קונספציה

מאת: זיו נוימן


הנחת מוצא בסיסית היא הבעיה של הנווטים !!! נכון, גם מלחמת יום הכיפורים פרצה בגלל "הקונספציה" שדגל בה אמ"ן , "הקונספציה" כפי שהגדירה זאת ועדת אגרנט אמרה ש: מצרים לא תצא למלחמה!!! כל הסימנים המקדימים היו גלויים וברורים, גם כשכל ההתרעות פעלו וגם כשכל חיל פשוט ראה את את הכוחות המצרים חוצים את התעלה, מפוררים את קו ברלב בסילוני מים ולהביורים יורקים אש גיהנום על המוצבים, המשיכו אנשי אמ"ן והעומד בראשם אלי זעירא לתמוך בהנחת המוצא שמלחמה לא תפרוץ.

בדרך כלל, כל קונספציה מוטעית מכתיבה לנו התנהגות לא נכונה ולא עניינית משום שעמוק בתוכנו אנו מניחים הנחת מוצא מוטעית, שגויה, לא מדויקת או מופרזת. כתוצאה מכך, כל עוד לא שינינו את הנחת המוצא שלנו אנו שבויים בקונספציה שעומדת לגרום לנו במקרה של ספורט הניווט: לעשות טעויות ניווט אם כמתחרים ואם כמארגנים.

המתחכמים יכולים לטעון גם ש"הנחת מוצא בסיסית היא הבעיה של הנווטים, היא הנחה מוטעית" אבל גם זו הנחה וכמובן אין לזה סוף (מין תיחכום שכזה...).

אז מה צריך לעשות? לשנות קונספציה!!! (גם כאן יקומו המתחכמים ויגידו שלשנות קונספציה זו הנחה מוטעית ולכן צריך להישאר בקונספציה...) יופי !#$%^&*) סיימנו עם המתחכמים סופית ונוכל עכשיו להמשיך בקונספצית הניווט והפעם לא אקבל הערות מתחכמות כמו "האם גם זו הנחת יסוד? כי אם כן אז בבקשה הגיעה עוד התחכמות..."מספיק ודי.

שינוי קונספציה הוא לא עניין פשוט, אנחנו שבויים של הנחות יסוד בגלל שזה נח, בגלל משחקי כבוד, בגלל בטחון עצמי מופרז, בגלל שקל לנו להאשים את השני(מפה לא טובה, תחנה לא במקום, שטח מחורבן למה בחרו אותו...), בגלל הנווטים הסובבים אותנו שגם הם שבויים של הנחת יסוד - מה שנקרא לחץ חברתי או אפקט העדר, בגלל העדר חמצן, בגלל לחץ תחרות או לחץ זמן, בגלל עקשנות, בגלל אהבלות ובגלל ובגלל ובגלל.

סיפור ראשון:
בתחרות בתי הספר שהתקיימה בתל גובל(החלק המזרחי של צפון יער בית קשת דרום ומערבה) הגעתי לבדוק את השטח ביום חורפי, גשום, קר ובלחץ של זמן. בקיצור, אחללה אימון. התחנות קלות, אני רץ במהירות ומסמן בסרטים את פרטי הנוף המיועדים לשמש כתחנות ניווט כפי שעשיתי אלפי פעמים בעבר. הכל בסדר, אזורים עם בעיות מיפוי או שינויים בשטח מורחקים ופריטים אחרים נבחרים עד שנראה כי הכל מסתדר. מסמן את תחנה 55 (היה גם שם גל קלאסי והירוק כנראה נעלם) לאחר מבט מהיר מערבה לוודא שאני ליד עיקול השביל ויורד בריצה מהירה לכיוון 49... אופסי... אני על שלוחה, השביל רחוק, מה קרה כאן? האם המצפן הפסיק לעבוד?האם חלמתי או חשבתי על משהוא אחר? האם המפה בעייתית? האם יצאתי לכיוון שגוי? האם בגלל שרצתי מהר לא הייתי מרוכז? האם לא הבנתי את המפה? ... לא! השאלה שצריכה הייתה להשאל היא "האם הנחת היסוד שלי נכונה?" כלומר, "האם הייתי במקום הנכון?" והתשובה היא לא! לא צריך כאן ועדת אגרנט, לא ועדת ערעורים וגם לא ועדת קישוט. מה שצריך זה לפקוח את העיניים ולראות כי המלך הוא עירום, מה שצריך זה להשמע לפעמוני האזעקה ולא להתעלם. אם נדחה את הבדיקה לנכונות הנחת היסוד, כך נרחיק למעבה היער וכך נאבד גם זמן יקר. כפי שהבנתם, הסרט נמצא כרגע במקום לא נכון והקונספציה ממשיכה... יום התחרות, קרן זיו - שייכת לצוות המארגנים, מקבלת את הגיזרה של תחנה 55, היא מגיעה מכיוון 49, רואה מרחוק את הסרט של זיו(זה שסימן כבר אלפי תחנות ניווט) ומציבה את התחנה ליד הסרט - ק ו נ ס פ צ י ה צועקת התחנה אבל קרן לא שומעת (אולי בגלל שזו לא תחנה אלקטרונית?), חוזרת לאזור הכינוס והקונספציה ממשיכה... ערן סגל, גם הוא בצוות המארגנים מחליט לנצל את הזמן ויוצא למסלול של כיתות י-יב, ערן לא רץ את המסלול, הוא טס אותו. מגיע לתחנה 55 מכיוון 36 מנקב ובריצה מהירה לתחנה 49, משהוא לא מרגיש לו טוב אבל הוא כבר מאופס ודוהר, סליחה, טס לתחנה הבאה והקונספציה בשלה... הזינוק מתעכב בשעה בגלל מצבור רימוני עשן שמתגלים באזור הזינוק(נשמע לא קשור ודמיוני אבל חבלן שמגיע לאסוף אותם נראה די אמיתי...) ואבא של ערן (דוידי) מקבל אישור לבדוק את המסלול, הוא מגיע לתחנה וגם הוא מרגיש לא נח אבל... זעקת "הקונספציה" שנמצאת בשטח על גל האבנים הלא הנכון, אינה נשמעת לאוזניים ערלות הנמצאות בצידי ראשו של נווט שזה עכשיו ניקב את הקוד הנכון, גם אם זה הגיע קצת מוקדם מהמצופה.


סיפור שני:
תחנה 52, יער משואה - ראו הקדמה של הסיפור הראשון ותשלימו לבד...

סיפור שלישי:
זהו סיפור עתידי, הוא יכול להתרחש כל רגע, אולי היום, אולי מחר ואולי בעוד חודש, הנווטים בסיפור זה טרם יודעים שיהפכו לגיבורים, אבל זהו סיפור שכאילו נלקח מהסיפור הראשון...


סיפור דמיוני:
קראתי את הסיפור הראשון, הרשו לי לספר לכם על משהוא אחר...

על המפה - יער משואה

מאת: מיכה נצר


אזור הניווט שלנו נמצא הפעם במזרח השפלה. השפלה היא אזור של גבעות מעוגלות ונמוכות, עד 400 מטר מעל פני הים, הבנויות קירטון רך. באזור זה נמצאים כיום כעשרים יישובים יהודיים, מצרעה ואשתאול בצפון מזרח עד גת וקרית-גת בדרום מזרח, ועד יסודות ורבדים בצפון מערב. יישובים אלה הוקמו, ברובם, לקליטת העליה הגדולה שבאה ארצה לאחר הקמת מדינת ישראל. בין הישובים שהוקמו אז היה גם הישוב משואה, בין עגור ללוזית של ימינו, אך הוא התפרק ועל שמו מצפה השריפות, מצפה משואה. את השם משואה ירש מושב בבקעת הירדן.
לפני 50 שנה, במלחמת הקוממיות שלנו, היה אזור זה בקצה הגיזרה המזרחית של חטיבת גבעתי, החטיבה שהיתה מופקדת על מרחב הדרום ממבואות תל-אביב עד לשערי הנגב. בגזרה זו היו 3 יישובים יהודיים: גת, גלאון וכפר מנחם, שהיו מבודדים זה מזה ומנותקים מרצף ההתישבות היהודית בארץ על ידי עשרות יישובים ערביים עוינים. בראשית המלחמה הקצתה החטיבה כוחות מגדוד 52, ולאחר מכן מגדוד 53, להגנה על יישובים אלה ועל התחבורה אליהם. עם הכרזת העצמאות ולקראת הפלישה המצרית פונו ילדי יישובים אלה למרכז הארץ במבצע "תינוק". בהמשך המלחמה, עם הקמת צה"ל והתחזקותו, עבר האזור בהדרגה לשליטת ישראל. במבצע "מוות לפולשים" בקרבות עשרת הימים (יולי 1948) נכבש הכפר תל א-צפי (גבעת צפית) על ידי גדוד 51 וכתוצאה מכך נטשו את בתיהם תושבי כפרים רבים סביב כפר מנחם, שיצאה מבדידותה. במבצע "יואב" (אוקטובר 1948, תשרי תש"ט) שחררה חטיבת גבעתי את מרחב הדרום מידי הפולש המצרי ופרצה את הדרך לנגב. בהמשך מבצע יואב, במטרה להרחיב את הפרוזדור לירושלים, הרחיבה החטיבה את שליטתה מזרחה עד לעמק האלה, מקום הקרב בין דוד וגלית לפני 3000 שנה. כך נקבע באזור זה גבול שביתת הנשק של מדינת ישראל, הקו הירוק.
על גבול מפת הניווט שלנו, מחוץ לשטח הממופה, נמצאים היישובים ליאון ועגור בצפון ולוזית במערב. בתוך היער נמצא מצפה משואה, שממנו תצפית טובה למישור החוף, לשפלה ולהר. בשטח הניווט נמצאים גלי אבנים, גדרות, גתות, מערות ובורות מים עתיקים, שהם שרידי ההתישבות היהודית הנרחבת באזור זה לפני 2000 שנה. בין אלה נמצא את התחנות בניווט הקרוב

כרוניקה של הצלחה ידועה מראש

מאת: שי רם
10.8.10
Dear Brko,
The road back went OK.
I'll contact you in the next few days with dates in April 2011.
Shai

פאב "האבינה", וידנבה, ראשית חודש אוגוסט 2010. חבורת צ'כים צוהלים שוזפים עיניהם במפת בית ג'מל בעודם גומעים כמויות בלתי נתפסות של בירה. ממש לידם, סביב לוח אירועי איגוד הניווט, אנו מתחילים להכין את תוכנית מחנה האימונים הראשון הפתוח שיקיים האיגוד בחו"ל. עד תום הערב אנחנו כבר יודעים פחות או יותר שיש לנו חלון הזדמנויות בחג הפסחא שיוצא מאוחר יחסית השנה וצמוד לחג שני של פסח.
במהלך המחנה אנחנו מבקרים במכרות הזהב של זלטה הורי ורואים את איזור מלון בוהמה-לנד. המקום נראה מדהים, והמפה שברקו נותן לי – נראית מדהים עוד יותר. כבר ברור שאנחנו חוזרים לשם באפריל, וברור שהולכת להיות חוויה יוצאת דופן.
לאחר התכתבות קצרה עם ברקו עם חזרתנו לארץ אני מערב את זיו. הוא אוהב את הקונספט ומוסיף כמה רעיונות משלו. אנחנו מצפים להביא 25 איש ועדיין מתלבטים לגבי הניוד של הקבוצה מפראג ובמהלך המחנה. ברקו מכין במהירות פרוספקט וב-25.8.10 כבר יש לנו תמחור כמעט סופי של הנסיעה. בתחילת ספטמבר הפרסום עולה לאתר האיגוד ותוך שבוע נרשמים 20 איש. אנחנו מבינים שנצטרך להגביל את מספר הנרשמים על פי גודלו של אוטובוס...
המחויבות של ברקו להצלחת המחנה היא טוטאלית וכמו תמיד הוא עושה כל שביכולתו לתת לקבוצה הישראלית את מבוקשה. בפשטות, כל מה שאנחנו רוצים אנחנו מקבלים: האוטובוס הצמוד שמחכה לנו עם הנחיתה. תאריכי התחרויות שהוזזו לפי נוחיותנו (!!!). המלון. האימונים. הטיולים. אפילו מזג האוויר מדהים. הכל מושלם. בעצם - כמעט הכל. בקטע של המדליות דברים קצת התפקששו (רצים מהר ומנווטים מהר הצ'כים האלה) אבל לא נורא – בשנה הבאה נראה להם מה זה!