מאת: דניאל רז רוטשילד
זה כבר כמה שנים שאני
מחכה להזדמנות הנכונה על מנת לנסוע ללונדון
ולהתחרות באחת התחרויות היותר מעניינות
שיצא לי להכיר. הכול
התחיל כאשר לפני כמה שנים חזרתי מצ'כיה
בפעם השנייה והסתכלתי על עוד תחרויות
בלוח השנה העולמי.
פתאום מצאתי קישור לתחרות ששמה הוא
"London City Race".
כיוון שקונספט הניווט בתוך עיר נשמע
לי מעניין, פתחתי
את הקישור וגיליתי את אחת התחרויות היותר
מעניינות שנתקלתי בהן עד כה.
השנה סוף סוף הייתה
הזדמנות לנסוע, ולאחר
התכתבות עם המארגנים לגבי הגעה לשם,
ומקומות לישון בהם,
רתמתי את אבא לנסיעה ויצאנו ל-4
ימים בלונדון,
הכוללים את הניווט ביום השלישי שלנו
שם.
בבוקר התחרות יצאנו
מהמלון וקיווינו למזג אוויר טוב,
כיוון שבדבר המתכנן הבטיחו לנו שאם
ירד גשם, הריצוף
באזור הכינוס חלק הרבה יותר מהרגיל אם
הוא רטוב. לאחר
ארוחת הבוקר יצאנו לבדוק את מזג האוויר
וכמובן שאף אחד לא הבין את פשר השמחה של
שנינו כאשר ראינו שהשמיים כחולים והרחוב
יבש.
ככל שהתקרבנו מתחנת
הרכבת התחתית אל אזור הכינוס ראינו עוד
ועוד נווטים מצטרפים אלינו עד שהגענו
לכינוס – בית הספר לבנות בלונדון.
הכינוס היה אולם ההרצאות של בית הספר
בו בכל פינה אפשרית רואים נווטים מתארגנים,
לוקחים מספרי חזה,
מתחקרים (מי
שחזר), מסתכלים
על המפה הריקה ובעצם כל זה חגיגה אחת גדולה
של ניווט בלב לונדון.
אחרי שנפרדתי מאבא שיצא
לניווט שלו, התחלתי
להתארגן ולהתחמם.
בזינוק גיליתי שיש כמה שינויים שצריך
להתחשב בהם, וקיוויתי
שאזכור אותם עד שאגיע אליהם.
צפצוף, לקחתי
מפה מקופסה מספר 3
(גברים פתוח, 7.1
ק"מ אווירי)
ויצאתי לדרך.
שטח הניווט מורכב מרחובות,
גינות, גנים,
מעברים מתחת לבניינים ומדרגות רבות.
הניווט עצמו השתדל לאתגר אותנו בבחירות
ציר ולגים קצרים,
בינוניים ואף ארוכים.
האתגר הראשון עבורי היה בדרך לתחנה
ה-2. במבט ראשון
נראה כי התחנה כלואה בין כל הבניינים ואין
דרך להגיע אליה. תוך
כדי ריצה איטית הבנתי שאפשר להגיע אליה
מלמעלה וכך גם
עשיתי. כשיצאתי
מהתחנה גיליתי את המעבר היותר טוב שמגיע
מהכביש והיה חוסך לי את המדרגות .
משם הניווט המשיך ברחבי
האזור, כאשר חתכתי
בריצה רחובות ראשיים (כמובן
אחרי שהסתכלתי לשני הצדדים,
מה שמבלבל מאוד בלונדון כי הם נוסעים
בצד ההפוך), רצתי
בין מקומיים לתיירים שתהו מה פשר הבחור
שרץ עם מפה ביד, לבין
מקומות מפורסמים בלונדון כמו קתדראלת
סנט פול, מגדל
הגרקין, מוזיאון
לונדון ועוד. אף
בדרך לתחנה חתכתי תור של אנשים שחיכה
להיכנס לאחת מהכנסיות באזור.
לאחר 14
תחנות, הניווט
החל לחזור לכיוון הכינוס,
והציג לג שדורש תשומת לב עד הרגע
האחרון, כיוון
שהמעבר ההכרחי ללג זה לא בולט כל כך (כמו
בלג 1-2). הלג ל-15
הראה לי שהייתי צריך לעבור את התחנה
ולחזור מהרחוב כדי להגיע אליה ולא ראיתי את המעבר החוקי בתוך האזור
הסגול שאסור למעבר.
בדיעבד לא הפסדתי יותר מדי זמן ולא
הארכתי כל כך, אך
תשומת לב בנקודה כזאת עולה בשניות יקרות.
משם הניווט המשיך לתוך
הברביקאן, אזור
מגורים עם מפלסים שהצליח לבלבל אותי מאוד,
ואפילו כדי לחזור לרחוב היה קשה להבין
מה צריך לעשות.
לג 22-23
היה הלג הבא שבו התקשיתי להבין מה
לעשות כיוון שהגעתי מאוד קרוב לתחנה,
רק במפלס הלא נכון.
במשך דקה עמדתי מול המפלס שאליו הייתי
אמור להגיע תוהה מה הייתי צריך לעשות.
לאחר מכן איתרתי את העלייה למעלה
והגברתי קצב כי הבנתי שאני מסוגל לסיים
בפחות משעה. בתחקור
עם עצמי הבנתי איפה העלייה שהייתי אמור
לעלות בה שגם הייתה מונעת את הברבור,
וגם נותנת יציאה יותר טובה ל-24. אפילו לתחנה האחרונה
היה אתגר בחירת ציר לא פשוט בכלל.
מההכרות שלי עם הקומפלקס בדרך לתחנה
17 החלטתי לרוץ
מסביב לבניין דרך 16
על מנת להגיע ל-17
ולא
דרך המנהרה שמתחת ל-24
אשר
הייתה מקצרת לי את הריצה וגם את זמן התוצאה
הסופית (58:22).
לסיכום,
הניווט בלונדון מיוחד ומהנה ומורכב
ומבלבל בכל חלקיו,
וזוהי תחרות שאני בטוח שאחזור אליה
לעוד סיבוב וממליץ בחום רב למי שמחפש
ניווט אחר ממה שמכירים כאן בארץ,
לנסוע לשם לנסות כי זה באמת ניווט
מדהים.
