מאת: דן צ'יזיק
סינגל הבכורה שלי
היה בתחילת 2010. הגעתי
למרכז שטח אלון הגליל כדי לבקר את חברי
דרור, בעל המקום,
ולצאת לריצה ביער,
והוא הציע לי לרוץ דווקא על הסינגל
החדש של האופניים,
מסלול מעגלי של 10
ק"מ שנחנך
לאחרונה. שמעתי
בעצתו ונהניתי מאד,
גם מהריצה עצמה וגם ממרבדי הפרחים של
אמצע החורף.
מאוחר יותר הבנתי
שסינגלים הם טובים לא רק לרוכבי אופניים,
אלא גם לנווטים.
זו ריצה שהיא כמעט כמו בשטח,
כוללת עליות וירידות למכביר,
אבל על מסלול קבוע כך שאפשר להימנע
מברבורים וגם למדוד זמנים.
לקח קצת זמן, אבל
עם השנים הגברתי את תדירות היציאה לסינגלים,
בעיקר בצפון הארץ,
והיום אני מרגיש שכבר יש ברשותי אלבום
שלם.
סינגל טוב לריצה
יהיה מסלול מעגלי,
באורך 5-15 ק"מ
לרוב (אפשר גם
יותר), ומשולט
לכל אורכו. לפני
6 שנים היו בארץ
מעט מאד כאלה – אמנם היו סינגלים ביערות,
אבל היה מדובר בקטעים מנותקים,
אפילו ביער בן-שמן,
ולא הפכו אותם למסלולים מסודרים.
בשנים האחרונות יש תנופה בענף,
ונחנכים יותר ויותר מסלולים בכל
האזורים, כך שבפני
הנווט המתאמן כבר עומדות מגוון של אפשרויות.
ניתן למצוא את רוב הסינגלים באתר
eyarok,
וגם להוריד משם מפות בסיסיות שלהם.
לטעמי
אפשר לרוץ סינגלים בשני סגנונות.
לפעמים (ורק
במרחקים קצרים יותר)
אני רץ מהר, משהו
דומה לקצב תחרותי של ניווט,
וזהו אימון מצוין שמדמה בצורה די טובה
את המאמץ של הניווט.
אני מרבה בריצה כזאת על הסינגלים של
אלון הגליל ושמשית,
ומתקרב לקצב של 5
דקות לק"מ.
במרחקים הארוכים יותר אני מבצע אימון
סבולת, עם מים על
הגב, וגם נהנה
יותר מהנוף, בקצב
שקרוב יותר ל-6 דקות
לק"מ.
בכל מקרה אני נוהג
לרוץ בסינגלים עם נעלי שטח,
הגנה מלאה על הקרסול החלש שלי,
ומכנסי ניווט (מאז
ההתרסקות הראשונה שלי באלון הגליל,
שדווקא לא היתה קשה).
בריצות הארוכות אני גם מצטייד בג'ל
ומלחים, כי אני
יכול לשהות גם שעה וחצי ושעתיים בשטח.
ועוד דבר קטן: לא
רצים על סינגלים כשרטוב,
זה פשוט מסוכן.
עדיף כבר לצאת לאימון ניווט רגיל.
הקריירה שלי
התחילה כאמור בסינגל אלון הגליל,
שמתאפיין בכך שהוא לא מאד תלול,
יחסית נוח לריצה,
וכולל מעט מאד קטעים על דרך עפר.
הסינגל הבא היה שמשית – קצת יותר ארוך
וקצת פחות תלול, אבל
מאד נוח ומהיר. אני
גם מכיר חלקים ממנו ממש כמו כף היד שלי,
לאחר שמיפיתי אותם כחלק ממפת הניווט
של שמשית. המסלול
המעגלי מתחיל בחניה הגדולה ליד כביש הגישה
לשמשית, שכמעט
תמיד מלאה במכוניות של רוכבי אופניים.
אגב רוכבי אופניים
– אל תחששו מהם. כמעט
כל הסינגלים הם חד-כיווניים,
ומומלץ לרוץ עם כיוון התנועה.
אתם תגלו שגם בשעות ה"עומס"
יעקפו אתכם מעט מאד רוכבים,
אם בכלל, ולעתים
גם אתם תעקפו אותם.
בירידות כדאי להיות ערניים,
כי לפעמים עוברים מקצוענים במהירות
מאד גבוהה, אבל
הסיכוי לתאונה קטן מאד.
בתאוריה,
הכי קרוב לבית שלי הוא סינגל "סובב
קרית טבעון", אבל
זהו סיבוב שרובו הגדול על דרכי עפר,
וגם תלול מאד. זה
לא אומר שלא רצתי אותו כמה פעמים,
אלא שפשוט אין שם את ההרגשה של סינגל
אמיתי, אז הוא לא
נכלל באלבום.
לסינגל אלון הגליל
יש גם הרחבה מערבה,
לכיוון הרדוף,
שמאריכה אותו ל-20
ק"מ,
אבל החלק הנוסף הרבה יותר איטי.
יש כמה מקומות בהם ניתן לקצר ולבחור
מרחק, וזו דוגמא
מצוינת לצורך לרוץ עם מפה,
בסיסית ככל שתהיה – כך ניתן למצוא
מראש נקודות בהן נוח לסטות מהמסלול,
ולדעת איך להתחבר בחזרה לשביל המסומן.
סינגל שגב,
שנכלל כולו במפת הניווט החדשה של יער
שגב, הוא אחד
מהקשים ביותר, בעיקר
בגלל העליות הארוכות והתלולות.
גם סינגל תמרת,
אותו מתחילים בתל שמרון,
עולה את כל ההר ואז יורד בחזרה.
לעומתם, סינגל
ריש לקיש, המקיף
את מפת הניווט של יער ציפורי,
הוא ארוך מאד אך ניתן לקצר בקלות,
ויחסית מתון.סינגלים
פחות איכותיים באזור הם הושעיה (מסומן
לא טוב) וגבעת
אלה (קצר ותלול).
יותר רחוק מהבית
נמצא סינגל בית קשת,
גם הוא מעל 20 ק"מ
כך שרצתי אותו בשני חצאים.
חלקו התחתון (מתחת
לקיבוץ) כולל כמה
קילומטרים על דרך עפר,
אבל שאר המסלול הוא ברובו סינגל אמיתי
ועובר באזורים יפים מאד.
צפונה ממנו נמצא סינגל יער ביריה,
שרצתי הרבה על החלק המזרחי שלו אבל
עדיין נבצר ממני לעשות את המסלול המלא.
לכאורה זה נראה פשוט לקצר באמצע
המסלול, אבל הפרשי
הגבהים בין החלקים השונים,
גם כשהמרחק האופקי קטן יחסית,
הם מטורפים. מומלץ
לרוץ שם הכל או כלום.
בכיוון דרום
(יחסית)
חנכו לא מזמן את סינגל רמות מנשה,
שכולל שני מעגלים:
כחול וצהוב. שניהם
כוללים מרחקים מכובדים על דרך עפר,
ובכל זאת מצוינים לריצה.
בהמשך יש את סינגל הגלבוע,
שאותו צירפתי לאלבום ממש לאחרונה
והוא הארוך ביותר שרצתי עד היום:
מתחילים באתר הסקי,
עולים כל הדרך על סינגל,
ויורדים חזרה על דרכי עפר אך עם נוף
מדהים לכיוון העמק.
הסינגל היחידי
שראיתי שמסומן ספציפית עבור ריצה הוא
סינגל חגית, בין
בת שלמה לתחנת הכח.
השילוט לריצה הוא בכיוון הפוך
מהאופניים, וזה
מאפשר לרוץ את המסלול באיזה כיוון שרוצים.
זהו סינגל ארוך (17
ק"מ – יש
גם סיבוב נוסף של 7
ק"מ)
אבל מאד נוח לריצה,
לא תלול, והוא
גם היחידי שאני מכיר שיש בו פחות מאחוז
אחד של דרך עפר רחבה.
במרכז ובדרום
עדיין לא בדקתי הרבה סינגלים,
אבל יש מספר מסלולים מעגליים,
אם כי למיטב ידיעתי פחות מאשר בצפון.
רצתי פעם אחת את חרובית (נחמד)
ומשואה (קשה).
אולי מישהו יכין לנו "אלבום
דרומי" בהמשך.
אז איפה האלבום?
הנה הקישור.
תראו שם רשימת סינגלים מאזור הצפון
שאותם רצתי עם GPS,
כולל פרופיל גבהים משוער (לדעתי
ה-GPS שלי לא מדייק
במיוחד בגבהים, ובעיקר
ממעיט את השינויים),
ומפה של כל מסלול.
ועכשיו צאו להתאמן!