איך שיר נולד


מאת: שי רם
לקראת מרתון הרים סתיו 2012

"נו, איך היה?" אני שואל.
"נחמד, לא קשה. שמע, דיברתי עם אבא ואנחנו רוצים לארגן את הרוגיין הבא. איך דואגים שזה יקרה?" הוא עונה.
'אנשים רציניים, היסעורים האלה. נתנו עבודה במירוץ שטח-שטח ועוזרים רבות באירועי המועדון שלהם', אני חושב לעצמי. 'צריך למצוא את הסיטואציה המתאימה והם ירימו אירוע למופת'.
ניווט נופית 2009. מבט מזרחה לתחנת הנזירים ונחל ציפורי
לאחר שהנהלת האיגוד החליטה לקיים רוגיין בסתיו 2012, היה טבעי להפקידו בידי "צוות שימשית": ניר וניצן יסעור על הניווט הרגלי ואופיר שדמי על הניווט הרכוב. לקיחת מומחה נפרד לניווט רכוב נועדה למקסם את ההנאה של הרוכבים עם מסלול מיוחד המותאם עבורם. אופיר גם התנדב לסייע במיפוי מחדש של שטח התחרות, ולהצעה כזו לא מסרבים.
את ההחלטה החשובה ביותר קיבלנו כבר בהתחלה: שטח הכינוס. הזיכרונות מהכינוס של רוגיין אביב 2012 בבקעת הנדיב עודם טריים. בעיות החניה והדשן האורגני שפוזר ביד רחבה בשטח הכינוס העיבו על אירוע שהיה יוצא מן הכלל במרבית האספקטים. החלטנו שהפעם מגיע לנווטים כינוס מושלם.
החיבור למרכז הנופש של נופית היה קל וטבעי. חוג הניווט הפועל שם זה 4 שנים איפשר כבר לקיים שם שלושה אירועים מקומיים מוצלחים מאד. הגעה פשוטה על כביש סלול, חניה רחבה, מדשאות מוצלות, חשמל, מים זורמים, אינטרנט חופשי, מקלחות, בריכה מחוממת – אפשר לבקש יותר מכך?
כמה טלפונים לאנשי מפתח, כמה מיילים והעניין מסודר. אנחנו בדרך הנכונה!

על המפה - אילניה - סג'רה ערש ההתישבות


מאת: מיכה נצר

 בראשית המאה העשרים, שנות העליה הראשונה, היה הגליל התחתון המזרחי אחד מאזורי ההתישבות היהודית בארץ. בפינה זו, שכונתה "נגב הגליל", הוקמו המושבות כפר תבור, יבנאל ומנחמיה (1901), בית גן (1903) וכנרת (1908). קדמה לכל אלה סג'רה.
אדמת סֵגֵ'רָה (שיבוש של שָגָ'רָה) נרכשה בראשונה בשנת 1890 על יהודים מירושלים וראשון לציון במטרה להתישב במקום, אך ללא הצלחה. בשנת 1899 נרכש המקום על ידי יק"א (חברה להתישבות יהודית) במטרה להקים חוות הכשרה חקלאית לעולים. בשנת 1900 החלה החווה לפעול בבנין החאן שעמד המקום בניהולו של חיים מרגליות-קלווריסקי (על שמו המושב מרגליות).
בשנת 1902 הוקמה ליד החווה המושבה היהודית אילניה (תרגום שג'רה מערבית). חלק מהמתישבים היו סובוטניקים, גרים שומרי שבת מרוסיה.
בשנת 1905 הגיעו למקום פועלים מיהודה (האזור שבין כפר סבא לבאר טוביה) וביניהם הפועל דוד בן גוריון.
בשנת 1907 הוקם במקום ארגון "בר גיורא" שמטרתו היתה כיבוש השמירה באזור מידי השומרים הצ'רקסים.
באותה שנה הגיעה למקום מניה וילבושביץ (לימים מניה שוחט) בראש קבוצה שקראה לעצמה "הקולקטיב החקלאי". מנהל החווה אליהו קראוזה (לימים מנהל מקוה ישראל) נתן לקולקטיב שטח לחקלאות בתנאי אריסות. אנשי "בר גיורא" השתלבו בקולקטיב.
בשנת 1909 הקים ארגון "בר גיורא" את "לגיון העבודה" במטרה להכשרת פועלים, אך זה לא החזיק מעמד.
באותה שנה הגיעה למקום חנה מייזל עם קבוצת פועלות להכשרה חקלאית, שהקימה את גן הירק בסג'רה.
ועוד באותה שנה הוקם בכפר תבור, הסמוך לסג'רה, ארגון "השומר", שהמשיך בפעילות "בר גיורא" ונטל על עצמו את השמירה היהודית ברחבי הארץ.
חוות סג'רה לא החזיקה מעמד מבחינה כלכלית ובשנת 1909 נמכר השטח לחברת "נטעים" שהקימה במקום מרכז נטיעות ובו עבדו פועלים יהודים וערבים.
בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נעזבה החווה.
המושבה אילניה נשארה קטנה ועלומה במשך שנים רבות.
במלחמת הקוממיות כבשו חיילי גולני את הכפר הערבי שג'רה, כחלק מאבטחת הדרך ממרכז הארץ לטבריה והגליל המזרחי. קרבות קשים נערכו לאחר מכן ניסו בערבים להשתלט על האזור. בסיום הקרבות באזור השתלט צה"ל על הגליל התחתון ובירתו נצרת.
לאחר הקמת מדינת ישראל הפכה המושבה אילניה למושב ומאז הלכה והתרחבה. בחוות השומר הוקם בשנת 1956 מרכז חינוכי של "הפועל המזרחי" בשם "חוות השומר". כיום נמצא בחווה מרכז חינוכי של צה"ל לקידום אוכלוסיות מיוחדות.
מקומן של אילניה, הכפר (ההרוס) שג'רה וחוות השומר הוא בצפון-מזרח מחוץ למפת ניווט אילניה. 

האומנות שבמשחק


מאת: הראל גינת
  
יום שישי – היום שלפני מחר
הניווט מתחיל ביום שישי באתר הניווט. בשביל המתחילים, להגיע למקום חדש זה גם חלק מהניווט. איפה זה בדיוק הר גחר?. אהה.. זה ע''י קיבוץ הזורע, וואלה.. בעצם זו פעם שנייה שלי, בפעם הראשונה קראו לזה פשוט "הזורע". זה היה כשחנינו בקיבוץ ומשם נסענו לזינוק במוניות שירות. נדחסנו כמו סרדינים. כנראה, כשאין הרבה מה לעשות, הראש עובד. בתא המטען נווט אחד העלה את השאלה המתמטית המתבקשת: כמה נווטים יכולים להיכנס בנפח של ואן אחד?. במושב הקדמי, חיוך טיפשי נישא על פניו של נווט, שעל ברכיו ישב נווט נוסף. "נראה לי שהוא נהנה מזה, זה קצת מחשיד.." פלט נווט שעל-ידו. צחקוקים מכל עבר הביאו לריחוף האוטו כאילו קשור היה לאיזה בלון הליום גדול. הפעם היה צריך להגיע ישירות להר גחר. כביש 2 צפונה, 70 ימינה לזיכרון, בצומת התשבי פרסה ימינה ל-66. מכיר, יודע, זוכר.  
נסיעה לארוחת יום שישי אצל ההורים. אני מגיע חצי שעה לפני, מסדר את התיק למחר כדי שהכל יהיה מוכן בבוקר ללא עיקובים מיותרים. כל דקה בבוקר, שווה לסדר-גודל אחד יותר של חניה רחוקה יותר מהכינוס. מנצל את הכבדות של ארוחת הערב ונרדם מוקדם. תוך זמן קצר השחר מפציע. אני משכים לפני השעון המעורר בסלולרי ומכבה אותו. בוקר טוב עולם. יום טוב היום, יום של ניווט.
  
יום שבת – שבת קודש
לאחר מקלחת הבוקר והגלח''צ, מגיע ארוחת הבוקר המסורתית שאליה מתלווה כדור הריטלין. היום צריך להיות מרוכזים. נסיעה. מעל גבי גלי האתר, שבת עברית ללא פרסומות, שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. אני רואה אנשים בלבן שמים פעמיהם בתכליתיות. אלא הולכים להתייחד עם הקדוש-ברוך-הוא. אחריהם אני רואה את הרצים המיוזעים. כל פעם שאני רואה אותם בא לי לעצור ולהגיד להם: יאלה, בואו, כנסו לאוטו, כמו שאתם, לא חבל לרוץ סתם כך על הכביש?. בכביש המהיר, מכונית עם איתות חרום, נוסעת באיטיות בשול הימני. סימן המבשר את דבוקת האופניים בלבוש האחיד שתבוא לאחר-מכן. איזה דו-קיום. כל אחד מקדש את השבת בדרכו שלו. ואני?, אני נוסע להר גחר. בחיים לא הייתם מצליחים להעיר אותי בשבת לפני ארוחת הצהריים. והנה, אני מוצא את עצמי זו תחילת השנה השלישית, נוסע למקומות שלא הייתי, בכבישים שלא הכרתי. הכביש פתוח, האוטו שט על פני הכביש. Flow. לפחות בנסיעה לניווט.
  
הניווט – משחק של ריכוז
בזינוק ראיתי את זיו. סביר שיזנק דקה או שתיים אחריי. אני מתכונן לתחרות ניווט כנגדו אחד על אחד, ללא ידיעתו. אני מהרהר,  אם אני אגיע לתחנה הראשונה לפניו הרווחתי את לחמי להיום. בדרך לתחנה 5 ראיתיו בזווית העין רץ כאיילה. הצצה לגרמין מאשרת: אכן זמן שיא. "זה לא ניגמר עד שזה לא ניגמר" מישהו כבר היטיב לנסח לפני. אמרה שמקבלת משנה תוקף בארוך. התרסקות האופוריה לא איחרה לבוא. זה לא המסלול הארוך שקשה. זה אני שמאתגר את עצמי ע''י טעויות ריכוז וחזרה למשחק מנקודה אקראית. נלחם על כל לג, לא מפסיק. כולם טועים, אני מקווה.., השאלה מי טועה פחות.
בלג 14-15 טעות פסיכולוגית? למה אוטומטית לרדת לשביל התחתון כשברור שצריך לעלות עוד טיפה לשביל העליון?. זה החוסר החמצן אחרי תקיפה מלמטה?, באג בעין שלא מסתכלת על שטח "מוסתר" ע''י המספר?. יש הרבה תשובות שצריך לספק לועדה. תעזוב את זה עכשיו!. תתרכז!. נו!, תמשיך הלאה, השעון רץ!.
תחנה 100 (הפעם 50) וספרינט לסיום. פוטו-פיניש (הפעם ללא מצלמות). מרגיש לי כמו תפוז סחוט טוב. הניווט הזה הוציא ממני את כל מה שיש בתוכי. וסה''כ אני בחור די רזה, אין לי הרבה. לאחר שתייה מרובה, אני חוזר לאיתני. הראש כמו חדש, גדוש חוויות. מדהים כל פעם מחדש כמה הניווט הוא דבר מרוכז. צריך יום אתגר בדרום כדי להגיע לאפקט דומה.
  
הבית – ועדת אגרנט
אני חוזר עם קרע חדש במכנס שדומה פחות ופחות לדבר המקורי שקניתי. מקלחת. ארוחת צהריים. מנוחת הלוחם. שקט מתוח שלפני הסערה. ועדת אגרנט חוקרת את הגרמין. מי אשם במחדל?!, מי נתן את ההוראה?!, אני רוצה שמות!. אני רוצה לדעת איך התקבלו ההחלטות!, אני רוצה לדעת על שיגרת האימונים!. במסקנות דו''ח הביניים הועדה לא מצאה דופי בכושר הגופני. בריצה תמיד הייתי בסדר. לא אצן, אבל בסדר. זו האומנות היא קובעת. האומנות שבמשחק. 

המסע אל מרתון הרים 2013 (פרק 7)


מאת: נועם רביד

חדשות
ב-23/9, חצי שנה בדיוק לפני רוגיין אביב 2013, התקיימה ישיבת הנהלה שבה נדון נושא הרוגיין. הצגתי את התקדמות עבודת המיפוי, וגם את הנושאים הפתוחים: שטח כינוס, שיווק ופרסום, מקצים ולו"ז. לא התקבלו החלטות, אבל נראה לי שהצלחתי להעביר את המסר שצריך להעלות הילוך בהכנות, בעיקר בכל הקשור לשיווק ופרסום.
כחלק ממאמץ זה, יעלה לאתר האיגוד בקרוב בולטין מס' 1 של רוגיין אביב 2013, ובו יופיעו הפרטים העיקריים הנוגעים לתחרות, בצורה ברורה ונגישה לכל. המקצים עדיין לא אושרו סופית, אבל אני יכול לבשר באופטימיות שהמלצתי לקיים מקצה אולטרה של 16 (שש עשרה) שעות התקבלה ברוח חיובית, ולפחות אחד מחברי ההנהלה הצהיר על כוונה להשתתף בו (עם אחיו). יתר המקצים: 5/8/12 שעות רגלי, 7 שעות רכוב, וגם מסלולים נתונים (וארוכים) למתחילים, בדומה למה שיהיה ברוגיין סתיו 2012.
אז הנה, עכשיו מגיע השלב שבו אתם, קוראי שורות אלה, מתבקשים להתחיל לפעול. כל אחד במסגרת החברתית שלו נקרא להפיץ את הבשורה, ולעניין חברים/מכרים באירוע הניווט האתגרי ביותר שאורגן בארץ! שלחו אליהם קישור לאתר (ברגע שיהיה דף), גייסו שותפים לצוות שלכם (או הקימו צוות מתחרה), ספרו לאנשים שעשויים להתעניין בסוג כזה של פעילות. אני בונה עליכם וסומך עליכם!

שרטוט בקו גובה
רוב השרטוט עד כה היה של שבילים ופרטי נוף אורכיים משמעותיים (קווי מתח, גדרות בלתי עבירות). במקור התכוונתי לחכות עם שרטוט השטחים עד לרגע האחרון, כדי שלא יפריעו לי לראות את חומר הבסיס, אבל אז יוחאי, שותפי העיקרי לרכיבה, שאל אותי למה לא להתחיל בכל זאת, והאמת שלא היתה לי תשובה טובה. התחלתי לשרטט, והבנתי שזה הולך לקחת המון זמן, ולכן טוב שהתחלתי מוקדם מהמתוכנן. כעת אשתף אתכם בטכניקת השרטוט בה אני משתמש. מי שזה לא מעניין אותו יכול לדלג הלאה. השרטוט מתבצע ב-3 שלבים:
בשלב הראשון אני מעביר קו גובה לאורך השביל המיועד לשרטוט. למה קו גובה? כי זהו קו דק במיוחד, שלא מסתיר לגמרי את השביל שמתחתיו, ומקל מאוד על השלב הבא. העברת קו גובה פירושה למעשה הצבה של נקודות פיתול במקומות הנכונים, והמקומות הנכונים הם תוצר של נסיון מצטבר בהבנת האופן שבו הקווים האלה מתנהגים.
בשלב השני אני מזיז את מנופי הכיפוף כדי שהקו יתאים לשביל. אם הצבתי את הנקודות כמו שצריך, השלב הזה עובד כמו קסם. אם לא, צריך להזיז טיפה נקודות סוררות, ואז הכל מסתדר. הקו מוצב נכון כאשר השביל מוסתר היטב מתחתיו.
בשלב השלישי אני פשוט הופך את קו הגובה לסימון השביל המתאים מבחינת רוחב ועבירות (שני קליקים), וזהו – השביל משורטט.
להלן דוגמה לאופן שבו זה מתבצע:










שרטוט שטח מתבצע בדיוק באותו אופן, רק שקו הגובה עובר בגבול השטח:








דו"ח מצב
אחרי ראש השנה יצא יוחאי לחופשה משפחתית ארוכה בתאילנד. דני אחי כבר מזמן פצוע ולא יכול לרכוב. המשמעות – "נגמרו לי" השותפים. לשמחתי הצלחתי לגייס רוכב נוסף מהמועדון שלי (ואין הרבה כאלה) – עופר ברגיל, והוא יתלווה אלי לתקופת החגים.
מאז הכתבה הקודמת ועד לכתיבת שורות אלה בוצעו עוד 5 גיחות מיפוי, כמפורט בטבלה:
מס' גיחה
תאריך
בן זוג
שם הגיחה
מרחק
[ק"מ]
זמן
[שעות]
14
31/8
יוחאי
מצפה משואה ורמת אבישור
22
4
15
7/9
יוחאי
מערב תל צפית
20.5
2
16
14/9
יוחאי
מזרח ודרום תל צפית
30
3
17
18/9
יוחאי
תל גודד
21
3.25
18
22/9
עופר
בין לוזית לבית ניר
28
3.25
ולתיאור הוויזואלי של ההספק עד כה: האזורים המקווקווים הם האזורים הממופים (כל משבצת שווה קילומטר רבוע אחד). 88 קמ"ר, שהם שלושה רבעים מהשטח, כבר ממופים ברמת שבילים. נותרו עוד 28 קמ"ר ו-6 גיחות להשלמת חלק זה של הפרויקט.