מאת: זיו נוימן
רק אותך אוהב הלילה
דימדומים ומנגינות
והמתנה שלי הלילה
בלי אותן האכזבות.
בזכותו של אנריקו זזינסקי ממועדון לב השרון נחשפנו לאחרונה לניווטי הלילה - ענף ספורט "חדש" שהחל את דרכו בשבדיה עוד ב 1922 ופשוט התפספס בארץ במהלך כל השנים. פספוס הנובע כנראה מיחסי ציבור רעים שעושה הצבא לסוג זה של ניווטים - סיפורים על חיילים שנפלו למערות פעמון, ננשכו ע"י כלבים בדווים וצנחו אל מותם כשהילכו על שפת תהום עמוקה. אולי בגלל הקונוטציות הצבאיות של ניווטים בלילה ללא פנס וללא מפה, או שאולי בגלל הפחד המושרש ברובנו מהאפילה ומהלא צפוי שטומן לו החושך ואולי בגלל "איך לא חשבו על זה קודם". האמת מה זה משנה, העיקר שעכשיו אחרי שהוסרו המחסומים הראשונים והסדק בחומת ה"פחד" מניווטי לילה התרחש, כדאי להתחיל ולחשוב קצת יותר מעשית ולנצל את כל היתרונות שיש לניווטי לילה, כגון: הרחבת עונת הניווטים, הפקת עניין משטחים מוכרים ואו משעממים, התמודדות עם אתגרים חדשים, פיתוח חוקים ושיטות ארגון, קירוב אנשים נוספים לעיסוק בריצת ניווט, הכרות עם הטבע הלילי, התמחות בתת ענף כפי שקיים בניווט סקי או בניווט אופני הרים...
קצת מחקר דרך גוגל, התבוננות בסרטונים ביוטיוב וחיפוש ברחבי הרשת... נראה שבכדי להצליח להשלים ריצת ניווט בלילה אפל בשטח טבעי שהסיכונים בו לבריאותו של הספורטאי עולים על הסיכונים במהלך היום, עלינו לנקוט במספר פעולות שיצמצמו ככל האפשר את רמת הסכנה הגופנית שנובעת איך לא: מפגיעה בחוש הראיה שלנו. חוש המשמש אותנו לזהות מכשולי קרקע ושתרומתו למערכת שיווי המשקל רבה מאוד. ללא חוש הראיה כמובן לא נוכל לקבל את ההחלטות הנכונות בנוגע ליכולת הגופנית שלנו כגון: קפיצה ממדרגות סלע, ריצה באזור עם ענפים יבשים, עצים צפופים, גדרות תיל ושאר פרטי נוף מלאכותיים שארצנו משופעת בהם.
מה צריך לעשות?
לרכוש פנס ראש, לא סתם פנס שעולה כמה עשרות שקלים, יש להשקיע בפנס ראש איכותי שיאפשר לנו להפוך את הלילה ליום, פנס שיאפשר לנו לראות עשרות מטרים קדימה, פנס אמין שיכול לתת עבודה לאורך כל זמן הניווט, פנס קל משקל בעל מקור כח חיצוני שנמצא על גב הספורטאי ומעניק את העצמה הרצויה לנורות שעל ראש הספורטאי. פנס איכותי ברמה מעולה שישמור על בריאות הספורטאי. מחירו ההתחלתי של פנס מעין זה יכול לעלות כ 500 שח והשמים הם הגבול.
כשבוחנים את המצב בעולם מתעוררות מספר שאלות תמוהות הנוגעות לתחרויות ניווט לילה:
מהם החוקים?
עפ"י חוקי הפדרציה העולמית, ניווט לילה מוגדר כניווט שנעשה בחושך. זהו ! שלא כמו בניווטי ספרינט, ניווט באופני הרים וכו' שבהם אפיינו מפות והגדירו סוגי שטחים, כאן אין שום הגדרות המייחדות את ניווט הלילה מניווט היום, קל וחומר אין גם אליפות עולם בניווט לילה ואין הגדרות ספציפיות לאליפות מסוג זה.
למה בTIOMILA או בJUKOLA הנשים רצות באור יום? האם הסכנה האורבת לנשים בלילה גדולה יותר? האם הנשים נוטות לפחד יותר מהלילה (והגברים רק בוכים בלילה)?
מה לגבי נערים צעירים? האם גם הם יוכלו להשתתף בניווטי לילה? האם צריך לחייב ריצה בזוגות? מה לגבי שטחי ההערכות? משרוקיות? טלפון סלולרי? ציידים שפעילים בלילה? שומרים עם אצבע קלה על ההדק? אמצעי חילוץ?
אין ספק שיש לבדוק הרבה מאוד מיקרים ותגובות במצבי חושך, מצבים ששונים לחלוטין מהמצב באור יום ודורשים מהמארגנים ומהמתחרים גישה שונה לחלוטין מאלה שהם מורגלים בהם.
ימים (או שאולי לילות) יגידו.
רק אותך אוהב הלילה
דימדומים ומנגינות
והמתנה שלי הלילה
בלי אותן האכזבות.
בזכותו של אנריקו זזינסקי ממועדון לב השרון נחשפנו לאחרונה לניווטי הלילה - ענף ספורט "חדש" שהחל את דרכו בשבדיה עוד ב 1922 ופשוט התפספס בארץ במהלך כל השנים. פספוס הנובע כנראה מיחסי ציבור רעים שעושה הצבא לסוג זה של ניווטים - סיפורים על חיילים שנפלו למערות פעמון, ננשכו ע"י כלבים בדווים וצנחו אל מותם כשהילכו על שפת תהום עמוקה. אולי בגלל הקונוטציות הצבאיות של ניווטים בלילה ללא פנס וללא מפה, או שאולי בגלל הפחד המושרש ברובנו מהאפילה ומהלא צפוי שטומן לו החושך ואולי בגלל "איך לא חשבו על זה קודם". האמת מה זה משנה, העיקר שעכשיו אחרי שהוסרו המחסומים הראשונים והסדק בחומת ה"פחד" מניווטי לילה התרחש, כדאי להתחיל ולחשוב קצת יותר מעשית ולנצל את כל היתרונות שיש לניווטי לילה, כגון: הרחבת עונת הניווטים, הפקת עניין משטחים מוכרים ואו משעממים, התמודדות עם אתגרים חדשים, פיתוח חוקים ושיטות ארגון, קירוב אנשים נוספים לעיסוק בריצת ניווט, הכרות עם הטבע הלילי, התמחות בתת ענף כפי שקיים בניווט סקי או בניווט אופני הרים...קצת מחקר דרך גוגל, התבוננות בסרטונים ביוטיוב וחיפוש ברחבי הרשת... נראה שבכדי להצליח להשלים ריצת ניווט בלילה אפל בשטח טבעי שהסיכונים בו לבריאותו של הספורטאי עולים על הסיכונים במהלך היום, עלינו לנקוט במספר פעולות שיצמצמו ככל האפשר את רמת הסכנה הגופנית שנובעת איך לא: מפגיעה בחוש הראיה שלנו. חוש המשמש אותנו לזהות מכשולי קרקע ושתרומתו למערכת שיווי המשקל רבה מאוד. ללא חוש הראיה כמובן לא נוכל לקבל את ההחלטות הנכונות בנוגע ליכולת הגופנית שלנו כגון: קפיצה ממדרגות סלע, ריצה באזור עם ענפים יבשים, עצים צפופים, גדרות תיל ושאר פרטי נוף מלאכותיים שארצנו משופעת בהם.
מה צריך לעשות?
לרכוש פנס ראש, לא סתם פנס שעולה כמה עשרות שקלים, יש להשקיע בפנס ראש איכותי שיאפשר לנו להפוך את הלילה ליום, פנס שיאפשר לנו לראות עשרות מטרים קדימה, פנס אמין שיכול לתת עבודה לאורך כל זמן הניווט, פנס קל משקל בעל מקור כח חיצוני שנמצא על גב הספורטאי ומעניק את העצמה הרצויה לנורות שעל ראש הספורטאי. פנס איכותי ברמה מעולה שישמור על בריאות הספורטאי. מחירו ההתחלתי של פנס מעין זה יכול לעלות כ 500 שח והשמים הם הגבול.
כשבוחנים את המצב בעולם מתעוררות מספר שאלות תמוהות הנוגעות לתחרויות ניווט לילה:
מהם החוקים? עפ"י חוקי הפדרציה העולמית, ניווט לילה מוגדר כניווט שנעשה בחושך. זהו ! שלא כמו בניווטי ספרינט, ניווט באופני הרים וכו' שבהם אפיינו מפות והגדירו סוגי שטחים, כאן אין שום הגדרות המייחדות את ניווט הלילה מניווט היום, קל וחומר אין גם אליפות עולם בניווט לילה ואין הגדרות ספציפיות לאליפות מסוג זה.
למה בTIOMILA או בJUKOLA הנשים רצות באור יום? האם הסכנה האורבת לנשים בלילה גדולה יותר? האם הנשים נוטות לפחד יותר מהלילה (והגברים רק בוכים בלילה)?
מה לגבי נערים צעירים? האם גם הם יוכלו להשתתף בניווטי לילה? האם צריך לחייב ריצה בזוגות? מה לגבי שטחי ההערכות? משרוקיות? טלפון סלולרי? ציידים שפעילים בלילה? שומרים עם אצבע קלה על ההדק? אמצעי חילוץ?
אין ספק שיש לבדוק הרבה מאוד מיקרים ותגובות במצבי חושך, מצבים ששונים לחלוטין מהמצב באור יום ודורשים מהמארגנים ומהמתחרים גישה שונה לחלוטין מאלה שהם מורגלים בהם.
ימים (או שאולי לילות) יגידו.