הכל כלול - שוויצר בשוויץ

מאת:עוזי שוויצר
אליפות העולם לותיקים התקיימה השנה בשוויץ, ארץ מולדתי. אומנם היה לי קשה לעזוב למספר ימים את הקיץ הישראלי ולסבול את השמש השוויצרית המלטפת, אבל מה לא עושים למען ספורט הניווט. הארגון כמו שהשוויצרים יודעים לארגן עבד כמו שעון שוויצרי, מזג האוויר היה לטובתנו בכל ימי התחרות והגשם היחידי שירד כאילו בהזמנה היה רק ביום המנוחה (ואיזה גשם).
באליפות העולם לותיקים מגיל 35 ומעלה מתחרים הספורטאים במספר מיקצים: ספרינט מוקדמות וגמר, מרחק ארוך -2 ימי מוקדמות וגמר, סה"כ 5 ימי תחרות ועוד תחרויות מודל, ימי מנוחה וימי אימון נוספים... בקיצור, מסחטת כסף משומנת מאוד שכולם נהנים לשמן אותה עוד ואכן זו התחרות הכי מבוקשת היום לארגון, היות והרווח הכספי למדינות הוא עצום - 3000 מתחרים מבוססים ברובם שרק מחפשים היכן אפשר לבלות, לאכול ולנווט במשך 10 ימים.
תחרויות הספרינט עברו ללא בעיות מיוחדות והפסדים של דקות בודדות , סה"כ מקום 187 מתוך כ 350 מתחרים בקטגורית גיל 65.
עם המרחק הארוך הסתדרתי לא רע בשני ימי המוקדמות ושובצתי לגמר B - בכל מקצה גמר משובצים שמונים נווטים, אני שובצתי למקומות 81-160 מתוך 350 מתחרים ולאכזבתי הרבה הצלחתי להתברבר בגדול (באמת בגדול) וסיימתי אחרון במקצה B (אחרי היו מספר פסולים) כך שסיימתי את האליפות במקום 151.

מצורפת המפה עם המסלול והשגיאות שלי:
תחנה ראשונה - חוסר זהירות , לא שמתי לב שחציתי את השביל בגלל צמחיה והלך הניווט...
תחנה שניה - הגעתי נמוך מדי בגלל הרצון לפצות על הפסד הזמן בתחנה הראשונה
תחנה 5 - הלכתי לאיבוד לחלוטין, אין לי מושג למה מתי ואיך אבל הלכתי לאיבוד. הודות לגברת נחמדה שעזרה לי לחצות את הכביש בביטחה (הראתה לי היכן אני נמצא) חזרתי לניווט אבל באיחור של חצי שעה.
לסיכום, אנחנו לא מושלמים בניווט ואפילו רחוקים מזה שנות אור, טוב לחטוף מדי פעם את האמת בפרצוף וטוב יותר כשזה קורה לנו בספורט הניווט שלנו- גם אם זה מעליב וכואב עד דמעות, אנחנו לא יכולים לשנוא את מה שכולנו כל כך אוהבים.

נ.ב
זוכרים את לילה פוך ממועדון אשקלון ? זאת שרצה בגיל 67 כמו איילה על הדיונות של ניצנים!!!
אז לידיעתכם היא אליפת העולם לגילאי 75 (מייצגת את אוקראינה) וכן, היא עדיין איילה.

על המפה - לפיד

מאת: מיכה נצר
לפני 65 שנה, עוד לפני הקמת מדינת ישראל, הנהיגה תנועת המכבי הצעיר את "מרוץ הלפיד" מקברות המכבים במודיעין לתל אביב. בשנותיו הראשונות עבר המרוץ באזור ערבי עוין, שבראשו העיר לוד. לאחר הקמת מדינת ישראל הוקם באזור ישוב אחד, מבוא מודיעים (1964). לאחר מלחמת ששת הימים הוקמו שילת וכפר רות (1977), מתתיהו (1981) וחשמונאים (1983), מכבים (1985) ורעות (1987). בשנת 1990 הוקם הישוב קרית ספר מצפון למודיעין, שהפך לעיר החרדית מודיעין עילית ובה כיום כ-50 אלף נפש. האחרון בישובי האזור הוא כפר האורנים (בשמו הקודם מנורה, 1994).
עם ההחלטה (1990) להקים עיר חדשה בין ירושלים לתל אביב הוקמה העיר מודיעין (1994), הכוללת כיום גם את מכבים ורעות. בעיר מודיעין-מכבים-רעות כ-75 אלף תושבים.
מסיבות מדיניות אין הופכים ישובים אלה לישוב אחד והם נחלקים לשתי ערים ובין שתי מועצות אזוריות.
כפי שרואים נקראים רוב הישובים בשמות מההיסטוריה של מרד משפחת חשמונאי ביוונים לפני כ-1200 שנה.
במבצע דני במלחמת הקוממיות (יולי 1948) נכבש הכפר שילתא (שילת כיום) ללא קרב על ידי חטיבת יפתח. כוח אחר מאותה חטיבה השתלט על חורבת כוריכור אך בקרב שהתפתח נפלו 45 מהלוחמים ויתרם נסוגו לשילתא. הקרב ידוע בשם "הקרב על שילתא". על חורבת כוריכור נמצא הישוב לפיד. בתום המלחמה נקבע קו שביתת הנשק (הקן הירוק). באזור זה נמצאו שני קוים וביניהם שטח הפקר, שנפל לידי ישראל במלחמת ששת הימים (1967). רוב הישובים הנזכרים (מלבד מבוא מודיעים, שילת ומכבים) נמצאים בתחום שטח ההפקר לשעבר ומודיעין עילית מעבר לו..
התחלנו סיפורנו במרוץ הלפיד הותיק ונחתום אותו בניווט לפיד, הפותח את עונת הניווט תשע"א על מפה חדשה.
בהצלחה.

מגמת נווטים

מאת:נעה כפרי (בטאון חיל האוויר 2007)
ניווט. הקונוטציה, כמעט תמיד, היא צבאית ולמרות זאת, רבים עוסקים בניווט דווקא באזרחות. הניווט הספורטיבי הולך ותופס מקום של כבוד בפעילויות סוף השבוע בישראל ובין השבילים, השיחים והעצים, ניתן למצוא קבוצה גדלה והולכת של אנשי חיל-האוויר

השבתות החורפיות של חובבי הניווט הספורטיבי אינן נראות כמו השבתות של רובנו. הםממתינים כל השנה לטיפת הגשם הראשונה שתסמל את בוא החורף - יריית הזינוק לפתיחת עונת הניווט. הם מקיצים מדי שבוע עם קריאת התרנגול, מגיעים לשטח התחרות בבוקר, כאשר מקדימה אותם רק השמש הזורחת, נועלים נעלי ריצה, חוטפים מצפן ויוצאים לשטח, במרוץ לחיפוש נקודות ציון שהוחבאו מבעוד מועד בלב הסבך ובין שיחים, מעבר לדיונות ולצוקים או במעבה יערות.
ראש מדור אוויוניקה רשתית, רס"ן נועם רביד, הוא אחד מהם. בכל יום שבת הוא משכים קום, מחליף את מדי התכלת המכופתרים בבגדי ניווט כתומים-כחולים, אורז את אשתו ואת שני ילדיו וכולם נוסעים לנווט. "פעם החלפתי תורנות שבת בתורנות ליל-סדר כדי לא להפסיד את אליפות ישראל", הוא נזכר בחיוך.

"כמו כפפה ליד"
ברגע הזינוק, עם הישמע צפצוף השעון, מקבלים המשתתפים מפת ניווט של אזור התחרות. רק אז הם רואים, בפעם הראשונה, את המסלול אותו עליהם לעבור. מאותו הרגע, כל שניה נמדדת. הנווטים צריכים לעבור מתחנה לתחנה, כאשר בכל תחנה עליהם לנקב את כרטיס הביקורת שלהם ולהגיע במהירות הגבוהה ביותר לקו הסיום. "ניווט ספורטיבי הוא ענף ספורט בו עוברים דרך מסלול לא ידוע מראש, במינימום זמן, בעזרת מפה ומצפן", מסביר יושב-ראש איגוד הניווט, צביקה דודלזק.
רס"ן נועם רביד, כיום בן 35 , החל לנווט בגיל 19 כעתודאי. "למדתי באוניברסיטת תל-אביב בתקופה בה לימודי ספורט היו חובה. בחרתי בחוג ניווט ספורטיבי כי אמרו שלא עושים שם כלום", מספר רס"ן רביד, שהיה כבר פעמיים אלוף ישראל במהלך 16 השנים בהן הוא מנווט. "יחד עם השיפור בכושר, באו התוצאות ועם התוצאות הגיע עוד ועוד תאבון. הניווט משלב את הצורך להתמצא בשטח יחד עם הצורך להפעיל את הראש, להתאים את השטח למפה ולקבל החלטות בזמן אמת", הוא מסביר. "הספורט הזה מתאים לי כמו כפפה ליד".
המסלולים מחולקים לשבעה אורכים שונים, החל מקצרצר ועד לארוך. לא רק מספר התחנות משתנה בין המסלולים, אלא גם רמתן, כך שככל שהמסלול ארוך יותר, הוא דורש, ברוב המקרים, רמת ניווט גבוהה יותר. בכל מסלול מזנק מדי דקה נווט אחד, במטרה למנוע פקקים ביער ולמנוע מצב של הצמדות לנווט שמלפנים. "נווט טוב צריך שתהיה לו יכולת לנווט רגוע בתנאי לחץ. לזהות מוקדים לטעויות. לא להכנס ללחץ", מתאר רס"ן רביד. "אבל זה שאני אומר שצריך להתרכז ולהיות רגוע, לא אומר שאני לא מאבד ריכוז לעיתים וסוטה מהמסלול. במקרים כאלה, לפעמים, נווט אחר בדיוק חולף על פניי, ונוצר מצב לא נעים".
אפילו את אשתו, נעמי, הכיר רס"ן רביד בתחרות ניווט וברור כבר לחלוטין, כי גולת הכותרת של ירח הדבש שלהם הייתה השתתפות בתחרות ניווט על גבול איטליה-שוויץ. שני ילדיהם מלווים אותם בכל ניווט, כאשר יואב בן הארבע כבר החל לצבור פז"ם במסלול האפרוחים.

לכל המשפחה
ספורט הניווט בארץ תופס תאוצה במישור המשפחתי, כספורט המתאים לכל גיל. "מה שאני אוהב בניווט הוא שזה ספורט עממי, הוא באמת מתאים לכולם", אומר מפקד בסיס פלמחים ומפקד טייסת "דורסי הלילה" לשעבר, תא"ל (מיל') שאול שפי. "הדבר היחיד שצריך זה מצפן. אין צורך בציוד יקר או מתקדם, בשביל לנווט מספיקות רגליים". שפי החל לנווט בגיל 50 בעקבות בנו לאחר שסיים שירות בן 25 שנים בחיל-האוויר. "אחת הסיבות שלא התעסקתי בריצת ניווט היא שקראו לה ריצה ואני לא רץ", הוא מסביר. "אני ידוע כאחד שמנווט ולא רץ, כאשר יכולת הניווט גוברת על הריצה. ניווט ספורטיבי דורש שילוב של פעילות אירובית עם חשיבה, שילוב יוצא מן הכלל". שפי אף השתתף לפני שלוש שנים במרתון ניווט בן שמונה שעות, בהליכה והקדים חלק נכבד מהרצים.
עולם הניווט לא היה זר לשפי. "בזמני ,כמי שהטיס מסוקים בדור שלפני המצאת הGPS היינו מנווטים למרחקים גדולים עם תצ"א (תצלום-אוויר) בלבד", הוא מתאר. "עקרונות הניווט זהים. בעזרת המפה, המצפן והשעון היינו צריכים להתמצא, לדייק בניווט ולהימנע מפגיעה בעצמים קרקעיים שאינם בנתיב המתוכנן".
לעומת תא"ל (מיל') שפי, רב"ט אלכסיי מרצ'נקו, בן 23 , גילה את הניווט בגיל 11 , זמן רב לפני הגיוס, כאשר למד בפנימיית ספורט באוקראינה. מאז שעלה לארץ לפני חמש שנים, הספיק רב"ט מרצ'נקו, המשרת כמדריך אימון-גופני ביחידת שלדג, לזכות שלוש פעמים באליפות הארץ ולייצג את ישראל שבע פעמים בתחרויות עולמיות. בנוסף, ביוזמת מפקדו, הוא מדריך ריצות ניווט ביחידתו. "הניווט נותן לי סיפוק עצמי, זה ענף מדהים", מספר רב"ט מרצ'נקו. "אני תורם למדינה בתחום שאני הכי טוב בו. אני חושב שאם הייתי משרת כלוחם, התרומה שלי הייתה פחותה".

בין ספורטיבי לצבאי
אמנם המונח הוא אותו מונח, אך הניווט הספורטיבי והניווט הצבאי שונים זה מזה באופן מהותי. בצבא, הניווט הוא אמצעי להגיע אל המטרה ולעומת זאת, בספורט, הניווט עצמו הוא המטרה.
הניווט הצבאי הרגלי המוכר מתרחש בדרך-כלל בלילה. אסור להדליק אור והחייל מנווט על תצ"א או על מפה בקנה מידה גדול על-פי תבליט השטח אותו למד בעל-פה לפני צאתו לדרך, כשאליו מתלווים הנשק, האפוד, מכשיר הקשר והג'ריקן.
"ניווט בטיסה קרוב יותר לניווט ספורטיבי מאשר לניווט קרקעי", אומר נדב, פרח טיס מטייסת ראשוני נווטי קרב, שהחל לנווט בגיל 15 . "זו לא אותה מיומנות, אך זו אותה הרגשה", הוא מבאר. "החשיבה קדימה, התכנון של הצעד הבא, האתגר וגם הכיף דומים. נווט מבצעי כבר לא מתעסק עם מפות, אולם בשלב הראשוני של קורס-הטיס, אנחנו לומדים לנווט בטיסות בגובה נמוך עם מפות, כמו פעם. המצב המנטאלי אליו מגיעים בטיסה ובניווט ספורטיבי דומה. זה משהו שלא מצאתי בשום מקום אחר".
בדומה לניווט בשמים, גם בקרקע, ספורט הניווט הוא ספורט של יחידים. הנווט מנווט לבדו ומוביל את עצמו, כאשר מלוא האחריות מוטלת על כתפיו. "יש נקודות דמיון רבות בין שני סוגי הניווט. ההתמודדות מול המשימה, האתגר, להיות לבד עם המפה", מתאר נדב. "במטוס אני המנהיג של עצמי, עלי לבחור דרך פעולה ואם אלך לאיבוד - אף אחד לא יציל אותי. אני צריך להביא את המטרות במהירות האפשרית ולחזור בשלום. זו האחריות שלי. אחרי שלושה או ארבעה שבועות של טיסות ניווט, כשאני חוזר הביתה בסוף השבוע, הדבר שאני הכי רוצה זה לנווט", הוא מוסיף.

גם פה מתחקרים
הנווטים יוצאים מהדרך התחומה בין שני סרטים אדומים הכרוכים סביב גזעי העצים, מיוזעים ומתנשפים לאחר סיומו של עוד ניווט. "איך מצאתם את תחנה 11 ?", שואל מישהו. "אם תוקפים מהשביל אי-אפשר להבחין בה", הם עוברים שוב על המסלול ממנו שבו לפני דקות אחדות. "לאחר כל ניווט צריך לשבת ולתחקר, בדיוק כמו שאנחנו עושים אחרי טיסה", מסביר סגן נדב. "התהליך דומה מאוד, אנו שואלים את עצמנו איפה טעינו ומדוע, כדי שלא נחזור על אותן טעויות שוב בפעם הבאה". "התברברתי בתחנה ארבע והלכו לי כמה דקות חשובות, הייתי צריכה לטפס על האוכף כדי להתאפס מחדש", מתארת סגן (מיל') רוני חריש, 26 , אשר שירתה ביחידת מודיעין בחיל-האוויר. "ריצת ניווט זו לא אותה ריצה חדגונית על שבילים ועל כבישים, אלא ריצה שמאמצת את כל הגוף ומאלצת אותו להתמקד גם במכשולים וגם בתכנון", מספרת חריש, שזכתה שלוש פעמים באליפות הארץ בניווט. "השתתפות של בנות בניווט כלל לא קשורה לבנים משום שיש הפרדה לקטגוריות, בדיוק כפי שבני 50 ומעלה לא מתחרים באותה קטגוריה עם ילדים בגיל 14 ".
אז תחקור יש, אמנם בלי עמדת תחקור משוכללת (עדיין), אבל עולם הניווט הספורטיבי לא נשאר מאחור, ואף הוא חווה תהפוכות טכנולוגיות. כמו שארע לפני שמונה שנים, כאשר כרטיס ניקוב התחנות הפך מפיסת קרטון לכרטיס אלקטרוני.
"באליפויות העולם האחרונות כל נווט קיבל שבב אלקטרוני (צ'יפ)", מספר רס"ן נועם רביד, "במקום הכינוס הקרינו מפה ענקית של השטח ועליה נקודות זזות, כך שהקהל יוכל לעקוב אחר הנווטים בשידור חי, דבר שבלתי אפשרי ברוב הניווטים. בשביל מי שלא מבין, הדבר נראה מוזר". קהל גדול בוהה במפה ועליה אלפי נקודות זזות, מחזה מוכר לכל בקר טיסה.
התפתחות נוספת עשויה לבוא מצד רס"ן רביד שמתכוון להעלות יוזמה חדשה בעקבות אליפות צה"ל למפקדים, בה השתתף. "אני רוצה לארגן אליפות צה"ל לנווטים בשנה הבאה", מכריז רביד. "נווטים מקצועיים יתחרו בקבוצות עם השיוך הצבאי שלהם נגד קבוצות אחרות. נבנה שיטת ניקוד מיוחדת, ואולי אפילו נצליח לייסד למסורת".

עשרה טיפים לנווט המתחיל
1. אל תאבדו את הצפון. חלק בלתי נפרד מהניווט הוא המצפן שבעזרתו תוכלו להצפין את המפה. אם אין ברשותכם מצפן, תוכלו להשכיר אחד בשטח התחרות בעלות של חמישה שקלים.
2. אל תכנסו לפאניקה. כולם מתבלבלים ומתברברים בדרך, זה קורה גם לטובים ביותר. לא להילחץ, הכי טוב לחזור למקום האחרון שבו ידעתם בוודאות את מיקומכם ולהמשיך ממנו.
3. אל תרוצו אחרי נווט אחר. הוא לא בהכרח עושה את המסלול שלכם, אולי הוא מתברבר בדרך ואולי הוא נווט חדש כמוכם.
4. מומלץ ללבוש ביגוד נוח. כדאי ללבוש מכנסיים ארוכים להגנה מפני שיחים וקוצים.
5. כל מטר שיורדים - צריך אחר-כך לעלות. תכננו היטב את דרכם לתחנה הבאה.
6. התחילו מהמסלול הקצרצר או העממי. קחו בחשבון שאורך המסלול נמדד בקו אווירי, ושככל שהמסלול ארוך יותר הוא, ברוב המקרים, דורש רמת ניווט גבוהה יותר.
8. הבינו את משמעות הצבעים במפה. יער מסומן בלבן, בעוד הצבע הירוק מסמל צמחייה סבוכה ושטח פתוח יצבע בכתום. עץ בודד או ייחודי יסומן בX ירוק.
9. אגודל תמיד על מיקומכם במפה.
10 . אל תיכנעו למזג האוויר. גשם, שמש, שלג, בוץ - נווט טוב מנווט בכל תנאי.

אבדתי את הצפון בצפון

מאת: מיכה נצר
80 שנה לא הייתי באלסקה והגיע הזמן לכך. חזרתי זה עתה מלא רשמים וחוויות, אך איך אבדתי שם את הצפון.
הנקודה הצפונית ביותר שהגעתי אליה היתה פירבנקס, שאחד מפרבריה נקרא "הקוטב הצפוני". השם מטעה כי המקום אינו על הקוטב הצפוני של כדור הארץ וגם לא בקוטב המגנטי, אם כך, איך אתמצא במקום זה? המצפן הראה לי צפון מזרח על מפת העיר. חפשתי שמש כדי למצוא את הצפון על גבי השעון, אך הימים היו מעוננים. חכיתי ללילה להסתדר עם כוכב הצפון, אך זה היה מעל ראשי. שאלתי אזרח תמים ברחוב היכן הצפון אך זה לא חשב על כך מעולם. למזלי לא נזקקתי למצפן לניווט העירוני בין מוזיאון לקניון, כי המפות מדויקות.
בכל מקרה אני ממליץ לבקר באלסקה, מרחבים עצומים עם שמורות טבע מהממות. אל תחכו 80 שנה כמוני.
אגב, לאחר כתיבת כתבה זו נתקלתי בכתבתו של אהוד דפני על הצפון המגנטי. מצוינת!

הכל כלול - ניווט בחו"ל - אירלנד

חוויות הניווט שלי באירלנד
מאת: יוסי חי

עונת הניווטים באירלנד תופסת תאוצה, ויש אירועים כמעט כל סוף שבוע, על אף מזג האוויר (אירי ממוצע לא ממש מתרגש מגשם, רוח וטמפרטורה מתחת ל-10 מעלות).מרבית האירועים שהייתי בהם לאחרונה היו במחוז Wicklow אשר משתרע דרומית לדבלין, ומתאפיין ביערות לאורך החוף, הרים צחיחים בגובה של כמה מאות מטרים, והרבה מים ונהרות. ניווט ראשון התאפיין במזג אויר טוב,7-8 מעלות, עם רוח קלילה וכמעט ללא גשם. מציאת התחנות היתה קלה למדי, והיער מהיר. במהלך הניווט הבנתי למה אירלנד רצופה אגדות וסיפורים על פיות וגמדים: בין תחנה 17 ל 18- היער נעשה מכושף – היער מחטני צפוף וקודר, הקרקע מכוסה מחטים צהובות, מה שגורם לתאורה מרהיבה. פתאום גם אין אף נווט בסביבה, אבל לאכזבתי גם אף גמד לא נצפה.

ניווט שני היה גם כן בWicklow אבל, באווירה שונה לחלוטין. יצאתי מהבית, מרחק 40 דקות נסיעה. מזג האוויר נראה קצת סוער, אבל מה לעשות, זה המקום וזאת העונה. כאשר מתקרבים לזינוק התמונה מתבהרת (או אולי מתקדרת). מד הטמפרטורה מראה 5 מעלות, ברדיו מדברים על רוחות במהירות 120 קמ"ש, ואנחנו על פסגת אחד מההרים. ההר קירח מעצים (צבע לבן מציין כאן שטח פתוח). אני מנסה לפתוח את דלת האוטו והיא נטרקת בחזרה. לוותר? אם הגעתי עד פה אז כנראה שלא. לפחות לא יורד גשם. אני רץ בחירוק שיניים להירשם, ומתנחם בכך שבניווטים מקומיים אין זמן זינוק – אתה פשוט מגיע ומתחיל בזמן הגעתך – כך שלא אצטרך להמתין בקור המטורף. מסביבי מספר אירים אמיצים.עושה רושם שהם לא ממש מתרגשים. הרהורי כפירה אחרונים, וקדימה בריצה לזינוק. דווקא עכשיו יש תור של חבורת סטודנטים לפני. ברררר...יוצאים לדרך, וכמובן שמתחיל גשם.
תוואי השטח מזכיר קצת את בתרונות רוחמה: שטח מישורי יחסית, עם הרבה חריצים בקרקע. השטח לכאורה מהיר, אבל עמוס בשיחים ובקרקע ספוגת מים, שמקשה מאוד על ההתקדמות. השיניים כואבות מרוב קור. לראשונה, אני נתקל באירלנד בקושי אמיתי לאתר את התחנות, כאשר רובן ממוקמות בתוך הבתרונות. הרוח והגשם מכים. הנעליים כמעט אובדות בקרקע הביצתית, ובין תחנה חמש לשש חוזרים הרהורי הכפירה - אולי לכנוס לסיום? בכל זאת אני ממשיך עם הסבל. עכשיו כיוון הריצה הוא מול הגשם והרוח, והמפה משמשת בעיקר להגנה על הפנים מטיפות המים המנסרות את הפרצוף. ממשיכים. לאט לאט אני מבין שאני בין הבודדים שבחר במסלול הארוך. מעניין למה? בדרך לתחנה 9 אני מחליק ונופל לאחד הבתרונות, וחוטף מכה ביד. מי אמר שאין יתרונות לקור העז? אני לא חש בשום כאב. מחייך אני ממשיך בדרכי עד הסיום. אחרי שעה וחצי הסיוט נגמר, מזמן לא הרגשתי טוב כל-כך!!! מהר מהר לחימום באוטו. חמש דקות חימום ואני מצליח לסגור את האצבעות על ההגה...

הניווט הבא היה באווירה הרבה יותר מחויכת. חזרה לאזור היערות של Wicklow והפעם מזג האוויר הרבה יותר נסבל: 5 מעלות ללא רוח, ועם טפטוף קליל. מדובר בניווט Score עם תוספת אירית אופיינית: כל מתחרה מקבל בזינוק בלון. אם הבלון חוזר בחיים, הנווט מקבל 50 נקודות בונוס! משועשע אני אוסף את חברי החדש לדרך, ואחרי מחשבה קצרה מגיע למסקנה שהדרך הכי בטוחה להגן עליו מפני ענפים ושיחים רעים היא קשירתו לאזור הגב התחתון. ואכן אני מזנק כארנב חביב, עם ידידי הנפוח מחובר לאחורי, מתחיל להרגיש קצת כמו אותו איש שהקיף את אירלנד בטרמפים עם מקרר ("האי הירוק, המקרר ואני", הוצאת הקיבוץ המאוחד, מחיר מומלץ 75 ש"ח. מחיר בסיום הספר $550 + מיסי נמל. מומלץ בחום!). מציאת התחנות הראשונות קלה ומהירה. גם כאן היער הופך לעתים למכושף. בדרך לתחנה 21 היער הצפוף מתמלא ערפל, והתחושה היא של ניווט לילה באמצע היום. לעומת זאת, קרחת היער של התחנה בוהקת אל מול החושך שמסביב, ובתחתית אלומת האור ניצב הדגל הכתום-לבן. המשך הניווט מתקדם יפה, ואני מצליח לחזור 23 שניות לפני הזמן המוקצב. לשמחתי הרבה, גם ידידי הבלון שרד את המסע. לקינוח מגישים לנווטים משקה פירות חם. איזה כיף!
עד כאן מהאי הירוק.
ולאלו שרוצים לראות סרטון תדמית על הניווט באירלנד.

הכי טוב בקיץ !!!

מאת: נועם רביד

בימים אלה אנחנו נמצאים הכי רחוק משיא עונת הניווטים. עברה חצי שנה מאז האליפות האחרונה, ותחלוף עוד חצי שנה עד לאליפות הבאה, וזה אומר שאנחנו ממש בשיאו של הקיץ הישראלי.

בדרך כלל נלווים לביטוי קיץ ישראלי התארים "הביל", "דביק", "מגעיל" ושאר סיווגים לא מחמיאים, ומקובל לחשוב שזו ממש לא העונה המתאימה לניווטים. ואולם, דווקא תחת השמש הקופחת (ואולי בעטיה...) הצלחתי למצוא מספר לא מבוטל של יתרונות לניווט בעונה החמה:

1. השטח יבש, ואין סכנת החלקה על סלעים, עשבים וענפים רטובים.

2. אין בוץ. הנעליים והמכנסיים לא מתלכלכות, האוטו לא שוקע בחניה בשטח הכינוס.

3. אין סיכוי לגשם או ערפל, לשמחתם של מרכיבי המשקפיים.

4. אין פרחים שמסיחים את הדעת מהניווט, או מצריכים זהירות כדי להימנע מרמיסתם, או נראים מרחוק כמו תחנה מסתתרת. אין בכלל תחנות מסתתרות.

5. הצמחיה דלילה, והשטח קל ומהיר לריצה. העשבים כבר מזמן נקצרו, נרמסו, או נלעסו על ידי צאן ובקר. בפרט, אין סרפדים צורבים.

6. אם כבר הזכרנו בקר: הפרות כבר לא בשטח, וגם אם כן, המוקשים יבשים...

7. השבילים ברורים מאוד ולא מכוסים עשב, ויש גם המון שבילי עיזים.

8. אין צורך בחימום לפני הזינוק. מספיק לוהט גם ככה.

9. צבעו של השטח תואם להפליא את צבעי המקרא במפה: שטח חצי פתוח בצהוב-בז', סבך בירוק, משטחי סלע באפור, ואדמת היער הגירית בוהקת בלובן השמש. זה עוזר למתחילים לקרוא את המפה בקלות.

10. אם רעבים באמצע המסלול אפשר לקטוף תאנה עסיסית או סברס (חם).

11. לכל אלה שאוהבים להתפאר שהם מנווטים במזג אוויר קיצוני, הרבה יותר קל למצוא שבת עם עומס חום כבד מאשר עם גשם כבד.

12. המארגנים לא צריכים לרעוד מקור מוקדם בבוקר ובעת איוש עמדות הרישום.

13. הנווטים הטובים יוצאים לנווט בחו"ל, מה שמשפר את סיכויי הפודיום של כל הנשארים.

14. לאוהבי הפינוק ולפינים ברוחם – סאונה לחה במקביל לניווט, ללא צורך בתשלום דמי כניסה גבוהים לספא אליטיסטי.

15. ואחרון חביב: אין סכנה של גניבת תחנות, כי איזה גנב מתכות מספיק משוגע לצאת מהמזגן בחום כזה?!

איפה הצפון ?

מאת: אהוד דפני
הדובה הגדולה התרחקה לה בשביל החלב,
גם הנוגה יצא לשוטט בדרכים אחרות,
באשמורת שלישית כל כוכב כבר חולץ נעליו
ומכין את עצמו לכיבוי האורות.
רק כוכב הצפון עוד בוער,
רק כוכב הצפון עודו ער,
כחייל נאמן הוא ניצב בפינה
במשמרת שלישית, אחרונה -
כוכב הצפון, כוכב הצפון.
... דידי מנוסי

שאלה נכבדה זו, איפה הצפון, העסיקה את הנוסעים ומגלי הארצות מאות בשנים. המצפנים מלאי הנוזל שבהם אנחנו משתמשים הומצאו רק במאה העשרים אבל כבר בימי הביניים היו באירופה מצפנים מגנטיים ובסין עוד לפני כן. וכמובן יש את הניווט על פי גורמי שמיים אבל זה כבר אופרה אחרת.
מרביתן של הבריות אינם מתעניינים יותר בסוגיה של הצפנת המפה כי יש להם GPS שחושב במקומם ואומר להם בקול רדיופוני לאן לנסוע וגם אם הקלידו בטעות רמאלה במקום רמלה הם לא מעלים על הדעת להתווכח עם מכשיר כזה חכם ונוסעים בדיוק לפי ההוראות ושום דבר לא יעצור אותם, ודאי לא מחסום של צה"ל. אבל אותנו, הנווטים הספורטיביים, השאלה מעסיקה גם מעסיקה לפחות פעם בשבוע למשך חצי שעה או שעה או שעתיים, תלוי כמה אנחנו קלי רגליים.
ניתקלתי בסוגית הכיוון של הצפון במהלך תרגילי מיפוי שחטאתי בהם לאחרונה. לא הייתה לי שום בעייה לקבוע כיוון של פריט נוף ביחס לצומת שבילים סמוכה בעזרת המצפן. אבל כשניסיתי לבדוק את הכיוון ה"מדויק" של קטע שביל ארוך או גבול בין חלקות חקלאיות הייתה לי הרגשה לא נוחה של שגיאה החוזרת על עצמה ביחס לתצ"א ששימשה אותי כחומר בסיס. לא שגיאה גדולה, חלילה, עניין של כמה מעלות לכל היותר. ולמה "מדויק" במרכאות? בכל זאת מדובר במצפן ידני ויש גבול למה שניתן לצפות. אבל עדיין לא הסתדר לי.
טוב, אז מה זה אומר, אם בכלל? אפשר בכלל לסמוך על הכיוון של דרכי עפר וגבולות בין חלקות? ודאי שלא! הרי החקלאים האלה חורשים ומזיזים כרצונם. אז התכבדתי ויצאתי מהשטח לכביש סמוך, שיש לידו גם קיר אבן ארוך וישר, ועשיתי עליהם מדידות ממש מדויקות . (אין אפס, גם הכביש והקיר סוטים ביחס לתצ"א).
מה המסקנה? ללא ספק המסקנה היא שזיו שלח לי תצ"א לא טובה, לא מדויקת ולא מוצפנת כהלכה. את זה קל מאוד לבדוק, הפעם מול המחשב. כל מה שצריך זה להשוות ל Google earth . אופס! התצ"א של זיו מכוונת בדיוק כמו של גוגל. אז לוידוא נוסף בדיקה מול מפה טופוגרפית של עמוד ענן ואכן, הבעייה לא בתצ"א.
אז בכל זאת, מה הפתרון? או שהמצפן Moscow המהולל, משובח ומפואר שלי, פאר התעשייה הרוסית, סוטה מהכיוון הנכון למרבה הבושה והכלימה, או שאני פשוט לא יודע לקרוא מצפן כמו שצריך. הנה, אחת ולתמיד יש לי הסבר משכנע לאי אילו התברברויות שחוויתי בכמה מהניווטים. נזכרתי שבצבא יש מצפני פריזמה מדויקים מאין כמוהם, שאפשר למדוד בהם בדיוק של עשיריות המעלה. מצפן צבאי אמיתי לא השגתי אבל תואם אזרחי "כאילו" יש ויש בריקושט במחיר שווה לכל נפש ויצאתי עם אחד כזה לשטח לחזור על המדידות. מה גיליתי? אחת, שמצפן שווה בדיוק מה שמשלמים עבורו. עדיף מצפן Moscow שעולה יותר ויותר קשה לקרוא ממנו כיוון מדויק אבל לפחות יש הרגשה של משהו איכותי ביד. ושתיים, שהבעייה לא במצפן.
אז בשפת הגויים back to square one ובשפת עם קודש, חזרנו לזינוק. אבל בינתיים יש לנו זכרונות מהצבא ונזכרתי גם שבקורס סיור היה איזה סיפור של סטייה קלה, של אולי איזה שתי מעלות, בין הצפון המגנטי ובין הצפון הגאוגרפי. בפינה של המפות הצבאיות היה גם איזה שרטוט קטן של שני הכיוונים והזוית בינהם. לימדו אותנו שהמצפן לא ממש מכוון אל הצפון הגיאוגרפי, הקו הפונה אל הקוטב הצפוני, אלא ל"צפון המגנטי" שזה נקודה מרוחקת מעט מהקוטב הצפוני ולכן ההבדל. הנושא של כל מיני צפונים (בימינו אומרים צפונבונים?) היה אולי חשוב לטנקיסטים ותותחנים שצריכים לפגוע במטרה ממרחק 6 ק"מ אבל אותנו חיילי הפלס"ר, לצורך ניווטים רגליים וניווטי ג'יפים זה לא ממש עניין. האם זה קשור לסיפור הנוכחי? לא יכול להיות. שם היה מדובר בסטייה זניחה של כ 2 מעלות ואני הרי רואה בשטח סטיות הרבה יותר משמעותיות, אולי פי שתיים מכך. נראה אם כן שנזכרתי במשהו לא רלוונטי.
בכל זאת חזרתי למחשב ולאינטרנט והנה מה שמצאתי: ראשית כל, כשאני הייתי חייל סדיר הסטייה של הצפון המגנטי הייתה של 2 מעלות אבל בינתיים אני בקטגוריה H55 והצפון המגנטי, למרבה הפלא, זז עם השנים. הסטייה היום היא כ 4 מעלות, וזה כבר מתאים כפתרון לבעיית המיפוי שלי. בשפת עם לועז קוראים לסטייה שבה אנחנו מדברים "דיקלינציה" אך אנחנו נשמור על זקיפות הקומה הלאומית ונשתמש בשם העברי , סטייה מגנטית. המהדרין והמקפידים בקטנות מבדילים גם בין הצפון הגיאוגרפי ה"אמיתי" ובין הצפון של הרשת, אבל לפחת הזאת לא ניפול, לפחות לא בסיפור הזה.
הגרף הבא מראה את הסטייה המגנטית במעלות לאורך השנים (מקור – המרכז למיפוי ישראל):
לפי זה, כשהחברה שרצים עכשיו ב H18 יגיעו ל H55 הסטייה המגנטית תהיה כ 6 מעלות, החברה ממסלול אפרוחים יחוו בבוא הזמן סטייה של 8 מעלות, וכן הלאה. אז העניין הזה אולי לא כל כך זניח ולטובת הדורות הבאים החלטתי לברר מה קורה שם קצת יותר לעומק.
למה הסטייה המגנטית גדלה עם השנים? מסתבר שהקוטב המגנטי הצפוני שנמצא אי שם בים הארקטי בצפון קנדה זז לאורך הזמן. בתחילת המאה ה 20 קצב התזוזה של הקוטב המגנטי היה כ 10 ק"מ בשנה אך עתה הוא הואץ ל 40 ק"מ בשנה ובהמשך המאה הנוכחית הקוטב צפוי להגיע לסיביר. מתי
שהוא בעתיד היותר רחוק צפוי היפוך הקטבים כך שמצפנים של ימינו יצביעו לדרום. נשמע כמו בעייה רצינית אבל למרבה המזל חברי האיגוד הנוכחיים וגם כמה דורות קדימה כנראה לא יאלצו לסבול ממנה.
שנית, מתברר שהשדה המגנטי של כדור הארץ יותר מסובך מסתם אלקטרומגנט ובנוסף יש שדות מגנטיים מקומיים. כתוצאה מכך, בכל חלק של העולם כיוון הצפון המגנטי נקבע לא רק לפי מיקום הקוטב המגנטי העולמי אלא גם לפי השפעות מקומיות. יש הבדלים עד כדי כמעט מעלה בין מקומות שונים בארץ. הסטייה בישראל היא מזרחה. זאת אומרת, כאשר אנחנו עומדים עם הפנים בדיוק צפונה (לצפון הגאוגרפי!) המצפן מצביע כ- 3.5 עד 4 מעלות ימינה.
חוץ מהשינוי האיטי של הסטייה המגנטית, הסטייה משתנה גם מיום ליום עקב פעילות השמש וסערות בשכבות העליונות של האטמוספירה. השינויים היומיים הם בדר"כ קטנים אבל יכולים להגיע למעלה שלמה כאשר יש סערות חזקות. אז אם לא הלך לכם באיזה ניווט, יש לכם עכשיו תירוץ מצוין שהיתה סערה ביונוספירה.
מה כל זה אומר? בתנאים של הארץ זה אומר שכאשר אנחנו מנווטים עם מצפן על מפה גאוגרפית יש לנו סטייה של כ- 6-7% בהגעה ליעד. למשל, אם טייס של אל על טס מנתב"ג לניו יורק בקו ישר לפי כיוון המצפן בהמראה הוא צפוי לנחות איפה שהוא בסביבת מונטריאול, מה שעלול לעצבן כמה מהנוסעים. לניווט ספורטיבי, לעומת זאת, הבעייה קצת פחות מפריעה. בתקיפת תחנה ממרחק 150 מ' צפויה שגיאה של כ- 10 מ' ועם זה אפשר בדר"כ לחיות, למעט כמובן במקרה של תחנה 49 בתל עזקה.
אם כך אצלנו, אז מה קורה באומות העולם? מולדת הניווט הספורטיבי, סקנדינביה, משתרעת על שטח רב, ומתברר שיש בה טווח רחב של סטייה מגנטית מ 0 מעלות סטייה בדרום מערב נורווגיה ועד 13 מעלות סטייה בצפון מזרח פינלד, וזה כבר סיפור אחר. 13 מעלות סטייה בין הצפון המגנטי והגיאוגרפי אומר שגיאה של 23% בהגעה למטרה, (כ 35 מ' שגיאה לתקיפה של 150 מ'.) וזה עוד לא הכל. מסתבר שסטיות של הצפון המגנטי בשיעורים של 10 , 20 ואף 30 מעלות קיימות בארצות שונות, שלא לדבר על האיזורים הקרובים לקטבים המגנטיים הצפוני והדרומי ששם זה לגמרי חגיגה. בחלקים מהעולם הסטיה היא למזרח ובחלקים אחרים הסטיה למערב. דווקא אנחנו במזרח התיכון, שזה איזור חם מכמה בחינות אחרות, נמצאים באחד האיזורים הרגועים יותר מבחינת הסטייה המגנטית.
כל זה נשמע כמו בעייה רצינית לנווטים באותן ארצות. אבל בכל זאת אנחנו יודעים שאנשים מנווטים בכל העולם ובמרבית המקרים גם מגיעים לתחנות. מידע אישי אני יכול להעיד שהשוודים הקשישים ב H55 , לא רק שרצים מהר מאוד, אלא שגם רצים ישר לתחנה בלי קשר לסטייה המגנטית שיש או אין באיזור מגוריהם.
התשובה לבעייה מופיעה בתקן ה IOF להכנת מפות ניווט, שם כתוב בין השאר: The map must contain magnetic north lines and may additionally contain some place names and peripheral text to help the competitor to orientate the map to north… Arrowheads may be used to show magnetic north רוצה לומר, בניגוד לשאר המפות שבעולם, מפות ניווט ספורטיבי מכוונות אל הצפון המגנטי , כפי שמראה המצפן באותו מקום, ולא אל הצפון הגיאוגרפי או הצפון של הרשת. כך יכול שוודי מדרום שוודיה לנסוע לצפון ולנווט שם עם המצפן שלו , במקרה זה מתוצרת Silva ,והכל יעבוד כהלכה. פשוט מאוד, המפה הצפונית מסתכלת לכיוון מעט שונה מהמפה הדרומית.
אם ינסו לעשות מגה-רוגיין אחד על כל שוודיה זה לא יסתדר ואולי זו הסיבה שמגבילים שם את הרוגיינים למספר ימים.
ומה קורה למפות ניווט בארץ? ככל שאני מבין, לפחות חלק מהמפות של לפחות חלק מהממפים מכוונות אל הצפון הגאוגרפי (או שאולי אל הצפון של הרשת) ולא אל הצפון המגנטי. זה לא ממש משפיע על חיי היום יום, ליתר דיוק שבת שבת, שלנו בגלל הסטייה המגנטית הקטנה יחסית בארצנו שטופת השמש. בכל זאת, משום "מנהל תקין" היה כדאי גם בארץ לכוון את המפות לפי הצפון המגנטי.
ובינתיים, אם אתם לא מוצאים תחנה במקום, חפשו נא 10 מ' שמאלה או שתבררו אם חלה לאחרונה החמרה ברמת הסטייה המגנטית. הכי פשוט והכי יעיל זה לאמץ את שיטת רונן שורר, לזרוק את המצפן לפח ובא לציון גואל, אבל אז גם כל הסקירה הזאת שטרחתי לכתוב בעמל ויגע מרובים תמצא גם היא את מקומה בפח.
ולסיום, דברי חכמים באמירה שנכונה לנושא שלנו ובעצם לכל נושא:
כשאתה יוצא למסע לגלות את הקוטב הצפוני , ודא קודם שלפחות מישהו מהמשתתפים יודע איך נראה "צפוני" ומה זה "קוטב".
א. א . מילן – פו הדב

ניווט מצולם - חידון

דודי אלוני חזר מניווט באיטליה ועל מנת לשתף את כולכם בחווית הניווט שם הוא החליט לחוד לכם חידה.

לפניכם 7 תמונות של : מפת הניווט, נקודת הזינוק והסיום, 5 תחנות. עליכם לסמן על גבי המפה את הזינוק, הסיום ו5 התחנות, לאחר מכן יש לשלוח את הקובץ של המפה עם הסימון שלכם ל zivnoi@gmail.com


בין פותרי החידה תוגרל חולצת ריצה.









התשובה במהופך:



















הכל בראש


הכל בראש \ פיטר פאלמר
תרגום: חגי לדרר

ג'וני נילסון, מאמן שבדי , פתח פעם סמינר מאמנים בינלאומי במילים "ניווט הוא 90% פסיכולוגיה".סביר להניח שאמר זאת כדי ליצור עניין בדבריו, אבל זה בהחלט נכון שנווטים מנוסים שהתמחו בכל תחומי הניווט הבסיסיים עדיין נכשלים במיצוי היכולת שלהם ומתפקדים רע בתחרויות חשובות. אם ניווט נחשב לספורט לרץ החושב natural sport for the thinking runner אז החשיבה צריכה להנחות את הריצה ולא להפך.
כשמדברים על חשיבה בניווט, ישנם שני תחומים פסיכולוגיים שיש לקחת בחשבון:
א. ריכוז
יותר ממחצית הטעויות במהלך תחרות קורות בעקבות איבוד הריכוז במפגש עם אנשים אחרים. אם כן,משמעות הריכוז, היא שימוש בשליטה המנטאלית והאינטליגנציה כדי ליישם כישורים מתאימים בזמן הנכון וכדי לשלוט בסיטואציות שיסיתו או יפריעו בחשיבת הנווט. הכרחי יהיה לפתח תרגילי חימום והרגלים שיניבו את הרמה הנכונה של ריכוז וערנות בתחילת אירוע הניווט, ויעזרו לשמור על הריכוז במהלך התחרות.
ב. בטחון עצמי
ניתן לבצע תרגילים לשיפור הביטחון העצמי והאמונה של הנווט ביכולתו לתפקד תוך מיצוי מלוא הפוטנציאל שלו. יותר מהכל נווט צריך להיות מסוגל להישאר רגוע ומלא בביטחון תוך הימנעות מתגובות מוגזמות ומהחלטות שנובעות מלחץ. הנווט צריך לשמור על חשיבה חיובית, להיות בעל שליטה עצמית גבוהה במיוחד ולהאמין תמיד שהוא יצליח. אימונים יכולים לכלול אימוני הרפיה ורוגע, דמיון ההצלחה בניווט ותרגילי שליטה עצמית. עם הניסיון ניתן יהיה לשלב תרגולות כאלו עם תרגילי החימום.
ספורטאים רבים עובדים קשה כדי לפתח את התחומים הפסיכולוגיים האלו, אך הדרך בה המוח שלנו עובד היא לא דבר פשוט, במיוחד כשאנו נמצאים תחת לחץ התחרות. זה יהיה חסר אחריות ומסוכן מבחינתי להיכנס לתפקיד פסיכולוג ספורט במאמר זה, שכן אפילו קריאה מועטה עלולה להיות מסוכנת, לכן אני מציע, למי שהדבר מעניין אותו, לקחת חלק בקורסים של הקרן לאימון לאומי בנושא אימון מנטאלי, אימון להשגת ביצועי שיא, ורוח וחומר. (הם רציניים שם באנגליה...) עם זאת הייתי רוצה לשרטט קווים כלליים להיבט הפסיכולוגי שכדאי לכל נווט לקחת בחשבון:
1. הצבת יעד
הצבת יעדים ברורים תוכל לעזור לנווט כדי לכוון למטרות אישיות, אשר יספקו לו מוטיבציה וביקורת בנוגע לדברים שעליו לעשות כדי להשתפר אפילו עוד יותר. תוצאות תחרות מספקות שיפוט אפקטיבי על הצלחת תכניות האימונים. יעד בתחרות צריך להיות בתחום היכולות של הנווט עצמו (לדוגמא - להוציא פחות מ 5 דקות על טעויות בתחרות) ולא להיות תלוי באחרים (לדוגמא - לזכות באליפות ישראל).
2. חולשות ומכשולים אישיים
לכל ספורטאי החולשות שלו. הדבר החשוב הוא לזהות את החולשות האלו ולעבוד עליהן כדי להפוך אותן ליתרון. משמעות הדבר - מילוי דוחות המנתחים תחרויות על מנת לזהות בעיות אופייניות, פיתוח אסטרטגיות אימון שיפתרו בעיות כאלו, ועבודה קשה שתסייע בקבלת בטחון בחלק הטכני. לפעמים פתרון הבעיות דורש חשיבה יצירתית. נווט שלא הצליח לנווט טוב לתחנה הראשונה, בסופו של דבר התגבר על הבעיה בכך שהתרכז טוב-טוב בחשיבה על התחנה השניה.
3. שגרות התארגנות
שגרת התארגנות לפני כל תחרות היא הכרחית. עצם העובדה שאתה עובר איזה שהוא נוהל התארגנות קבוע לפני התחרות תיתן לך בטחון ותעזור לך להתרכז טוב ולחשוב בצורה חיובית במהלך תחילת המסלול. שגרה שכזו היא אישית, ומה שטוב לנווט מסוים יכול להיות אסון לנווט אחר. יש נווטים שמחפשים מגע אישי לפני ההזנקה, אחרים יעדיפו להיות לבד כדי לבנות ריכוז.
4. אסטרטגיות התמודדות
ניתן לפתח אסטרטגיות להתמודדות עם בעיות שונות מתחומים שונים בניווט עצמו. דוגמא לכך היא "הליכה על בטוח" אחרי טעות ניווט במקום לקחת סיכונים לפיצוי על הזמן שאבד. דוגמא נוספת - בחירה בצירי ניווט פשוטים בסוף ניווט ארוך כדי להתמודד טוב עם השפעת התשישות על הריכוז. ישנם נווטים שמסתכלים על המסלול כולו בקטע ניווט קל, אחרים ישתמשו בקטעים קלים לניווט כדי לתת לראש מנוחה, לפני הכניסה ליער וגיוס הריכוז העמוק שוב. תהיה זו טעות לומר "אני לא אהיה מסוגל אף פעם להתמודד טוב עם התחרות הגדולה" כמו שזו תהיה טעות לומר "אני לא מסוגל להתמודד עם מבחנים או ראיונות". קודם כל - צריך להכיר את עצמך, אחר כך לפתח שיטות להתמודדות עם תחומים חלשים תוך כדי אימון לשיפור התחומים האלו, ואז לפתח את סגנון הניווט שלך שיתאים לתחומים שבהם אתה חזק, (לדוגמא - חיפוש נתיבי ריצה מהירים, אם אתה אצן מהיר, וכו') ולבסוף כדאי להכיר בזה שלכולם קשה להתמודד עם לחץ, אבל זה אפשרי לשפר את ההתמודדות הנפשית על ידי אימונים, בדיוק כמו שאפשרי לשפר את ההתמודדות הפיסית על ידי אימונים.
אימונים תחת לחץ
טוב יהיה להוסיף אלמנטים של לחץ לאימונים, בתקופה שלפני שיא האימונים. זינוק המוני ותחרויות ראש בראש מאלצים את המשתתפים להתרכז בסביבה מלחיצה, אינטרוואלים שבסופם חישובים מתמטים יכולים לעזור בזיהוי בעיות שקשורות בחוסר בחמצן, וניווטי זיכרון יכולים לעזור בבניית יכולת הפיכת המפה לשטח ובבניית יכולת ריכוז. לבסוף עליי להדגיש שתזמון הוא בהחלט תחום פסיכולוגי בניווט כמו שהוא ברוב סוגי הספורט - לדעת באיזה יכולות להשתמש ומתי, בהתאם לקצב הניווט, בצורה
יעילה ותת הכרתית. שחקן טניס לא חושב בצורה מודעת על תנוחת הרגל, הזרוע ותנועת כף היד כשהוא מגיש במשחק; בצורה דומה על הנווט לשבץ את המפה, המצפן, ספירת הצעדים וטכניקות נוספות בניווט בלי באמת לחשוב על זה. הדבר כמובן תלוי הרבה בניסיון באימונים ותחרויות. תרגילי "רמזור" משולבים בקטעי ניווט גס ועדין יכולים לעזור בזה בדומה לאימונים עם מסלולי ניווט שבהם מפוזרים לגים ארוכים מאוד וקצרים מאוד, או תרגילים אחרים הדורשים, בקטעים שונים, שימוש מובלט בטכניקות מסוימות.
כמחשבה אחרונה, זכרו כי בתחום הפסיכולוגי, כמו בתחומי אימון אחרים, הכל מסתכם באינדיבידואל. כל נווט שאפתן צריך איזה "קארול מקניל" שתדחוף אותו מבפנים, ולכן אני ממליץ על ספרה - "ניווט - מיומנויות המשחק" לאלו שרוצים לשמוע איך היא עשתה זאת, מאחת המומחיות של הוצאת המיטב מעצמך.
*קארול מקניל הינה נווטת בריטית עם הישגים יוצאי דופן, ביניהם זכייה במדליית זהב באליפות העולם לוותיקים ב 1979 , היא אף קיבלה על תרומתה לתחום הניווט בבריטניה תואר כבוד מהמלכה.

המדריך השלם לסוגי הנווטים

מאת: נועם רביד
הנווטים הם עם מיוחד. יעידו על כך הנווטים עצמם וגם לא-נווטים אשר שומעים מהו ניווט. זהו עם של חובבי ספורט וטבע, אשר נוהג לשלב בין השניים ונהנה ללכת לאיבוד בכל פעם מחדש.
אך אם מתבוננים מעט יותר לעומק, ניתן להבחין בסוגים שונים של נווטים, אשר לכל אחד מהם מאפיינים מיוחדים משלו. מאמר זה בא לשייך את הנווטים לסוגיהם ולעשות קצת סדר בבלגן. הממצאים המפורטים להלן הם תוצאה של מחקר מדעי ממושך ועבודת שטח מדוקדקת. בטוחני כי כל אחד מהקוראים יצליח לשייך עצמו לפחות לסוג מוגדר אחד.

"הפלמ"חניק"
לנווט מסוג זה מספר מאפיינים בולטים, המקלים על זיהויו בקרב המוני הנווטים. הוא מבוגר יחסית (בן 50 פלוס) ובעל שיער מאפיר. מספר החזה שלו יהיה לרוב חד-ספרתי או דו-ספרתי, ובכל מקרה לא יותר מ-300.
נווט זה משתייך לחלוצי הניווט בארץ. לא משנה כמה זמן אתה בניווט, הוא היה שם קודם. בפיו סיפורי גבורה על ניווטים פרה-היסטוריים, כאשר היו כאן עדיין רק ביצות, או צ'יזבטים מסמרי שיער על ניווטים שלמים שהיו רק בעליה. הוא רץ על הדיונות מצפון ליפו (היום נמצאת שם תל-אביב) ועל הרים שקק"ל עוד לא הספיקה לטעת בהם יער.
נווטים באים ונווטים הולכים, אבל הפלמ"חניקים לעולם נשארים.

"הנודניק"
רוצה לדעת מה לא בסדר בתחרות שאירגנת? אל תדאג, הנווט הנודניק יבוא ויספר לך, ויספר לך, ויספר לך - עד שכבר לא תרצה לדעת.
את הנווט הנודניק כמעט בלתי-אפשרי לרָצות. תמיד הוא ימצא משהו לא בסדר בנושא ארגון התחרות, אשר פגע בו אישית באופן חמור. קודם כל, התחנות לא במקום. לא יועילו ויכוחים - הוא יגרור אותך לאמצע היער כדי להוכיח שכשתוקפים את תחנה 5 באזימוט מפינת היער מגיעים 10 מטרים מערבה מדי. ואם התחנה במקום אז היא מוחבאת (או בולטת) מדי. חוץ מזה, המסלול לא מעניין, קשה מדי, חסרים מים, הולכים יותר מדי לזינוק, אין חניה ויורד גשם.
הפעם היחידה שבה אין לנודניק תלונות היא כאשר הוא עצמו מארגן את התחרות: ככה מארגנים תחרות! "מה אמרת? תחנה לא במקום?! לך, לך תלמד לנווט!".

"הדוגמן"
אם סוג זה של נווט היה מנווט כמו שהוא מתלבש, הוא כבר מזמן היה זוכה באליפות.
הנווטים הדוגמנים חושבים שאם ילבשו בגדי ניילון בוהקים ונעלי ניווט מוזרות הם יהפכו בן-לילה ליורגן או משהו כזה. לכן, הם מבלים שעות בדפדוף בקטלוגים שהשיגו (בדרך כלל דרך האינטרנט), ומזמינים לעצמם את מיטב המחלצות והציוד הנלווה.
יום תחרות הוא יום חג עבורם. הם מגיעים לשטח הכינוס כשעה לפני זמן הזינוק שלהם, ומתחילים להתלבש: חליפת ניילון, מגיני שוקיים, סרטי זיעה, נעלים - הכל בצבעים זרחניים מזעזעים, כדי שגם ביער יוכלו להבחין בהם מחצי קילומטר. מיותר לציין שאחרי הניווט אין הם ממהרים להסיר את תלבושתם ספוגת הזיעה, אלא ממשיכים להתהלך בה כטווסים.
הדרך הטובה ביותר למחוק להם את החיוך מהפרצוף היא לספר להם על הקרע החדש בחולצה - תתחדשו!

"השלומפר"
נווט זה הינו היפוכו הגמור של הדוגמן. הוא מתלבש בדיוק כמו שהוא מנווט - ברישול. טרנינג קרוע, שעבר הרבה גדרות תיל לפני שהגיע למעמדו הנוכחי כסמרטוט, חולצת טי ישנה (רצוי עם פרסומת של משהו), וגולת הכותרת - הנעלים. במקרה הטוב אלו נעלי הרים כבדות ומגושמות (כי הולכים בהרים, לא?), אבל לרוב אלו נעלי ספורט כל כך מרופטות עד שהסוליות שלהן כבר חושבות על עצמאות משאר הנעל.
הנאה מיוחדת יש לשלומפר כשהוא מוסיף עוד קרע או כתם לבגדיו (הקבועים), כמו טייס גאה שרושם לזכותו עוד הפלה (נפילה).

"הנווטת"
זה אולי נשמע סיווג כוללני מדי, אבל בארצנו זהו דווקא אחד הזנים הנדירים. הנווטת היא נווט שהוא למעשה אישה (או בחורה), על כל המשתמע מכך.
סוג זה של נווטים אינו אוהב צפיפות, ולכן נוטה לפזר עצמו בין קטגוריות רבות, כך שבכל קטגוריה יהיו לכל היותר שלוש-ארבע נווטות. מאותה סיבה קשה לאתר נווטות בשטח - זה קורה אולי פעם או פעמיים בעונה. היכן הן מתחבאות שם ביער? אין לדעת.
מפגש בין נווטת לנווט הינו מאורע מסוכן ביותר, בעיקר עבור הנווט. אם הנווט והנווטת רצים זה לקראת זה, תופנה תשומת ליבו של הנווט לעבר החלק העליון בחולצת הנווטת, והדבר יגרום לו לאבד את הריכוז ולהתברבר. אם הנווט רץ מאחורי הנווטת הוא ירכז תשומת ליבו בחלקם העליון של מכנסיה, ימשיך לרוץ אחריה ויתברבר. לבסוף, אם הנווט והנווטת רצים במקביל, ישאף הנווט להוכיח לנווטת שהוא מנווט/רץ טוב יותר, וכתוצאה מכך יתברבר מייד.

"האורגני"
זהו נווט בעל מודעות רבה לערכי הטבע ולצורך בשימורם. הוא כמובן אינו מסתפק בדיבורים בלבד, אלא עושה רבות לשמירת החי והצומח, ולעידודם.
עם הגיעו לשטח התחרות עולה בו צורך עז לבצע את שליחותו. לא יעזור כל נסיון להתאפק - הטבע מושך אותו אליו. הוא מוצא פינה נסתרת, מוקפת שיחים מכל עבריה, ושם הוא תורם לדישון הקרקע בעזרת שאריות ארוחת הצהרים והערב של יום שישי. לפעמים מכסה הנווט האורגני את תרומתו הצנועה לטבע בעלים, ולפעמים לא. לפעמים גם נדרסת התרומה ברגלו של נווט אחר, שלא שם לב לאן הוא נכנס.
קל לזהות את הנווט האורגני. פניו חמורות סבר ושפתיו קפוצות, גופו נע ונד וכולו אומר מצוקה. לאחר מילוי שליחותו חל שינוי חד במצב רוחו, והוא הופך רגוע ונינוח.
הנווט האורגני הוא למעשה תת-סוג של נווטים, ולרוב הוא מהווה פן נוסף של הנווט הפלמ"חניק או השלומפר. לא נצפו עדיין נווטות אורגניות, כנראה כתוצאה מפגם לא ברור באישיותן.

"הכלי"
בכל מסלול יש שניים-שלושה נווטים המשתייכים לסוג זה. אלו נווטים שיודעים לנווט.
הם באים לתחרויות במטרה לנצח, או לפחות להיות במקום הראשון בלוח התוצאות מספיק זמן כדי לתת לאגו שלהם להתנפח ממבטי ההערכה של שאר הנווטים. לוח התוצאות הוא כמובן המקום לחפש את הנווטים הכלים, כי ביער הם תמיד יחלפו על פניך כל כך מהר שבקושי תספיק להבחין בהם.
הנאה מיוחדת שואבים הכלים מלעקוף נווטים אחרים, כאשר מבט מפוהק על פניהם, כאומרים "למה שלא תראה קצת את הגב שלי?". אותו תרגיל, כשהוא מבוצע בעליה, גורם להנאה כפולה ומכופלת.
בסיום הניווט ימהרו הכלים לעמדתם ליד לוח התוצאות, וישאלו כל מי שעובר "כמה עשית?" רק כדי שישאלו אותם בחזרה.
וריאציה נוספת של הכלי היא "הכלי החשאי". זהו נווט ממהר במיוחד. הוא בא מוקדם, רץ מהר ומשיג תוצאה שלא מותירה סיכוי לאף אחד, ואז בורח הביתה למשפחה/ לימודים/עבודה, ומשאיר רק את שמו במקום הראשון.
תכונה ייחודית לנווט הכלי, אשר מבדילה אותו משאר הנווטים, היא מנהגו לרוץ גם כשאין תחרות ניווט (להתאמן).

"המפשל"
סוג נפוץ מאוד של נווטים, ידוע גם בשם "המתרץ". תחת שם זה מאוגדים כל הנווטים אשר מגיעים למקומות 2-10 בקטגוריות שלהם. הניווט שלהם הוא לעולם "כמעט מושלם", כי תמיד קורה להם משהו לפני/בזמן/אחרי הניווט, אשר מונע מהם לנצח ולהפוך ולו לזמן קצר לכלים. אי-ההצלחה אינה באשמת המפשלים עצמם, חס וחלילה, אלא בשל גורמים אחרים, אשר בלעדיהם בוודאי היו מנצחים בקלות.
התירוץ הנפוץ ביותר, לכל הדעות, הוא התירוץ של "הלך לי מעולה חוץ מתחנה X". לרוב מלווה משפט זה בתאור מייגע של הנסיונות למצוא את התחנה (תמיד נמצאות קודם כל התחנות האחרות בסביבה), כשבסוף מתברר שהיא היתה מצידו השני של סלע או מאחורי איזה שיח. תירוץ נפוץ נוסף הוא שהתחנה לא במקום (ואז המפשל הופך גם לנודניק).
במקרים נדירים יותר מעקם המפשל את קרסולו לקראת סוף הניווט בגלל הסלעים שבתוך העשב, או מסביר בעצב שלא הספיק לנוח לפני התחרות. אלו תירוצים יבשים ושחוקים. תמיד נעים לשמוע משהו מרענן כמו "המצפן השתגע", "רדפה אחרי פרה" והאהוב מכל - "בכלל לא אכפת לי באיזה מקום אני".

"האבהי"
נווטים מסוג זה מסווים את חוסר כשרונם בניווט על-ידי ליווי ילדים ו"הדרכתם". אין ספק שזהו תכסיס מחוכם. המתבונן מהצד מתרשם שהמדריך הוא נווט ותיק ומנוסה, אשר מוכן להשקיע מזמנו בכדי לגדל דור חדש של נווטים.
למעשה, אותו מדריך מהולל מפחד לצאת למסלול למבוגרים מחשש שיתברבר ולא ימצא דרכו בחזרה. לכן, הוא לוקח עימו מספר ילדים, ויוצא איתם למסלול הקצרצר או הקצר, כאילו כדי להסביר להם איך מנווטים. בפועל, הילדים הם אלו שמנווטים, והמדריך פשוט עוקב אחריהם וכך מוצא את התחנות.
באזורים בעייתיים אין דבר שימושי יותר מחבורת ילדים נמרצים, שכל מה שצריך לעשות הוא להגיד להם "טוב, תתפזרו בשטח ותחפשו את התחנה". המדריך נח בינתיים על איזו אבן ונותן לילדים "לצבור ניסיון".

"המתברבר"
סיווג זה, בניגוד למשתמע משמו, אינו כולל כל נווט שטועה בתחנה או שתיים וקורא לזה "להתברבר".
הנווטים המתברברים חושבים בגדול. כאותם מגלי עולם מימי הביניים, הם שואפים תמיד לחקור את הבלתי נודע - את האזורים הלבנים שמחוץ למפה. מבחינתם זה פשוט בלתי נסבל שהמפה נגמרת סתם כך. עולם ומלואו ממתין להם מצידו השני של גבול הבירבור האחרון.
סיורי מחקר שכאלה אינם תורמים לתוצאתו של הנווט, אך רוחו לא נופלת. בסיום בירבור מוצלח ניתן לשמוע את המתברבר פונה לכל מי שרק מוכן לשמוע - "אין לך מושג איפה הייתי" (גם לו אין מושג, בעצם), ומייד מפרט את הרפתקאותיו "בעולם שמעבר".

"האדיש"
הנווט האדיש הוא מושא קנאתם של כל המפשלים למיניהם. זהו נווט שבאמת לא איכפת לו מהתוצאה. הוא בא לתחרות כי הוא נהנה לנווט.
סימני ההיכר שלו ברורים - תיק גב עם מים, כובע ולפעמים גם שפם. זהו נווט שעושה את המסלול בזמן שלו, בהליכה, רגוע, לאט... יש לו גם שעון מעורר, למקרה שירדם באמצע הדרך.
לנווט האדיש תפקיד חשוב מאוד בעידוד פסיכולוגי של כל שאר הנווטים: כולם עוקפים אותו, וחושבים שהם מי-יודע-מה מהירים. עם זאת, יש לציין שאם פגשת נווט אדיש פעמיים באותו מסלול אתה בצרות רציניות, וכדאי שתתחיל לחשוב על תירוץ טוב שמסביר איך זה שהוא משיג אותך בהליכה.

"המכור"
עבור נווטים מכורים הניווט הוא הכל, ובלעדיו אין טעם לחיים. אלו נווטים שמגיעים לכל הניווטים, ללא תלות בסוג התחרות, במרחק מהבית, או במזג האוויר. ניווט סקור במצפה רמון? קדימה. ניווט לילה בכרמל - הידד. ניווט זיכרון בקפיצות על רגל אחת - הולך. סופת ברד או סופת חול, הם באים.
הנווט המכור עושה מכל תחרות טקס של שבוע לפחות. כבר בשבת הוא חושב על הניווט בשבוע הבא. הוא מוציא מפה מקלסר המפות שלו ומתחיל ללמוד אותה - אם זה לא יועיל זה בוודאי לא יזיק. במשך השבוע הוא מחלק זמנו בין מחשבות על הניווט הקודם למחשבות על הניווט הבא. לגיוון, הוא נוהג לעלעל בניווטונים ישנים, שגם אותם הוא אוסף בקלסר.
ביום חמישי גוברת ההתרגשות. יום שישי מוקדש כולו להכנות, והוא הולך לישון מוקדם במיוחד כדי להיות עירני למחרת. בשבת, היום הגדול, הוא משכים קום ומגיע לשטח כשהמארגנים עוד תולים את השלטים. הוא מנווט, ואחר כך נשאר עד שכולם מסיימים, בשביל החוויה. במוצאי שבת הוא כבר חושב על הניווט הבא.

קומבינציות למתקדמים
עד כאן הסוגים העיקריים, אך זהו כמובן רק קצה הקרחון. על-ידי קומבינציות של סוגי נווטים ניתן להגיע לתיאורים מורכבים ומדויקים יותר של עם מיוחד זה.
"הפלמ"חניק האורגני", "הדוגמן המפשל" ו"המתברבר המכור" הם רק מעט מן הדוגמאות שניתן לחשוב עליהן, והאפשרויות כמעט בלתי מוגבלות.
כולי תקווה שבעקבות מאמר מדעי זה מצא כל אחד מהקוראים את מקומו, אך אם מישהו חושב שהוא משתייך לזן אחר, שלא הוזכר כאן, הוא מוזמן לכתוב על כך ולסייע בכך לנפשות אבודות נוספות.

חמש דרכים שיעשו אתכם נווטים טובים יותר

או הקונפליקטים של ספורט הניווט

מאת סימון, תרגום על בערך: זיו נוימן

1. עשו הרבה טעויות

"בכל יום לומדים משהוא חדש", אמר פעם נווט אירי אי שם בין דבלין לווטרפורד, זה היה לאחר ניווט קטסטרופלי שזרק אותו מהמקום הראשון למרכז הטבלה. ניווט ספורטיבי הוא לא עניין של מה בכך, כולנו נעשה טעויות, יהיו כאלה שיעשו טעויות גדולות ויש את אלו שיעשו טעויות קטנות, אבל החכמה בכל העניין של הטעויות היא להבחין בטעויות לפני שהן מתרחשות, או כשהן מתרחשות. אם תבחינו בטעויות לאחר התרחשותן אתם יכולים לעבור להליכה – כי הלך לכם הניווט. ההבחנה והידיעה שטעות הולכת להתרחש בשעת ריצה ביער קשה שבעתיים. לא משנה כמה פעמים יגידו לכם שלנקודה הראשונה יש לנווט בזהירות והיא המפתח להצלחת הניווט כולו, עד שלא תתעכבו בגללה מספר תחרויות לא תצליחו ליישם את הכלל. ואם אתם חושבים שאתם לומדים באופן אחר ולא מטעויות – נתראה ביער. ( או במילים אחרות, הצחקתם אותי ).

2. עשו מעט טעויות

אם יישמתם את הכלל הראשון בהצלחה, עכשיו אתם יודעים שהדבר הנכון כשעוסקים בטעויות הוא לא לעשות אותן. לנווטים מתחילים זוהי משימה בלתי אפשרית. עם הזמן תבחינו כי כמות הטעויות המצטברות תלך ותיפחת בהדרגה עד לאזור "החמש" (5 דקות של טעויות במהלך הניווט), בשלב זה תיתקלו במדרגה גבוהה למדי, מדרגה שעל מנת לעבור אותה תצטרכו באמת להתעלות על עצמכם בכדי להפחית את זמן הטעות המצטבר, לשלב זה קוראים "שלב הטעות הבסיסית" והוא מורכב מכפולות של שליש דקה לכל תחנת ניווט במסלול – בחשבון פשוט: 15 תחנות כפול עשרים נותן חמש דקות.

לחלקנו יכול שלב זה להמשך חודשים, לאחרים שנים ולרבים וטובים שלב זה לצערי יכול להמשך כל תקופת חייהם. אבל, ישנם ברי מזל שאצלם ירד האסימון ופתאום הם מדברים בסיום הניווט על 30 שניות אבודות בלבד, 30 שניות שילוו אותם כנראה גם בחלומותיהם על אותו ניווט מושלם ללא טעויות.

3. התחילו לנווט בגיל צעיר

היתרון הגדול בכך שהתחלתם לנווט בגיל צעיר הוא במיקסום כמות הטעויות שתעשו בשלב הראשון (פיסקה 1) והתמודדות לאורך זמן ארוך יותר עם הפחתת זמן הטעויות (פיסקה 2). אני לא מעוניין להוציא את הרוח ממפרשיהם של אלו שהתחילו לנווט בגיל מבוגר יחסית ואכן בדפי ההסטוריה ניתן למצוא גם עדויות מעטות להצלחתם של נווטים שגילו את ספורט הניווט בגיל מאוחר.

בכל מקרה, גם אם נכנסתם לעולם הניווט בגיל בוגר לא קרה כלום ותוכלו לעבור לפיסקה הבאה כי בזו שאתם קוראים עכשיו לא תצמח לכם הישועה.

4. רוצו יותר לאט

"“ Festina Lente אמר אוגוסטוס וכל כך צדק: "הזדרזו באיטיות" הוא מונח שכל כך מתאים לעולם בו אנו חיים ולספורט בו אנו עוסקים, אנו נדרשים להשלים את המטרה במהירות אבל תמיד במסגרת היכולת שלנו ובמסגרת שיקולי הגיון לבחינת העתיד לבוא, רק כך נוכל לפעול באופן שוטף ללא תקלות ולהשלים את המשימה בזמן אופטימלי.

מעט מאוד אנשים יכולים לנווט יותר מהר מיכולת הריצה שלהם בשטחי ניווט מורכבים, לכן, ריצה במהירות פחותה מיכולתך המקסימלית תאפשר לך להשאר ממוקד ולחשוב באופן צלול כל הזמן.

ריצה על קצה גבול יכולתך תגדיל את הסכנות בעשיית טעויות לאורך המסלול ובכך תגרום לך להפר את הכתוב בפיסקה מספר 2, אלא אם אתה עושה זאת למטרות אימון ובכוונתך ליישם את פיסקה מספר 1.

5. רוצו יותר מהר

אנחנו עוסקים כאן בספורט תחרותי, ספורט שבו לאלמנט הגופני יש השפעה רבה על הישגייך. הניווט הספורטיבי מכיל בתוכו למרבה ההפתעה גם יכולות פיסיות ולא רק מנטליות. לכן, חשיבות רבה מאוד יש לתת גם לצד זה שמוזנח לעיתים.

נסיונות רבים להביא אצנים מצטיינים לענף הניווט הספורטיבי כשלו, לכן אל תצפו לניסים אם את עיקר המאמצים שלכם תשקיעו רק בשיפור יכולת הריצה – מסתבר שלניווט ספורטיבי זה נחוץ אבל לא מספיק.

השימוש ב GPS ככלי לניתוח ציר בניווט

מאת:דן צ'יזיק
פעם הייתי ספקן לגבי התועלת שבשימוש ב-GPS בניווט. הרי זהו מכשיר יקר, והוא יראה לי איפה הייתי במהלך הניווט – שזה נחמד, אבל תשעים ו___ (מלאו את החסר) אחוז מהזמן אני יודע בדיוק איפה הייתי, ורק לעתים רחוקות מאד אני מאבד מגע לגמרי ולא מסוגל לשחזר מאוחר יותר את צעדיי. אז למה להתעסק עם זה?
אז לא התעסקתי, עד שקיבלתי מכשיר GPS קטן לנסיון, ומאז לא הסתכלתי לאחור. קודם כל השתלטתי על המכשיר עצמו, אחרי זה על תוכנות הניתוח השונות, והיום אני לא מנווט או מאמן בלעדיו.

למה?
א. מסלול: בלי קשר לניתוח עצמו, זהו כלי יעיל במיוחד להצגת המסלול שלי לאחרים. בכמה פעולות פשוטות, לרוב בעזרת
תוכנת QuickRoute, ניתן להעלות את הציר על מפה, בתוספת מידע על מהירות התנועה, ולהציג בבלוג, בפורום, או לשלוח לחברים.
ב. מיקום: כאשר נוצר ספק – איפה הייתי? לאיזה כיוון סטיתי? – ה-GPS משלים את המידע החסר ונותן תמונה מלאה. למשל, תקפת תחנה ולא מצאת, יצאת חזרה לשביל, תקפת שוב מנקודה אחרת, ובסוף מצאת. בעזרת ה-GPS אתה יודע לאן הגעת בתקיפה הראשונה, ותוכל לנתח אם טעית בכיוון, במרחק, או בנקודת התקיפה.
ג. מרחק: איזה מרחק עברת בפועל בשטח? האמת היא שבניווט זה לא ממש משנה לי, אם כי לפעמים מעניין לדעת מה מרחק הריצה ש"בוזבז" עקב טעויות. אבל באימונים זה חשוב – בכל פעם שאני רץ במסלול שאינו מוכר ומדוד, אני לוקח GPS וכך יודע איזה מרחק רצתי בדיוק, ולפיכך מה היה הקצב שלי.
ד. זמן: זמני הביניים כבר הפכו מזמן לחלק בלתי-נפרד מהניתוח שלאחר תחרות, אך עם GPS אפשר לרדת לרזולוציה נמוכה עוד יותר. היכולת לדעת באיזו נקודת זמן הייתם בכל נקודה ונקודה מאפשר לזהות עצירות קצרות (ולמדוד אותן), לחשב בדיוק כמה זמן אבד כאשר טעיתם, ולהשוות בין נווטים על קטעים קצרים ולא רק לגים שלמים מתחנה לתחנה.
ה. מהירות: כל תוכנה מסוגלת היום להציג גם את מהירות ההתקדמות בכל נקודה על המסלול, וזה מאפשר להשוות בין נווטים שונים, או לנתח את המהירות של נווט מסוים – היכן עבר להליכה, מה המהירות שלו ביער, וכדומה. זה טוב גם לאימוני ריצה, מהסוג שאינם מתבצעים במעגלים...






אליפות העולם לנוער בדנמרק, לפני כחודש, היתה בכיסוי GPS כמעט מלא: בנבחרת שלנו היו שלושה נווטים (ערן, גיא ונטע), שביצעו כמעט כל אימון ותחרות עם מכשיר צמוד (יש לי שלושה), ומיד עם החזרה למגורים היינו מתחברים למחשב ומנתחים את הצירים. תמיד היה מה ללמוד: אם טעו, ניתחנו את הטעות צעד אחר צעד. אם לא, אז יכולתי לראות את המסלול ולשאול שאלות - למה רצת מכאן? מה העצירה הזו? ובסוף, פרסמנו חלק מהצירים לציבור הרחב. אין ספק שזה תרם מבחינה מקצועית, ולדעתי גם מבחינה מוראלית.
מה שהפתיע אותי באליפות היה שלא היה ציוד כזה לאף נבחרת אחרת. אמנם איגוד הניווט העולמי כבר אסר על שימוש במכשירי GPS עם צג (כולל שעונים) בתחרויות רשמיות, אבל חשבתי שיותר נווטים כבר מצוידים במקליטי GPS קטנים (וזולים) כמו שלי, ואפילו יש דיון בנושא בפורום האמריקאי. הקטע המעניין במכשירים הוא עניין הקליטה – עד היום תמיד שמנו אותם בכיס של מכנסי הניווט, ולא היו בעיות, עד שהגיע גיא סבו, שכנראה יש לו שדה אלקטרומגנטי בישבן שחוסם לוויינים, והתברר שבכיס שלו אף מכשיר לא מצליח לשמור על דיוק. אז עכשיו יש לי גם שפצור לזרוע ולסרט ראש, שנמצא בשלבי ניסוי...

הלקסיקון הרפואי המלא

מאת: נועם רביד
הניווט הוא ענף ספורט רציני, המצריך התייחסות רצינית של העוסקים בו והתמקצעות במגוון רחב של תחומים. אחד התחומים החשובים ביותר, אם לא החשוב שבהם, הינו תחום הבריאות. כאשר אנו עוסקים בפעילות גופנית אינטנסיבית, עלינו לדעת גם מהו המחיר הרפואי שנצטרך לשלם במוקדם או במאוחר כתוצאה מעיסוק זה. עם זאת, מעטים הם הנווטים אשר סיימו בהצלחה לימודי רפואה, ומעטים עוד יותר הם הנווטים אשר מתייעצים עם אותם רופאים - ובצדק! אין כל טעם לבזבז על כך זמן וכסף (ממילא אין שני רופאים שמסכימים בינהם על משהו). רוב הידע הרפואי של הנווט הממוצע נרכש בעמל רב דרך שמועות, כתבות בירחונים שבדיים, סיפורי זוועה של נווטים פצועים וכמובן מנסיון אישי (כן, זה משתלם להתרסק על סלעי הגלבוע).
אולם כדי שאותו ידע רב ערך ישמש את ציבור הנווטים בכללותו, מתפרסם כאן לראשונה הלקסיקון הרפואי המלא לניווט, המתאר באופן המדעי והמדויק ביותר את כל הפציעות, המחלות והתחלואים, הנגרמים כתוצאה מהעיסוק בניווט.
אזהרה: עיסוק בניווט בכל צורה שהיא, לרבות שימוש מעשי בלקסיקון הרפואי, הינו מעשה מסוכן לבריאות. המשך הקריאה הוא באחריותו הבלעדית של הקורא.

אדֶמֶת נווטים - תסמונת המופיעה על רגלי נווטים (ולעיתים גם על ידיהם) לאחר ניווט בשטחים סבוכים או קוצניים.
מאפייני המחלה: מייד בתום הניווט מתמלאות הרגליים בעשרות נקודות אדמדמות, דקירות מדממות ושריטות בעומקים שונים, הנראות כמו מפה אסטרולוגית של מישהו בלי מזל. צריבה עזה מורגשת בעת המקלחת שלאחר הניווט. כעבור מספר ימים קטן משמעותית מספר הנקודות האדומות, ונותרות רק אלה אשר במרכזן תקוע קוץ. ללא טיפול מתאים, מתפתחת באותן נקודות דלקת מוגלתית מקומית (ידועה בשם "חצ'קון נווטים").
דרכי מניעה: פרט ללבישת מכנסי ברזנט, אין הרבה מה לעשות. מכנסי ניילון ומגיני שוקיים מצמצמים את היקף התסמונת אך אינם מונעים אותה לגמרי.
טיפול: יש להוציא את הקוצים מן הרגלים בהקדם האפשרי. את הקוצים הבולטים שולפים כבר בזמן המקלחת הראשונה. הקוצים המוסתרים יתגלו כעבור מספר ימים במרכזם של אותם חצ'קונים. לחיצה משולבת בשתי אצבעות משני צידי החצ'קון תביא לשליפת הקוץ (מגעיל, אבל עובד).
אלרגיה - תגובה חריפה ופתאומית של המערכת החיסונית כתוצאה מגירוי על-ידי חומר זר. התגובה האלרגית יכולה לכלול אדמומיות בעור, חום, גירוד, בחילה, פרכוסים, אובדן הכרה או נזלת (ע"ע). קיים מגוון רחב מאוד של סוגי אלרגיות, התלויות בעיקר ברגישות האישית של כל אחד ובמידת חשיפתו לגורם האלרגני:
א. אלרגיה לזרעים, נבגים, אבקות, אבק ושאר חלקיקים.
ב. אלרגיה לעקיצות זבובים, דבורים ושאר חרקים טורדניים.
ג. אלרגיה לבגדי ניילון (ובעיקר לטייטס).
ד. אלרגיה לעליות.
כפי שניתן לראות, כל הגורמים נפוצים מאוד בניווט, כך שהסיכוי להיפגע ממשהו הוא גבוה.
דרכי מניעה: הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת להשתמש בחליפת אב"כ ממוגנת, המונעת לחלוטין כל מגע עם גורמים אלרגניים. החליפה כוללת בגד פחמי עבה ומסכת אב"כ. מומלץ ליידע את כל המשתתפים לפני השימוש באמצעי זה, על-מנת למנוע בהלה בקרב ילדים ודיווחים על חייזרים ביער.
דלקת בגיד - מחלה שימושית במיוחד לאלה הזקוקים לתירוץ מדוע השיגו תוצאה גרועה.
מאפייני המחלה: הנווט הלוקה ב"דלקת הגיד" מתקרב תוך צליעה קלה אך מורגשת, ומיד מתחיל בהסבר נזעם: "עוד פעם הדלקת הארורה הזאת בגיד דופקת לי את הניווט! בלעדיה הייתי יוצא מקום שלישי לפחות, תאמין לי!".
טיפול: לא להאמין לו.
התייבשות - תופעה הכרוכה באיבוד מוגבר של נוזלים עד למצב של סכנה בריאותית. ההתייבשות מתפתחת באופן הדרגתי, לעיתים מבלי שהנפגע מרגיש בכך. נהוג להבחין בשלושה שלבים עיקריים:
א. התייבשות טרום-זינוקית (השתנה).
ב. התייבשות תוך-ניווטית (הזעה).
ג. התייבשות פוסט-סיומית (שעה המתנה לתוצאות).
דרכי מניעה וטיפול: שתיית מים פושרים עם ריח של פלסטיק מג'ריקן צהוב שעשרים נווטים שתו ממנו קודם.
ורטיגו - תסמונת המתרחשת לעיתים במהלך ניווט, המתבטאת באיבוד מוחלט של חוש הכיוון וההתמצאות בשטח. התסמונת נפוצה בעיקר אצל נווטים מתחילים, אם כי גם נווטים מנוסים לוקים בה לעיתים. לפיכך, יש להתייחס אליה כאל מחלת ילדות הנלווית לניווטיטיס (ע"ע).
מאפייני התסמונת: מספר מחקרים מצאו דפוס התנהגות קבוע לנפגעי ורטיגו, המאפשר זיהויים בשטח. הנווט הלוקה בורטיגו נעמד בפתאומיות על מקומו, מביט ארוכות במפה, מביט בשטח, מביט שוב במפה, מציץ (סוף סוף) במצפן, מסובב את המפה (יחד עם כל הגוף) ואז מביט שוב בשטח אובד עצות. בשלב זה נצפו שתי תגובות אפשריות:
א. תחילת ריצה מטורפת לכיוון ממנו הגיע אותו נווט, תוך קללות נמרצות.
ב. המשך עמידה במקום (מבטים וכו') עד שעובר נווט אחר, שאפשר לשאול. לאחר ההתייעצות מתנהג הנפגע לפי תגובה א'.
דרכי טיפול: להבדיל ממחלות ניווט אחרות, אין חובה לסייע לנפגעי ורטיגו הפזורים בשטח (פרט לילדים). טיפול עצמי הוא היעיל ביותר, ונודעת לו גם השפעה מחסנת. הטיפול כולל הצפנת מפה, שחזור מסלול ונסיון להתמקם על המפה לפי פרטי נוף בולטים בשטח.
יבלות - שלפוחיות מלאות מים ו/או דם המתפתחות באזורים שונים של כף הרגל במהלך ניווט.
לא מומלץ לנקב ולנקז יבלות - הן ייפתחו בבוא העת מעצמן. לאחר שהיבלות מתרוקנות, הן מותירות שכבה של עור מת שאפשר לעשות איתו שני דברים:
א. לקלף, כי זה נראה דוחה למדי (גם הקילוף דוחה למדי).
ב. להשאיר כמו שזה. העור יתייבש ויתקשה, ויסייע למנוע יבלות באותו אזור בניווט הבא.
כאב בטן - תופעה נפוצה למדי, המתרחשת לפני ניווטים ("פרפרים בבטן") ובמהלכם ("פילים בבטן").
מאפייני התופעה: בשלב ראשון מורגש לחץ ברומטרי באזור הבטן התחתונה, המתפשט בהדרגה לאגן. ללא טיפול מתאים מחריף המצב, ומקבל מאפיינים של צירי לידה מחזוריים, המאלצים את הנפגע לעבור להליכה ולעיתים אף לעצירה מוחלטת. הנפגע מנענע גופו באופן בלתי נשלט, מאבד את רצונו לנווט, ותר בקדחתנות אחר מקום מבודד למות בו, או משהו כזה.
דרכי מניעה: מפגש בלתי-אמצעי עם האסלה בבוקר התחרות יכול למנוע הרבה אי-נעימות (אפשר לנצל את הזמן לעיון מחודש במפת הניווט הרלוונטית).
טיפול: הטיפול ב"פרפרים בבטן" פשוט למדי. יש להצטייד בנייר טואלט ובשיח גדול או סלע. ההמשך אינסטינקטיבי.
טיפול ב"פילים בבטן" מסובך הרבה יותר, ותלוי בכח הרצון של הנפגע ובכושר התאפקותו. על הנפגע לפנות עצמו לשטח הכינוס באופן מיידי. במידה והדבר אינו מתאפשר, כדאי לזכור כי המפה עשויה מנייר (ולעזאזל עם כולם).
מים בברך - תופעה לא נעימה המורגשת באזור הברך, אשר נגרמת בגלל אחת הסיבות הבאות:
א. עקב הצטברות נוזלים בין חלקי הסחוס שבמפרק הברך. הדבר יוצר לחצים על העצב וגורם לכאבים. הטיפול כרוך בניתוח להוצאת הנוזלים.
ב. עקב התנגשות הברך בג'ריקן מים במהלך ניווט. הדבר גורם לנפיחות קלה באזור הברך. הטיפול כולל קללה עסיסית ובעיטה בג'ריקן החצוף.
ג. בחו"ל - עקב כניסה פתאומית לביצה טובענית ושקיעה עד לגובה הברך. הדבר גורם לרטיבות קשה ולסרחון. הטיפול כרוך ביציאה מיידית מן הביצה, רצוי עם שתי הנעליים על הרגלים.
מכת קור - תופעה הנגרמת כתוצאה מניווט בתנאי קור קיצוני בשילוב עם גשם.
מאפייני התופעה: בשלב ההתחלתי מורגשת התקררות של אצבעות הידיים, אשר מתפשטת במהירות לזרועות. לאחר כחצי שעה כבר לא ניתן להזיז את האצבעות, והניקוב מתבצע על-ידי חבטה גסה במנקב. קיפול המפה נעשה בעזרת הפה (בתנאי שהשיניים לא נוקשות).
דרכי מניעה: לבישת כפפות מעניקה פתרון זמני בלבד, עד שהמים מחלחלים. הדרך הבדוקה להימנע ממכת קור היא להישאר בבית (ע"ע שבתת בוקר).
טיפול: יש להכניס את הנפגע באופן מיידי לרכב עם חימום מופעל, ולהפשיר אותו בהדרגה כמו שמפשירים עוף קפוא (אין צורך לפזר תבלינים בסוף התהליך).
נזלת - מחלה נפוצה מאוד, הנגרמת כתוצאה מהצטננות או מאלרגיה (ע"ע).
מאפייני המחלה: הפרשה בלתי פוסקת של רירית נוזלית מן האף, בכמות ובצבע התלויים בחומרת המחלה. הדבר גורם גודש באף וקשיי נשימה בעת מאמץ.
דרכי טיפול - הטיפול בנזלת מוכר וידוע לכולם. הבעיה האמיתית מתעוררת כאשר יש נזלת באמצע ניווט. הפתרונות האפשריים:
א. לרוץ עם גליל נייר טואלט ולקנח בעזרתו את האף מדי פעם. פתרון זה הינו מסורבל למדי, ומחייב עצירות תכופות הפוגעות בתוצאה.
ב. "למשוך" באף ולשאוב את הנזלת. זהו פתרון זמני בלבד, שכן במוקדם או במאוחר הכל יתפרץ. הדבר גם גורם לאי-סדירות נשימה המקשה על הריצה.
ג. הפתרון המקצועי ביותר מתבצע באופן הבא: הבט ימינה ושמאלה וודא שאין נווטים מצדדיך ומאחוריך, הטה ראשך לצד ימין תוך סתימת נחיר שמאל בעזרת האצבע, נשוף בחוזקה דרך האף והשפרץ את הנזלת החוצה, חזור על הפעולה בהיפוך כיוונים, נגב את השאריות בשרוול החולצה.
ניווטיטיס - מחלה כרונית חשוכת מרפא, הנפוצה בדרגות שונות של חומרה אצל כל הנווטים.
הידבקות: רוב האוכלוסיה בארץ עמידה לחלוטין בפני מחלה זו, ולמעשה אף אינה מודעת לקיומה. אולם עבור קבוצה מסויימת, ההידבקות מתרחשת בעקבות השתתפות בארוע ניווט ללא אמצעי הגנה הולמים.
מאפייני המחלה: בשלב הדגירה חש הנדבק כי הוא נהנה מהניווט. לאחר מכן מתעורר רצון להשתתף בניווטים נוספים, בתדירות המשתנה בהתאם לחומרת המחלה. רצון זה הולך ומתגבר עם החרפת המחלה, עד שבשלב הכרוני קיים צורך תמידי להשתתף בארועי ניווט, כמתחרה או כמארגן.
ניווטיטיס אקוטית - מקרים קשים במיוחד מתאפיינים בהגעה כפייתית לכל התחרויות (כולל מקומיות ביער בן-שמן), ביצוע אימונים ועיסוק בניווט גם מעבר לתחרויות עצמן. בשלב הסופני נדבקת המשפחה כולה במחלה, ונדונה לחיים של שיעבוד מוחלט לניווט.
דרכי מניעה: אין. המחוסנים מחוסנים, ועבור האחרים זה רק עניין של זמן.
טיפול: מכיוון שמדובר במחלה כרונית חשוכת מרפא, אין טיפול יעיל כנגד ניווטיטיס. לכל היותר ניתן לעכב את התפתחות המחלה או להפכה לרדומה, על-ידי מעבר לאזור בעל חשיפה נמוכה לניווט (למשל, הרי אפגניסטן או מדבריות לוב). הדרך היחידה להתפטר לגמרי מניווטיטיס היא לחזור בתשובה, אולם הדבר כרוך בתופעות לוואי קשות.
נקע (קרסול) - אחת הפגיעות הנפוצות ביותר אצל נווטים. נגרמת כתוצאה מכיפוף פתאומי של הקרסול (לרוב כלפי חוץ) ומתיחה של הרצועות באזור זה.
מאפייני הפגיעה: תלוי בדרגת החומרה. בכל מקרה, התחושה הראשונית היא של הפתעה, המתחלפת מהר מאוד בכאב חד, המלווה ביכולת ראיית כוכבים לאור היום. הנפגע עוצר במקום, לופת את רגלו ומקלל במרץ על רוע מזלו. בשוך הכאב הראשוני ניתן לדדות קלות, ולאחר מכן אף אפשר להמשיך בניווט (אם ממש חייבים). כשעה לאחר הפגיעה מתחיל האזור להתנפח ולכאוב. מצב זה נמשך בין יומיים לשבועיים, בהתאם לחומרת הפגיעה.
דרכי מניעה: גרב אלסטית על הקרסול, נעליים גבוהות (נעלי צבא ממש מעולות למי שלא מתבייש ללכת איתן בניווטים), זהירות רבה בירידות ובאזורים סלעיים.
טיפול: קירור האזור הפגוע, הרמת הרגל וביטול כל שיעורי הבלט עד לירידת הנפיחות. חזרה לפעילות באופן הדרגתי (ניתן להשתמש בנקע כתירוץ מעולה ליכולת ניווט גרועה עד חודשיים לאחר הפגיעה).
עלוקות/קרציות - טפילים הנצמדים לנווטים ומפריעים להם בזמן הניווט ואחריו. קיימים שלושה סוגים עיקריים של עלוקות/קרציות:
א. הסוג הראשון תוקף את כל הנווטים. אלו יצורים זעירים המצויים באזורים לחים, בנחלים ובביצות. הם מצמידים עצמם לנווט, בעיקר באזורים שבהם זה הכי לא נעים (בית שחי, מפשעה) ומשם מוצצים את דמו בהנאה.
טיפול: הסרה על-ידי תלישה בכח.
ב. הסוג השני תוקף נווטים טובים בלבד. מדובר בנווטים אחרים, אשר נצמדים לנווט הטוב ליד תחנה וממשיכים "לנווט" מאחוריו. למעשה הנווט הטוב מוביל אותם אל התחנה הקרובה ולעיתים גם לבאות אחריה.
טיפול: ביצוע תמרון התחמקות זריז והסתתרות מאחורי שיח.
ג. הסוג השלישי תוקף נווטים ותיקים בלבד. מדובר בנודניקים, אשר תופסים את הנווט הותיק לאחר ניווט ומתעקשים לספר לו כיצד ניווטו מתחנה 3 ל-4 (באיזה מסלול בכלל?), למה טעו בין תחנה 7 ל-8 ובאיזה מקום סיימו בעשר התחרויות האחרונות.
טיפול: יש להימנע מלשאול שאלות אשר יפתו את הנודניק להמשיך לדבר, ולפלוט כבדרך אגב את המשפט הבא: "נדמה לי שלפי התוצאות פסלת היום... מה קרה?". הנודניק יעזוב בבהלה, וילך להטריד את זיו.
פנצ'ר - מחלה פתאומית התוקפת בעיקר נווטי אופניים. המחלה מתאפיינת בניקוב צמיג האופניים על-ידי קוץ גדול, ענף חד או אבן משוננת. הגלגל מתרוקן מאוויר ולא מאפשר המשך נסיעה. במקרים נדירים תוקפת המחלה גם נווטים רצים, הנועלים נעלי Air.
דרכי מניעה: שימוש בפסגומי, ספריי אנטי-פנצ'ר או צמיגים עבים. העזרה העיקרית שמעניקים אמצעים אלה היא לחשבון הבנק של בעלי חנויות האופניים.
טיפול: הנפגע מפנצ'ר חייב לעצור מיידית (בעצם, אין לו ברירה אחרת), ולהוציא מן הצמיג את העצם שגרם לפנצ'ר. לאחר מכן יש לסתום את החור בעזרת דבק מיוחד ולנפח את הגלגל מחדש עם משאבה ידנית. טיפול מיומן יאפשר חזרה לכשירות תוך מספר דקות, אולם אין באפשרותו להבטיח חיסון. המחלה עלולה להתפרץ שנית בהמשך המסלול.
קדחת מערות - מחלה קשה הבאה לידי ביטוי באחת משלוש דרכים:
א. חשיפה לחיידק אלים דרך טפילים שוכני מערות. הנווט התמים מגיע לתחנה המצויה בפתח מערה, מנקב, ומנוקב בעצמו על-ידי יתוש או פשפש, המעבירים את החיידק הקטלני. בתום תקופת הדגירה מתפרצת המחלה וגורמת לחום גבוה, חולשה, וכל שאר התופעות המוכרות מסיפורי החלוצים.
ב. נטייה לתכנן מסלולי ניווט המבוססים על מערות בלבד.
ג. חוסר יכולת למצוא תחנה הממוקמת במערה ("תגיד, מצאת את המערה של תחנה 42?" - "קדחת!").
ראיה לקויה - קיימים מספר סוגים של ליקויי ראיה בקרב אוכלוסיית הנווטים. להלן הנפוצים שבהם:
קוצר ראיה - ראיה מטושטשת למרחק, תוך הזדקקות למשקפיים או לעדשות מגע. לשני האמצעים מספר חסרונות מעיקים. המשקפיים נוטים ליפול כל הזמן (או לפחות לגלוש על האף ולהפריע לנשימה). בימי גשם או ערפל מתכסים המשקפיים אדים וטיפות, ואי אפשר לראות מטר קדימה. עדשות מגע פותרות בעייה זו, אולם הן רגישות ל"גופים זרים" החודרים לעין בזמן הניווט (אבק, חלקיקים וכו').
סוג נוסף של קוצר ראיה, הנפוץ אצל מבוגרים יותר, מקשה על קריאה מקרוב, והוא בעייתי במיוחד במפות של 1:15000 ובאזורים צפופי פרטים.
ראיה סלקטיבית - פספוס של פרטי נוף במפה או בשטח בזמן ניווט. הלוקים במחלה זו מסוגלים לחלוף על פני פס אש כאילו הוא אינו קיים, או להתעלם מכך שהבור אותו הם מחפשים נמצא 10 מטרים ממזרח לבולדר הענק שלידם (ושניהם כמובן מסומנים במפה). מחלת הראיה הסלקטיבית, התוקפת מפעם לפעם כל נווט, נעלמת לחלוטין מייד בסיום הניווט (לרוב הדבר מלווה במכות נמרצות שנותן החולה לעצמו על הראש).
שבֶּתֶת בוקר - תסמונת בלתי מדבקת, המופיעה מדי פעם אצל נווטים בשבת בבוקר, בעיקר כאשר מזג האוויר חורפי.
מאפייני המחלה: עייפות קשה, המתבטאת בחוסר רצון בולט לצאת מהמיטה לצורך ניווט. הלוקים בתסמונת נוטים להתכרבל בצורה מוגזמת, תוך מלמול בלתי פוסק של משפטים כגון "אוי איזה גשם בחוץ", "רק עוד כמה דקות", וכו'.
דרכי מניעה: 12 שעות שינה לפני כל תחרות, הרשמה מוקדמת ללא החזר כספי במקרה של היעדרות.
טיפול: הארת החדר, ניעור אלים של השמיכה והסרתה, שפיכת מים קרים על ראשו של החולה. אם שום דבר לא עוזר, הולכים לניווט בלי החולה, וכשחוזרים מספרים לו איזה כיף היה וכמה שהוא הפסיד (גם אם היה עדיף להישאר בבית).
תזונה נכונה - לתזונה נכונה נודעת חשיבות מרובה הן בהכנה לניווט והן בהתאוששות. חשוב מאוד לאכול לפני ניווט, אבל לא יותר מדי (ע"ע כאב בטן).
לאחר ניווט, סוג התזונה תלוי במידת ההצלחה בתחרות. אם מתברברים לגמרי ובקושי מגיעים לפני שעת הגג אוכלים אותה. אם מפסידים בהפרש קטן ומעצבן אוכלים את הלב. אם מנצחים - אוכלים את המתחרים. בכל שאר המקרים צריך להחזיר במהירות את האנרגיה שאבדה על-ידי ביקור באחת המסעדות למזון מהיר בדרך הביתה.