אני לא נמצא כרגע בתוך אמבטיה, אבל, טרמינל 1 בנמל התעופה הבינל של בולגריה הוא גם מקום מתאים לשאול את עצמי שאלות ולחפש תשובות פסיכומדעיות. עיכוב של 3 שעות בטיסה חזור מאפשר לי לפתח תורות שלמות שקרוב לוודאי לא נכונות ואין בינן לבין מדע טהור כלום. אני ממתין לטיסה ארצה לאחר חמישה ימי ניווט באזור בורובץ: יערות מחטניים לרגלי המורדות הצפוניים של הרי הרילה עם שיפעת מים עצומה החורצת באדמה אינספור גאיות, יוצרת ביצות לרוב ומאפשרת חיים למגוון צמחים, חיות, בני אדם ונווטים.
רילה כך למדתי מאחד השלטים שנתקלתי ביער הוא "הרבה מים" ואכן אלו לא חסרים באזור הפופולרי כאתר סקי בחורף וכאתר טיולים בקיץ. כמות המשקעים בהרי הרילה היא עצומה (2000ממ עפי גוגל) ועם בוא האביב והחום מתחיל גם שלג המכסה את הרכסים הגבוהים לתרום את חלקו לשמחת בית השואבה הבולגרית.
אז, לאחר ההקדמה הארוכה החלטתי לזרוק באבחה אחת לחלל האוויר של קהילת הנווטים הישראלית פצצה מדעית שמבוססת על עובדות לא נכונות בעליל מבחינת המדע הטהור, אך יש בה מן האמת מבחינתנו הנווטים, או לפחות מבחינתי אני, עבדכם הנאמן שמצא לנכון להביא לכם את הגילוי מיד לאחר הפירסומות…
אנסה עכשיו לנסח את דבר הגילוי במילים ובנוסחאות ואקרא לגילוי זה: החוק הראשון של ניווט. (לא לבלבל עם החוק הראשון של ניוטון). אז, מה אומר החוק הראשון?
" ככל שקווי הגובה צפופים יותר כך קטן השדה המגנטי"
אני כבר רואה מכאן מספר גבות מתרוממות ויש אפילו כאלה שחושבים שאכלתי פטריות יער שגרמו לי להזיות.
זה נכון שחטאתי באכילת פטריות יער ברוטב שמנת עם יוגורט יווני לצד אספרגוס ירוק חלוט במי מלח. מדי פעם גם סלט שופסקה, מרק שעועית מקומי, לוטניצה, גבץ' , בניצ'קה ועוד מיני מרקחות מקומיות וטעימות כמעט כמו של חמותי הבולגריה ( חייב לפרגן, אשתי כאן ליידי), אבל, החוק הראשון הוא תולדה של ניסויים אמפיריים in vivo כפי שנהוג לכתוב בספרות המקצועית. אני הייתי ה vivo.
אפרט כאן את מהלך הניסוי ואת תוצאותיו. לאחריו, אני בטוח שלא תשאר עין אחת יבשה (מתוך שמחה לאיד או מתוך השתתפות בצערו של המתחרה - זה אני) וגם לא יישארו ספקות בליבכם, כי הרי מהו ניווט אם לא ניסוי ותהייה תמידית, מהו ניווט אם לא מחקר אינסופי על תופעות טבע והשפעתן הפסיכולוגית על פיזיולוגית הגוף האנושי?
מהלך הניסוי: הניסוי התקיים בתנאים מבוקרים ( בקר התחרות היה תיאודור טודורוב) ומספר החזרות כפי שצויין בראשית המאמר היה 5, בכל חזרה כזו (נקרא לה תחרות) היו עשרות תתי חזרות שהעמידו אותי במצבים שונים, מצבים שבהם צפיפות קווי הגובה הייתה שונה. וראו זה פלא, בכל פעם שצפיפות קווי הגובה הלכה וגדלה כך השפעתו של המצפן עליי קטנה ובחרתי נתיב ריצה ארוך יותר בכדי להמנע ממפגש מחודש עם אותם קווי גובה צפופים. בעוד שבאזורים בהם קווי הגובה היו מרווחים דיים הרי שכאן, המצפן פעל עלי בצורה טובה ויכולתי לנוע בכיוון הנכון.
מסקנה:
היות והמצפן מושפע מהשדה המגנטי ואני מושפע מהמצפן, הרי שאם השפעתו של המצפן עליי קטנה, אזי, השדה המגנטי קטן.
מ.ש.ל