Feel The Magic

ארכיפלג מקומי בארקסונד
מאת: זיו נוימן
אני ודוידי סגל הזמנו את עצמנו להתארח במועדון שבדי במשך שבוע אחד (5.5 ימים) על מנת לחוות את הניווט השבדי ברמה המקומית והבסיסית: לא דרך תחרויות גדולות ולא דרך אליפויות עולם ואימוני נבחרות, רק דרך פעילות מועדונית ואישית במהלך שבוע אחד שבו ננסה לקבל תובנות חדשות על איך מיצרים תרבות ספורטיבית רצינית להמונים שחלק מתוצריה הם גם נווטי עילית וספורטאים נפלאים.
מכיוון שלשנינו יש חולצות של מועדון OK KOLMARDEN הרי היה זה אך טבעי להצטרף למועדון מקסים זה שהיה גם המועדון היחיד שהסכים לקבל לשורותיו שני צלייגרים מישראל ועוד בפרוטקציה של יוסטה ברונל -ידידינו והיחצ"ן  הראשי של ספורט הניווט בישראל בפרט ומדינת ישראל בכלל, בשבדיה - ארצו.

אימון 1 - תחרות מקומית
הצלחנו ל"התלבש" כבר ביום הגעתנו לשבדיה על תחרות מקומית לילדים עד גיל 16, בנוסף למסלולי הילדים הכינו המארגנים גם 3 מסלולים באורכים של 2-4 ק"מ, מסלולים פתוחים להורים וסתם נווטים שרוצים לעשות אימון תחרותי באמצע השבוע (אחרי העבודה). שטח פשוט לניווט אבל דורש דיוק מצפן לתחנה הנחבאת בעומק השיחים.
מסקנות:
גם השבדים הם בני אדם (לא תמיד עושים מפות מושלמות ותחנה ראשונה בוודאות לא הייתה במקום הנכון).
חבל שלא סיפרו לנו על הנ"ל לפני הניווט.
השבדים רצים מאוד מהר ביערות שלהם. כמה מהר ? מהר מאוד !

אימון 2 - דרכון לטבע NATURPASSET
פרוייקט הדגל של האיגוד השבדי כחלק משיווק ספורט הניווט לעם הוא "דרכון לטבע" - הצבת תחנות ניווט קבועות ביערות הנמצאים בתחום שיפוט המועדונים ושיווק ערכה הכוללת מפה, כרטיס ביקורת והסבר על הספורט (הכל ע"י המועדונים). כל מי שמצליח למלא את כרטיס הביקורת בקודי התחנות יכול לשלוח את הכרטיס לאיגוד השבדי והאחרון מגריל פרסים בין הפותרים נכונה.
יוסטה תיכנן לנו מסלול מתחשב על בסיס הנקודות הקבועות ויצאנו לדרך הישר ממטבחו המשקיף אל מרחבי הארכיפלג המקומי, לא לפני שעשינו חימום קצר של קפה ועוגת קינמון במרפסת השמש הצופה אף היא אל מרחבי הארכיפלג המקומי.
מסקנות:
פשוט, יפה, פרקטי וזול זה לא רק הרהיטים של איקאה ! זה גם התחנות הקבועות.
ההתנדבות היא הבסיס לכל פעילות המועדונים.
לא ניתן לרוץ ולנווט כל כך מהר בשטח כזה (מסקנה שגויה כשבוחנים את תוצאות השבדים).

אימון 3 - Feel The Magic
בשבדיה יש כ 600 מועדוני ניווט מקומיים, האימונים מתבצעים במסגרת המועדון או האזור (מספר מועדונים קרובים). נסיעה קצרה של כשעה והגענו ליער בפאתי Norrkoping שם הצטרפנו לאימון ברמה האזורית, אימון שנועד לנוער המצטיין. המדריכים לבושים בתלבושת אחידה וזוהרת נותנים הסבר קצר על האימון: ניווט קו בזוגות על מפה שאין בה שבילים, אין ירוק ואין צהוב - רק קווי גובה, ביצות ומצוקים. כל אחד מבני הזוג מוביל בתורו והשני בוחן את חברו אם אכן רץ על הקו.
הופתענו לראות נווטים העושים את צעדיהם הראשונים (הורים/מסיעים) שהצטרפו לאחד המדריכים לניווט מודרך היער
מסקנות:
האימון הנכון בזמן הנכון, אימון שגורם לך לנווט בסגנון הנכון ביערות הצפופים - קווי הגובה הם שמוליכים אותך בבטחה.
תשומת לב מיוחדת למתחילים נוטעת בהם את זרע הניווט.
השבדים נעים מדויק ומהר בשטח, אבל בזכות האימון הספציפי הזה אנחנו כבר בכיוון הנכון.

אימון 4 - במקום סרטי סימון.
לא סתם מכונים השבדים "הגרמנים של סקנדינביה", הם דייקנים, חרוצים ואם מייצרים משהו אז שיחזיק מעמד שנים. כך זה גם ארגון התחרויות שלהם ושלב הכנת תחנות הניווט: הפנסיונרים של המועדון יוצאים ליער במשך מספר ימים עם גרזן , מכינים 2 עמודי עץ מושחזים שאותם דופקים לקרקע, אחריהם מגיע הבקר שמוסיף לוח עץ עם מספר התחנה ותושבת לתחנה האלקטרונית כך שנוצרת "ח". יום לפני התחרות מלבישים את התחנה האלקטרונית בתושבת ומוסיפים את המנסרה. בסיום התחרות נשארים 2 עמודי עץ הנרקבים עם הזמן אבל עדיין יכולים לשמש לאימונים על מפות תחרות ישנות.
אימון קלאסי לבוקר נפלא על מפת תחרות משנת 2011 של קטגורית D17 למרחק 6 ק"מ. כל עמודי העץ במקום - איזה כייף.
מסקנות:
שימוש בחומרים טבעיים ומקומיים מוסיף חן ומאפשר שימוש גם לאחר התחרות.
ארגון תחרות לא מתחיל שבוע לפני התחרות !
הצלי בתנור יכול להשרף אם מחכים לשני ישראלים שיצאו מיער שבדי.

אימון 5 - כל קוץ במדבר הוא פרח.
עברנו לסביבה שונה: שטח הררי. אימון מקומי של המועדון בשעות אחה"צ. מספר מסלולים לרמות שונות, כל אחד מעתיק את המסלול המתאים לו. כ 50 נווטים בגילאים שונים. פוגשים גם ממפה שעוסק בעדכון המפה לתחרות גדולה באביב הבא - עדכון המפה בת ה 15 כולל רק עדכון צפיפות הצמחייה היות ושאר הפרטים לא השתנו, המפה היא כמעט אלמותית בשבדיה שם מייצרים ומעדכנים כ 400 מפות ניווט חדשות מדי שנה.
היות ותוואי השטח מאוד דרמטי ואת מפות הניווט בשבדיה מכינים ככלל לקנ"מ 1:15000 הרי שמצוקים קטנים (פחות מ 5 מ') וסלעים (פחות מ 2 מ') לא סומנו על המפה. ההכללה בשטח כזה היא גדולה יותר והניווט קל יותר טכנית אבל קשה יותר פיזית.
מסקנות:
ריבוי המפות ואיכותן מאפשר אינספור שעות יער לכל נווט בכל מקום בשבדיה.
אימוני ניווט באמצע השבוע משמשים כתמריץ לרוץ עם מפה ולתרגל טכניקות ניווט.
גם בעליות השבדים רצים כמו הרוח.

אימון 6 - "ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה"
אימון אחרון לפני תחרויות סוף השבוע ואנחנו כבר מרגישים בני בית ביערות השבדים, האימון מתקיים על מפת הטיומילה (תחרות שליחים בלילה ) שהתקיימה כאן לפני שנתיים. נראה לי כמעט בלתי אפשרי לרוץ בשטח זה בלילה  - את הלג השביעי למרחק 16 ק"מ בקו אוירי עבר המנצח בזמן של כ 100 דקות (קצב כמו באור יום) ואני מבין שאת החומוס בדמשק נאכל הרבה לפני כדורי הבשר בתחרות הטיומילה. השטח נעים לריצה ולמרות שעברו כאן למעלה מ 10,000 מתחרים/ות לא ניתן למצוא שביל נווטים אחד בין התחנות.
מסקנות:
עם האימונים בא הגובה כדברי הגשש.
ספורט הניווט הוא ספורט ירוק וסובלני כלפי הסביבה יותר מכל ספורט אחר.
החיים בטבע אמיתי וההכרות איתו מקנים לך את הכלים הנכונים להתמודד איתו במהלך ריצת ניווט.

אימון 7 - תחרות למרחק בינוני

תחרות אזורית בשבת בבוקר, כל מועדוני הניווט של חבל Ostergotland נפגשים סמוך לבית מועדון סקי מקומי הדומה במראהו לבית מועדון הניווט של OK KOLMAREN שבו ביקרנו אמש - חדר מרכזי להרצאות ושיחות, מטבח גדול, מחסנים לציוד ולמפות, חדר שיכפול להכנת אימונים, סאונות ושירותים   , המועדון שלנו שולט בכל קטגוריות הנשים, השטח ירוק מהרגיל וגם הביצות עם קצת יותר מים. הניווט מהיר וזורם בסדר אבל לא בשלמות כפי שעושים זאת מרבית השבדים. כולם מאוד תחרותיים וגם הנווטים שעושים את צעדיהם הראשונים במסלולים הפתוחים מופיעים בתלבושת ספורט מדוגמת כראוי למי שהגיע לתחרות ספורטיבית, ולא נראים כאילו הרגע יצאו מדפי ההיסטוריה של הפלמ"ח בתקופת קום המדינה.
בית המועדון של OK KOLMARDEN
מסקנות:
מועדון ניווט הוא כמו כל מועדון ספורט אחר שצריך מבנה בו ניתן להתכנס וציוד לטובת הספורטאים.
ההשקעה בארגון תחרות היא עצומה מצד אחד (זמן+אמצעים) ומקור הכנסה נאה (מספר משתתפים ועלות השתתפות) להמשך פעילות המועדון מהצד השני
היכולת לנווט כמו המקומיים דורשת התייחסות יותר מקצועית לכל נושא האימון הגופני וטכניקת הריצה בשטח.

אימון 8 - תחרות שליחים
המועדון הוא מעל לכל וזה מה שמסביר למה השבדים מטורפים כל כך על ניווטי שליחים. אנחנו בניווט האחרון שלנו בשבדיה והצליחו למצוא לנו בחור חדש במועדון שהסכים (כאילו הייתה לו ברירה) להרכיב איתנו שלישיה. הנווטים בגיל הילדים מרכיבים קבוצות שמתחרות ביניהן, כך גם הנוער והבוגרים. הנווטים בגילאי 35+ מרכיבים קבוצות המתחרות ביניהן עפ"י סכום הגילאים - אנחנו מתחרים בקטגוריה H120 והנווט השבדי מזנק ראשון כך שיש לנו קצת זמן לראות את המשפכים ונקודות החילוף. מעודדים כשלא רצים ונותנים את הכל כשרצים. העסק נגמר מהר מאוד, טקס קצרצר וטסים הביתה.
מסקנות:
ניווט שליחים הוא מעניין רק כשהקבוצות ברמות אחידות.
ניווט שליחים מצריך מסה גדולה של נווטים תחרותיים.
יש רוח צוות ויש רוח מועדון אבל איפה החומוס והאוכל של המועדון ? טוב שחוזרים לסלטים של מועדון לב השרון!!!





המסע אל מרתון הרים 2013 (פרק 6)


מאת: נועם רביד

שגרה של לפנות בוקר
כשהשעון המעורר מצפצף ב-4:00 ומעיר אותי משינה עמוקה, לוקח לי כמה שניות להתעשת, ואז אני מכבה אותו, גונב עוד רבע דקה במיטה, וקם. גיחות המיפוי בימי שישי בבוקר (ולעיתים בימים אחרים של השבוע) הפכו בחודשים האחרונים לשגרה שאני מחכה ומצפה לה במשך כל השבוע. למרות זאת, ההתעוררות בשעה מוקדמת כל כך עדיין קצת קשה.
אבל העייפות נמוגה די מהר, ואת מקומה תופסת התרגשות ההכנה לקראת גיחת מיפוי נוספת. יצרתי לעצמי סדר פעולות קבוע, מעין טקס קבוע, אותו אני מבצע מידי שישי לפנות בוקר: צחצוח שיניים, ארוחת בוקר קלה (אין דבר כזה לצאת מהבית בלי, לא משנה באיזו שעה) תוך עיון בתצ"א של האזור המיועד למיפוי שהכנתי בערב הקודם, לבישת בגדי הרכיבה, שירותים (המשך עיון...), מריחת קרם הגנה, שתיית כוס או שתיים של מיץ, מילוי בקבוקים (אחד עם חצי קרח וחצי מים, אחד עם מיץ מדולל), פרידה מנעמי, ויציאה מהבית עם האופניים, התיק והתצ"א. כל זה לוקח בערך חצי שעה. באוטו אני מרכיב את מתקן נשיאת האופניים, מעלה עליו את האופניים, קושר לוחית רישוי ויוצא לדרך.
אם יוחאי מצטרף אלי, אני פוגש אותו כעבור 14 דקות בחניון רידינג. אם דני מצטרף אלי, הוא פוגש אותי ליד האוטו. אם אני יוצא לבד – אז לבד.
נסיעה בחושך. השחר עולה באמצע הדרך, ועד שמגיעים יש מספיק אור לרכיבה. את הזריחה אנחנו מקפידים לראות כשאנו כבר בתוך המיפוי.
  חיות בר
בכל אחת מגיחות המיפוי (למעט אחת) יצא לי לראות חיית בר גדולה בשטח. ברוב המקרים זו איילה או שתיים, אבל הבחנתי גם בצבועים, ארנבים, תן, שועל ונמיה. רק חזירי בר טרם ראיתי. זו אינדיקציה לבתוליות האזור – אחד האחרונים בארץ שמעניק לחיות הבר רצף טריטוריאלי גדול למחיה.
יש הרבה פרות שמסתובבות חופשי בשטחי המרעה שלהן, וחלפתי פעמיים ליד עדרי צאן. יש לא מעט שבילי עיזים (הטובים והברורים שבהם אפילו ממופים), אבל מעט עיזים. אולי בעונה זו הן רועות במקומות אחרים.
מה אין בשטח, כמעט? אנשים! יש כמובן אנשים ביישובים ובשטחים החקלאיים, אבל ברגע שעוזבים אותם נמצאים לבד: נדירים המטיילים ורוכבי האופניים. זה נובע בעיקר מהעובדה שבעונת הקיץ אין הרבה מה לחפש כאן, אבל גם מעיד על נידחות יחסית, שלטעמי רק מוסיפה לייחודיות השטח.

איך ממפים ברכיבה?
בהגיענו לשטח אנו פורקים את הציוד, לובשים/מרכיבים את כל מה שצריך, ויוצאים לדרך. אם יש לנו מזל, הדקות הראשונות של הרכיבה ממש קרירות. רוכבים בגדול לפי תכנון מראש, אבל נשארים ערניים להפתעות ולהתפתחויות בשטח. פתאום זיהינו איזה סינגל שלא ראינו בתצ"א? רוכבים אותו ומתעדים ב-GPS כגיבוי. בשונה מניווט או מרכיבת שטח רגילה, מטרתנו היא לא להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בדרך המהירה/הקצרה ביותר, אלא להיפך – לעבור בכמה שיותר שבילים, רצוי באופן שיפחית למינימום את הרכיבה החוזרת על שבילים שכבר עברנו בהם. את המקומות היפים והמעניינים מצלמים, בעיקר כדי להוסיף צבע לכתבות ולגרות אתכם להגיע באביב.
אנחנו משתדלים לא לחפף ולא להשאיר קצוות פתוחים, גם כשעייפים. אם לא מתחשק לנו לרדת מהגבעה שבדיוק עלינו לראשה במאמץ רב, אנחנו יורדים בכל זאת (ומיד שוב עולים מכיוון אחר...), כי בשביל זה אנחנו פה (תרתי משמע). אם כבר מוותרים על משהו זה על השבילים הראשיים והברורים, שקל מאוד למפות מהתצ"א ואין איתם בעיות. על הסינגלים תמיד עטים כמוצאי שלל רב.
לפעמים יש דילמות: האם שביל מסויים ראוי למיפוי, או שהוא משהו עונתי שבאביב הבא לא ישאר ממנו זכר? אנחנו מתלבטים יחד, ועם הזמן משתפרים ביכולת לברור ולהחליט מה כן ומה לא. מקווים שהשבילים שמוצאים יתחברו זה לזה, ומתאכזבים מאלה שמתבררים כדרך ללא מוצא.

איך ממפים בישיבה?
בבית אני פורק את ה-GPS למחשב, ואז מתחיל לעבוד על שרטוט השבילים בהם רכבנו באופן הבא: OCAD פתוח בחצי אחד של המסך, בחצי השני תצלום לוויין איכותי (בזק, תאמינו או לא), ובחלון שלישי מאחורה Google Earth עם מסלול ה-GPS.
את רוב השבילים אני משרטט בהסתמך על חומר הבסיס בלבד (כי הוא מספיק טוב), אבל כשצריך אני נעזר בתצ"ל האיכותי. במקרים הקשים (לדוגמה, סינגלים שעוברים ביער או שבילים חדשים שאינם מופיעים בתצ"ל) אני משרטט לפי מסלול ה-GPS. עבירויות – מהזיכרון (אין לי בעיה לזכור כמה גיחות אחורה). היחס בין זמן השרטוט לזמן הרכיבה הוא בערך 1:1, כלומר כל שעת רכיבה מייצרת חומר לשעה של שרטוט.

מאז הכתבה הקודמת ועד לכתיבת שורות אלה בוצעו עוד 5 גיחות מיפוי, כמפורט בטבלה:
מס' גיחה
תאריך
בן זוג
שם הגיחה
מרחק
[ק"מ]
זמן
[שעות]
9
27/7
יוחאי
גפן
36.5
4.25
10
3/8
-
שריגים
29
3.25
11
4/8
דני
לוזית
24
3
12
10/8
יוחאי
מצפה משואה
24
3.5
13
14/8
יוחאי
תל צפית
23
3.25

ולתיאור הוויזואלי של ההספק עד כה: האזורים המקווקווים הם האזורים הממופים. קרוב ל-68% מהמיפוי הגס כבר הושלמו! בהערכה סבירה, עוד כ-10 גיחות יספיקו לכיסוי השטח הנותר.