אזור הניווט שלנו נמצא הפעם במזרח השפלה. השפלה היא אזור של גבעות מעוגלות ונמוכות, עד 400 מטר מעל פני הים, הבנויות קירטון רך. באזור זה נמצאים כיום כעשרים יישובים יהודיים, מצרעה ואשתאול בצפון מזרח עד גת וקרית-גת בדרום מזרח, ועד יסודות ורבדים בצפון מערב. יישובים אלה הוקמו, ברובם, לקליטת העליה הגדולה שבאה ארצה לאחר הקמת מדינת ישראל. בין הישובים שהוקמו אז היה גם הישוב משואה, בין עגור ללוזית של ימינו, אך הוא התפרק ועל שמו מצפה השריפות, מצפה משואה. את השם משואה ירש מושב בבקעת הירדן.
לפני 50 שנה, במלחמת הקוממיות שלנו, היה אזור זה בקצה הגיזרה המזרחית של חטיבת גבעתי, החטיבה שהיתה מופקדת על מרחב הדרום ממבואות תל-אביב עד לשערי הנגב. בגזרה זו היו 3 יישובים יהודיים: גת, גלאון וכפר מנחם, שהיו מבודדים זה מזה ומנותקים מרצף ההתישבות היהודית בארץ על ידי עשרות יישובים ערביים עוינים. בראשית המלחמה הקצתה החטיבה כוחות מגדוד 52, ולאחר מכן מגדוד 53, להגנה על יישובים אלה ועל התחבורה אליהם. עם הכרזת העצמאות ולקראת הפלישה המצרית פונו ילדי יישובים אלה למרכז הארץ במבצע "תינוק". בהמשך המלחמה, עם הקמת צה"ל והתחזקותו, עבר האזור בהדרגה לשליטת ישראל. במבצע "מוות לפולשים" בקרבות עשרת הימים (יולי 1948) נכבש הכפר תל א-צפי (גבעת צפית) על ידי גדוד 51 וכתוצאה מכך נטשו את בתיהם תושבי כפרים רבים סביב כפר מנחם, שיצאה מבדידותה. במבצע "יואב" (אוקטובר 1948, תשרי תש"ט) שחררה חטיבת גבעתי את מרחב הדרום מידי הפולש המצרי ופרצה את הדרך לנגב. בהמשך מבצע יואב, במטרה להרחיב את הפרוזדור לירושלים, הרחיבה החטיבה את שליטתה מזרחה עד לעמק האלה, מקום הקרב בין דוד וגלית לפני 3000 שנה. כך נקבע באזור זה גבול שביתת הנשק של מדינת ישראל, הקו הירוק.
על גבול מפת הניווט שלנו, מחוץ לשטח הממופה, נמצאים היישובים ליאון ועגור בצפון ולוזית במערב. בתוך היער נמצא מצפה משואה, שממנו תצפית טובה למישור החוף, לשפלה ולהר. בשטח הניווט נמצאים גלי אבנים, גדרות, גתות, מערות ובורות מים עתיקים, שהם שרידי ההתישבות היהודית הנרחבת באזור זה לפני 2000 שנה. בין אלה נמצא את התחנות בניווט הקרוב
לפני 50 שנה, במלחמת הקוממיות שלנו, היה אזור זה בקצה הגיזרה המזרחית של חטיבת גבעתי, החטיבה שהיתה מופקדת על מרחב הדרום ממבואות תל-אביב עד לשערי הנגב. בגזרה זו היו 3 יישובים יהודיים: גת, גלאון וכפר מנחם, שהיו מבודדים זה מזה ומנותקים מרצף ההתישבות היהודית בארץ על ידי עשרות יישובים ערביים עוינים. בראשית המלחמה הקצתה החטיבה כוחות מגדוד 52, ולאחר מכן מגדוד 53, להגנה על יישובים אלה ועל התחבורה אליהם. עם הכרזת העצמאות ולקראת הפלישה המצרית פונו ילדי יישובים אלה למרכז הארץ במבצע "תינוק". בהמשך המלחמה, עם הקמת צה"ל והתחזקותו, עבר האזור בהדרגה לשליטת ישראל. במבצע "מוות לפולשים" בקרבות עשרת הימים (יולי 1948) נכבש הכפר תל א-צפי (גבעת צפית) על ידי גדוד 51 וכתוצאה מכך נטשו את בתיהם תושבי כפרים רבים סביב כפר מנחם, שיצאה מבדידותה. במבצע "יואב" (אוקטובר 1948, תשרי תש"ט) שחררה חטיבת גבעתי את מרחב הדרום מידי הפולש המצרי ופרצה את הדרך לנגב. בהמשך מבצע יואב, במטרה להרחיב את הפרוזדור לירושלים, הרחיבה החטיבה את שליטתה מזרחה עד לעמק האלה, מקום הקרב בין דוד וגלית לפני 3000 שנה. כך נקבע באזור זה גבול שביתת הנשק של מדינת ישראל, הקו הירוק.
על גבול מפת הניווט שלנו, מחוץ לשטח הממופה, נמצאים היישובים ליאון ועגור בצפון ולוזית במערב. בתוך היער נמצא מצפה משואה, שממנו תצפית טובה למישור החוף, לשפלה ולהר. בשטח הניווט נמצאים גלי אבנים, גדרות, גתות, מערות ובורות מים עתיקים, שהם שרידי ההתישבות היהודית הנרחבת באזור זה לפני 2000 שנה. בין אלה נמצא את התחנות בניווט הקרוב