הכל כלול - ניווט בחו"ל - אירלנד

חוויות הניווט שלי באירלנד
מאת: יוסי חי

עונת הניווטים באירלנד תופסת תאוצה, ויש אירועים כמעט כל סוף שבוע, על אף מזג האוויר (אירי ממוצע לא ממש מתרגש מגשם, רוח וטמפרטורה מתחת ל-10 מעלות).מרבית האירועים שהייתי בהם לאחרונה היו במחוז Wicklow אשר משתרע דרומית לדבלין, ומתאפיין ביערות לאורך החוף, הרים צחיחים בגובה של כמה מאות מטרים, והרבה מים ונהרות. ניווט ראשון התאפיין במזג אויר טוב,7-8 מעלות, עם רוח קלילה וכמעט ללא גשם. מציאת התחנות היתה קלה למדי, והיער מהיר. במהלך הניווט הבנתי למה אירלנד רצופה אגדות וסיפורים על פיות וגמדים: בין תחנה 17 ל 18- היער נעשה מכושף – היער מחטני צפוף וקודר, הקרקע מכוסה מחטים צהובות, מה שגורם לתאורה מרהיבה. פתאום גם אין אף נווט בסביבה, אבל לאכזבתי גם אף גמד לא נצפה.

ניווט שני היה גם כן בWicklow אבל, באווירה שונה לחלוטין. יצאתי מהבית, מרחק 40 דקות נסיעה. מזג האוויר נראה קצת סוער, אבל מה לעשות, זה המקום וזאת העונה. כאשר מתקרבים לזינוק התמונה מתבהרת (או אולי מתקדרת). מד הטמפרטורה מראה 5 מעלות, ברדיו מדברים על רוחות במהירות 120 קמ"ש, ואנחנו על פסגת אחד מההרים. ההר קירח מעצים (צבע לבן מציין כאן שטח פתוח). אני מנסה לפתוח את דלת האוטו והיא נטרקת בחזרה. לוותר? אם הגעתי עד פה אז כנראה שלא. לפחות לא יורד גשם. אני רץ בחירוק שיניים להירשם, ומתנחם בכך שבניווטים מקומיים אין זמן זינוק – אתה פשוט מגיע ומתחיל בזמן הגעתך – כך שלא אצטרך להמתין בקור המטורף. מסביבי מספר אירים אמיצים.עושה רושם שהם לא ממש מתרגשים. הרהורי כפירה אחרונים, וקדימה בריצה לזינוק. דווקא עכשיו יש תור של חבורת סטודנטים לפני. ברררר...יוצאים לדרך, וכמובן שמתחיל גשם.

תוואי השטח מזכיר קצת את בתרונות רוחמה: שטח מישורי יחסית, עם הרבה חריצים בקרקע. השטח לכאורה מהיר, אבל עמוס בשיחים ובקרקע ספוגת מים, שמקשה מאוד על ההתקדמות. השיניים כואבות מרוב קור. לראשונה, אני נתקל באירלנד בקושי אמיתי לאתר את התחנות, כאשר רובן ממוקמות בתוך הבתרונות. הרוח והגשם מכים. הנעליים כמעט אובדות בקרקע הביצתית, ובין תחנה חמש לשש חוזרים הרהורי הכפירה - אולי לכנוס לסיום? בכל זאת אני ממשיך עם הסבל. עכשיו כיוון הריצה הוא מול הגשם והרוח, והמפה משמשת בעיקר להגנה על הפנים מטיפות המים המנסרות את הפרצוף. ממשיכים. לאט לאט אני מבין שאני בין הבודדים שבחר במסלול הארוך. מעניין למה? בדרך לתחנה 9 אני מחליק ונופל לאחד הבתרונות, וחוטף מכה ביד. מי אמר שאין יתרונות לקור העז? אני לא חש בשום כאב. מחייך אני ממשיך בדרכי עד הסיום. אחרי שעה וחצי הסיוט נגמר, מזמן לא הרגשתי טוב כל-כך!!! מהר מהר לחימום באוטו. חמש דקות חימום ואני מצליח לסגור את האצבעות על ההגה...

הניווט הבא היה באווירה הרבה יותר מחויכת. חזרה לאזור היערות של Wicklow והפעם מזג האוויר הרבה יותר נסבל: 5 מעלות ללא רוח, ועם טפטוף קליל. מדובר בניווט Score עם תוספת אירית אופיינית: כל מתחרה מקבל בזינוק בלון. אם הבלון חוזר בחיים, הנווט מקבל 50 נקודות בונוס! משועשע אני אוסף את חברי החדש לדרך, ואחרי מחשבה קצרה מגיע למסקנה שהדרך הכי בטוחה להגן עליו מפני ענפים ושיחים רעים היא קשירתו לאזור הגב התחתון. ואכן אני מזנק כארנב חביב, עם ידידי הנפוח מחובר לאחורי, מתחיל להרגיש קצת כמו אותו איש שהקיף את אירלנד בטרמפים עם מקרר ("האי הירוק, המקרר ואני", הוצאת הקיבוץ המאוחד, מחיר מומלץ 75 ש"ח. מחיר בסיום הספר $550 + מיסי נמל. מומלץ בחום!). מציאת התחנות הראשונות קלה ומהירה. גם כאן היער הופך לעתים למכושף. בדרך לתחנה 21 היער הצפוף מתמלא ערפל, והתחושה היא של ניווט לילה באמצע היום. לעומת זאת, קרחת היער של התחנה בוהקת אל מול החושך שמסביב, ובתחתית אלומת האור ניצב הדגל הכתום-לבן. המשך הניווט מתקדם יפה, ואני מצליח לחזור 23 שניות לפני הזמן המוקצב. לשמחתי הרבה, גם ידידי הבלון שרד את המסע. לקינוח מגישים לנווטים משקה פירות חם. איזה כיף!
עד כאן מהאי הירוק.
ולאלו שרוצים לראות סרטון תדמית על הניווט באירלנד.