מגמת נווטים

מאת:נעה כפרי (בטאון חיל האוויר 2007)
ניווט. הקונוטציה, כמעט תמיד, היא צבאית ולמרות זאת, רבים עוסקים בניווט דווקא באזרחות. הניווט הספורטיבי הולך ותופס מקום של כבוד בפעילויות סוף השבוע בישראל ובין השבילים, השיחים והעצים, ניתן למצוא קבוצה גדלה והולכת של אנשי חיל-האוויר

השבתות החורפיות של חובבי הניווט הספורטיבי אינן נראות כמו השבתות של רובנו. הםממתינים כל השנה לטיפת הגשם הראשונה שתסמל את בוא החורף - יריית הזינוק לפתיחת עונת הניווט. הם מקיצים מדי שבוע עם קריאת התרנגול, מגיעים לשטח התחרות בבוקר, כאשר מקדימה אותם רק השמש הזורחת, נועלים נעלי ריצה, חוטפים מצפן ויוצאים לשטח, במרוץ לחיפוש נקודות ציון שהוחבאו מבעוד מועד בלב הסבך ובין שיחים, מעבר לדיונות ולצוקים או במעבה יערות.
ראש מדור אוויוניקה רשתית, רס"ן נועם רביד, הוא אחד מהם. בכל יום שבת הוא משכים קום, מחליף את מדי התכלת המכופתרים בבגדי ניווט כתומים-כחולים, אורז את אשתו ואת שני ילדיו וכולם נוסעים לנווט. "פעם החלפתי תורנות שבת בתורנות ליל-סדר כדי לא להפסיד את אליפות ישראל", הוא נזכר בחיוך.

"כמו כפפה ליד"
ברגע הזינוק, עם הישמע צפצוף השעון, מקבלים המשתתפים מפת ניווט של אזור התחרות. רק אז הם רואים, בפעם הראשונה, את המסלול אותו עליהם לעבור. מאותו הרגע, כל שניה נמדדת. הנווטים צריכים לעבור מתחנה לתחנה, כאשר בכל תחנה עליהם לנקב את כרטיס הביקורת שלהם ולהגיע במהירות הגבוהה ביותר לקו הסיום. "ניווט ספורטיבי הוא ענף ספורט בו עוברים דרך מסלול לא ידוע מראש, במינימום זמן, בעזרת מפה ומצפן", מסביר יושב-ראש איגוד הניווט, צביקה דודלזק.
רס"ן נועם רביד, כיום בן 35 , החל לנווט בגיל 19 כעתודאי. "למדתי באוניברסיטת תל-אביב בתקופה בה לימודי ספורט היו חובה. בחרתי בחוג ניווט ספורטיבי כי אמרו שלא עושים שם כלום", מספר רס"ן רביד, שהיה כבר פעמיים אלוף ישראל במהלך 16 השנים בהן הוא מנווט. "יחד עם השיפור בכושר, באו התוצאות ועם התוצאות הגיע עוד ועוד תאבון. הניווט משלב את הצורך להתמצא בשטח יחד עם הצורך להפעיל את הראש, להתאים את השטח למפה ולקבל החלטות בזמן אמת", הוא מסביר. "הספורט הזה מתאים לי כמו כפפה ליד".
המסלולים מחולקים לשבעה אורכים שונים, החל מקצרצר ועד לארוך. לא רק מספר התחנות משתנה בין המסלולים, אלא גם רמתן, כך שככל שהמסלול ארוך יותר, הוא דורש, ברוב המקרים, רמת ניווט גבוהה יותר. בכל מסלול מזנק מדי דקה נווט אחד, במטרה למנוע פקקים ביער ולמנוע מצב של הצמדות לנווט שמלפנים. "נווט טוב צריך שתהיה לו יכולת לנווט רגוע בתנאי לחץ. לזהות מוקדים לטעויות. לא להכנס ללחץ", מתאר רס"ן רביד. "אבל זה שאני אומר שצריך להתרכז ולהיות רגוע, לא אומר שאני לא מאבד ריכוז לעיתים וסוטה מהמסלול. במקרים כאלה, לפעמים, נווט אחר בדיוק חולף על פניי, ונוצר מצב לא נעים".
אפילו את אשתו, נעמי, הכיר רס"ן רביד בתחרות ניווט וברור כבר לחלוטין, כי גולת הכותרת של ירח הדבש שלהם הייתה השתתפות בתחרות ניווט על גבול איטליה-שוויץ. שני ילדיהם מלווים אותם בכל ניווט, כאשר יואב בן הארבע כבר החל לצבור פז"ם במסלול האפרוחים.

לכל המשפחה
ספורט הניווט בארץ תופס תאוצה במישור המשפחתי, כספורט המתאים לכל גיל. "מה שאני אוהב בניווט הוא שזה ספורט עממי, הוא באמת מתאים לכולם", אומר מפקד בסיס פלמחים ומפקד טייסת "דורסי הלילה" לשעבר, תא"ל (מיל') שאול שפי. "הדבר היחיד שצריך זה מצפן. אין צורך בציוד יקר או מתקדם, בשביל לנווט מספיקות רגליים". שפי החל לנווט בגיל 50 בעקבות בנו לאחר שסיים שירות בן 25 שנים בחיל-האוויר. "אחת הסיבות שלא התעסקתי בריצת ניווט היא שקראו לה ריצה ואני לא רץ", הוא מסביר. "אני ידוע כאחד שמנווט ולא רץ, כאשר יכולת הניווט גוברת על הריצה. ניווט ספורטיבי דורש שילוב של פעילות אירובית עם חשיבה, שילוב יוצא מן הכלל". שפי אף השתתף לפני שלוש שנים במרתון ניווט בן שמונה שעות, בהליכה והקדים חלק נכבד מהרצים.
עולם הניווט לא היה זר לשפי. "בזמני ,כמי שהטיס מסוקים בדור שלפני המצאת הGPS היינו מנווטים למרחקים גדולים עם תצ"א (תצלום-אוויר) בלבד", הוא מתאר. "עקרונות הניווט זהים. בעזרת המפה, המצפן והשעון היינו צריכים להתמצא, לדייק בניווט ולהימנע מפגיעה בעצמים קרקעיים שאינם בנתיב המתוכנן".

לעומת תא"ל (מיל') שפי, רב"ט אלכסיי מרצ'נקו, בן 23 , גילה את הניווט בגיל 11 , זמן רב לפני הגיוס, כאשר למד בפנימיית ספורט באוקראינה. מאז שעלה לארץ לפני חמש שנים, הספיק רב"ט מרצ'נקו, המשרת כמדריך אימון-גופני ביחידת שלדג, לזכות שלוש פעמים באליפות הארץ ולייצג את ישראל שבע פעמים בתחרויות עולמיות. בנוסף, ביוזמת מפקדו, הוא מדריך ריצות ניווט ביחידתו. "הניווט נותן לי סיפוק עצמי, זה ענף מדהים", מספר רב"ט מרצ'נקו. "אני תורם למדינה בתחום שאני הכי טוב בו. אני חושב שאם הייתי משרת כלוחם, התרומה שלי הייתה פחותה".

בין ספורטיבי לצבאי
אמנם המונח הוא אותו מונח, אך הניווט הספורטיבי והניווט הצבאי שונים זה מזה באופן מהותי. בצבא, הניווט הוא אמצעי להגיע אל המטרה ולעומת זאת, בספורט, הניווט עצמו הוא המטרה.
הניווט הצבאי הרגלי המוכר מתרחש בדרך-כלל בלילה. אסור להדליק אור והחייל מנווט על תצ"א או על מפה בקנה מידה גדול על-פי תבליט השטח אותו למד בעל-פה לפני צאתו לדרך, כשאליו מתלווים הנשק, האפוד, מכשיר הקשר והג'ריקן.
"ניווט בטיסה קרוב יותר לניווט ספורטיבי מאשר לניווט קרקעי", אומר נדב, פרח טיס מטייסת ראשוני נווטי קרב, שהחל לנווט בגיל 15 . "זו לא אותה מיומנות, אך זו אותה הרגשה", הוא מבאר. "החשיבה קדימה, התכנון של הצעד הבא, האתגר וגם הכיף דומים. נווט מבצעי כבר לא מתעסק עם מפות, אולם בשלב הראשוני של קורס-הטיס, אנחנו לומדים לנווט בטיסות בגובה נמוך עם מפות, כמו פעם. המצב המנטאלי אליו מגיעים בטיסה ובניווט ספורטיבי דומה. זה משהו שלא מצאתי בשום מקום אחר".
בדומה לניווט בשמים, גם בקרקע, ספורט הניווט הוא ספורט של יחידים. הנווט מנווט לבדו ומוביל את עצמו, כאשר מלוא האחריות מוטלת על כתפיו. "יש נקודות דמיון רבות בין שני סוגי הניווט. ההתמודדות מול המשימה, האתגר, להיות לבד עם המפה", מתאר נדב. "במטוס אני המנהיג של עצמי, עלי לבחור דרך פעולה ואם אלך לאיבוד - אף אחד לא יציל אותי. אני צריך להביא את המטרות במהירות האפשרית ולחזור בשלום. זו האחריות שלי. אחרי שלושה או ארבעה שבועות של טיסות ניווט, כשאני חוזר הביתה בסוף השבוע, הדבר שאני הכי רוצה זה לנווט", הוא מוסיף.

גם פה מתחקרים

הנווטים יוצאים מהדרך התחומה בין שני סרטים אדומים הכרוכים סביב גזעי העצים, מיוזעים ומתנשפים לאחר סיומו של עוד ניווט. "איך מצאתם את תחנה 11 ?", שואל מישהו. "אם תוקפים מהשביל אי-אפשר להבחין בה", הם עוברים שוב על המסלול ממנו שבו לפני דקות אחדות. "לאחר כל ניווט צריך לשבת ולתחקר, בדיוק כמו שאנחנו עושים אחרי טיסה", מסביר סגן נדב. "התהליך דומה מאוד, אנו שואלים את עצמנו איפה טעינו ומדוע, כדי שלא נחזור על אותן טעויות שוב בפעם הבאה". "התברברתי בתחנה ארבע והלכו לי כמה דקות חשובות, הייתי צריכה לטפס על האוכף כדי להתאפס מחדש", מתארת סגן (מיל') רוני חריש, 26 , אשר שירתה ביחידת מודיעין בחיל-האוויר. "ריצת ניווט זו לא אותה ריצה חדגונית על שבילים ועל כבישים, אלא ריצה שמאמצת את כל הגוף ומאלצת אותו להתמקד גם במכשולים וגם בתכנון", מספרת חריש, שזכתה שלוש פעמים באליפות הארץ בניווט. "השתתפות של בנות בניווט כלל לא קשורה לבנים משום שיש הפרדה לקטגוריות, בדיוק כפי שבני 50 ומעלה לא מתחרים באותה קטגוריה עם ילדים בגיל 14 ".
אז תחקור יש, אמנם בלי עמדת תחקור משוכללת (עדיין), אבל עולם הניווט הספורטיבי לא נשאר מאחור, ואף הוא חווה תהפוכות טכנולוגיות. כמו שארע לפני שמונה שנים, כאשר כרטיס ניקוב התחנות הפך מפיסת קרטון לכרטיס אלקטרוני.
"באליפויות העולם האחרונות כל נווט קיבל שבב אלקטרוני (צ'יפ)", מספר רס"ן נועם רביד, "במקום הכינוס הקרינו מפה ענקית של השטח ועליה נקודות זזות, כך שהקהל יוכל לעקוב אחר הנווטים בשידור חי, דבר שבלתי אפשרי ברוב הניווטים. בשביל מי שלא מבין, הדבר נראה מוזר". קהל גדול בוהה במפה ועליה אלפי נקודות זזות, מחזה מוכר לכל בקר טיסה.
התפתחות נוספת עשויה לבוא מצד רס"ן רביד שמתכוון להעלות יוזמה חדשה בעקבות אליפות צה"ל למפקדים, בה השתתף. "אני רוצה לארגן אליפות צה"ל לנווטים בשנה הבאה", מכריז רביד. "נווטים מקצועיים יתחרו בקבוצות עם השיוך הצבאי שלהם נגד קבוצות אחרות. נבנה שיטת ניקוד מיוחדת, ואולי אפילו נצליח לייסד למסורת".

עשרה טיפים לנווט המתחיל
1. אל תאבדו את הצפון. חלק בלתי נפרד מהניווט הוא המצפן שבעזרתו תוכלו להצפין את המפה. אם אין ברשותכם מצפן, תוכלו להשכיר אחד בשטח התחרות בעלות של חמישה שקלים.
2. אל תכנסו לפאניקה. כולם מתבלבלים ומתברברים בדרך, זה קורה גם לטובים ביותר. לא להילחץ, הכי טוב לחזור למקום האחרון שבו ידעתם בוודאות את מיקומכם ולהמשיך ממנו.
3. אל תרוצו אחרי נווט אחר. הוא לא בהכרח עושה את המסלול שלכם, אולי הוא מתברבר בדרך ואולי הוא נווט חדש כמוכם.
4. מומלץ ללבוש ביגוד נוח. כדאי ללבוש מכנסיים ארוכים להגנה מפני שיחים וקוצים.
5. כל מטר שיורדים - צריך אחר-כך לעלות. תכננו היטב את דרכם לתחנה הבאה.
6. התחילו מהמסלול הקצרצר או העממי. קחו בחשבון שאורך המסלול נמדד בקו אווירי, ושככל שהמסלול ארוך יותר הוא, ברוב המקרים, דורש רמת ניווט גבוהה יותר.

8. הבינו את משמעות הצבעים במפה. יער מסומן בלבן, בעוד הצבע הירוק מסמל צמחייה סבוכה ושטח פתוח יצבע בכתום. עץ בודד או ייחודי יסומן בX ירוק.

9. אגודל תמיד על מיקומכם במפה.
10 . אל תיכנעו למזג האוויר. גשם, שמש, שלג, בוץ - נווט טוב מנווט בכל תנאי.