מאת: דורון קינר
לרגעים
היה נדמה לי שאולי האירופאים משועממים
ואוהבים קצת אקשן מלחמתי וכי אני הישראלי,שבע
קרבות ושבע חדשות כמעט יומיומיות על ירי
פה,
ירי
שם,
צלפים,
נפגעים
ובכלל,
מי
צריך את זה??
רק
כשהגעתי לאליפות העולם בביאתלון ניווט,
הבנתי
ושיניתי את הגישה שלי.
הכל
החל לפני כחצי שנה,
כשידידי,
הנווט
הבלתי נלאה,
ברנד
וולנברג מברלין,
הזמין
אותי שוב כדרכו בקודש,
לשלל
אירועי ניווט בקיץ הקרוב.
כדרכי
שלי בקודש,
אני
"חייב"
לפחות
פעם בשנה,
לטעום
טעמו של ניווט מעבר לים,
אז
החלטתי שלכבוד ארבעים שנות ניווט ספורטיבי,
שאציין
בסתיו הקרוב,
אצא
הקיץ להכיר ענף ניווט חדש.
טסתי
לברלין בתחילת אוגוסט ומשם ברכב מלא
נווטים לכיוון דנמרק -
חבל
יוטלנד במערב המדינה.
איזור
דיונות גבעי.
מרכז
התחרות והכינוס בתחילתו ובסופו של יום,
היו
בתוך בסיס של הצבא הדני.
שמונה
ארצות השתתפו באופן רשמי בתחרות:דנמרק,
שבדיה,
פינלנד,
צ'כיה,
גרמניה,
בריטניה
ועוד שתי מדינות חדשות:סין
עם נווטת אחת וישראל עם עבדכם הנאמן...
האליפות
נפתחה במצעד משלחות שהתקיים בתוך הבסיס,
כאשר
כל משלחת פוסעת אל הדגל שלה בזמן שההמנון
שלה מושמע ברקע.
אני
מודה שזה היה מרגש לשמוע את ההמנון שלנו
ואכן נמלאתי גאווה בפרט ובכלל,
על
כי "כבשנו"
שטח
חדש עבורנו בעולם הניווט הספורטיבי.
אליפות
העולם בביאתלון ניווט,
היא
תחרות בת שלושה ימים,
כאשר
לכל יום יש אפיון משלו וכל יום עומד בזכות
עצמו.
בתחרות
השתתפו 160
נווטים
ונווטות בכל הגילאים והקטגוריות.
המטרה
שלי לא היתה לזכות כמובן,
אלא
היכרות עם ענף ספורט מעניין וחדש.
העמדתי
לעצמי תנאי והוא,
לעבור
את התחרות בהצלחה מבלי להיפסל כלל ואכן,
בזאת
עמדתי בהצלחה.
היום
הראשון היה לטעמי הקשה מכולם.
הוא
נקרא באופן מסורתי ניווט קלאסי והיה מורכב
משלושה חלקים:
ניווט
מיקום או ניווט נקודה (location
orienteering) ,ניווט
קלאסי רגיל ולקינוח ירי במטווח.
מדידת
הזמן היא לכל שלושת החלקים יחד.
מרחק
של 3
ק"מ
סומן ביער בעזרת סרטי סימון,
מסלול
שתי וערב שעובר דרך השטח ובו ממוקמות 10
תחנות
ניווט.
במפה
ריקה שעליה מסומן משולש הזינוק בלבד,
על
הנווט לדעת בכל רגע נתון,
היכן
הוא נמצא על המפה.
כאשר
הנווט מגיע לריבוע שמסומן על האדמה ובתוכו
נמצאת תחנת ניווט,
הוא
צריך לקחת את המחט שתלויה שם ולדקור את
המפה בדיוק במיקום התחנה על פי דעתו.
סוג
אחר של תחנת ניווט באותו מסלול,
היה
ריבוע שבו היה צינור חלול ורק כשהסתכלת
דרכו,
ראית
במרחק של כמאה מטרים תחנת ניווט ביער
ושוב,
לקבוע
את מיקומה בעזרת המחט התלויה.
בנוסף
ללחץ הזמן
יש
קנס של דקה אחת
עבור
כל סטיית מילימטר מהמיקום של התחנה בפועל,
עד
למקסימום של 10
דקות
לכל פריט.
כולם
קיבלו מסלול זהה וחל איסור חמור לדבר זה
עם זה,או
להיכנס לריבוע כשמישהו נמצא שם לפניך. לאחר
מסלול העינויים
הזה
הגענו לקצה המסלול שכאמור
גם
הוא אינו מסומן על המפה.
שם
השארנו את המפה לצורך בדיקת הסטיות וקיבלנו
מפת ניווט רגילה עם מסלול נתון,
הפעם
ניווטנו בהתאם לקטיגוריות גיל.
מסלול
אווירי נתון של 5
ק"מ בשטח שבו הניווט מאתגר מאד, שלא
לומר קשה.
אחרי
התחנה האחרונה מגיעים אל עמדת הירי.
כל
אחד מהנווטים כבר השאיר לפני הזינוק (אחרי
איפוס הכלי וירי חימום)
את
הרובה במקום מסומן על פי מספר החזה שלו.
כוונים
לבושי מדים
מוליכים
אותי אחר כבוד אל עמדת ירי ושם אני מכוון
אל מטרה במרחק 50
מטרים
ממני.
חמש
יריות בשכיבה ועוד חמש בעמידה.
אם
הורדתי תחנה מה טוב,
לא
הורדתי?
שתי
דקות מתווספות לזמן שלי על כל החטאה...
היום
השני של האליפות היה יום הספרינט.
ניווט
במסלול קצר יחסית של 2.3
ק"מ
אווירי,
חזרה
לעמדת הירי,
חמש
יריות בשכיבה והפעם
על
כל החטאה סיבוב קנס או "סיבוב
עונש"
של
250מטר.
אחר
כך יוצאים לעוד ניווט ביער לאותו מרחק,
חזרה
לעמדת הירי,
חמש
יריות בעמידה ועל כל החטאה...
כן,
כבר
הבנתם.
היום
השלישי היה ניווט וירי במתכונת שליחים
כפי שאנו מכירים בארץ.
בקטגוריית
הבוגרים היו שלושה משתתפים ובכל שאר
הקטיגוריות שני נווטים וכפי שכבר צוין,
כל
יום היה נפרד מבחינת הניקוד.
האם
יש לענף הזה מקום בארץ והאם יש לו סיכוי?
זאת
שאלה שמרחפת אצלי עדיין ואני חסר תשובה.
אולי
צריך שעוד אנשים יתנסו בחוויה שכזו,
כי
רק לאחריה אפשר להבין באמת במה המדובר.
אז
למעוניינים:
אליפות
העולם ה21
הפתוחה
באוגוסט 2019
בפינלנד
הרחוקה.
למעוניינים
לקרוא עוד ולהציץ בתמונות הרבות:
בפייסבוק :
World Biathlon Orienteering Championships
