מאת: נועם רביד
הנווטים הם עם מיוחד. יעידו על כך הנווטים עצמם וגם לא-נווטים אשר שומעים מהו ניווט. זהו עם של חובבי ספורט וטבע, אשר נוהג לשלב בין השניים ונהנה ללכת לאיבוד בכל פעם מחדש.
אך אם מתבוננים מעט יותר לעומק, ניתן להבחין בסוגים שונים של נווטים, אשר לכל אחד מהם מאפיינים מיוחדים משלו. מאמר זה בא לשייך את הנווטים לסוגיהם ולעשות קצת סדר בבלגן. הממצאים המפורטים להלן הם תוצאה של מחקר מדעי ממושך ועבודת שטח מדוקדקת. בטוחני כי כל אחד מהקוראים יצליח לשייך עצמו לפחות לסוג מוגדר אחד.
"הפלמ"חניק"
לנווט מסוג זה מספר מאפיינים בולטים, המקלים על זיהויו בקרב המוני הנווטים. הוא מבוגר יחסית (בן 50 פלוס) ובעל שיער מאפיר. מספר החזה שלו יהיה לרוב חד-ספרתי או דו-ספרתי, ובכל מקרה לא יותר מ-300.
נווט זה משתייך לחלוצי הניווט בארץ. לא משנה כמה זמן אתה בניווט, הוא היה שם קודם. בפיו סיפורי גבורה על ניווטים פרה-היסטוריים, כאשר היו כאן עדיין רק ביצות, או צ'יזבטים מסמרי שיער על ניווטים שלמים שהיו רק בעליה. הוא רץ על הדיונות מצפון ליפו (היום נמצאת שם תל-אביב) ועל הרים שקק"ל עוד לא הספיקה לטעת בהם יער.
נווטים באים ונווטים הולכים, אבל הפלמ"חניקים לעולם נשארים.
"הנודניק"
רוצה לדעת מה לא בסדר בתחרות שאירגנת? אל תדאג, הנווט הנודניק יבוא ויספר לך, ויספר לך, ויספר לך - עד שכבר לא תרצה לדעת.
את הנווט הנודניק כמעט בלתי-אפשרי לרָצות. תמיד הוא ימצא משהו לא בסדר בנושא ארגון התחרות, אשר פגע בו אישית באופן חמור. קודם כל, התחנות לא במקום. לא יועילו ויכוחים - הוא יגרור אותך לאמצע היער כדי להוכיח שכשתוקפים את תחנה 5 באזימוט מפינת היער מגיעים 10 מטרים מערבה מדי. ואם התחנה במקום אז היא מוחבאת (או בולטת) מדי. חוץ מזה, המסלול לא מעניין, קשה מדי, חסרים מים, הולכים יותר מדי לזינוק, אין חניה ויורד גשם.
הפעם היחידה שבה אין לנודניק תלונות היא כאשר הוא עצמו מארגן את התחרות: ככה מארגנים תחרות! "מה אמרת? תחנה לא במקום?! לך, לך תלמד לנווט!".
"הדוגמן"
אם סוג זה של נווט היה מנווט כמו שהוא מתלבש, הוא כבר מזמן היה זוכה באליפות.
הנווטים הדוגמנים חושבים שאם ילבשו בגדי ניילון בוהקים ונעלי ניווט מוזרות הם יהפכו בן-לילה ליורגן או משהו כזה. לכן, הם מבלים שעות בדפדוף בקטלוגים שהשיגו (בדרך כלל דרך האינטרנט), ומזמינים לעצמם את מיטב המחלצות והציוד הנלווה.
יום תחרות הוא יום חג עבורם. הם מגיעים לשטח הכינוס כשעה לפני זמן הזינוק שלהם, ומתחילים להתלבש: חליפת ניילון, מגיני שוקיים, סרטי זיעה, נעלים - הכל בצבעים זרחניים מזעזעים, כדי שגם ביער יוכלו להבחין בהם מחצי קילומטר. מיותר לציין שאחרי הניווט אין הם ממהרים להסיר את תלבושתם ספוגת הזיעה, אלא ממשיכים להתהלך בה כטווסים.
הדרך הטובה ביותר למחוק להם את החיוך מהפרצוף היא לספר להם על הקרע החדש בחולצה - תתחדשו!
"השלומפר"
נווט זה הינו היפוכו הגמור של הדוגמן. הוא מתלבש בדיוק כמו שהוא מנווט - ברישול. טרנינג קרוע, שעבר הרבה גדרות תיל לפני שהגיע למעמדו הנוכחי כסמרטוט, חולצת טי ישנה (רצוי עם פרסומת של משהו), וגולת הכותרת - הנעלים. במקרה הטוב אלו נעלי הרים כבדות ומגושמות (כי הולכים בהרים, לא?), אבל לרוב אלו נעלי ספורט כל כך מרופטות עד שהסוליות שלהן כבר חושבות על עצמאות משאר הנעל.
הנאה מיוחדת יש לשלומפר כשהוא מוסיף עוד קרע או כתם לבגדיו (הקבועים), כמו טייס גאה שרושם לזכותו עוד הפלה (נפילה).
"הנווטת"
זה אולי נשמע סיווג כוללני מדי, אבל בארצנו זהו דווקא אחד הזנים הנדירים. הנווטת היא נווט שהוא למעשה אישה (או בחורה), על כל המשתמע מכך.
סוג זה של נווטים אינו אוהב צפיפות, ולכן נוטה לפזר עצמו בין קטגוריות רבות, כך שבכל קטגוריה יהיו לכל היותר שלוש-ארבע נווטות. מאותה סיבה קשה לאתר נווטות בשטח - זה קורה אולי פעם או פעמיים בעונה. היכן הן מתחבאות שם ביער? אין לדעת.
מפגש בין נווטת לנווט הינו מאורע מסוכן ביותר, בעיקר עבור הנווט. אם הנווט והנווטת רצים זה לקראת זה, תופנה תשומת ליבו של הנווט לעבר החלק העליון בחולצת הנווטת, והדבר יגרום לו לאבד את הריכוז ולהתברבר. אם הנווט רץ מאחורי הנווטת הוא ירכז תשומת ליבו בחלקם העליון של מכנסיה, ימשיך לרוץ אחריה ויתברבר. לבסוף, אם הנווט והנווטת רצים במקביל, ישאף הנווט להוכיח לנווטת שהוא מנווט/רץ טוב יותר, וכתוצאה מכך יתברבר מייד.
"האורגני"
זהו נווט בעל מודעות רבה לערכי הטבע ולצורך בשימורם. הוא כמובן אינו מסתפק בדיבורים בלבד, אלא עושה רבות לשמירת החי והצומח, ולעידודם.
עם הגיעו לשטח התחרות עולה בו צורך עז לבצע את שליחותו. לא יעזור כל נסיון להתאפק - הטבע מושך אותו אליו. הוא מוצא פינה נסתרת, מוקפת שיחים מכל עבריה, ושם הוא תורם לדישון הקרקע בעזרת שאריות ארוחת הצהרים והערב של יום שישי. לפעמים מכסה הנווט האורגני את תרומתו הצנועה לטבע בעלים, ולפעמים לא. לפעמים גם נדרסת התרומה ברגלו של נווט אחר, שלא שם לב לאן הוא נכנס.
קל לזהות את הנווט האורגני. פניו חמורות סבר ושפתיו קפוצות, גופו נע ונד וכולו אומר מצוקה. לאחר מילוי שליחותו חל שינוי חד במצב רוחו, והוא הופך רגוע ונינוח.
הנווט האורגני הוא למעשה תת-סוג של נווטים, ולרוב הוא מהווה פן נוסף של הנווט הפלמ"חניק או השלומפר. לא נצפו עדיין נווטות אורגניות, כנראה כתוצאה מפגם לא ברור באישיותן.
"הכלי"
בכל מסלול יש שניים-שלושה נווטים המשתייכים לסוג זה. אלו נווטים שיודעים לנווט.
הם באים לתחרויות במטרה לנצח, או לפחות להיות במקום הראשון בלוח התוצאות מספיק זמן כדי לתת לאגו שלהם להתנפח ממבטי ההערכה של שאר הנווטים. לוח התוצאות הוא כמובן המקום לחפש את הנווטים הכלים, כי ביער הם תמיד יחלפו על פניך כל כך מהר שבקושי תספיק להבחין בהם.
הנאה מיוחדת שואבים הכלים מלעקוף נווטים אחרים, כאשר מבט מפוהק על פניהם, כאומרים "למה שלא תראה קצת את הגב שלי?". אותו תרגיל, כשהוא מבוצע בעליה, גורם להנאה כפולה ומכופלת.
בסיום הניווט ימהרו הכלים לעמדתם ליד לוח התוצאות, וישאלו כל מי שעובר "כמה עשית?" רק כדי שישאלו אותם בחזרה.
וריאציה נוספת של הכלי היא "הכלי החשאי". זהו נווט ממהר במיוחד. הוא בא מוקדם, רץ מהר ומשיג תוצאה שלא מותירה סיכוי לאף אחד, ואז בורח הביתה למשפחה/ לימודים/עבודה, ומשאיר רק את שמו במקום הראשון.
תכונה ייחודית לנווט הכלי, אשר מבדילה אותו משאר הנווטים, היא מנהגו לרוץ גם כשאין תחרות ניווט (להתאמן).
"המפשל"
סוג נפוץ מאוד של נווטים, ידוע גם בשם "המתרץ". תחת שם זה מאוגדים כל הנווטים אשר מגיעים למקומות 2-10 בקטגוריות שלהם. הניווט שלהם הוא לעולם "כמעט מושלם", כי תמיד קורה להם משהו לפני/בזמן/אחרי הניווט, אשר מונע מהם לנצח ולהפוך ולו לזמן קצר לכלים. אי-ההצלחה אינה באשמת המפשלים עצמם, חס וחלילה, אלא בשל גורמים אחרים, אשר בלעדיהם בוודאי היו מנצחים בקלות.
התירוץ הנפוץ ביותר, לכל הדעות, הוא התירוץ של "הלך לי מעולה חוץ מתחנה X". לרוב מלווה משפט זה בתאור מייגע של הנסיונות למצוא את התחנה (תמיד נמצאות קודם כל התחנות האחרות בסביבה), כשבסוף מתברר שהיא היתה מצידו השני של סלע או מאחורי איזה שיח. תירוץ נפוץ נוסף הוא שהתחנה לא במקום (ואז המפשל הופך גם לנודניק).
במקרים נדירים יותר מעקם המפשל את קרסולו לקראת סוף הניווט בגלל הסלעים שבתוך העשב, או מסביר בעצב שלא הספיק לנוח לפני התחרות. אלו תירוצים יבשים ושחוקים. תמיד נעים לשמוע משהו מרענן כמו "המצפן השתגע", "רדפה אחרי פרה" והאהוב מכל - "בכלל לא אכפת לי באיזה מקום אני".
"האבהי"
נווטים מסוג זה מסווים את חוסר כשרונם בניווט על-ידי ליווי ילדים ו"הדרכתם". אין ספק שזהו תכסיס מחוכם. המתבונן מהצד מתרשם שהמדריך הוא נווט ותיק ומנוסה, אשר מוכן להשקיע מזמנו בכדי לגדל דור חדש של נווטים.
למעשה, אותו מדריך מהולל מפחד לצאת למסלול למבוגרים מחשש שיתברבר ולא ימצא דרכו בחזרה. לכן, הוא לוקח עימו מספר ילדים, ויוצא איתם למסלול הקצרצר או הקצר, כאילו כדי להסביר להם איך מנווטים. בפועל, הילדים הם אלו שמנווטים, והמדריך פשוט עוקב אחריהם וכך מוצא את התחנות.
באזורים בעייתיים אין דבר שימושי יותר מחבורת ילדים נמרצים, שכל מה שצריך לעשות הוא להגיד להם "טוב, תתפזרו בשטח ותחפשו את התחנה". המדריך נח בינתיים על איזו אבן ונותן לילדים "לצבור ניסיון".
"המתברבר"
סיווג זה, בניגוד למשתמע משמו, אינו כולל כל נווט שטועה בתחנה או שתיים וקורא לזה "להתברבר".
הנווטים המתברברים חושבים בגדול. כאותם מגלי עולם מימי הביניים, הם שואפים תמיד לחקור את הבלתי נודע - את האזורים הלבנים שמחוץ למפה. מבחינתם זה פשוט בלתי נסבל שהמפה נגמרת סתם כך. עולם ומלואו ממתין להם מצידו השני של גבול הבירבור האחרון.
סיורי מחקר שכאלה אינם תורמים לתוצאתו של הנווט, אך רוחו לא נופלת. בסיום בירבור מוצלח ניתן לשמוע את המתברבר פונה לכל מי שרק מוכן לשמוע - "אין לך מושג איפה הייתי" (גם לו אין מושג, בעצם), ומייד מפרט את הרפתקאותיו "בעולם שמעבר".
"האדיש"
הנווט האדיש הוא מושא קנאתם של כל המפשלים למיניהם. זהו נווט שבאמת לא איכפת לו מהתוצאה. הוא בא לתחרות כי הוא נהנה לנווט.
סימני ההיכר שלו ברורים - תיק גב עם מים, כובע ולפעמים גם שפם. זהו נווט שעושה את המסלול בזמן שלו, בהליכה, רגוע, לאט... יש לו גם שעון מעורר, למקרה שירדם באמצע הדרך.
לנווט האדיש תפקיד חשוב מאוד בעידוד פסיכולוגי של כל שאר הנווטים: כולם עוקפים אותו, וחושבים שהם מי-יודע-מה מהירים. עם זאת, יש לציין שאם פגשת נווט אדיש פעמיים באותו מסלול אתה בצרות רציניות, וכדאי שתתחיל לחשוב על תירוץ טוב שמסביר איך זה שהוא משיג אותך בהליכה.
"המכור"
עבור נווטים מכורים הניווט הוא הכל, ובלעדיו אין טעם לחיים. אלו נווטים שמגיעים לכל הניווטים, ללא תלות בסוג התחרות, במרחק מהבית, או במזג האוויר. ניווט סקור במצפה רמון? קדימה. ניווט לילה בכרמל - הידד. ניווט זיכרון בקפיצות על רגל אחת - הולך. סופת ברד או סופת חול, הם באים.
הנווט המכור עושה מכל תחרות טקס של שבוע לפחות. כבר בשבת הוא חושב על הניווט בשבוע הבא. הוא מוציא מפה מקלסר המפות שלו ומתחיל ללמוד אותה - אם זה לא יועיל זה בוודאי לא יזיק. במשך השבוע הוא מחלק זמנו בין מחשבות על הניווט הקודם למחשבות על הניווט הבא. לגיוון, הוא נוהג לעלעל בניווטונים ישנים, שגם אותם הוא אוסף בקלסר.
ביום חמישי גוברת ההתרגשות. יום שישי מוקדש כולו להכנות, והוא הולך לישון מוקדם במיוחד כדי להיות עירני למחרת. בשבת, היום הגדול, הוא משכים קום ומגיע לשטח כשהמארגנים עוד תולים את השלטים. הוא מנווט, ואחר כך נשאר עד שכולם מסיימים, בשביל החוויה. במוצאי שבת הוא כבר חושב על הניווט הבא.
קומבינציות למתקדמים
עד כאן הסוגים העיקריים, אך זהו כמובן רק קצה הקרחון. על-ידי קומבינציות של סוגי נווטים ניתן להגיע לתיאורים מורכבים ומדויקים יותר של עם מיוחד זה.
"הפלמ"חניק האורגני", "הדוגמן המפשל" ו"המתברבר המכור" הם רק מעט מן הדוגמאות שניתן לחשוב עליהן, והאפשרויות כמעט בלתי מוגבלות.
כולי תקווה שבעקבות מאמר מדעי זה מצא כל אחד מהקוראים את מקומו, אך אם מישהו חושב שהוא משתייך לזן אחר, שלא הוזכר כאן, הוא מוזמן לכתוב על כך ולסייע בכך לנפשות אבודות נוספות.
הנווטים הם עם מיוחד. יעידו על כך הנווטים עצמם וגם לא-נווטים אשר שומעים מהו ניווט. זהו עם של חובבי ספורט וטבע, אשר נוהג לשלב בין השניים ונהנה ללכת לאיבוד בכל פעם מחדש.
אך אם מתבוננים מעט יותר לעומק, ניתן להבחין בסוגים שונים של נווטים, אשר לכל אחד מהם מאפיינים מיוחדים משלו. מאמר זה בא לשייך את הנווטים לסוגיהם ולעשות קצת סדר בבלגן. הממצאים המפורטים להלן הם תוצאה של מחקר מדעי ממושך ועבודת שטח מדוקדקת. בטוחני כי כל אחד מהקוראים יצליח לשייך עצמו לפחות לסוג מוגדר אחד.
"הפלמ"חניק"
לנווט מסוג זה מספר מאפיינים בולטים, המקלים על זיהויו בקרב המוני הנווטים. הוא מבוגר יחסית (בן 50 פלוס) ובעל שיער מאפיר. מספר החזה שלו יהיה לרוב חד-ספרתי או דו-ספרתי, ובכל מקרה לא יותר מ-300.
נווט זה משתייך לחלוצי הניווט בארץ. לא משנה כמה זמן אתה בניווט, הוא היה שם קודם. בפיו סיפורי גבורה על ניווטים פרה-היסטוריים, כאשר היו כאן עדיין רק ביצות, או צ'יזבטים מסמרי שיער על ניווטים שלמים שהיו רק בעליה. הוא רץ על הדיונות מצפון ליפו (היום נמצאת שם תל-אביב) ועל הרים שקק"ל עוד לא הספיקה לטעת בהם יער.
נווטים באים ונווטים הולכים, אבל הפלמ"חניקים לעולם נשארים.
"הנודניק"
רוצה לדעת מה לא בסדר בתחרות שאירגנת? אל תדאג, הנווט הנודניק יבוא ויספר לך, ויספר לך, ויספר לך - עד שכבר לא תרצה לדעת.
את הנווט הנודניק כמעט בלתי-אפשרי לרָצות. תמיד הוא ימצא משהו לא בסדר בנושא ארגון התחרות, אשר פגע בו אישית באופן חמור. קודם כל, התחנות לא במקום. לא יועילו ויכוחים - הוא יגרור אותך לאמצע היער כדי להוכיח שכשתוקפים את תחנה 5 באזימוט מפינת היער מגיעים 10 מטרים מערבה מדי. ואם התחנה במקום אז היא מוחבאת (או בולטת) מדי. חוץ מזה, המסלול לא מעניין, קשה מדי, חסרים מים, הולכים יותר מדי לזינוק, אין חניה ויורד גשם.
הפעם היחידה שבה אין לנודניק תלונות היא כאשר הוא עצמו מארגן את התחרות: ככה מארגנים תחרות! "מה אמרת? תחנה לא במקום?! לך, לך תלמד לנווט!".
"הדוגמן"
אם סוג זה של נווט היה מנווט כמו שהוא מתלבש, הוא כבר מזמן היה זוכה באליפות.
הנווטים הדוגמנים חושבים שאם ילבשו בגדי ניילון בוהקים ונעלי ניווט מוזרות הם יהפכו בן-לילה ליורגן או משהו כזה. לכן, הם מבלים שעות בדפדוף בקטלוגים שהשיגו (בדרך כלל דרך האינטרנט), ומזמינים לעצמם את מיטב המחלצות והציוד הנלווה.
יום תחרות הוא יום חג עבורם. הם מגיעים לשטח הכינוס כשעה לפני זמן הזינוק שלהם, ומתחילים להתלבש: חליפת ניילון, מגיני שוקיים, סרטי זיעה, נעלים - הכל בצבעים זרחניים מזעזעים, כדי שגם ביער יוכלו להבחין בהם מחצי קילומטר. מיותר לציין שאחרי הניווט אין הם ממהרים להסיר את תלבושתם ספוגת הזיעה, אלא ממשיכים להתהלך בה כטווסים.
הדרך הטובה ביותר למחוק להם את החיוך מהפרצוף היא לספר להם על הקרע החדש בחולצה - תתחדשו!
"השלומפר"
נווט זה הינו היפוכו הגמור של הדוגמן. הוא מתלבש בדיוק כמו שהוא מנווט - ברישול. טרנינג קרוע, שעבר הרבה גדרות תיל לפני שהגיע למעמדו הנוכחי כסמרטוט, חולצת טי ישנה (רצוי עם פרסומת של משהו), וגולת הכותרת - הנעלים. במקרה הטוב אלו נעלי הרים כבדות ומגושמות (כי הולכים בהרים, לא?), אבל לרוב אלו נעלי ספורט כל כך מרופטות עד שהסוליות שלהן כבר חושבות על עצמאות משאר הנעל.
הנאה מיוחדת יש לשלומפר כשהוא מוסיף עוד קרע או כתם לבגדיו (הקבועים), כמו טייס גאה שרושם לזכותו עוד הפלה (נפילה).
"הנווטת"
זה אולי נשמע סיווג כוללני מדי, אבל בארצנו זהו דווקא אחד הזנים הנדירים. הנווטת היא נווט שהוא למעשה אישה (או בחורה), על כל המשתמע מכך.
סוג זה של נווטים אינו אוהב צפיפות, ולכן נוטה לפזר עצמו בין קטגוריות רבות, כך שבכל קטגוריה יהיו לכל היותר שלוש-ארבע נווטות. מאותה סיבה קשה לאתר נווטות בשטח - זה קורה אולי פעם או פעמיים בעונה. היכן הן מתחבאות שם ביער? אין לדעת.
מפגש בין נווטת לנווט הינו מאורע מסוכן ביותר, בעיקר עבור הנווט. אם הנווט והנווטת רצים זה לקראת זה, תופנה תשומת ליבו של הנווט לעבר החלק העליון בחולצת הנווטת, והדבר יגרום לו לאבד את הריכוז ולהתברבר. אם הנווט רץ מאחורי הנווטת הוא ירכז תשומת ליבו בחלקם העליון של מכנסיה, ימשיך לרוץ אחריה ויתברבר. לבסוף, אם הנווט והנווטת רצים במקביל, ישאף הנווט להוכיח לנווטת שהוא מנווט/רץ טוב יותר, וכתוצאה מכך יתברבר מייד.
"האורגני"
זהו נווט בעל מודעות רבה לערכי הטבע ולצורך בשימורם. הוא כמובן אינו מסתפק בדיבורים בלבד, אלא עושה רבות לשמירת החי והצומח, ולעידודם.
עם הגיעו לשטח התחרות עולה בו צורך עז לבצע את שליחותו. לא יעזור כל נסיון להתאפק - הטבע מושך אותו אליו. הוא מוצא פינה נסתרת, מוקפת שיחים מכל עבריה, ושם הוא תורם לדישון הקרקע בעזרת שאריות ארוחת הצהרים והערב של יום שישי. לפעמים מכסה הנווט האורגני את תרומתו הצנועה לטבע בעלים, ולפעמים לא. לפעמים גם נדרסת התרומה ברגלו של נווט אחר, שלא שם לב לאן הוא נכנס.
קל לזהות את הנווט האורגני. פניו חמורות סבר ושפתיו קפוצות, גופו נע ונד וכולו אומר מצוקה. לאחר מילוי שליחותו חל שינוי חד במצב רוחו, והוא הופך רגוע ונינוח.
הנווט האורגני הוא למעשה תת-סוג של נווטים, ולרוב הוא מהווה פן נוסף של הנווט הפלמ"חניק או השלומפר. לא נצפו עדיין נווטות אורגניות, כנראה כתוצאה מפגם לא ברור באישיותן.
"הכלי"
בכל מסלול יש שניים-שלושה נווטים המשתייכים לסוג זה. אלו נווטים שיודעים לנווט.
הם באים לתחרויות במטרה לנצח, או לפחות להיות במקום הראשון בלוח התוצאות מספיק זמן כדי לתת לאגו שלהם להתנפח ממבטי ההערכה של שאר הנווטים. לוח התוצאות הוא כמובן המקום לחפש את הנווטים הכלים, כי ביער הם תמיד יחלפו על פניך כל כך מהר שבקושי תספיק להבחין בהם.
הנאה מיוחדת שואבים הכלים מלעקוף נווטים אחרים, כאשר מבט מפוהק על פניהם, כאומרים "למה שלא תראה קצת את הגב שלי?". אותו תרגיל, כשהוא מבוצע בעליה, גורם להנאה כפולה ומכופלת.
בסיום הניווט ימהרו הכלים לעמדתם ליד לוח התוצאות, וישאלו כל מי שעובר "כמה עשית?" רק כדי שישאלו אותם בחזרה.
וריאציה נוספת של הכלי היא "הכלי החשאי". זהו נווט ממהר במיוחד. הוא בא מוקדם, רץ מהר ומשיג תוצאה שלא מותירה סיכוי לאף אחד, ואז בורח הביתה למשפחה/ לימודים/עבודה, ומשאיר רק את שמו במקום הראשון.
תכונה ייחודית לנווט הכלי, אשר מבדילה אותו משאר הנווטים, היא מנהגו לרוץ גם כשאין תחרות ניווט (להתאמן).
"המפשל"
סוג נפוץ מאוד של נווטים, ידוע גם בשם "המתרץ". תחת שם זה מאוגדים כל הנווטים אשר מגיעים למקומות 2-10 בקטגוריות שלהם. הניווט שלהם הוא לעולם "כמעט מושלם", כי תמיד קורה להם משהו לפני/בזמן/אחרי הניווט, אשר מונע מהם לנצח ולהפוך ולו לזמן קצר לכלים. אי-ההצלחה אינה באשמת המפשלים עצמם, חס וחלילה, אלא בשל גורמים אחרים, אשר בלעדיהם בוודאי היו מנצחים בקלות.
התירוץ הנפוץ ביותר, לכל הדעות, הוא התירוץ של "הלך לי מעולה חוץ מתחנה X". לרוב מלווה משפט זה בתאור מייגע של הנסיונות למצוא את התחנה (תמיד נמצאות קודם כל התחנות האחרות בסביבה), כשבסוף מתברר שהיא היתה מצידו השני של סלע או מאחורי איזה שיח. תירוץ נפוץ נוסף הוא שהתחנה לא במקום (ואז המפשל הופך גם לנודניק).
במקרים נדירים יותר מעקם המפשל את קרסולו לקראת סוף הניווט בגלל הסלעים שבתוך העשב, או מסביר בעצב שלא הספיק לנוח לפני התחרות. אלו תירוצים יבשים ושחוקים. תמיד נעים לשמוע משהו מרענן כמו "המצפן השתגע", "רדפה אחרי פרה" והאהוב מכל - "בכלל לא אכפת לי באיזה מקום אני".
"האבהי"
נווטים מסוג זה מסווים את חוסר כשרונם בניווט על-ידי ליווי ילדים ו"הדרכתם". אין ספק שזהו תכסיס מחוכם. המתבונן מהצד מתרשם שהמדריך הוא נווט ותיק ומנוסה, אשר מוכן להשקיע מזמנו בכדי לגדל דור חדש של נווטים.
למעשה, אותו מדריך מהולל מפחד לצאת למסלול למבוגרים מחשש שיתברבר ולא ימצא דרכו בחזרה. לכן, הוא לוקח עימו מספר ילדים, ויוצא איתם למסלול הקצרצר או הקצר, כאילו כדי להסביר להם איך מנווטים. בפועל, הילדים הם אלו שמנווטים, והמדריך פשוט עוקב אחריהם וכך מוצא את התחנות.
באזורים בעייתיים אין דבר שימושי יותר מחבורת ילדים נמרצים, שכל מה שצריך לעשות הוא להגיד להם "טוב, תתפזרו בשטח ותחפשו את התחנה". המדריך נח בינתיים על איזו אבן ונותן לילדים "לצבור ניסיון".
"המתברבר"
סיווג זה, בניגוד למשתמע משמו, אינו כולל כל נווט שטועה בתחנה או שתיים וקורא לזה "להתברבר".
הנווטים המתברברים חושבים בגדול. כאותם מגלי עולם מימי הביניים, הם שואפים תמיד לחקור את הבלתי נודע - את האזורים הלבנים שמחוץ למפה. מבחינתם זה פשוט בלתי נסבל שהמפה נגמרת סתם כך. עולם ומלואו ממתין להם מצידו השני של גבול הבירבור האחרון.
סיורי מחקר שכאלה אינם תורמים לתוצאתו של הנווט, אך רוחו לא נופלת. בסיום בירבור מוצלח ניתן לשמוע את המתברבר פונה לכל מי שרק מוכן לשמוע - "אין לך מושג איפה הייתי" (גם לו אין מושג, בעצם), ומייד מפרט את הרפתקאותיו "בעולם שמעבר".
"האדיש"
הנווט האדיש הוא מושא קנאתם של כל המפשלים למיניהם. זהו נווט שבאמת לא איכפת לו מהתוצאה. הוא בא לתחרות כי הוא נהנה לנווט.
סימני ההיכר שלו ברורים - תיק גב עם מים, כובע ולפעמים גם שפם. זהו נווט שעושה את המסלול בזמן שלו, בהליכה, רגוע, לאט... יש לו גם שעון מעורר, למקרה שירדם באמצע הדרך.
לנווט האדיש תפקיד חשוב מאוד בעידוד פסיכולוגי של כל שאר הנווטים: כולם עוקפים אותו, וחושבים שהם מי-יודע-מה מהירים. עם זאת, יש לציין שאם פגשת נווט אדיש פעמיים באותו מסלול אתה בצרות רציניות, וכדאי שתתחיל לחשוב על תירוץ טוב שמסביר איך זה שהוא משיג אותך בהליכה.
"המכור"
עבור נווטים מכורים הניווט הוא הכל, ובלעדיו אין טעם לחיים. אלו נווטים שמגיעים לכל הניווטים, ללא תלות בסוג התחרות, במרחק מהבית, או במזג האוויר. ניווט סקור במצפה רמון? קדימה. ניווט לילה בכרמל - הידד. ניווט זיכרון בקפיצות על רגל אחת - הולך. סופת ברד או סופת חול, הם באים.
הנווט המכור עושה מכל תחרות טקס של שבוע לפחות. כבר בשבת הוא חושב על הניווט בשבוע הבא. הוא מוציא מפה מקלסר המפות שלו ומתחיל ללמוד אותה - אם זה לא יועיל זה בוודאי לא יזיק. במשך השבוע הוא מחלק זמנו בין מחשבות על הניווט הקודם למחשבות על הניווט הבא. לגיוון, הוא נוהג לעלעל בניווטונים ישנים, שגם אותם הוא אוסף בקלסר.
ביום חמישי גוברת ההתרגשות. יום שישי מוקדש כולו להכנות, והוא הולך לישון מוקדם במיוחד כדי להיות עירני למחרת. בשבת, היום הגדול, הוא משכים קום ומגיע לשטח כשהמארגנים עוד תולים את השלטים. הוא מנווט, ואחר כך נשאר עד שכולם מסיימים, בשביל החוויה. במוצאי שבת הוא כבר חושב על הניווט הבא.
קומבינציות למתקדמים
עד כאן הסוגים העיקריים, אך זהו כמובן רק קצה הקרחון. על-ידי קומבינציות של סוגי נווטים ניתן להגיע לתיאורים מורכבים ומדויקים יותר של עם מיוחד זה.
"הפלמ"חניק האורגני", "הדוגמן המפשל" ו"המתברבר המכור" הם רק מעט מן הדוגמאות שניתן לחשוב עליהן, והאפשרויות כמעט בלתי מוגבלות.
כולי תקווה שבעקבות מאמר מדעי זה מצא כל אחד מהקוראים את מקומו, אך אם מישהו חושב שהוא משתייך לזן אחר, שלא הוזכר כאן, הוא מוזמן לכתוב על כך ולסייע בכך לנפשות אבודות נוספות.