיד מחשבות והרהורים שליליים מפחד שיתגשמו.
באמצעות הדמיון המודרך ניתן לא רק לשפר ביצועים ספורטיביים אלא אף לטפל בגופנו ולהרחיק מחלות שונות כמו גם סרטן או שיתוק.