מאת:
נועם רביד
הניווט הסתיים.
ניקבתם את תחנת הסיום,
פרקתם את הכרטיס האלקטרוני,
הסדרתם נשימה והלכתם להציץ בלוח
התוצאות. ההוא/ההיא
שוב השיג/ה אתכם,
אבל סך הכל ניווט סביר,
אתם חושבים, או
ניווט מדהים, או
זוועה. הלכתם
לאכול משהו/החלפתם
בגדים/דיברתם עם
חברים/נסעתם
הביתה. זהו,
הכל מאחוריכם.
כמעט...
אם אתם נווטים בנשמתכם,
ותאמינו לי, רובכם
כאלה, אז במוקדם
או במאוחר, דקות,
שעות או ימים אחרי הניווט,
תעשו עוד משהו.
אתם תפתחו את המפה המקומטת,
תביטו בה בנחת,
בעניין או ברוגז,
ותנסו לשחזר מה עשיתם שם בשטח.
זה נקרא תחקור.
בכתבה זו אשתף אתכם בכמה
תובנות שצברתי עם השנים בנושא תחקור
הניווטים. אני
לא מתיימר להיות המתחקר הכי טוב,
אבל בכל זאת, אני
בטוח שאצליח לחדש לחלקכם.
מדועי חשוב לתחקר?
המוטיבציה הראשונה היא בכדי להבין
"מה היה".
בזמן הניווט אנחנו חיים את הרגע,
מרוכזים בלג הנוכחי (הטובים
שבינינו מצליחים אולי לתכנן לג או שניים
קדימה), ושמים לב
בעיקר לסביבתנו המיידית והקרובה.
המפה מקופלת,
ובדרך כלל לפני שמסתיים הניווט אין
לנו מושג איך נראה המסלול בשלמותו.
טבעי, אם כן,
שנרצה לראות את המסלול המלא בנחת.
בנוסף, נחמד
להיזכר היכן בדיוק עברנו.
תחושותינו בשלב זה נעות על הציר שבין
גאווה וטפיחה עצמית על השכם (בלגים
שנראים לנו מוצלחים)
לבין תסכול והלקאה עצמית (בלגים
שבהם טעינו/תעינו).
המוטיבציה השניה היא
בכדי להשתפר. לכאורה,
אם נדע מה עשינו והיכן טעינו בניווט
הקודם נוכל להשתפר בניווט הבא.
מדוע לכאורה?
מפני שבין ידיעה לשיפור נדרשת יכולת
לנתח, להפיק
לקחים, ויותר מכל
– ליישם לקחים אלה בשטח.
זה קשה, והרבה
יותר מסובך מסתם לדעת מה היה.
שלב ראשון – הסיפור
שאינו נגמר
זהו הנדבך הבסיסי בתחקור,
שהכרחי לעבור אותו בדרך לשלבים
המתקדמים יותר. השאלות
שכל נווט צריך לשאול את עצמו בסיום הניווט
הן "איפה הייתי
ומה עשיתי".
זה מתחיל בסיפור דרך.
שבו רגועים עם המפה ביד (חמש
דקות אחרי הסיום זה לא זמן מתאים – עדיף
על כורסה נוחה בבית),
וציירו קו דמיוני (או
אמיתי) לאורך
המסלול שעברתם בפועל בשטח.
השאיפה היא שסיפור הדרך יהיה כמה
שיותר מפורט ומדויק.
לאיזה כיוון יצאתם מהזינוק,
היכן פגשתם את השביל הראשון ובאיזו
נקודה בדיוק ירדתם ממנו,
היכן רצתם בשטח,
ליד אילו פרטי נוף בולטים עברתם,
מהיכן תקפתם ומאיזה כיוון הגעתם
לתחנה. זה לג
ראשון, וככה צריך
להמשיך עד לסיום.
יהיו אזורים בהם לא תהיו
בטוחים במיקומכם המדויק – כי ניווטתם גס
ולא שמתם לב לפרטים,
או כי התברברתם ואיבדתם מגע עם המפה.
זה לא נורא, כל
עוד האזורים האלה מצומצמים במספרם לאורך
המסלול, וכל עוד
אתם יודעים את מיקומכם "בגדול"
(ברמה של עד מאה מטרים).
אם יש קטעים רבים שבהם
אין לכם מושג היכן הייתם,
או שאי הוודאות בנוגע למיקומכם מגיעה
לרמה של מעל מאה מטרים,
זהו סימפטום לבעיה בסיסית ביכולת
הניווט שלכם. כל
נווט שצבר מעט נסיון כבר אמור להיות מסוגל
לתאר את מסלול הניווט שעבר בדיוק סביר.
מי שלא מצליח לעשות זאת חייב להאט
בצורה משמעותית את קצב הניווט שלו כדי
שיוכל להבחין טוב יותר בפרטים,
הן במפה והן בשטח,
או לשקול מעבר למסלול קל יותר ניווטית.
רק לאחר שסיימתם את
סיפור הדרך אפשר להיעזר בטכנולוגיה
המודרנית, ולהסתכל
על מסלול ה-GPS.
מכשירי GPS
למיניהם מתעדים את מסלול הניווט ברמת
דיוק גבוהה מאוד,
ובכך ממלאים את החורים שנותרו בסיפור
הדרך. כדי להתאים
את נתוני ה-GPS
למפת הניווט מומלץ להשתמש בהסבר
דבר נוסף שכדאי לתחקר
בשלב זה הוא את המחשבות והתחושות.
אין הכוונה לתיאור כללי של מצב הרוח
במהלך הניווט, אלא
לתיאור כמה שיותר ממוקד ומפורט של הדברים
שעברו לכם בראש בזמן הניווט.
על מה חשבתם בעליה לתחנה 2?
האם שמתם לב לנוף או לפרחים בדרך לתחנה
5? האם "נתקע"
לכם שיר בראש, או
מחשבות על העבודה,
או על הסיום? היכן
התלבטתם בנוגע לבחירת הציר לתחנה 10?
האם שיניתם תוכניות באמצע הדרך?
אם כן, מדוע?
האם נדלקו לכם נורות אזהרה לפני שעשיתם
טעויות, וכיצד
הגבתם? על מה
חשבתם וכיצד הרגשתם כשאיבדתם מגע לזמן
קצר בקרבת תחנה 11?
מתי תחושתכם היתה טובה ומתי לא?
נסו לענות לעצמכם על שאלות אלו ודומות
להן לאחר הניווט.
אם בסיום הניווט אתם
מרגישים כמו טאבולה ראסה,
ולא זוכרים שום דבר ממה שחשבתם בדרך,
אני ממליץ לכם לצפות בסרט "ממנטו",
ולשקול הסבה לענף ספורט אחר.
שלב שני – הטוב,
הרע והמכוער
עד כה התרכז התחקור
באיסוף העובדות היבשות:
היכן בדיוק הייתם,
מה בדיוק חשבתם.
זה דרש זיכרון ויכולת שחזור,
אבל לא הרבה מעבר לכך.
עכשיו מתחיל השלב המורכב יותר,
זה שמצריך גם מעט מחשבה.
מטרת השלב הזה היא לזהות ולהבדיל בין
הלגים הטובים והפחות טובים.
גם הפעם מתחילים בראש,
ולאחר מכן נעזרים בטכנולוגיה.
המשיכו לשבת על אותה הכורסה מהשלב
הקודם, התבוננו
במסלול שעברתם, ונסו
להעריך האם הניווט שלכם בכל לג היה טוב,
בינוני או גרוע.
בנוסף, נסו
להעריך כמה זמן איבדתם בלגים הגרועים
והבינוניים.
הלג הראשון,
למשל, היה
טוב: יצאתם בכיוון
הנכון מהזינוק, המשכתם
על שביל, זיהיתם
נקודת תקיפה ברורה,
האזימוט עבד והגעתם לתחנה בול.
הלג השני היה גרוע.
התחלתם בניווט עדין בשטח מורכב,
אבל בשלב מסויים איבדתם מגע ובזבזתם
זמן יקר בהתרוצצות חסרת תוחלת עד שזיהיתם
פרט נוף גדול, ממנו
תקפתם מחדש ומצאתם את התחנה.
נראה לכם שלפחות 2
דקות הושקעו בשוטטות מיותרת.
הלג השלישי היה בסדר,
אבל בהתבוננות נינוחה במפה אתם מזהים
בחירת ציר או נקודת תקיפה שלא חשבתם עליהן
בשטח, ונראות
טובות מאלה שבחרתם בפועל.
להערכתכם יתכן שיכולתם לחסוך כחצי
דקה. כך ממשיכים
עד לסיום.
לאחר שגיבשתם דעה
סובייקטיבית על כל אחד מהלגים תוכלו
להשתמש בכלי האובייקטיבי – LapCombat.
זוהי תוכנה יפנית,
אשר מנתחת את ביצועי כל הנווטים בהתבסס
על זמני הביניים שלהם.
הסבר מפורט על עקרונות הפעולה של
התוכנה הזו נמצא בקישור אבל למי שאין סבלנות להתעמק,
מה שמייחד את LapCombat
(LC) היא היכולת לזקק
מתוך זמני הביניים שלנו את הזמן שבזבזנו
על טעויות ניווט בכל לג.
זאת בהשוואה לזמן שיכולנו להשיג לולא
היינו טועים, וללא
קשר לתוצאות הנווטים האחרים במסלול שלנו.
תוכנת LC
היא היחידה שאני מכיר,
המספקת מדד אובייקטיבי ואישי לטיב
ביצוע הלג.
לצורך תרגול השימוש
הנכון ב-LC
ניקח כדוגמה את הניווט בשריגים קישור,
ונבחר, גם
כדוגמה, את המסלול
הבינוני+. מה צריך
לחפש בתוך ים המספרים?
ראשית מצאו את עצמכם –
העמודות מסודרות משמאל לימין לפי המקום
הכללי במסלול. ניקח
למשל את עודד ורבין,
אשר סיים שמיני במסלול.
בטבלה הראשונה יש את זמני הביניים
שלו, בטבלה השניה
יש את זמני הביניים המצטברים,
ובתחתית הדף נמצאת הטבלה המעניינת
מכולן, שכותרתה
"Leg
mistake time". בטבלה זו יש את זמן
הטעות של עודד בכל לג,
זמן הנובע מטעויות ניווט נטו,
ולא מעייפות או רמת כושר.
זמן טעות זה היה נחסך אם עודד היה
מנווט בלג הזה כפי שניווט בלגים הטובים
שלו באותו מסלול.
(הסתייגות: במקרה
של שינוי חריג בקצב הניווט,
למשל כתוצאה מפציעה,
הדבר יבוא לידי ביטוי גם בזמן הטעות).
את מירב תשומת הלב צריך
לתת ללגים בהם זמן הטעות היה משמעותי –
מעל 45 שניות.
אלו הלגים הפחות טובים,
ואותם הכי חשוב לתחקר כדי להשתפר.
מבלי לדבר עם עודד או לראות את המסלול
שעבר, אני יכול
לומר בוודאות שהוא איבד זמן באופן משמעותי
בלגים לתחנה 2 (3:40
דקות), תחנה
8 (2:20), ותחנה 11
(1:37). הלגים הבינוניים הם אלה שבהם
איבד עודד 20-45 שניות:
לתחנות 1, 3, 4, 6,
8, 17. כל יתר הלגים היו טובים – זמן
הטעות בהם קטן מ-20
שניות או אפילו שלילי.
בטבלה קטנה באמצע הדף,
שכותרתה "Mistake
ratio", מופיע אחוז הזמן הכולל
שאיבד כל נווט על טעויות ניווט.
במקרה של עודד הערך הוא 14.8,
כלומר כשביעית מזמן הניווט.
ניתן לדרג את רמת הניווט האישית במסלול
בהתאם לערך זה: עד
5 – מעולה,
5 עד 10 – טובה
מאוד, 10 עד 15
– טובה, 15 עד
20 – בינונית,
20 עד 30 – נמוכה,
מעל 30 – נמוכה
מאוד. במקרה של
עודד ושריגים, היה
זה ניווט טוב, על
גבול הבינוני, ובוודאי
לא מבריק.
כעת יש לעמת ולאמת את
התחושות הסובייקטיביות עם זמני הטעויות
והערכת טיב הלגים שהתקבלו באופן אובייקטיבי
מה-LC. האם זיהיתם
נכונה את כל הלגים הגרועים שלכם?
האם היו לגים שחשבתם שהיו טובים,
אך מסתבר שהיו בינוניים או אפילו
גרועים? האם היו
לגים שהערכתם כבינוניים או גרועים,
והסתברו כטובים?
עד כמה הערכת איבודי הזמן שלכם תואמת
את המציאות?
זהו.
זה כל מה שבאמת צריך להפיק מה-LC,
והיתר זה פיקנטריה.
שלב שלישי – בארץ הלמה
כאן לא אצייד אתכם
בתשובות, אלא
בשאלות ובנקודות למחשבה,
שתצטרכו לענות עליהן בעצמכם.
השתמשו בהגיון הבריא,
בנסיונכם, בתיאוריה
הניווטית שלמדתם מפה ומשם,
וגם בעזרתם של נווטים מנוסים וטובים.
אז ממה נבעו הטעויות?
ניווט גס
בחירת ציר – השוו את
בחירת הציר שלכם לבחירות ציר של נווטים
אחרים במסלול, רצוי
כאלה שכושרם דומה לשלכם אך היו עדיפים
עליכם בלג זה. אפשר
להיעזר בתוכנת RouteGadget
לצורך כך (בהנחה
שנווטים אחרים מזינים את מסלוליהם).
האם זיהיתם את כל בחירות הציר האפשריות?
אם לא, מדוע?
מה היו שיקוליכם בבחירת הציר בו
ניווטתם? מדוע
העדפתם ציר זה על פני החלופות?
האם בדיעבד היה נכון לבחור ציר אחר,
ומדוע?
זיהוי הדברים הגדולים
– האם הבנתם נכונה את התבליט?
אם לא, מדוע?
האם הבחנתם בפרטים גדולים לאורך הציר?
האם תכננתם להיעזר בהם,
או שזה קרה במקרה?
אילו פרטים גדולים פספסתם,
ומדוע? האם
זיהיתם מראש נקודות תורפה אפשריות לאורך
הציר? האם תכננתם
כיצד להתמודד עימן,
והאם ביצעתם את התוכנית?
האם הגדרתם גבולות בירבור?
שימוש נכון במצפן – האם
יצאתם מהתחנה לכיוון אליו התכוונתם?
אם לא, מדוע?
האם המפה היתה מוצפנת לכל אורך הלג?
האם סטיתם בשלב כלשהו מהכיוון הרצוי?
אם כן, מדוע?
מתי וכיצד הבנתם שסטיתם?
ניווט עדין
נקודת תקיפה – אילו
נקודות תקיפה אפשריות יש לתחנה,
והאם זיהיתם את כולן?
אם לא, מדוע?
מה היו שיקוליכם בבחירת נקודת התקיפה?
מדוע העדפתם נקודה זו על פני החלופות?
האם בדיעבד היה נכון לבחור נקודת
תקיפה אחרת, ומדוע?
זיהוי הדברים הקטנים –
באילו פרטים קטנים הבחנתם,
ובאילו לא? האם
זה היה מקרי או מכוון?
האם הבנתם נכונה את התבליט?
אם לא, מדוע?
האם מהירות התקדמותכם בשטח התאימה
לרמת הדיוק הנדרשת?
שימוש נכון במצפן – האם
שמרתם על אזימוט? אם
לא, מדוע?
מתי וכיצד הבנתם שסטיתם?
פסיכולוגיה
הססנות/חוסר
ביטחון – באילו מקומות היססתם,
ומדוע? מה
גורם לכם לחוסר ביטחון במסלול?
האם שיניתם החלטות במהלך ביצוע לג?
אם כן, מדוע?
פזיזות/עודף
ביטחון – באילו מקומות נהגתם בפזיזות,
ומדוע? מה
גורם לכם לעודף ביטחון?
חוסר ריכוז – באילו
מקומות הייתם פחות מרוכזים,
ומדוע? אילו
פעולות ביצעתם כדי לחזור לריכוז?
השפעות חיצוניות – האם
הימצאותם של נווטים אחרים בסביבתכם השפיעה
עליכם, ובאיזה
אופן? האם יש מכנה
משותף לחלק מהטעויות שלכם,
אשר ניתן לייחסו לגורם חיצוני כלשהו?
התמודדות עם טעות –
בלגים הפחות טובים,
מתי נדלקו "נורות
האזהרה", וכיצד
הגבתם? האם זיהיתם
בזמן את גבולות הבירבור?
אם לא, מדוע?
עד כמה אתם עקשנים וממשיכים לחפש,
גם כשאינכם בטוחים לגבי מיקומכם?
האם התמקמתם מחדש ותקפתם שוב בזמן
סביר? כיצד משפיעה
טעות בלג אחד על האופן שבו אתם מבצעים את
הלגים הבאים?
יש עוד שאלות רבות שתוכלו
לשאול את עצמכם. אל
תתביישו לשאול, והיו
אמיצים לענות, גם
אם לפעמים זה לא נעים "לצאת
טמבלים" בעיני
עצמכם. רק אם
תבינו את הסיבות לטעויותיכם תוכלו להתקדם
ולהשתפר. בנוסף,
יש להקדיש תשומת לב גם להצלחות.
בררו עם עצמכם מה עשיתם נכון בלגים
המוצלחים שלכם. זה
גם טוב לאגו וגם מגדיל את הסיכוי שתשחזרו
את ההצלחה גם בניווט הבא.
שלב רביעי – איזהו חכם
מצויידים בסיבות לכל
דבר (כמעט)
שקרה לכם בניווט,
אתם מוכנים לעלות מדרגה נוספת בתהליך
התחקור, ולמעשה
להגיע לשיאו – הפקת לקחים.
אל תצפו ממני שאעשה זאת עבורכם,
אבל בכל זאת אנסה לסייע.
נסחו את הלקחים שלכם כך:
"אחת הבעיות שמנעו ממני להצליח
יותר בניווט האחרון היא...
(וכאן יש להשלים נקודה משמעותית שעלתה
בשלב הקודם). כדי
להשתפר בניווט הבא אני צריך...
(וכאן צריך לחשוב על עצה מעשית
שתתנו לעצמכם כדי להימנע מאותה בעיה)"
הדגש הוא על מעשיות
ומיקוד. משהו
קונקרטי שאפשר לתרגל.
לא חוכמה להגיד "יש
לי בעיה בשמירה על כיוון,
ולכן בניווט הבא עלי לקחת אזימוט יותר
טוב". בשביל
זה לא צריך תחקור.
יותר קשה להגיד "יש
לי בעיה בשמירה על כיוון באזורים מועטי
פרטים, ולכן
בניווט הבא אנסה לזהות מראש כניסה לאזורים
כאלה, ובהם אוודא
שמירה על הכיוון המתוכנן בתדירות גבוהה".
אפשר ואף רצוי שהלקחים
יהיו רעיונות לתרגול באימונים ובתחרויות
מקומיות. למשל:
"יש לי נטיה לדבוק בשבילים בכל
מחיר, וכתוצאה
מכך בחירות הציר שלי לא טובות.
בתחרות המקומית הבאה אמנע משבילים
ככל האפשר, כדי
לשבור את המחסום."
לחלקכם עשוי שלב הפקת
הלקחים להיות קשה,
לפחות בהתחלה,
ולכן מומלץ להיעזר בנווטים מנוסים,
אשר מסוגלים לקשור בין בעיה לדרך
פתרון, ולהציע
רעיונות ושיטות לתרגל מיומנויות רצויות.
הנה עצה לדוגמה,
ששמעתי מנווט מצטיין באו-רינגן
קליניק בשבדיה ב-1996:
כאשר אינכם מרוכזים בניווט (חושבים
על משהו שלא קשור לביצוע הלג הנוכחי או
הבא) בצעו פעולת
ניווט מכוונת – הביטו במצפן,
בדקו את מיקומכם המדויק במפה,
וכו'. טיפ
פשוט, שאני זוכר
היטב עד היום, ולפעמים
גם מיישם בניווטים.
זה מוביל אותי לחלק
האחרון בתהליך התחקור – היישום.
אם יש משהו באמת קשה
בסיפור הזה של תחקור ניווטים,
זה ליישם את הלקחים בפועל,
בעת ניווט. לשבת
על כורסא עם המפה ביד ולהיזכר זה קל למדי,
ורוב הנווטים עושים זאת (או
מסוגלים לעשות זאת)
ללא מאמץ ניכר.
לנתח את הניווט ולהפיק ממנו לקחים זה
כבר יותר קשה, ולא
כולם מסוגלים לעשות זאת ברמה טובה.
ליישם את הלקחים בשטח זה כבר קשה מאוד,
ומעטים הם הנווטים שבאמת מצליחים
בכך.
רוב הנווטים מתחילים
לנווט בגיל מבוגר יחסית (הרבה
מעל 10), כאשר דפוסי
הלימוד והמחשבה שלהם כבר מגובשים,
שלא לומר מקובעים.
רכישת מיומנויות הניווט נעשית לרוב
בהתנסות עצמית, עם
מעט מאוד הכוונה והטמעה של פעולות "נכונות".
רובנו "נווטי
בר", הנעזרים
באינטואיציה ובקצת עזרה מחברים כדי
להתקדם. במצב
כזה, צריך הרבה
משמעת עצמית וכח רצון כדי לקחת את התובנות
והלקחים אותם זיקקתם בעמל רב מהתחקור,
וליישמם בזמן אמת.
צר לי לאכזב אתכם,
אבל אני לא מעל לממוצע בקטע הזה.
ברוב המקרים אני מסתפק בשלב הכורסה,
ומוותר על הלקחים והיישום.
למה? אולי כי
אני מרגיש מנוסה מספיק לדעת מה עשיתי גם
בלי הרבה התעמקות,
אולי כי לא נוח לי לשחזר את טעויותיי
ולהבין את הסיבות להן,
ואולי כי כיום אני לא רוצה להתאמץ
בכדי להשתפר. זה
לא תמיד היה כך. בעבר
כן השקעתי ביישום לקחים.
על סמך נסיוני,
להלן כמה עצות למי שמוכן לעבוד בכדי
לשפר בהדרגה את רמת הניווט שלו:
-
בצעו את התחקור במלואו,
ברצינות וביסודיות.
אל תתעצלו לשאול "למה",
והתאמצו לענות.
-
פנו לנווטים המצטיינים והמנוסים,
והיעזרו בהם בחלקים הקשים יותר של
התחקור.
-
מצאו לעצמכם "מאמן":
מישהו שתגדירו שאתם מחוייבים למסור
לו דין וחשבון על הניווט הקודם שלכם,
ועל אופן יישום הלקחים בניווט הבא.
-
השתמשו בתחרויות המקומיות כפלטפורמה
רגועה לתרגול מיומנויות.
בחרו לקח אחד או שניים ליישום בכל
פעם, לא יותר.
התחשבו באופי התחרות והשטח כשאתם
מחליטים מה לתרגל בכל פעם.
-
אל תוותרו לעצמכם,
ואל תחששו לטעות.
רדו מהשבילים ותתחילו לנווט!
בהצלחה!
