הנחת מוצא בסיסית היא הבעיה של הנווטים !!! נכון, גם מלחמת יום הכיפורים פרצה בגלל "הקונספציה" שדגל בה אמ"ן , "הקונספציה" כפי שהגדירה זאת ועדת אגרנט אמרה ש: מצרים לא תצא למלחמה!!! כל הסימנים המקדימים היו גלויים וברורים, גם כשכל ההתרעות פעלו וגם כשכל חיל פשוט ראה את את הכוחות המצרים חוצים את התעלה, מפוררים את קו ברלב בסילוני מים ולהביורים יורקים אש גיהנום על המוצבים, המשיכו אנשי אמ"ן והעומד בראשם אלי זעירא לתמוך בהנחת המוצא שמלחמה לא תפרוץ.
בדרך כלל, כל קונספציה מוטעית מכתיבה לנו התנהגות לא נכונה ולא עניינית משום שעמוק בתוכנו אנו מניחים הנחת מוצא מוטעית, שגויה, לא מדויקת או מופרזת. כתוצאה מכך, כל עוד לא שינינו את הנחת המוצא שלנו אנו שבויים בקונספציה שעומדת לגרום לנו במקרה של ספורט הניווט: לעשות טעויות ניווט אם כמתחרים ואם כמארגנים.
המתחכמים יכולים לטעון גם ש"הנחת מוצא בסיסית היא הבעיה של הנווטים, היא הנחה מוטעית" אבל גם זו הנחה וכמובן אין לזה סוף (מין תיחכום שכזה...).
אז מה צריך לעשות? לשנות קונספציה!!! (גם כאן יקומו המתחכמים ויגידו שלשנות קונספציה זו הנחה מוטעית ולכן צריך להישאר בקונספציה...) יופי !#$%^&*) סיימנו עם המתחכמים סופית ונוכל עכשיו להמשיך בקונספצית הניווט והפעם לא אקבל הערות מתחכמות כמו "האם גם זו הנחת יסוד? כי אם כן אז בבקשה הגיעה עוד התחכמות..."מספיק ודי.
שינוי קונספציה הוא לא עניין פשוט, אנחנו שבויים של הנחות יסוד בגלל שזה נח, בגלל משחקי כבוד, בגלל בטחון עצמי מופרז, בגלל שקל לנו להאשים את השני(מפה לא טובה, תחנה לא במקום, שטח מחורבן למה בחרו אותו...), בגלל הנווטים הסובבים אותנו שגם הם שבויים של הנחת יסוד - מה שנקרא לחץ חברתי או אפקט העדר, בגלל העדר חמצן, בגלל לחץ תחרות או לחץ זמן, בגלל עקשנות, בגלל אהבלות ובגלל ובגלל ובגלל.
סיפור ראשון:
בתחרות בתי הספר שהתקיימה בתל גובל(החלק המזרחי של צפון יער בית קשת דרום ומערבה) הגעתי לבדוק את השטח ביום חורפי, גשום, קר ובלחץ של זמן. בקיצור, אחללה אימון. התחנות קלות, אני רץ במהירות ומסמן בסרטים את פרטי הנוף המיועדים לשמש כתחנות ניווט כפי שעשיתי אלפי פעמים בעבר. הכל בסדר, אזורים עם בעיות מיפוי או שינויים בשטח מורחקים
ופריטים אחרים נבחרים עד שנראה כי הכל מסתדר. מסמן את תחנה 55 (היה גם שם גל קלאסי והירוק כנראה נעלם) לאחר מבט מהיר מערבה לוודא שאני ליד עיקול השביל ויורד בריצה מהירה לכיוון 49... אופסי... אני על שלוחה, השביל רחוק, מה קרה כאן? האם המצפן הפסיק לעבוד?האם חלמתי או חשבתי על משהוא אחר? האם המפה בעייתית? האם יצאתי לכיוון שגוי? האם בגלל שרצתי מהר לא הייתי מרוכז? האם לא הבנתי את המפה? ... לא! השאלה שצריכה הייתה להשאל היא "האם הנחת היסוד שלי נכונה?" כלומר, "האם הייתי במקום הנכון?" והתשובה היא לא! לא צריך כאן ועדת אגרנט, לא ועדת ערעורים וגם לא ועדת קישוט. מה שצריך זה לפקוח את העיניים ולראות כי המלך הוא עירום, מה שצריך זה להשמע לפעמוני האזעקה ולא להתעלם. אם נדחה את הבדיקה לנכונות הנחת היסוד, כך נרחיק למעבה היער וכך נאבד גם זמן יקר. כפי שהבנתם, הסרט נמצא כרגע במקום לא נכון והקונספציה ממשיכה... יום התחרות, קרן זיו - שייכת לצוות המארגנים, מקבלת את הגיזרה של תחנה 55, היא מגיעה מכיוון 49, רואה מרחוק את הסרט של זיו(זה שסימן כבר אלפי תחנות ניווט) ומציבה את התחנה ליד הסרט - ק ו נ ס פ צ י ה צועקת התחנה אבל קרן לא שומעת (אולי בגלל שזו לא תחנה אלקטרונית?), חוזרת לאזור הכינוס והקונספציה ממשיכה... ערן סגל, גם הוא בצוות המארגנים מחליט לנצל את הזמן ויוצא למסלול של כיתות י-יב, ערן לא רץ את המסלול, הוא טס אותו. מגיע לתחנה 55 מכיוון 36 מנקב ובריצה מהירה לתחנה 49, משהוא לא מרגיש לו טוב אבל הוא כבר מאופס ודוהר, סליחה, טס לתחנה הבאה והקונספציה בשלה... הזינוק מתעכב בשעה בגלל מצבור רימוני עשן שמתגלים באזור הזינוק(נשמע לא קשור ודמיוני אבל חבלן שמגיע לאסוף אותם נראה די אמיתי...) ואבא של ערן (דוידי) מקבל אישור לבדוק את המסלול, הוא מגיע לתחנה וגם הוא מרגיש לא נח אבל... זעקת "הקונספציה" שנמצאת בשטח על גל האבנים הלא הנכון, אינה נשמעת לאוזניים ערלות הנמצאות בצידי ראשו של נווט שזה עכשיו ניקב את הקוד הנכון, גם אם זה הגיע קצת מוקדם מהמצופה.סיפור שני:
תחנה 52, יער משואה - ראו הקדמה של הסיפור הראשון ותשלימו לבד...סיפור שלישי:
זהו סיפור עתידי, הוא יכול להתרחש כל רגע, אולי היום, אולי מחר ואולי בעוד חודש, הנווטים בסיפור זה טרם יודעים שיהפכו לגיבורים, אבל זהו סיפור שכאילו נלקח מהסיפור הראשון...
סיפור דמיוני:
קראתי את הסיפור הראשון, הרשו לי לספר לכם על משהוא אחר...
