פעם הייתי ספקן לגבי התועלת שבשימוש ב-GPS בניווט. הרי זהו מכשיר יקר, והוא יראה לי איפה הייתי במהלך הניווט – שזה נחמד, אבל תשעים ו___ (מלאו את החסר) אחוז מהזמן אני יודע בדיוק איפה הייתי, ורק לעתים רחוקות מאד אני מאבד מג
ע לגמרי ולא מסוגל לשחזר מאוחר יותר את צעדיי. אז למה להתעסק עם זה?
אז לא התעסקתי, עד שקיבלתי מכשיר GPS קטן לנסיון, ומאז לא הסתכלתי לאחור. קודם כל השתלטתי על המכשיר עצמו, אחרי זה על תוכנות הניתוח השונות, והיום אני לא מנווט או מאמן בלעדיו.
ע לגמרי ולא מסוגל לשחזר מאוחר יותר את צעדיי. אז למה להתעסק עם זה?אז לא התעסקתי, עד שקיבלתי מכשיר GPS קטן לנסיון, ומאז לא הסתכלתי לאחור. קודם כל השתלטתי על המכשיר עצמו, אחרי זה על תוכנות הניתוח השונות, והיום אני לא מנווט או מאמן בלעדיו.
למה?
א. מסלול: בלי קשר לניתוח עצמו, זהו כלי יעיל במיוחד להצגת המסלול שלי לאחרים. בכמה פעולות פשוטות, לרוב בעזרת
א. מסלול: בלי קשר לניתוח עצמו, זהו כלי יעיל במיוחד להצגת המסלול שלי לאחרים. בכמה פעולות פשוטות, לרוב בעזרת
תוכנת QuickRoute, ניתן להעלות את הציר על מפה, בתוספת מידע על מהירות התנועה, ולהציג בבלוג, בפורום, או לשלוח לחברים.
ב. מיקום: כאשר נוצר ספק – איפה הייתי? לאיזה כיוון סטיתי? – ה-GPS משלים את המידע החסר ונותן תמונה מלאה. למשל, תקפת תחנה ולא מצאת, יצאת חזרה לשביל, תקפת שוב מנקודה אחרת, ובסוף מצאת. בעזרת ה-GPS אתה יודע לאן הגעת בתקיפה הראשונה, ותוכל לנתח אם טעית בכיוון, במרחק, או בנקודת התקיפה.
ג. מרחק: איזה מרחק עברת בפועל בשטח? האמת היא שבניווט זה לא ממש משנה לי, אם כי לפעמים מעניין לדעת מה מרחק הריצה ש"בוזבז" עקב טעויות. אבל באימונים זה חשוב – בכל פעם שאני רץ במסלול שאינו מוכר ומדוד, אני לוקח GPS וכך יודע איזה מרחק רצתי בדיוק, ולפיכך מה היה הקצב שלי.
ד. זמן: זמני הביניים כבר הפכו מזמן לחלק בלתי-נפרד מהניתוח שלאחר תחרות, אך עם GPS אפשר לרדת לרזולוציה נמוכה עוד יותר. היכולת לדעת באיזו נקודת זמן הייתם בכל נקודה ונקודה מאפשר לזהות עצירות קצרות (ולמדוד אותן), לחשב בדיוק כמה זמן אבד כאשר טעיתם, ולהשוות בין נווטים על קטעים קצרים ולא רק לגים שלמים מתחנה לתחנה.
ה. מהירות: כל תוכנה מסוגלת היום להציג גם את מהירות ההתקדמות בכל נקודה על המסלול, וזה מאפשר להשוות בין
נווטים שונים, או לנתח את המהירות של נווט מסוים – היכן עבר להליכה, מה המהירות שלו ביער, וכדומה. זה טוב גם לאימוני ריצה, מהסוג שאינם מתבצעים במעגלים...
ב. מיקום: כאשר נוצר ספק – איפה הייתי? לאיזה כיוון סטיתי? – ה-GPS משלים את המידע החסר ונותן תמונה מלאה. למשל, תקפת תחנה ולא מצאת, יצאת חזרה לשביל, תקפת שוב מנקודה אחרת, ובסוף מצאת. בעזרת ה-GPS אתה יודע לאן הגעת בתקיפה הראשונה, ותוכל לנתח אם טעית בכיוון, במרחק, או בנקודת התקיפה.
ג. מרחק: איזה מרחק עברת בפועל בשטח? האמת היא שבניווט זה לא ממש משנה לי, אם כי לפעמים מעניין לדעת מה מרחק הריצה ש"בוזבז" עקב טעויות. אבל באימונים זה חשוב – בכל פעם שאני רץ במסלול שאינו מוכר ומדוד, אני לוקח GPS וכך יודע איזה מרחק רצתי בדיוק, ולפיכך מה היה הקצב שלי.
ד. זמן: זמני הביניים כבר הפכו מזמן לחלק בלתי-נפרד מהניתוח שלאחר תחרות, אך עם GPS אפשר לרדת לרזולוציה נמוכה עוד יותר. היכולת לדעת באיזו נקודת זמן הייתם בכל נקודה ונקודה מאפשר לזהות עצירות קצרות (ולמדוד אותן), לחשב בדיוק כמה זמן אבד כאשר טעיתם, ולהשוות בין נווטים על קטעים קצרים ולא רק לגים שלמים מתחנה לתחנה.
ה. מהירות: כל תוכנה מסוגלת היום להציג גם את מהירות ההתקדמות בכל נקודה על המסלול, וזה מאפשר להשוות בין
נווטים שונים, או לנתח את המהירות של נווט מסוים – היכן עבר להליכה, מה המהירות שלו ביער, וכדומה. זה טוב גם לאימוני ריצה, מהסוג שאינם מתבצעים במעגלים...אליפות העולם לנוער בדנמרק, לפני כחודש, היתה בכיסוי GPS כמעט מלא: בנבחרת שלנו היו שלושה נווטים (ערן, גיא ונטע), שביצעו כמעט כל אימון ותחרות עם מכשיר צמוד (יש לי שלושה), ומיד עם החזרה למגורים היינו מתחברים למחשב ומנתחים את הצירים. תמיד היה מה ללמוד: אם טעו, ניתחנו את הטעות צעד אחר צעד. אם לא, אז יכולתי לראות את המסלול ולשאול שאלות - למה רצת מכאן? מה העצירה הזו? ובסוף, פרסמנו חלק מהצירים לציבור הרחב. אין ספק שזה תרם מבחינה מקצועית, ולדעתי גם מבחינה מוראלית.
מה שהפתיע אותי באליפות היה שלא היה ציוד כזה לאף נבחרת אחרת. אמנם איגוד הניווט העולמי כבר אסר על שימוש במכשירי GPS עם צג (כולל שעונים) בתחרויות רשמיות, אבל חשבתי שיותר נווטים כבר מצוידים במקליטי GPS קטנים (וזולים) כמו שלי, ואפילו יש דיון בנושא בפורום האמריקאי. הקטע המעניין במכשירים הוא עניין הקליטה – עד היום תמיד שמנו אותם בכיס של מכנסי הניווט, ולא היו בעיות, עד שהגיע גיא סבו, שכנראה יש לו שדה אלקטרומגנטי בישבן שחוסם לוויינים, והתברר שבכיס שלו אף מכשיר לא מצליח לשמור על דיוק. אז עכשיו יש לי גם שפצור לזרוע ולסרט ראש, שנמצא בשלבי ניסוי...