מאת: נועם רביד
שגרה של לפנות בוקר
כשהשעון המעורר מצפצף ב-4:00 ומעיר אותי משינה עמוקה, לוקח לי כמה שניות להתעשת, ואז אני מכבה אותו, גונב עוד רבע דקה במיטה, וקם. גיחות המיפוי בימי שישי בבוקר (ולעיתים בימים אחרים של השבוע) הפכו בחודשים האחרונים לשגרה שאני מחכה ומצפה לה במשך כל השבוע. למרות זאת, ההתעוררות בשעה מוקדמת כל כך עדיין קצת קשה.
אבל העייפות נמוגה די מהר, ואת מקומה תופסת התרגשות ההכנה לקראת גיחת מיפוי נוספת. יצרתי לעצמי סדר פעולות קבוע, מעין טקס קבוע, אותו אני מבצע מידי שישי לפנות בוקר: צחצוח שיניים, ארוחת בוקר קלה (אין דבר כזה לצאת מהבית בלי, לא משנה באיזו שעה) תוך עיון בתצ"א של האזור המיועד למיפוי שהכנתי בערב הקודם, לבישת בגדי הרכיבה, שירותים (המשך עיון...), מריחת קרם הגנה, שתיית כוס או שתיים של מיץ, מילוי בקבוקים (אחד עם חצי קרח וחצי מים, אחד עם מיץ מדולל), פרידה מנעמי, ויציאה מהבית עם האופניים, התיק והתצ"א. כל זה לוקח בערך חצי שעה. באוטו אני מרכיב את מתקן נשיאת האופניים, מעלה עליו את האופניים, קושר לוחית רישוי ויוצא לדרך.אם יוחאי מצטרף אלי, אני פוגש אותו כעבור 14 דקות בחניון רידינג. אם דני מצטרף אלי, הוא פוגש אותי ליד האוטו. אם אני יוצא לבד – אז לבד.
נסיעה בחושך. השחר עולה באמצע הדרך, ועד שמגיעים יש מספיק אור לרכיבה. את הזריחה אנחנו מקפידים לראות כשאנו כבר בתוך המיפוי.
חיות ברבכל אחת מגיחות המיפוי (למעט אחת) יצא לי לראות חיית בר גדולה בשטח. ברוב המקרים זו איילה או שתיים, אבל הבחנתי גם בצבועים, ארנבים, תן, שועל ונמיה. רק חזירי בר טרם ראיתי. זו אינדיקציה לבתוליות האזור – אחד האחרונים בארץ שמעניק לחיות הבר רצף טריטוריאלי גדול למחיה.
יש הרבה פרות שמסתובבות חופשי בשטחי המרעה שלהן, וחלפתי פעמיים ליד עדרי צאן. יש לא מעט שבילי עיזים (הטובים והברורים שבהם אפילו ממופים), אבל מעט עיזים. אולי בעונה זו הן רועות במקומות אחרים.
מה אין בשטח, כמעט? אנשים! יש כמובן אנשים ביישובים ובשטחים החקלאיים, אבל ברגע שעוזבים אותם נמצאים לבד: נדירים המטיילים ורוכבי האופניים. זה נובע בעיקר מהעובדה שבעונת הקיץ אין הרבה מה לחפש כאן, אבל גם מעיד על נידחות יחסית, שלטעמי רק מוסיפה לייחודיות השטח.איך ממפים ברכיבה?
בהגיענו לשטח אנו פורקים את הציוד, לובשים/מרכיבים את כל מה שצריך, ויוצאים לדרך. אם יש לנו מזל, הדקות הראשונות של הרכיבה ממש קרירות. רוכבים בגדול לפי תכנון מראש, אבל נשארים ערניים להפתעות ולהתפתחויות בשטח. פתאום זיהינו איזה סינגל שלא ראינו בתצ"א? רוכבים אותו ומתעדים ב-GPS כגיבוי. בשונה מניווט או מרכיבת שטח רגילה, מטרתנו היא לא להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בדרך המהירה/הקצרה ביותר, אלא להיפך – לעבור בכמה שיותר שבילים, רצוי באופן שיפחית למינימום את הרכיבה החוזרת על שבילים שכבר עברנו בהם. את המקומות היפים והמעניינים מצלמים, בעיקר כדי להוסיף צבע לכתבות ולגרות אתכם להגיע באביב.
אנחנו משתדלים לא לחפף ולא להשאיר קצוות פתוחים, גם כשעייפים. אם לא מתחשק לנו לרדת מהגבעה שבדיוק עלינו לראשה במאמץ רב, אנחנו יורדים בכל זאת (ומיד שוב עולים מכיוון אחר...), כי בשביל זה אנחנו פה (תרתי משמע). אם כבר מוותרים על משהו זה על השבילים הראשיים והברורים, שקל מאוד למפות מהתצ"א ואין איתם בעיות. על הסינגלים תמיד עטים כמוצאי שלל רב.
לפעמים יש דילמות: האם שביל מסויים ראוי למיפוי, או שהוא משהו עונתי שבאביב הבא לא ישאר ממנו זכר? אנחנו מתלבטים יחד, ועם הזמן משתפרים ביכולת לברור ולהחליט מה כן ומה לא. מקווים שהשבילים שמוצאים יתחברו זה לזה, ומתאכזבים מאלה שמתבררים כדרך ללא מוצא.
איך ממפים בישיבה?
בבית אני פורק את ה-GPS למחשב, ואז מתחיל לעבוד על שרטוט השבילים בהם רכבנו באופן הבא: OCAD פתוח בחצי אחד של המסך, בחצי השני תצלום לוויין איכותי (בזק, תאמינו או לא), ובחלון שלישי מאחורה Google Earth עם מסלול ה-GPS.
את רוב השבילים אני משרטט בהסתמך על חומר הבסיס בלבד (כי הוא מספיק טוב), אבל כשצריך אני נעזר בתצ"ל האיכותי. במקרים הקשים (לדוגמה, סינגלים שעוברים ביער או שבילים חדשים שאינם מופיעים בתצ"ל) אני משרטט לפי מסלול ה-GPS. עבירויות – מהזיכרון (אין לי בעיה לזכור כמה גיחות אחורה). היחס בין זמן השרטוט לזמן הרכיבה הוא בערך 1:1, כלומר כל שעת רכיבה מייצרת חומר לשעה של שרטוט.
מאז הכתבה הקודמת ועד לכתיבת שורות אלה בוצעו עוד 5 גיחות מיפוי, כמפורט בטבלה:
| מס' גיחה | תאריך | בן זוג | שם הגיחה | מרחק [ק"מ] | זמן [שעות] |
| 9 | 27/7 | יוחאי | גפן | 36.5 | 4.25 |
| 10 | 3/8 | - | שריגים | 29 | 3.25 |
| 11 | 4/8 | דני | לוזית | 24 | 3 |
| 12 | 10/8 | יוחאי | מצפה משואה | 24 | 3.5 |
| 13 | 14/8 | יוחאי | תל צפית | 23 | 3.25 |
