ניסוי ראשון: ניתן לילדים לנווט ב 3 מסלולים קלים שבהם סימון התחנות נעשה באמצעים שונים : פעם אחת בטושים, פעם אחת עם מנקבים רגילים ופעם אחת עם ניקוב אלקטרוני. בסיום הניווט בודק המורה את כרטיסי הביקורת ובמקרה של הכרטיסים האלקטרוניים מופקת לילדים פתקית קטנה ועליה זמני הביניים, התוצאה והמיקום.
היכן יחוו הילדים את החוויה הגדולה יותר ? חוויה שתגרום להם לרצות לנווט פעם נוספת ?
ניסוי שני: נניח ואתם זוג נווטים המזדמנים לתחרות ניווט מקומית או ארצית. אחד מכם מקבל כרטיס ביקורת מבריסטול והשני מקבל כרטיס אלקטרוני, בסיום הניווט מופקת פתקית קטנה ועליה זמני ביניים , תוצאת הנווט מופיעה על גבי מסך LCD ואילו כרטיס הביקורת העשוי בריסטול מושלך אחר כבוד לטיפול מאוחר יותר שבו יחושב זמנו של הנווט ואולי יוזן באינטרנט אם יימצא ע"י המארגנים. מי מהנווטים ירצה לחזור לחווית הניווט ? ניסוי שלישי: אם נניח ועלות הניווט כוללת גם את הבעלות הקבועה על הכרטיס האלקטרוני ובסיום הניווט הכרטיס נשאר ברשותו של הנווט המזדמן, האם הוא ישוב לנווט בשבוע הבא?
המערכות האלקטרוניות שמצויות בשוק Emit ו SI נותנות את התמורה, אבל, משתמשי הקצה שהם הנווטים, אוחזים בידם מכשיר שהוא יקר מדי לחלוקה חופשית לכל דיכפין, הסיכון הכספי של המארגנים המפקידים (מפקירים בלשון הגשש) ציוד של מאות שקלים בידיו של ילד זב חוטם שזה עתה למד מהו ניווט, גדול מדי כשמדובר במערכות המצוינות מעלה.
הנתון של מחיר נמוך היה הקו המנחה והדרישה של משרד הספורט הרוסי כשזה החליט לתת מענק סיוע לאלכסנדר קרדיומוב - האיש שעומד מאחורי פיתוחה של מערכת ה SFR והאורח של האיגוד לספורט הניווט בישראל בתחילת נובמבר.
כן, הנהלת האיגוד הבינה גם היא שהמפתח לקיומו של ספורט עממי להמונים הוא גם ספורט בלתי אמצעי, בדיוק כפי שאנו מכנים את ספורט הניווט ורוצים שימשיך להיות כזה - כל מה שצריך זה מפה ושטח מתאים לרוץ בו. יצירת מעמדות של בעלי כרטיס אלקטרוני וחסרי כרטיס אלקטרוני מרחיקים את אלו שרוצים לטעום קצת ניווט וגם מסבכים את יכולת הארגון ומתן השירות של המועדונים.
בשלב הראשון רכשנו 50 תחנות ו 500 כרטיסים עם ליווי צמוד של אלכסנדר.
בשלב השני נבדוק את המערכת גם בתחרויות ניווט של צה"ל (שם יש דרישה גוברת לארגון מקצועי של האיגוד) וגם בליגת הניווט של בתי הספר.
בשלב השלישי נבדוק את המערכת בתחרויות ניווט מיוחדות.
בשלב הרביעי והאחרון (שיהיה בעוד כ 4 שנים) נחליט האם להכניס בהדרגה את המערכת לתחרויות רשמיות של האיגוד במקום מערכת ה EMIT. תלוי כמובן באמינותה של המערכת, אמינות החברה הרוסית ורכישת מלאי מספק של תחנות וכרטיסים.
מהתרשמות ראשונה נראה שהמערכת עובדת היטב, התוכנה תומכת בעיברית, הארגון פשוט וחווית הניווט חביבה למדי היות והניקוב נעשה באמצעות אצבעו של הנווט על כפתור. הקירבה של הצ'יפ הצמוד לגב האצבע ופעולת הלחיצה נותנות את האישור למעבר בתחנה. ייתרון נוסף למיקומו של הצ'יפ על גב האצבע מאפשר לנווט להשתמש באופן חופשי ביד זו ללא הפרעה כשהוא נע בשטח וכמובן הדבר החשוב ביותר הוא מחירו של הצ'יפ שעולה כ 20 שח (ברובלים זה נשמע יותר)