WOD ועוד

מאת: ענת מאיר

גם אני במועדון המארגנים


מאת: מודי בוכבינדר
כשאני מגיע, לאחר פיזור כמה תחנות במקומות מועדים לגניבה, מעט לפני 7:30 בבוקר לאזור הכינוס אין בו נפש חיה.
אין חברי מועדון להוטים לעזור, אין נווטים להוטים לזנק, אין משפחות להוטות לפקנק, אין תלמידים, אין רוכבי אופניים ואין כלבים. בקיצור, אין אף אחד. חוץ מכמה ציוצי ציפורים משכימות יש שקט. אני מסתובב לי כמה דקות באוויר הבוקר הנעים ואוסף אנרגיות להמשך היום.
חמש דקות לאחר מכן מגיע מור יפה לאחר שהניח את רוב תחנות הבוקר שלו ורץ להניח את הנותרות, שלוש דקות אחר-כך מגיע רפי הימן (רכז המועדון) אחרי ששם את שלטי ההכוונה ובעקבותיו שיירת חברי המועדון שבאו לעזור. תוך מספר דקות הופך אזור הכינוס למערבולת מסודרת של פעילות כשהעבודה של הקמת הזינוק/כינוס/שולחנות המועדון ושאר הפרטים המרכיבים ניווט מוצלח מתחילים להתארגן ולהתקדם.
הכול התחיל כמעט שנה לפני כן כשבטוב עלי ליבי במנגל של המועדון לסיום העונה (בתוספת קצת בירה) נתתי למור לשכנע אותי להתנדב לארגן ביחד את אחד מניווטי המועדון. נידבנו גם את איתן עמיעז ממועדון מודיעין כבקר אפילו לפני ששאלנו אותו (הוא עובד אתנו ולכן לא הייתה לו ברירה אלא להסכים). כמובן שרפי קיבל בשמחה את ההצעה ואני הלכתי הביתה בהרגשה שאני תורם למועדון וכמעט שכחתי מכל העניין.
לקראת סוף עונת הניווטים התגבש באיגוד לוח האירועים לשנה הקרובה, הוקצו ניווטי המועדון ונקבע שמור ואני נארגן את ניווט יער שוהם. שטח חביב לא רחוק מדי שגם ניווטתי בו כמה פעמים, כמה קשה זה כבר יכול להיות?
כבר בשלב מוקדם זה חשבתי שאולי אכתוב בלוג על החוויה של תכנון וארגון הניווט בתנאי שהוא יהיה מוצלח. מארגני ניווטים מנוסים יוכלו ליהנות מהבעיות של המתחיל ולצחוק עליו קצת. אנשים שארגנו ניווט או שניים יכולים אולי להזדהות עם חלק מהקשיים (שנהוג לקרוא להם אתגרים) והחוויות, אחרים ששוקלים להיכנס למעגל מארגני הניווטים ישתכנעו שזה לא נורא ובסך הכול חוויה חיובית ואחרים סתם יקראו ואולי יאהבו.
לקראת תחילת העונה הוזמנתי לבלות אחר הצהרים ביום שישי בהשתלמות מנהלי תחרויות שבה עבר נועם על הנוהל החדש והמעודכן לארגון תחרויות. הקשבתי בתשומת לב וקיוויתי שלא יהיה בסוף מבחן. בסוף היה אפילו ניווטון!
בחודשים שלפני הניווט חרשתי את השטח מספר פעמים, החל מסיור מקדים כמעט חצי שנה לפני הניווט שערכנו מור ואני לבחירת אזור כינוס, ותחנות זינוק וסיום, המשך בסיורים לבדיקה ראשונית של מיקומי התחנות ומציאת מקומות מעניינים ויפים לעממי וכלה בסיור להנחת סרטים שבועיים לפני היום הגדול. במשך הזמן הזה השטח שינה את פניו מתקופת הגשמים הראשונים, לשיא הפריחה כחודש לפני הניווט ועד הניווט עצמו שהיה ממש בסוף העונה שבה עוד יש ירוק פה ושם.
כחודשיים לפני התחרות התחלתי לתכנן את המסלולים. לפי עצת המומחים עשיתי את זה בשיטת אריזת המזוודה לחופש, כלומר, לשים קודם את הדברים הגדולים (תחנות הארוך) ובסוף לדחוף את תחנות הקצרצר במקומות שנשארו (כמו גרביים במזוודה). מהר מאוד גיליתי שתחנות קצרצר אינן גרביים ולא מתאימות לכל מקום. הבנתי שארגון המסלולים דומה יותר להושבת מוזמנים באירוע. האנשים החשובים (תחנות הקצרצר) צריכים לשבת בדיוק במקום הנכון (סבתא יוכבד חייבת לשבת קרוב כי היא לא שומעת טוב וחס וחלילה לא ליד דוד יוסי). ואילו תחנות הארוך יותר "זורמות" וניתן למקם אותם כמעט בכל מקום וגם להאריך את המסלול בשבילן. אחרי שעבדתי בשיטה הזאת הצלחתי לתכנן את המסלולים לשביעות רצוני.
בשלב הזה העברתי אותן לאיתן לביקורת ראשונית וגם לעוד כמה בעלי ניסיון.
כמובן שכולם חוזרים עם הערות והצעות ואני מקבל את כל ההערות באהבה ובהבנה ואפילו משנה את התכנון פה ושם.
שבועיים לפני תאריך היעד המסלולים פחות או יותר נסגרים והעניינים מתחילים להתחמם. אני כותב את דבר המתכנן הבסיסי ומוסיף לו תמונות שצילמתי בשיטוטי בשטח. מור לוקח את זה כבסיס, משקיע כמה שעות עבודה והופך את זה לדבר המתכנן הממוחשב הראשון ובשפת החברה שלי מייצר story map מרשים. לאחר סבב הערות קצר הסיפור עולה לאתר ומרכז הרבה תשומת לב.
כמה ימים לפני מסירת המפות להדפסה איתן ומור עושים סיבוב ביקורת על הסרטים בשטח. שני סרטים לא נמצאים וחוץ מכמה הערות מינוריות ושיפורים קלים בתיאור התחנות ומיקומן היחסי אני צולח גם את המבחן הזה בשלום.
שבוע לשעת השין המפות נשלחות להדפסה ומתחילים לסגור מול רפי את עשרות הפרטים הקטנים המרכיבים את הניווט. אני שולח את הדואל המסורתי לחברי המועדון ונענה כרגיל בהרבה אנשים שיבואו לעזור. במשך השבוע שלפני אני מנדנד לציבור המנווטים בפורום להירשם ומשעשע בכמה חידות על השטח, זה המקום לבקש סליחה אם נדנדתי יותר מדי .
ביום שישי אחר הצהרים ביום שלפני מור ואני פוגשים את משפחת כהנא ואת שאול וייסמן (גם הוא ממועדון אחר) שבאו לעזור להניח תחנות, עובדים בשני צוותים ומסיימים תוך כשעה וחצי את הנחת התחנות. אנחנו משאירים את תחנות העממי וכמה תחנות גלויות יחסית וקרובות לשבילים להנחה בבוקר. אני עוזב את השטח בפעם האחרונה לפני הניווט ומקווה שאף רוכב אופניים מאוחר לא יחמוד אף תחנה.
ביום שבת לאחר השכמה מוקדמת אני שם עוד כמה תחנות אחרונות ומתייצב לארגון הכינוס.
בעזרת רפי וחברי המועדון העניינים מתארגנים במהירות. חברי המועדון מתייצבים בעמדות שהם מכירים וכבר בשמונה בבוקר אנחנו משגרים את דניאל רז רוטשילד למסלול הארוך כדי שיבדוק ויעיר את התחנות וגם יחזור מוקדם לעזור ומיד אחריו עוד כמה חלוצות וחלוצים. בסביבות 8:30 אנחנו מאפשרים לנווטים המשכימים והלחוצים לצאת לדרך.
קצת אחרי 9:00 מתחילים נווטים ראשונים לחזור ואני משחרר אנחת רווחה כשכל התחנות במקום וגם המסלולים זוכים למשוב חיובי.
אזור הכינוס הופך במהרה למהומה הרגילה של נווטים יוצאים, חוזרים, נווטי עממי, ילדים, קצת כלבים ועוד כל מיני אנשים שנקלעו בטעות למקום. אני שמח לראות רבים מקרובי משפחתי ומהחברים לעבודה שמגיעים למסלול העממי ולפעמים אפילו מנסים לעשות את המסלולים התחרותיים. הארגון די מתקתק ואין לי ממש מה לעשות למעט קצת יעוץ למתלבטים במסלולים והסברים למתחילים על המסלול העממי. אפילו כשרפי יוצא לנווט ואני נשאר אחראי בלעדי (!!) בשטח אין לי בעצם מה לעשות.
הזמן די טס והאירוע היחיד יוצא הדופן הוא יוחאי שפי שמתקשר אלי ומבקש חילוץ מאזור מפת מידבא אחרי שנקע את הרגל. הוא נשמע כל כך רגוע שלוקח לי זמן להבין מה הוא רוצה ממני. רפי מתנדב לעזור ונוסע להביא אותו ואחר-כך מטפל בהסעה שלו לאיכילוב לבדיקות וצילום (לא היה שבר רק נקע) הזמן טס ולפני שאני מספיק להבין מה קורה כבר סוגרים את הזינוק ומקפלים את עמדות התשלום וחלוקת המפות. אני מארגן צוותים לאיסוף תחנות ומחלק את העבודה ומעט לפני שעת הגג אנחנו יוצאים לאסוף תחנות. בעת איסוף התחנות אני סוף סוף נהנה קצת לרוץ ביער, מה שלא עשיתי כל היום. התחנות נאספות בזריזות והכינוס מקופל ביעילות. בשעה 13:30 אזור הכינוס יותר נקי ממה שמצאנו אותו בבוקר (כל הכבוד לנווטים ששומרים על הניקיון) וחוץ מכמה משפחות שאינן קשורות לניווט אין בו איש.
אני נפרד מכל חברי המועדון ונוסע הביתה לכוס בירה קרה ומנוחת צהרים שמגיעה לי בדין. כשאני קם ממנוחת צהרים התוצאות כבר מחכות באתר האיגוד באדיבות משפחת כהנא.
תם ונשלם הניווט הראשון שלי, מי אמר שאי אפשר לנסות דברים חדשים גם שמתקרבים לגיל 60!!
לסיום אני רוצה שוב להודות לכל מי שעזר בעצה, בארגון, בתכנון, בתפעול האירוע וגם בפרוק וכמובן לכל מי שבא והשתתף.
קיבלתי הרבה מאוד משוב חיובי – היה כיף.