נווטת החודש - רוני זהות

נווטת במועדון אס"א ת"א, במרץ תהיה בת 14, גרה בהוד השרון, לומדת בכפר הירוק. מנווטת קצת יותר משנה.
רוני נבחרה לנווטת החודש בשל תוצאותיה המרשימות ביותר בליגה ובניווטים המקומיים. בכל ניווט ליגה היא מנצחת בפער גדול את מתחרותיה, ומגיעה באופן עקבי בעשיריה הראשונה במסלול, בניווטים המקומיים היא נמצאת בחלק העליון בתוצאות התחרויות. היא מתפקדת כספורטאית רוב השבוע ואין ספק שעוד תשמעו עליה הרבה.
למה התחלת לנווט?
אני לומדת בכפר הירוק, במסגרת הלימודים הייתי צריכה לבחור שיעור בחירה. החלטתי לבחור בניווט בגלל שהרגשתי שאני ממש לא טובה בזה. לא היה לי מושג בכיוונים והחלטתי שאני רוצה להשתפר בזה. נהנתי מאד מהשעורים של עודד ובעקבות זאת התחלתי לבוא מדי פעם בסופי השבוע. עם הזמן התחלתי להגיע ליותר ויותר ניווטים והיום אני מגיעה כמעט כל סוף שבוע.


מה מושך אותך בספורט הזה?
זה ספורט שהוא לא סתם ריצה, אלא זאת ריצת שטח ואין אף אחד שקובע לך איך לרוץ. כל אחד יכול לבחור לעצמו את הדרך וזה ממש נחמד.
מה את עושה כשאת לא מנווטת?
אני משחקת כדורסל בקבוצת "מכבי רעננה". אני נוסעת עם אוטובוס אחרי בי"ס לרעננה 5 פעמים בשבוע ומתאמנת עם הקבוצה. זה די ממלא לי את הזמן הפנוי שלי בשבוע.
באיזה אזור את הכי אוהבת לנווט בארץ?
לא ניווטתי מספיק בשביל להחליט, אבל אם יש שתי מפות שהייתי צריכה לבחור הן: ציפורי ועין שריד. בשתי המפות היער הוא פתוח ואפשר לרוץ מהר בלי קוצים. אני מעדיפה שטחים שקל לרוץ בהם ללא קוצים. מה שנחמד גם בעין שריד זה שאין הרבה עליות והוא שטח מעניין לניווט.
היתה איזו תחרות מסויימת שגרמה לך להרגיש שנדבקת בחיידק הניווט?
אני זוכרת שהתחרות הראשונה שלי היתה ברוחמה והרגשתי כל כך מבורברת, הלכתי מלא זמן למלא כיוונים לא נכונים. הרגשתי שאני חייבת לפצות על זה ולנסות לבוא לעוד ניווט ולהצליח ולאחר מכן רציתי לבוא לעוד אחד ולהצליח עוד קצת ולאט לאט הגעתי למצב של כמעט בלי התברברויות. תוך כדי, הבנתי שאני ממש נהנית מזה.
איזה ניווט הכי זכור לך כחוויה מיוחדת?
לפני שנה ניווטתי בעין שריד עם אבא שלי והיה שם גשם מטורף, ביצות וקר אבל זה היה ממש ממש כיף.
איך את מתאמנת במשך השבוע?
רוב האימונים שלי זה בכדורסל, אני פחות מתאמנת נטו בריצה. האימונים בכדורסל די מכסים את אימוני הכושר שלי ובנוסף יש את הניווטים המקומיים בסופי השבוע שבהם אני מתאמנת בניווט ובריצה.
איזו עיצה את יכולה לתת לנווטים אחרים?
אני מנסה לקבוע באופן מלא את הדרך לתחנה הבאה לפני שאני יוצאת אליה. ניסתי בעבר לקבוע מראש חצי דרך עד לתחנה הבאה וזה לא עבד לי. חשוב גם לקבוע דרך שהיא לא מעבר ליכולת שלי. אז אני חייבת להתאים את הבחירה שלי ליכולת הניווט שלי.
מה גורם לך לטעות בניווט?
תכנון חלקי של הלג. קורה שאני אומרת לעצמי שאני אנווט עד נקודה מסויימת ומשם כבר יהיה בסדר... אבל זה לא עובד לי ובדרך כלל זה גורם לי לטעות.
באיזה נעליים את מנווטת?
Inov trail rock 235
מה את הכי אוהבת לשתות?
סודה בטעם פסיפלורה
איך את שומרת את המפות שלך?
יש לי קלסר שמחולק לארציות, מקומיות, בתי ספר ואימונים
המקומיות מסודרות לפי הא'-ב' בתי הספר מסודרים לפי תאריכים ובשאר אין סדר מסויים.
מה את מעדיפה, מקלחות או אמבטיות?
אחרי ניווט, אני מעדיפה אמבטיות כדי להוריד את כל הקוצים, אבל באופן כללי אני מעדיפה מקלחת. אני תכלס, לא ממש אוהבת להתקלח אז אני מעדיפה שזה יהיה קצר.


שקע קפריסאי

מאת: זיו נוימן

100 דולר, 40 דקות טיסה והגעתי.
קפריסין כל כך קרובה, כל כך חלק מאיתנו ומעולם לא חשבתי לבקר בא עד שאשתי רצתה שאהיה קצת ספונטני ונצא לסופשבוע רומנטי באירופה.
היות והספונטניות הרומנטית שלי עמדה כאן למבחן הצלחתי לשכנע אותה כי אין על קפריסין ובכך הצלחתי להסוות כמעט בצורה מושלמת את היותי סטטי וחסכן כרוני בעוד היא חשבה שיש לה ביד גבר שרמנטי שלוקח אותה לסופש רומנטי.
בדיקה מהירה ב worldofO והיה לי ביד כבר אימון בשטח מדליק ולמזלי הספונטני גם תחרות ספרינט בעיירה רדומה. "אנחנו מסודרים" הודעתי למאושרת ואת ניווטי סוף השבוע בבלפור וחרובית אנחנו מחליפים ב Sia-Mathiatis  ו Pano Lefkara.

קפריסין נתגלתה כמקום מדהים: בתוך מספר רגעים יוצאים מאזור החוף המיושב ועולים להרים השוממים עם נוף וטבע פראי, חקלאות קדומה וכפרים ציוריים, שקט צועק וכבישים ריקים לחלוטין. יערות אורנים, צמחיה ים תיכונית מגוונת ותבליט מרתק.... כן, כן, כן.... גן עדן לניווט !!! שטחים עצומים ומרתקים שרק מבקשים כי נווטים יגאלו אותם מבתוליהם, יהנו מחמוקיהם ויעשו אהבת מפה/שטח ספונטנית כמו שרק נווטים רומנטים יודעים.
הטבע הקפריסאי בעונת המעבר של הסתיו כואב כל כך, צבע זהב של דולבים מתערבל עם האדום של אגוז המלך והצהוב של כרמי הגפנים במדרונות האדירים של הרי הטרודוס, אורנים שחורים בני מאות בשנים עומדים דומם בפסגות הגבוהות לצד ארזים, קטלבים אדומי גזע וצומח קשוח החשוף לרוח ולקור, ואפילו אם אתה סתם ציניקן בכל זאת זה צובט בלב.

שטח הניווט של סיה מטיאטיס התגלה כיהלום של ממש עם תבליט עדין, שטח חצי פתוח נח לריצה ואינסוף בחירות ציר ואפשרויות להנות מניווט טכני מהמעלה הראשונה. המפה מכסה שטח איכותי שרבים כמותו יש מאופק לאופק ולי נותר רק לקנא ולהבטיח לעצמי כי לכאן עוד אחזור בקרוב למחנה אימונים בסגנון הנווט הרומנטי.

תחרות הספרינט גם היא הייתה מהנה ביותר ורחובותיה הרייקים של העיירה הציורית נתנו למשתתפים את כל מה שספורט הניווט יודע לתת לאוהדיו: בחירות ציר, ריצה מהירה, מדרגות, סימטאות צרות ושינויי כיוון כיפיים בבוקר שימשי עם אוויר ירושלמי קריר ואווירה אוהדת של יושבי בתי הקפה שמייד בסיום הניווט גם אנחנו השתלבנו באחד מהם - בוקר רומנטי כבר הזכרתי.

לסיכום אני יכול להגיד כי קפריסין היא מדינה נפלאה לטיולים ולניווטים (כיום יש בה רק 3-4 מפות ניווט), מדינה עם אנשים חמים והמון המון פוטנציאל ניווטי.

ואני ???... אני מסתם רומני הפכתי לרומנטי - אין על ספורט הניווט !!!













נווטת החודש - לובוב לופושנר

בת 64, נולדה במולדובה, משתתפת בקטגוריה: D60, גרה בכרמיאל.
לובוב נבחרה לנווטת החודש בשל סיבות רבות. כל מי שמכיר אותה יודע שהיא ספורטאית אמיתית. בשנת 2014-2015 היא זכתה בליגה מקום ראשון בקטגוריה, היא עלתה לגמר A בתחרות ספרינט באליפות העולם לוותיקים 2015 וגם עכשיו, בתחילת הליגה, היא מובילה את הקטגוריה שלה.



מתי התחלת לנווט?
התחלתי לנווט בנובמבר 2010

למה התחלת לנווט?
אני הייתי חברה של אחות של ולדימיר יופה ז"ל, הוא דיבר איתי כל הזמן על ניווט. ניווט ביער, ניווט פה, ניווט שם אז רציתי אחת ולתמיד להבין ולדעת מה זה הניווט הזה?

מתי התחלת לנווט?
בתחילת 2011 ולדימיר יופה לקח אותי לתחרות בהונגריה כשאני בקושי יודעת לנווט. נסענו כמה אנשים. השטח שם היה מלא בבורות ענקיים ולא הבנתי כלום. הדבר היחיד שידעתי לעשות זה אזימוט, אז ככה ניווטתי בניווט הזה ומאז החלטתי שאני רוצה ללמוד לנווט.

מה גורם לך להמשיך לנווט? מה את אוהבת בניווט?
להיות ביער. זו הסיבה שאני אוהבת מסלולים ארוכים, כי אז אני נמצאת הרבה הרבה זמן ביער.

מה את עושה כשאת לא מנווטת?
אני עכשיו בפנסיה, אז אני קוראת המון. אני אוהבת לקרוא, בין היתר אני קוראת ספרי ניווט.

איך את מתאמנת?
אני רצה כל יום 12 ק"מ. יש מסלול קבוע בכרמיאל שאני רצה 6 ק"מ הלוך ו – 6 ק"מ חזור. מבחינתי ריצה זה בריאות. במקום לקחת כדור, אני רצה. אני גם אוכלת אוכל בריא ושומרת על איזון. אני אוכלת רק פירות וירקות והרבה עלים ירוקים, אני לא אכלתי לחם כבר הרבה שנים. אם אני אוכלת לחם, אני חשה אי נוחות, הגוף שלי כבר לא רגיל לזה. קשה לי בחו"ל כי שם לא אוכלים הרבה פירות וירקות. חשובה לי הבריאות ואני מעדיפה ספורט ותזונה בריאה במקום כדורים. צריך לשמור על הגוף שלנו.

איפה את הכי אוהבת לנווט?
במרכז הארץ, אזור בן שמן, בית שמש – מקומות שיש בהם גם יער וגם טכני. אני אוהבת איפה שקשה לי לנווט. אני לא אוהבת מקומות שרק צריך לרוץ ישר, אלא מקומות שיש גם קוצים, גם מצוקים, גם להקיף... כשזה לא פשוט זה יותר כיף.

מתי ידעת שנדבקת בחיידק הניווט?
ישר מההתחלה. כשגיליתי את הניווט כעסתי על עצמי, למה רק עכשיו שמעתי על הספורט הזה? כמה זמן כבר נשאר לי להנות מהספורט הזה? בארבע השנים הראשונות שניווטתי, כל ערב הייתי מסתכלת על מפה אחרת וחושבת איך הכי נכון לרוץ ומנסה להבין את המפה.

יש איזה אירוע בניווט שזכור לך במיוחד?
משואה, לפני כמה שנים. בתחילת הניווט היתה לי תחנה במרחק 300 מ' שלקח לי 40 דקות עד שמצאתי אותה, עכשיו שאני מסתכלת על זה, אני לא מבינה איך יכולתי כל כך הרבה זמן לחפש תחנה אחת?! גם בניווט במכמורת, היה מסלול שבו לא הצלחתי למצוא את התחנה השניה. הסתובבתי מסביב ולא הצלחתי למצוא אותה. אמרתי לעצמי שאני לא עוזבת את המקום עד שאני אמצא את התחנה. עבר הרבה זמן וכשמצאתי זה כבר היה מאוחר ולבסוף הפסקתי את הניווט באמצע.

מה את מציעה לנווטות/ים אחרים לעשות כדי לנווט יותר טוב?
לקרוא ספרים על ניווט. בנוסף, לא לרוץ מהר, להאט, להבין את השטח ולקרוא כמה שיותר טוב את המפה. בנוסף, אני מציעה לכולם להתאמן ביער כמה שיותר. לדוגמה, ביום חמישי הקרוב אני עם עוד כמה נווטים הולכים לישון באוהל ביער ולהתאמן.

מה את הכי אוהבת לשתות?
שייק של פטאיה + נענע, ג'נג'ר ומים או שילוב של בננה ותפוח עץ.

באיזה מדינות ניווטת?
איטליה, הונגריה, שוויץ וגרמניה.

איך את שומרת את המפות שלך?
אני שומרת אותן בקופסא ומידי פעם מסתכלת על מפות מלפני כמה שנים ולא מאמינה איזה שטויות הייתי עושה אז לעומת היום.

איזו מוזיקה את אוהבת לשמוע?
מוזיקה קלאסית.

את מעדיפה מקלחות או אמבטיה?
מקלחת

איזה נעליים את נועלת?

ICEBUG

אימוני נבחרת הנוער

בלוג חדש שיתעדכן מדי פעם.
תוכלו לקרוא, ללמוד ולהכיר את ההווי והנפשות הפועלות.
קישור לבלוג: http://www.youthoteam.blogspot.co.il/

אמנות המשחק 2015

מאת הראל גינת
חוויות ניווט אפילפטיות, ניתוחי מצבים ודמיון עשיר הועלו על הכתב ואולי גם סוללים את הדרך לספת הפסיכולוג. כפי שנאמר כבר על הניווט שהוא דרך חיים כך גם ניתן לציין כי הניווט פתוח לכולם וכל אחד מתקבל אצלינו בברכה כל עוד השיגעון סובב סביב הניווט.
קישור לסיכום המושקע של הראל בקישור.

רוגיין 24 שעות - כושר גופני או מנטלי

מאת: דני וולשטיין
רוגיין 24שעות מה זה? נו אני יודע מזה רוגיין, הרי כחובב מושבע השתתפתי כבר מהרוגיין הראשון ,שארגן דן צ'יזיק ביערות אלונים והמשכתי גם בלוזית 16שעות, אז יש לי קצת מושג, אבל 24שעות? הרהורים ראשונים לאחר שפבל שם קישור לאליפות העולם שתיערך בלפלנד-פינלנד באוגוסט השנה. לאחר מס' מיילים כמעט והתפתיתי כשהמארגן הבטיח לי שלא תהיה לי שום בעיה והוא יכניס אותנו במיוחד לתחרות, אך לאחר מחשבה והסתכלות במפת אזורי הטונדרה הפראיים הבנתי שקפצתי למים עמוקים מדי. אליפות אירופה נראתה יותר אפשרית למרות שגם שם השטח נראה די פראי
התחרות תתקיים ביוני, בדרום בוהמיה - צ'כיה/אוסטריה. יער נרחב של מעל 300 קמ"ר והתיישבות דלילה. ומשנת 2000 הוכרז כשמורת טבע
הקטגוריה נקבעת על פי הצעיר בקב' כך שנרשמנו ל MO24 (גברים פתוח). מיד נפתחה קב' ווטסאפ "צבי הנינג'ה בדרך לצ'כיה" . אך מפה הדרך עוד ארוכה .. לשני שותפי, האחים גלעד ועומר דורון, אין טיפת זמן ואני לא רואה איך הם יעמדו באימונים? מתנחם בכך שהם צעירים ויידרש להם פחות זמן ממני. רתמתי את חברי מישאל ,מורה לתנ"ך ,אך בנפשו פריק כושר ועושה השנה קורס מאמנים בווינגייט. אחרי שבועיים חזר אלי עם תוכנית אימונים ל 6 חודשים. התוכנית התבססה על ריצות נפח באזורים משתנים, אימוני איכות כגון: עליות, פארטלק, הפוגות ,ריצות טמפו + ניווטי סוף שבוע. השתדלנו פעם בחודש לעשות ריצת שטח של 30 ק על אחת ממפות הרוגיין בקצב טוב. אחת המטרות היתה להגיע להתאוששות מהירה לאחר מאמץ מתמשך. מטרה נוספת , בריצת 10ק לרדת מ5 ד/ק. במקביל התחלתי באיסוף מידע משטח התחרות. חבר צ'כי שלח לנו מפה 1:40000 (זה גם קנה המידה במפת התחרות) עומר סרק את שני צדי המפה לקובץ אחד, באתר הוסיפו דוגמת מפה ופרטים על התחרות: היער לבן וכל הפלגים והשבילים מסומנים, אני מסופק אם יהיו צבעים ירוקים. בינתיים , לצערי, גלעד "המוח" של קבוצתנו, פורש עקב פציעה ברגלו אחרי מרתון טבריה (כנראה שבר מאמץ). 
אני מתקדם יפה באימונים ומקווה שגם עומר מתקדם, רק שלא יפצע...

חודש לתחרות, מתחיל לארגן את כל הציוד (המארגנים מציינים שבלילה הטמפ יכולה לצנוח ל 0 וזה די מטריד).מתארגנים על פנסים חזקים. לפי הלו"ז יש לנו קרוב לשעתיים לתכנון, מנסים ללמוד את השיטה הרוסית של שימוש בסיכות וחישוב ק"מ בקו אווירי. בדקנו וראינו שצריך להוסיף כ 30% - תלוי בשטח. היעד הוא לרוץ כ 90- 100 קמ. בחלק הראשון יש לנו כ 10.5 שעות אור (המטרה 50ק"מ), בלילה יש לנו 7.5 שעות (המטרה 25ק"מ) ובסוף 6.5 שעות (המטרה 15 ק"מ). מתחילים קצת להתרגש, 24 שעות, איך הגוף יגיב? מה אם השותף?? אני יושב אם מישאל על תוכנית מזון (בדיוק הוא בקורס תזונה ומתייעץ עם המרצה) כנראה נלך על ג'לים ל 5-6 ש ראשונות ואחר בשילוב עם סנדוויצ'ים ופרות יבשים, שתיה של מים איזוטוניים ברוב התחרות. בריצה ובתכנון אסור השימוש בטלפון חכם , צריכים לרוץ עם דרכון ומשרוקית.
שבועיים לפני אני מקבל מפבל מייל של 2 צ'כיות מאוכזבות שהגיעו לארץ כדי להשתתף ברוגיין שבוטל. הן לפחות טיילו בארץ ויותר מאוחר התגלו כאוהדות ישראל נלהבות (כל אחת מסיבתה). פבל סיפר שהן רצו מאוד להכיר רוגיינרים ישראלים. לאחר מס מיילים עם וורה, הרוגיינרית המנוסה, שענתה לשאלותיי (שאלות בעיקר על השטח , מים. נהלים...) קבענו שנפגש בפראג. כל הציוד מוכן, כולל רוב המזון ( השגתי ג'לים במחיר טוב מדורון- החנות בזרזיר) ושקיות של אבקה איזוטונית. דברים אחרונים נקנה שם. ריצת שחרור אחרונה. וורה מוסרת שתחכה לנו בנמל התעופה ונזהה אותה לובשת את חולצת המועדון .


מגיעים לפראג ומזהים מיד את וורה שמבקשת שנדבר איתה בעברית ( היא למדה במשך שנה) והתלוננה שבארץ דיברו איתה ברוסית ולא בעברית. אנו נלון אצל סוזנה, זוגתה לרוגיין בשנים האחרונות. מתברר שוורה הינה עובדת הכנסייה, מעין סגנית הכומר. אחרי מעט שיטוטים בפרוורי פראג עם וורה, שלא זכרה את הדרך, מתפעלת מנפלאות הטלפון החכם של עומר, הגענו לסוזנה שקיבלה אותנו בחום רב ואחרי ארוחה דשנה ישבנו ושוחחנו. לוורה יש כבר 20 רוגיינים מאחוריה, באליפות העולם 2012 שנערכה בצ'כיה הן לקחו מקום ראשון. קודם כל הבנתי שהן לא מתאמנות במיוחד לקראת הרוגיין והן מדברות יותר על היערכות נפשית! על כך שלרוגיין צריכים להגיע רגועים לגמרי ומאוזנים נפשית ומנטלית. לידן הרגשתי קצת מצחיק, אחרי 6 חודשי אימון ותכנון האוכל המורכב (לפי התכנון: מעתה אנו צריכים לחסל 600גר פחמימות ביום, זה התחיל בתחילת השבוע עם 300 גר ביום). סוזי אוכלת ברוגיין bacon (קוטלי חזיר) ווורה מכינה תרמוס קפה חזק חזק ומתוק מתוק: כוס אחת לשעתיים או כשמרגישה עייפות לוגמת מהקפה. בכל מקרה זה קצת מרגיע אותנו ואני מרגיש שהגעתי מוכן, מקווה שגם עומר. קבלנו את כל הקומה העליונה בביתה של סוזי, ממש כיף. למחרת, על הבוקר, אנו מקבלים מסוזי מפות של היער הקרוב לשכונתה ( בפראג יש 3 יערות) ויוצאים בריצה קלה. סוזי מתלוננת שבגלל אתר הבניה זה מאריך לה את הדרך.(הלוואי עלי, יער כזה קילומטר מהבית). איזה כיף לרוץ ביער ,זה היה יותר לתת לעומר את התחושה של יער אירופאי. תוקפים מס נק וחוזרים. עומר ואני מטיילים בפראג היפיפייה ונפגשים עם וורה לפנות ערב , עוברים דרך חנות מפות שם רכשתי מד מרחק . מתיישבים במסעדה ומדברים על הרוגיין וכמובן על ישראל. מחר נוסעים דרומה ... בבית אנו מסדרים את כל המזון והציוד לתרמילים כדי שמחר נוכל ללכת לישון מוקדםבבוקר אנו מתאמנים עם הסיכות והחוטים ומתנסים במד מרחק. נפרדים מסוזי שתגיע מאוחר יותר , מתארגנים ומתחילים בנסיעה דרומה. אסור להיכנס ליער בשטח התחרות, אך על הכביש אפשר ,כך שאנו מגיעים לכינוס ממערב ובוחנים בדרך את היערות והפלגים


בפיתול הנהר (cerna)אנו רואים את הכינוסשזה למעשה קסרקטין ישן שהוסב לאכסניה, מעל נראות הגבעות המיוערות, סדרן מכוון אותנו. לידנו חונה קבוצה ספרדית קולנית ומהעבר השני משפחה פינית (אומרים שהאסטונים והפינים החזקים ביותר), רוב האנשים מתמקמים באוהלים. אנו לא מבזבזים זמן ויורדים למרכז האירוע ועומדים בתור לרישום. חברי המועדון המארגן מתקתקים את העסק ביעילות עם כל הילדים. אנו עולים לקמפינג ופוגשים את וורה וסוזי מקימות אוהל. מארגנים את המים האיזוטוניים והסנדוויצ'ים, 4 לכל אחד. התרמיל מפוצץ -6 קג לפחות. התלבטנו אם לרוץ עם חצי שלוקר כיוון שיש הרבה פלגי מים, לבסוף וויתרנו.אני קם מוקדם (ב 4:00 כבר יש אור) ויורד לאזור הזינוק. איזה יופי לראות את דגל ישראל מתנפנף עם שאר הדגלים



אני בודק שוב איך לתקוף את 64 - נק' הראשונה שהינה הסתעפות שניה של פלג שיורד ל CERNA . חישוב הנקודות נעשה  לפי הספרה העשרונית כפול 10, על כל דקה איחור יורדות 25 נק). בכניסה מקליקים לנו את היד ב clear, check ואנו עם כל הקבוצות , מאחלים בהצלחה לוורה וסוזי , וורה הביאה לי משרוקית.


(חובה לרוץ עם משרוקית ודרכון). עומר מדליק את מצלמת הראש, נשמעת ירייה ובתרועה גדולה כולם מתפזרים למזרח ולמערב. יש קרוב ל 300 קבוצות סה"כ (גם עם שני המקצים הנוספים 12 ו6 זה מה שרשות הטבע והגנים המקומית הרשתה) . 
קישור למפת התחרות
איזה יופי , אנו רצים עם עוד כמה קבוצות במעלה הנחל ומוצאים את 64 די בקלות.משם מטפסים ל 57, מוצא מעבר נוח על גבול צמחיה ובלי לשים לב ואו גם בגלל שפע הפרחים הצבעוניים, מגיעים לאזור הפלגים ובום, אני שוקע לתוך בוץ שחור כמעט עד לברך, מאבד את שיווי המשקל ואוטומטית נעזר ביד שמאל. אני מתרומם ועיני חשכו, כל המפה מלאה בוץ שחור. עומר מרגיע, מוציא ניר ניגוב ומנקה. אומנם המפות עמידות למים ואחרי הגשם הראשון המפה מתנקה לגמרי , אך לפעם הבאה אקפיד לעטוף בניילון נוסף כפי שראיתי אצל כמה בזינוק. יורדים לעבר 45, אגם מקסים חבוי בין הגבעות. עומר אחראי על האוכל ומשקה וכל חצי שעה מודיע. אנו מתפקדים יפה, אני מנווט ועומר שומר עלי,  במיוחד כשלוקחים אזימוט וצעדים כפולים. מגיעים ל 86 שלפי המדידה זו נק' ה 10קמ הראשונים (בפועל המרחקים גדלו במדידה של אחרי). מתחיל טפטוף שלא מפריע אך מאוחר יותר הופך לגשם שוטף. לא קר ודי נעים ,הבעיה שלי היא המשקפיים, כך שכל 10ד אני נעצר מתחת לעץ מנקה עם החולצה וממשיכים. הגענו לאזור גבול אוסטריה ומידי פעם נגלים מבנים נטושים. אני מדמיין לעצמי מה היה פה בתקופת מסך הברזל.
אחה"צ הגשם מפסיק, הקצב סביר והיכן שיכולים לרוץ רצים. חלק מהתחנות קלות אך חלק בכלל לא פשוטות והיו לנו כבר טעויות. (וורה סיפרה לנו שאונדרה, המארגן, ידוע כרוגיינר ששונא שיש ברוגיין תחנות פשוטות כמו צומת שבילים ושנתכונן לנווט). מגיעים ל 93 קצת באיחור, זו הפינה הדר' מערבית ומכאן מתחילים לעלות צפונה. עברנו כבר כ 40 קמאנו בדרך ל 84, כבר די חשוך ביער, ניווט מדויק בליווי זוג מיתחרות צעירות,. ממשיכים במהירות ל 37, אנו שוב לבד, השביל כבר לא ברור, עולה באזימוט תוך כדי אכילת סנדוויץ' ( עומר מחסל אותו בדקה ולי לוקח 5-10דק) מגיעים יפה. כבר 21:30 ואנו מתקינים פנסים, זהו, נכנסים לפרק לילה. מחליטים שנשתדל לתפוש שבילים ברורים. לעומר מתחילה להציק שפשפת, למרות כל המשחות, נקווה שלא יעיק עליו. את 58 מנסים לתקוף מהשביל מעליו , אך ההליכה באזימוט בינות לאשוחים הצפופים גורמת לנו לסטות ומגיעים לשטח הפתוח. הלילה הבהיר מאפשר ראיה של קו היער, מזדהים ותוקפים שוב את הערוץ, הולכים במעלה עד להסתעפות. עומר ממלא מים מהפלג, אני שם לב שהמים חומים בגלל חברה שבאים מלמעלה . מתארגנים מהר וממשיכים. (מסתבר שהמים היו בסדר). ל66 מסתבכים עם השבילים הפחות ברורים ומחליטים לחזור לצומת ולהקיף את הגבעה . לעומר ממש כואב ואנו נאלצים לעבור להליכה. ל 83 בריכה זעירה, מנסים להגיע דרך השביל הברור שיוצא מהישוב הקרוב אך אחרי 600מ השביל נעלם, לפי דיסקו הפנסים ביער נראה שעוד קבוצות נתקעו. מחליטים לא לבזבז זמן, לחזור ולתקוף דרך השטח הפתוח מצפון. חוזרים לכביש ודי מהר מגיעים לשדה, חוצים גדר חשמלית, עומר חוטף זרם ( זרם גבוה מאצלנו), ממשיכים מערבה, לפתע עוד גדר, עומר ,החכם, מנסה להרים את התיל עם המפה ושוב חוטף זרם, תוך כדי אני שם לב שידי מלאות בחשופיות ועוד מיני רמשים שעלו עלי כשזחלתי. ממשיכים מהר לפתע עוד גדר, אני זוחל מתחת פתאום עומר לידי "אי אי" הפעם התרמיל הרטוב נגע בתיל, ועומר שוב חוטף, אני מתפוצץ מצחוק.. ממשיכים ושוב גדר! לפתע נשמעות שעטות ועדר פרות מתקדם לעברנו ובאחת נעצרות לפני הגדר. כל הפרות מסתכלות עלינו בסקרנות. זזים ימינה 10 מ, כל העדר זז אתנו, "יאללה בוא נעבור, לא, תראה יש להן קרניים, אני לא עובר" טוב, חבל הזמן, רצים צפונה ליער, עוקפים את הגדר ומתקדמים באיטיות. יער אשוחים די צפוף, עומר סופר צעדים כפולים וכששוקעים בבוץ מבין שאנו קרובים לתחנהאנחנו באיחור ועומר ממש סובל, אך מדי פעם תופש התלהבות וחושב על תוכנית שבכל זאת נצליח לאסוף מספיק נקודות, הכי קל לו על כביש, כך שאולי נספיק בכל זאת את הצפוניות. מחליטים לוותר על 43 ולקחת את 40, הקפה על הכביש. מרביצים צעדה דרך היישובים הנמים ומלבד נביחות כלבים לא נשמע דבר. רק במקום אחד יש מסיבה במרכז הכפר. כמה צעירים מסתכלים עלינו בהשתאות. תוקפים את 40 מהכביש, פינת יער, שומרים טוב על אזימוט ומגיעים לאגם במדויקמוותרים על 52 וממשיכים על הכביש, תוקפים את 61 מקצה הכפר, הלילה נעשה די בהיר. כשהולכים בשדה מרעה לא קצור, נרטבים לגמרי וכשלא זזים מתחיל להיות קר. מחליטים לוותר גם על 31 ולהגיע ישר ל 50, תוקפים לאורך קו המתח, השחר עולה (לפי התכנון המקורי אנו ב 60קמ, בפועל כבר מעל 70) אני רץ במהירות בין צוקי ענק אל התחנה, איזה יופי כאן והנהר מתחתינו. עומר מדדה אחרי (אין ברירה, הפרש ניקוב התחנה ביננו אסור שיעלה על דקהמוותרים על 91, כמה חבל! נשארו לנו 5.5 שעות, מתקדמים ל 70 תוקפים מדרום ישר למעלה. אני מרגיש מעט עייפות שרירים בעליה, אך המצב הכללי שלי מצוין. מגיעים לפסגה, עומר חייב לנוח. הקבוצה האסטונית שלקחה אליפות עולם 2013-14 תוקפת ממזרח. עומר נראה גמור, הבעיה שהוא כבר לא כל כך עוזר לי, אני מחליט לוותר על 81. חותך לעבר 71 דרך שדות המרעה, כבר יש לי ניסיון ומחפש את השדות הקצורים. מגיעים במדויק לתחנה. ממשיכים על השביל ל 63, מוותר על 53 ועומר מודה לי, הוא באפיסת כוחות מוחלטת עם שפשפת קשה. ( אחר כך הזכיר לי כשניסיתי לעודד אותו ואמרתי לו "יש רק עוד 4 שעות") מגיעים ל63 . 

זהו עוד 2 תחנות. מגיעים ל41 ואחר ל42 תחנה קולנית, מרגישים שאנו קרובים לסיום.עוד ק"מ בירידה, ואנו בסיום, שעה לפני הזמן! נכנסים בשער, מחיאות כפיים לנכנסים. אנחו מבסוטים ומאושרים שגמרנו, מקבלים את דף התוצאות, עולים לדוכני האוכל נהנים ממרק בשר חם עם סנדוויצ'ים, שותים הרבה, מתיחות, הטכס ב12:30, עומר הלך לישון.




אני פוגש את וורה וסוזי ומדברים על המסלול: באמצע הלילה, כשטפטף, הן החליטו לחזור לכינוס לשעה קלה ואז המשיכו. זה לא מנע מהן לזכות במקום הראשון בקטגוריההיו הרבה זוגות בתחרות, ישבנו אח"כ עם זוג רוסים שסיפרו על המסלול, הם די וותיקים וסיפרו שבתכנון הם קובעים מסלול של 65ק אווירי ועושים שינויים בשטח. סיפרנו על ישראל והם נשמעו מאוד מעוניינים לבוא. כאן הרוגיין זה ממש ענף, ויש תחרויות כל הזמן, בעיקר במרכז אירופה. מבחינת תכנון המסלול ,אני חושב שעשינו תכנון טוב. השינוי היחידי שהייתי עושה: זה בלופ ההתחלה שהינה בעליה ל 55, 73, 35, 65, 75, 46, ואז ל76 .לסיכום אין ספק שהכושר עזר
לעומת הרוגיינים בארץ שבהם תמיד בשעתיים האחרונות אני די מותש, כאן הרגשתי נהדר כשבפועל עשינו 95קמ, סוף לילה/בוקר, שהם הבעיתים ביותר, עברו ללא טעויות בכלל. ולגבי הסיפורים של וורה וסוזי  על כך שאינן מתאמנותאיננו מדויק ,כיוון שהן בפעילויות ספורטיביות כל השנה, בצ'כיה למשל, יש את איגוד הרוגיין הצ'כי שהוא לבד מארגן פעילויות במשך השנה (סוזי ספרה לי על אירוע שהשתתפה בו לאחרונהשכלל סוף שבוע של ניווט. ביום הראשון 6 שעות ובשני 5 שעות. אך בכל זאת, לדעתי ,יש מרכיב מכריע להתייחסות המנטלית, הסיבולת הנפשית והגופנית או כפי שוורה וסוזי אומרות Endurance..endurance. 
אני הגשמתי חלום, מקווה שבשנים הבאות יבואו עוד.
אני כבר עם הפנים לספרד.....


גן העדן הצ'כי

מאת: מודי בוכבינדר
כבכל שנה בשלהי עונת הניווט יצאנו ל"טיול השנתי" לצ'כיה.
לאחר החלפת מטוס אל על במטוס של חברה צ'כית (מה ששידרג את ארוחת הבוקר מכלום לסנדביץ שלם!!) נחתנו בפראג והתקבלנו כרגיל על ידי ברקו שחיכה לנו בשדה התעופה.
ראשית חוכמה קיבלנו את תוכנית המחנה שכללה כריכה תלת-מימדית ואת התוכנית המלאה של האימונים, התחרויות, הטיולים והשעות המדויקות של כל הפעילויותלקראת צהרים הגענו למלון ששכן בין צוקים בתוך יער צכי אופייני ומקסים. בימים הקרובים גילינו וחקרנו את כל מסלולי ההליכה הנהדרים המקיפים את המלוןהמלון היה מלון משפחתי לא גדול (הקבוצה שלנו מילאה אותו) שנבנה לפני למעלה ממאה שנה ונראה קצת מיסתורי. הוא הזכיר לי סיפורי מתח של אגאטה כריסטי בסגנון הרצח באוריינט אקספרס, בהם נרצח אחד הנווטים והעלילה חושפת את היחסים המורכבים, ההתחרות, השנאות הקטנות והליכלוכים בדרך לפתרון התעלומה. זה כמובן לא מתאים לקבוצה המגובשת והנחמדה של הנווטים שהתיצבו השנה למחנה.  עשינו הכרות עם חדר האוכל של המלון. הנוהל הקבוע לארוחות הצהרים והערב הוא הגשת מרק לכל אחד בנפרד ולאחר מכן ניתן לקחת אוכל בצורה חופשית. הצלחנו לקבל מרק אחר בכל ארוחה בלי לחזור פעמים על אותו מרק. המלון השתפר מפעם לפעם במהירות ההגשה לקבוצה גדולה של אנשים רעבים ביחד וגם כמות הירקות השתפרה. חלק מהנווטים אפילו חשבו מחוץ לקופסה והקדימו את המנה העיקרית למרק לתדהמת צוות המלון. כמובן שהבירה היא חלק בלתי נפרד מכל ארוחהלאחר מנוחת צהרים קצרה יצאנו בהליכה של כרבע שעה לניווט הראשון שהיה בשיטת סקור. הכרות ראשונה עם שטח מיוער המכיל עליות וירידות היסטריות למרות שרוב הניווט שמר פחות או יותר על קו הגובה. התחנות אלקטרוניות, המפות מדויקות והתחנות לא מוסתרות יותר מדי. רוב האנשים הצליחו לסיים את כל המסלול ולהגיע לכל התחנות, בסיום צעדנו חזרה למלון.

לאחר היום הראשון שלא היה אינטנסיבי מדי נכנסנו לשלושה ימי אימון בהם התקיימו שני אימונים ליום. באימונים ניתן לבחור בין מסלול ארוך, בינוני וקצר ומי שזה לא מספיק לו יכול לקבל מפת מסטר ולהכין לו מסלול כרצונו. את המפות קיבלנו כבר בזמן ארוחת הבוקר או הצהרים לפני הניווט ואפשר להתכונן קצת. כל המסלולים והתחרויות היו בטווח של עד חצי שעה נסיעה מהמלון כך שלא בילינו זמן מיותר באוטובוסהניווט ביום השני התחיל, ועוד יותר חשוב, הסתיים, בפאב. כך שניתן לסיים את הניווט בבירה צוננת. השטח כמובן שונה מאוד מהשטח בארץ. הניווט לא כלל עליות גדולות אבל כלל סוגים שונים של יער, תעלות מים וביצות קטנות ועוד פרטי נוף שאין לנו בארץ. מזג האויר האיר לנו פנים והיה די חמים כך שהיה כיף לרוץ ביער. כל אחד קיבל מיד בסיום את זמני הבינים שלו ויכול לנתח בפרוטרוט את המסלול.
לאחר הפסקת צהרים יצאנו לשטח שונה לחלוטין. צוקי סלעי אבן חול מרשימים על שטח מצומצם יחסית ומפה בקנה מידה 1:7500 חייבו שמירת קשר תמידי עם המפה וזיהוי כל סלע כדי לחסוך עיקופים ולזהות את מיקום התחנה במהירות. השטח, באופן כללי, מדהים ביופיו וצריך לא לשכוח גם להנות מהנוף ולא רק מהניווט.
בערב התכנסנו לצפות בסרטים שצולמו במצלמת הראש של דניאל גריף ולשמוע אותו מנתח את המסלול. הייתי מציע למי שלא היה להסתכל קצת על הסרטים כדי לראות את הנוף הנהדר. ניתוח המסלול לא בהכרח רלוונטי למה שיש לנו בארץ.
השמש זרחה כל יום בסביבות 4 בבוקר, ואם זה לא מספיק, בשעה 7 הכנסייה הסמוכה למלון צלצלה בעוז בפעמונים כך שרוב האנשים הספיקו לחרוש את שבילי ההליכה סביב המלון כבר לפני היציאה לאימון הבוקר ולפעמים אפילו לפני ארוחת הבוקר.

בחלק גדול מהניווטים היו גם אטרקציות לפני ואחרי הניווט.
חוץ משני ניווטים שהתחילו והסתיימו בפאב, בניווט אחר עשינו טיול של כשעה מהמלון אל נקודת הזינוק, הלכנו ביחד על שביל ביער וצפינו באצבעות סלע ענקיות משני צידי השביל. בניווט אחר ניווטנו בתוך פארק של מצוקי אבן חול. בסיום הניווט הצטרפתי לעוד כמה חברים לטיול חופשי בפארק ואז גילינו שאנו לא היחידים שחשבנו על הרעיון הזה ופגשנו את מרבית הנווטים מטיילים להנאתם. פגשנו אפילו נווטים שעצרו באמצע הניווט, טיילו קצת להנאתם ולאחר מכן המשיכו במסלול.
בחלק מהמסלולים נקודת הסיום שונה מנקודת היציאה והאוטובוס הוריד אותנו בהתחלה ואסף אותנו מנקודת הסיום.
כל ערב ניסינו להרים ערב מעניין לכולם. זיו מנסה לגוון את צילומי הניווט ממצלמת הראש של דניאל כך שהוא רץ אחרי רפי הימן ומצלם אותו או להפך ועוד קומבינציות בימוי שונות. בנוסף שמענו הרצאות מעמרי וונדל על חיים מחוץ לכדור הארץ וגם ממיכה נצר על צ'כיה. ערב אחד אנחנו אפילו הצלחנו לראות הקרנה משותפת של גמר גביע האלופות האירופאי.
יום לפני תחילת התחרות הסתפקנו באימון בוקר ונסענו אחר הצהרים לראות את מפעלי סקודה בצ'כיה.
הסיור התחיל במוזיאון המכוניות המציג את היסטורית המפעל ומכוניות מכל הזמנים ומלווה בהסברי מדריכה מקומית. לאחר מכן נסענו למפעל עצמו וראינו איך מכמה לוחות פח עושים בכמה דקות דלתות רכב וחלקים אחרים באמצעות מכבשים כבדים שמעצבים וחותכים את הפח בקצב מסחרר. בסיום ראינו את קו הייצור עצמו. פועלים צ'כים מרכיבים חלקים שונים של הרכב במשמרות של 8 שעות מסביב לשעון, הסכמנו ביננו שהעבודה נראית די משעממת.

למחרת הגיע יום התחרות הראשון. השתתפנו בתחרות אזורית עם כ- 1200 איש. היום הראשון היה מסלול long המתחיל בשעות הצהרים. אזור התחרות מלא אוהלים ואנשים ואנחנו כובשים לעצמנו פינה בצל כי ברקו שכח את האוהל בבית. כרגיל חלק מהמתחרים צריך לחכות שעות ארוכות לזינוק. הזינוק מרוחק מעל שנים וחצי קילומטר ומצריך טיפוס של מעל 200 מטר, כך שהוא ניווט בפני עצמו (לפחות מבחינה פיזית)



. לאחר ההליכה המפרכת צריך לנוח כמה דקות טובות לפני הזינוק עצמו. מהזינוק רצים כ 250 מטר עד לנקודת חלוקת המפות ורק שם מתחיל הניווט עצמו. המסלול עצמו עובר בשטחים קצת שונים משטחי האימון שבהם ניווטנו במשך השבוע והיער שופע נווטים צ'כים שרצים כמו איילות בעליות ובין הסבכים. בגלל העליה לנקודת הזינוק הניווט עצמו רובו בירידה למרות שיש פה ושם גם עליות. לפני ואחרי התחרות בילינו בדוכני המכירה של ציוד הספורט ורבים רוכשים ציוד ניווט שקשה למצוא בארץ (למשל משקפי ניווט עם זכוכית מגדילה בחלק התחתון שזוכה לפופולריות בקבוצה) או חברות שאינן מייבאות לארץ ולפעמים סתם חולצה יפה או פריט אחר. יש כמובן גם דוכני אוכל למרות שאין את הנקניקיות האהובות עלי. גם בירה כמובן לא חסר. חלק מאתנו מצליח להתמקם בחלק העליון של הטבלה למרות שאין מישהו שמגיע לפודיום. לאחר שכולם סיימו חזרנו עמוסי חוויות למלון.
למחרת המסלול הבינוני באותו מקום ועם אותו הזינוק. הפעם המסלול קצר הרבה יותר ומכיל מספר גדול של תחנות (3.2 קילומטר עם 19 תחנות במסלול שלי). ביער יש המון תחנות וצריך להקפיד על קודי התחנות הנכונים. אני מגיע יותר מפעם אחת לתחנה שאיננה במסלול שלי. נקודת ה 100 והסיום זהות ודוכני הקניות והאוכל עדיין קיימים למי שלא הספיק אתמול. הפעם הניווט מתקיים בבוקר כך שחזרנו לארוחת צהרים מאוחרת מעט במלון. אחר הצהרים נפרדנו מצ'כיה בטיול למבצר שבנוי על שני צוקי סלע מדהימים שראינו מהכביש במשך כל הביקור ושעה קלה בעיר נחמדה לא הרחק ממנו.
ביום הסיום פותחים את ארוחת הבוקר כבר ב 5 בבוקר ובשעה 6 אנחנו כבר על האוטובוס בדרך לשדה התעופה. למרות חששות ברקו אנחנו לא נתקלים בפקקים מיוחדים ומגיעים בזמן לטיסת הבוקר לארץ.

תם ונשלם עוד מחנה אימוני ניווט בצ'כיה. היה גדול – להתראות בשנה הבאה.