מאת: מודי בוכבינדר
כשאני מגיע,
לאחר הליכה קצרה,
לזינוק אני מגלה שאין תור.
הזינוק הוא בזמנים חופשיים
והמזניק מנפנף לי ומאיץ בי לזנק.
אין אפילו זמן להתרגש,
אני מאפס את השעון לוקח
את המפה ותוך כדי ריצה למשולש ההתחלה
מצפין אותה ומנסה לתכנן מסלול לתחנה
הראשונה.
אני מתכנן חציה של שתי
תעלות בקו ישר ואחרכך פניה שמאלה בסמטה
השניה.
מוריד לרגע את המפה כדי
להתרכז בריצה וגם מציץ בגונדולה שעוברת
מתחתי בתעלה לפני שאני ממשיך לפניה
הראשונה.
רגע,
רגע,
רגע,
ספירת תעלות?
(לא טכניקה שתרגלתי אי
פעם),
גונדולה?
כן!
אני מנווט בונציה.
ללא ספק אחד הדברים שרשומים
אצלי במקום בולט כדברים שאני רוצה לעשות
בימי חיי.
80% מהראש מתמקדים במציאת
המסלול הנכון בין התחנות אבל על 20%
הנותרים עולה חיוך אושר
רחב ומטופש בגלל המקום המדהים שאני מנווט
בו. הניווט
בין הסמטאות והתעלות מבלבל,
בנוסף,
אפילו שאנחנו קצת מחוץ
למרכז העיר,
עדיין יש תיירים רבים
שצריך לנסות לא להתקל בהם.
אני מתרגל את ה "סקוזי"
(סליחה באיטלקית)
שלי לעיתים קרובות ומצליח
לסיים את הניווט בלי בירבורים גדולים
ובזמן סביר.
הכל בעצם התחיל
שנה קודם בדרך חזרה הביתה ממסע הניווט
השנתי לצכיה המאורגן על ידי האיגוד.
החלטתי שלאחר שנתיים של
השתלמות אצל זיו באירגון ניווטים בחו"ל
לנסות לארגן לעצמי מסע ניווטים פרטי.
כשסרקתי את האינטרנט
בחיפוש אחרי תחרות ניווט שתיתן לי מכסימום
ניווטים ברצף גיליתי את התחרות "5
ימים באיטליה".
חמישה ניווטים תחרותיים
בשבוע כאשר בשני הימים החופשיים יש ניווטי
רשות ולפני הכל ניווט פרולוג בונציה.
בתור בונוס נוסף התחרות
מתקימת באזור האגמים בצפון איטליה שמלא
אתרי טיול נפלאים.
בנוסף אליפות העולם בניווט
מתקיימת במקביל על אותן מפות ובאותם
אזורים (ועל
זה ארחיב בהמשך)
מה עוד צריך הנווט לבקש?
מיהרתי להסדיר את ההרשמה,
לטפל בטיסה ובמקום לינה
והתחלתי גם לתכנן את הטיולים.
התחרות האמיתית
מתחילה למחרת.
כ 2000
איש מלמעלה מ 40
מדינות נאספים על מדשאה
גדולה אי שם באמצע שום מקום כדי לרוץ ולחפש
מנסרות כתומות ביער תלול ומלא סלעים.
השטח שונה לחלוטין מהשטחים
המוכרים לי מהארץ.
טיפוסים תלולים לרוב ושטח
מאוד קשה להתקדמות בגלל הסלעים,
גם התחנות מוסתרות היטב.
אני מצליח למצוא את כל
התחנות אבל לא בזמן טוב.
בסיום אני פוגש את קרן
וגיא מנבחרת ישראל שבאו לאליפות העולם
ומנצלים את היום החופשי כדי לקיים אימון
באזור שלי.
אני חולק איתם כמה תובנות
לגבי השטח והניווט ומרגיש לפחות כמו דויד
בלאט שמתדרך את לברון.
היום השני של
התחרות מתקיים בעיר קטנה על שפת אגם מקסים.
מזג האויר מצוין ואפשר
אפילו להתרחץ באגם.
הניווט הוא בשטח בנוי
ומחייב ריצה מהירה תוך כדי התמצאות בסמטאות
ובין הבתים,
הפעם בלי תעלות.
אני מסיים בזמן סביר וללא
בעיות מיוחדות.
אני מתקפל מהר וחוזר לחדר
שלי בעיר טרנטו.
אחר הצהרים מתקיימת בכיכר
העיר הראשית (בדיוק
מתחת לחלון החדר שלי)
אליפות העולם בניווט
ספרינט עירוני לשליחים.
בכל קבוצה שתי נשים ושני
גברים כאשר נווט אחד מסיים את הקטע שלו
הוא נותן את המפה לנווט שבא אחריו שממשיך
במרוץ עד לסיום.
ההבדלים בין הקבוצות
נמדדים בשניות וקצב הריצה מאוד גבוה.
חמש דקות לפני תחילת המרוץ
מתחיל לטפטף גשם ועד המתחרה האחרון הוא
הופך לגשם די שוטף.
המרצפות החלקלקות והתאורה
החלשה מקשות עוד יותר על הרצים.
המרוץ מוצג על גבי מסכי
ענק עם מיקומי GPS
של הרצים בזמן אמת ותמונות
מהנקודות השונות בעיר ומשודר לכל העולם,
לצערי נדמה לי שהוא מושך
קצת פחות צופים מהמונדיאל שמשודר מיד
אחריו.בסיום
הצופים והרצים הרטובים ממהרים להתפזר.
ביום השלישי יש
הפסקה בתחרות ובמקום זה יש ניווט רשות
בעיירה סמוכה בשעות אחר הצהרים.
אני מחליט לבלות את הבוקר
בהרי הדולומיטים.
תחזית מזג האויר לא מבשרת
טובות ונראה כאילו הגשם נתקע בסביבה
מאתמול אבל אני מחליט לנסוע לבדוק את
המצב. לא
פשוט למצוא רכבל עובד בקיץ בהרי איטליה,
רובם פתוחים רק לסקי בחורף.
בדרך לאתר אני עובר כמה
אזורים גשומים במיוחד אבל מחליט להתעלם.
כשאני מגיע למטרה יש טפטוף
קל בלבד למרות שהשמים מעוננים והרכבל
עובד. זהו
רכבל כסאות סקי.
בקצה העליון של הרכבל יש
מסעדה (מה
שקוראים refugio
באיטליה)
ואני מחליט לעלות ואם מזג
האויר יהיה קשה להסתפק בכוס יין במסעדה.
כשאני מנסה להתיישב בכיסא
של הרכבל קופץ עליו יחד איתי כלב גדול ודי
רטוב שכבר הספיק לחבב אותי.
המפעיל לוחץ על כפתור
עצירת החירום האדום (כן
זה ממש עובד),
מוריד את הכלב אחר כבוד
ומנקה את הכיסא בשבילי. הרכבל עולה בנוף
מדהים וההרים נגלים מדי פעם מבעד לעננים.
בקצה הרכבל מחכה refugio
Paolina ומזג האויר קריר אבל
ללא גשם.
אני מחליט להסתכן בהליכה
ומשאיר לי את האופציה להסתובב ולחזור אם
יפתחו ארובות השמים.
לשמחתי אני מצליח להשלים
שעה הליכה יבשה לגמרי עם נוף מדהים של
ההרים מלמעלה והעננים למטה ומרגיש ממש
בעננים (תרתי
משמע). יש
אפילו קצת שלג שנשאר מהחורף.
בסיום אני מרשה לעצמי כוס
יין חם עם שטרודל ומרגיש ששיחקתי אותה.
משם אני נוסע לניווט,
שם כבר יש פחות מזל ויורד
גשם.
הניווט הוא ניווט עירוני
עם שילוב של גיחות ליער ואני מסים אותו
בזמן סביר אבל רטוב לגמרי.
העיר סגורה לגמרי בשעות
אחר הצהרים המוקדמות – כולם בהפסקה ואפילו
לקנות ארטיק אי אפשר.
למחרת ממשיכה
התחרות במסלול בינוני נוסף.
אני קצת משתפר בהבנת
הטופוגרפיה של היער ובתנועה יותר מהירה
בין העצים והסלעים.
ביום החמישי
מתקיימת התחרות של המסלול הארוך.
ההגעה לזינוק נעשית באמצעות
רכבל סקי.
לא מעט אנשים מתעקשים על
עליה ברגל ואני תוהה אם חבל להם על 3
אירו או איזה שהוא פרינציפ
אחר. אני
לוקח את הרכבל בשמחה וחושב שזו דרך מדליקה
להגיע לזינוק.
זה לא אומר שבניווט יש רק
ירידות,
יש גם לא מעט עליות.
אני מבלה כשעה וחצי ביער
כאשר הניווט משתפר מאוד (חוץ
מטעות אחת גדולה)
ואומנם לא מסים במקום טוב
אבל נהנה מכל רגע.
גם מזג האויר מתחיל להאיר
פנים למרות שבתוך היער די קריר.
השבוע
חולף ביעף כאשר כל יום אני משלב ניווט עם
איזה שהוא טיול ולמרות שהרגלים כואבות
אני נהנה מכל רגע.
עד מהרה מגיע היום האחרון.
לפי בקשתי אני מזנק בתחילת
חלון ההזנקות.
מאחר ואתר הניווט די רחוק
מהבית אני חייב לקום מוקדם,
לארגן ולארוז את הדברים
ולהסחב עם הכל לאוטו.
בתאור האתר נכתב שיהיה
אוטובוס מנקודת החניה ועד לכינוס ומשם
גם הליכה לזינוק כך שאני די לחוץ עם הזמנים.
כשאני מגיע בזמן שתיכננתי
אין עדיין הרבה אנשים ואני יכול לחנות לא
רחוק מקו הסיום.
לא הרחק מהסיום שלנו עומד
שער הסיום של אליפות העולם שתסגר כאן היום
אחר הצהרים אחרי שמשתתפי תחרות 5
ימים באיטליה יגמרו את
הניווט שלהם.
אני מתארגן בזריזות ויש
לי די הרבה זמן פנוי לנוח מהנהיגה והקימה
המוקדמת לפני הזינוק.
לפתע מגיעות לאזור הסיום
בצילצולי פעמונים עדר פרות.
הם מרחרחות את הסרטים
באזור הסיום והמארגנים מנסים נואשות לגרש
אותן. אני
מנצל את הארוע לצילום ליד הסיום.
המסלול אינו ארוך אבל כולל
הרבה מאוד עליות (2.8
קמ מרחק וטיפוס מצטבר של
190 מטר
כלומר מעל 6.5%
) עוד כמה טעויות אינן
מוסיפות הרבה מרחק קרקעי
אבל מוסיפות קווי גובה בשפע.
אני מסיים בזמן סביר
מבחינתי ושמח לסיים את כל התחרות ללא
פסילה וגם להשיג כמה אנשים.
אני מתארגן ללא
חיפזון ועולה על הרכב לנסיעה הארוכה
למילאנו ולשדה התעופה.
מזג האויר חם ושמשי.
בדרך אני מקבל עוד שיעור
על מזג האויר באיטליה.
את השמש מכסה די בפתאומיות
ענן שחור ומאיים.
הטמפרטורה צונחת תוך שלוש
דקות מ 29
מעלות ל 15
ותוך דקה מתחיל גשם זלעפות
אמיתי.
איטלקים רבים פשוט עוצרים
בצד הדרך.
אחרים (ואני
בינהם)
מאיטים ל 50
קמש,
מדליקים מהבהבים,
מפעילים מגבים על המהירות
הגבוהה וממשיכים.
בכל מקרה אני מגיע בזמן
לשדה התעופה ואל המטוס הביתה.
לסיכום היה נפלא,
השילוב בין תחרויות ניווט
מענינות ומאתגרות,
אתרי טיול ותיירות מעולים
וגם ערים איטלקיות נפלאות (שלא
להזכיר את הפיצות והגלידות)
יצרו חוויה יחודית שלא
אשכח.
מומלץ לכוווולם.
מכונות הדפוס ברחוב גרוז'קה 62 עבדו במרץ כל הלילה, עבודה גדולה וחשובה הסתיימה זה מכבר ויוסף פישר סוף סוף יכול היה להתפנות גם לשלל עיסוקיו האחרים בקהילה היהודית של קרקוב. ימים רבים ולחוצים עברו עליו, בעליו של בית דפוס עברי בפולין בתקופה של התעוררות תרבותית הביאה לו ולבני ביתו רווחה כלכלית כמו גם תרמה לזרם בלתי פוסק של אנשי עט לקרקוב ובהם משוררים וסופרים שרק רצו לתת פרסום ודרור ליצירותיהם בשפה המתחדשת.
אברהם נוימן נע באיטיות עם חבריו הותיקים לפרלמנט של הגטו, הבלויים שעל גופו ושק חפצים קטן שבתוכו קופסאת עפרונות פחם ומספר דפים יאפשרו לו אם יתמזל מזלו להרוויח מעט אוכל. בימים טובים יותר הוא נחשב ליותר מרצוי במוזיאונים של בירות אירופה. ציוריו הביאו רוח חדשה ורעננה לעולם האמנות הפולני ואת מקומו כצייר מוערך הקנו לו בעיקר תמונות נוף ואנשים מאזור פלסטינה, תמונות שהביאו עימם ניחוח אוטנטי של מקומות רחוקים, תנכיים משהו עם שמש בהירה וצבעים בוהקים של חופש וראשוניות. את חייו הבוהמייניים הוא הקדיש למסעות רחוקים וישיבה בבתי קפה לצד רעיו - אנשי רוח שהפיחו תרבות חדשה של יצירה אמנותית מודרנית. הייתה זו תקופת התחייה שמשכה לקרקוב סופרים ומשוררים יהודיים מכל קצווי פולין, תקופה שבה נולדה תרבות עשירה מנותקת מהדת, תרבות של שפה עברית חדשה וחלוציות נלהבת להקמת בית לעם היהודי.
אני רץ ברחובות העיר במסגרת אליפות ניווט והיום זהו יומה השני של האליפות, הניווט היום היא תחרות ספרינט למרחק ארוך במה שמכונה כאן "Krakow City Race" - המסלול עובר בין גנים מטופחים לרחובות ישרים, מסימטאות נסתרות למחצבות משוקמות ולגושי יער, שטחים פתוחים, עליות וירידות. חם היום בקרקוב, השמש קופחת אבל המקומיים נראים מאושרים ממזג האוויר הקייצי והמפתיע כמו גם הנווט מישראל (זה אני) שנראה מאושר למראה המקומיות המאושרות והשופעות.