ביאתלוניווט

מאת: דורון קינר

לרגעים היה נדמה לי שאולי האירופאים משועממים ואוהבים קצת אקשן מלחמתי וכי אני הישראלי,שבע קרבות ושבע חדשות כמעט יומיומיות על ירי פה, ירי שם, צלפים, נפגעים ובכלל, מי צריך את זה?? רק כשהגעתי לאליפות העולם בביאתלון ניווט, הבנתי ושיניתי את הגישה שלי.

הכל החל לפני כחצי שנה, כשידידי, הנווט הבלתי נלאה, ברנד וולנברג מברלין, הזמין אותי שוב כדרכו בקודש, לשלל אירועי ניווט בקיץ הקרוב. כדרכי שלי בקודש, אני "חייב" לפחות פעם בשנה, לטעום טעמו של ניווט מעבר לים, אז החלטתי שלכבוד ארבעים שנות ניווט ספורטיבי, שאציין בסתיו הקרוב, אצא הקיץ להכיר ענף ניווט חדש.

טסתי לברלין בתחילת אוגוסט ומשם ברכב מלא נווטים לכיוון דנמרק - חבל יוטלנד במערב המדינה. איזור דיונות גבעי. מרכז התחרות והכינוס בתחילתו ובסופו של יום, היו בתוך בסיס של הצבא הדני.

שמונה ארצות השתתפו באופן רשמי בתחרות:דנמרק, שבדיה, פינלנד, צ'כיה, גרמניה, בריטניה ועוד שתי מדינות חדשות:סין עם נווטת אחת וישראל עם עבדכם הנאמן...

האליפות נפתחה במצעד משלחות שהתקיים בתוך הבסיס, כאשר כל משלחת פוסעת אל הדגל שלה בזמן שההמנון שלה מושמע ברקע. אני מודה שזה היה מרגש לשמוע את ההמנון שלנו ואכן נמלאתי גאווה בפרט ובכלל, על כי "כבשנו" שטח חדש עבורנו בעולם הניווט הספורטיבי.

אליפות העולם בביאתלון ניווט, היא תחרות בת שלושה ימים, כאשר לכל יום יש אפיון משלו וכל יום עומד בזכות עצמו. בתחרות השתתפו 160 נווטים ונווטות בכל הגילאים והקטגוריות. המטרה שלי לא היתה לזכות כמובן, אלא היכרות עם ענף ספורט מעניין וחדש. העמדתי לעצמי תנאי והוא, לעבור את התחרות בהצלחה מבלי להיפסל כלל ואכן, בזאת עמדתי בהצלחה.

היום הראשון היה לטעמי הקשה מכולם. הוא נקרא באופן מסורתי ניווט קלאסי והיה מורכב משלושה חלקים: ניווט מיקום או ניווט נקודה (location orienteering) ,ניווט קלאסי רגיל ולקינוח ירי במטווח. מדידת הזמן היא לכל שלושת החלקים יחד. מרחק של 3 ק"מ סומן ביער בעזרת סרטי סימון, מסלול שתי וערב שעובר דרך השטח ובו ממוקמות 10 תחנות ניווט. במפה ריקה שעליה מסומן משולש הזינוק בלבד, על הנווט לדעת בכל רגע נתון, היכן הוא נמצא על המפה. כאשר הנווט מגיע לריבוע שמסומן על האדמה ובתוכו נמצאת תחנת ניווט, הוא צריך לקחת את המחט שתלויה שם ולדקור את המפה בדיוק במיקום התחנה על פי דעתו. סוג אחר של תחנת ניווט באותו מסלול, היה ריבוע שבו היה צינור חלול ורק כשהסתכלת דרכו, ראית במרחק של כמאה מטרים תחנת ניווט ביער ושוב, לקבוע את מיקומה בעזרת המחט התלויה. בנוסף ללחץ הזמן יש קנס של דקה אחת עבור כל סטיית מילימטר מהמיקום של התחנה בפועל, עד למקסימום של 10 דקות לכל פריט. כולם קיבלו מסלול זהה וחל איסור חמור לדבר זה עם זה,או להיכנס לריבוע כשמישהו נמצא שם לפניך. לאחר מסלול העינויים הזה הגענו לקצה המסלול שכאמור גם הוא אינו מסומן על המפה. שם השארנו את המפה לצורך בדיקת הסטיות וקיבלנו מפת ניווט רגילה עם מסלול נתון, הפעם ניווטנו בהתאם לקטיגוריות גיל. מסלול אווירי נתון של 5 ק"מ בשטח שבו הניווט מאתגר מאד, שלא לומר קשה. 

אחרי התחנה האחרונה מגיעים אל עמדת הירי. כל אחד מהנווטים כבר השאיר לפני הזינוק (אחרי איפוס הכלי וירי חימום) את הרובה במקום מסומן על פי מספר החזה שלו. כוונים לבושי מדים מוליכים אותי אחר כבוד אל עמדת ירי ושם אני מכוון אל מטרה במרחק 50 מטרים ממני. חמש יריות בשכיבה ועוד חמש בעמידה. אם הורדתי תחנה מה טוב, לא הורדתי? שתי דקות מתווספות לזמן שלי על כל החטאה...

היום השני של האליפות היה יום הספרינט. ניווט במסלול קצר יחסית של 2.3 ק"מ אווירי, חזרה לעמדת הירי, חמש יריות בשכיבה והפעם על כל החטאה סיבוב קנס או "סיבוב עונש" של 250מטר.

אחר כך יוצאים לעוד ניווט ביער לאותו מרחק, חזרה לעמדת הירי, חמש יריות בעמידה ועל כל החטאה... כן, כבר הבנתם.

היום השלישי היה ניווט וירי במתכונת שליחים כפי שאנו מכירים בארץ. בקטגוריית הבוגרים היו שלושה משתתפים ובכל שאר הקטיגוריות שני נווטים וכפי שכבר צוין, כל יום היה נפרד מבחינת הניקוד.

אסכם עם ערב הbanquet (מין שילוב של סעודה חגיגית וברכות) בו נתבקשתי לנאום וכמובן שהזמנתי אותם לאליפויות שלנו.

האם יש לענף הזה מקום בארץ והאם יש לו סיכוי? זאת שאלה שמרחפת אצלי עדיין ואני חסר תשובה. אולי צריך שעוד אנשים יתנסו בחוויה שכזו, כי רק לאחריה אפשר להבין באמת במה המדובר.

אז למעוניינים: אליפות העולם ה21 הפתוחה באוגוסט 2019 בפינלנד הרחוקה.

למעוניינים לקרוא עוד ולהציץ בתמונות הרבות:

בפייסבוק : World Biathlon Orienteering Championships

http://biathlon.dk/images/staevner-int/2018/VM/bulletin1.pdf

... והתעויוט

מאת: זיו נוימן

אליפות העולם למרחק בינוני בקטגורית הנשים הביאה לצופים רגעים דרמטיים שאחד מהם לבטח יילווה אותנו עוד הרבה מאוד זמן. הנווטת הטובה בעולם, הסופרסטאר השבדית, הספורטאית הכל כך מוכשרת, הדמות שעוצבה ע"י מאמנים ואומצה ע"י אנשי שיווק כנותנת השראה לכל כך הרבה צעירות וצעירים ברחבי העולם, נכשלה במבחן !!!

זהו לא סתם כישלון, זהו כישלון בשידור חי, אל מול אלפי צופים שעוקבים אחרי כל תנועה שלה על גבי המפה, כישלון שגורם לחלק מהצופים לזוע בחוסר נחת בכורסא אל מול מפגן ה"שיימינג" העצמי שהיא עושה לעצמה. טובה אלכסנדרסון הגדולה מהססת בתחנה 1, טובה אלכסנדרסון היפה שוגה בתחנה 2, טובה אלכסנדרסון הנפלאה מדלגת על תחנה 3 ומאבדת את עצמה לדקות ארוכות בדרך לתחנה 5...הנשמות הטובות וזריזות המקלדת מתחילים לשלוח "ממים" ו"דאחקות"... השדרים מתחילים לתהות שמא נתנו את ה GPS שלה למשהיא אחרת... כיכר העיר מתעוררת ואני לא יכול שלא להזכר בשירו הנפלא של עקיבא נוף :

זוֹכֶרֶת אַתְּ - אֵיך בָּאת לְכָאן, מַלְכָּה מֵעִיר צִידוֹן 
וְכָל הָעָם נִדְהָם אֶל מוּל יָפְיֵיךְ , 
הִנֵּה הֵם, כְּבָר, בַּשַׁעַר וְאַחֵר יְהֵא אָדוֹן, 
כְּלָבִים יְלַקְקוּ פֹּה אֶת דָּמֵךְ, 
הִנֵּה עָלוּ וּבָאוּ, כְּבָר, בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן, 
הִנֵה, כְּבָר, נִפְרְצוּ הַשְׁעָרִים, 
אִיזֶבֶל, בְּחִיוּך מַלְכוּת הוֹפִיעִי בַּחַלּוֹן, 
מַלְכָּה וּבַת שֶל מֶלֶך צִידוֹנִים. 
אַל תִתְנַגְּדִי לָהֶם, מַלְכָּה, 
הֵם הַצּוֹדְקִים תָּמִיד בַּכֹּל, 
הָאֱלוֹהִים וְהַנְבִיאִים -לָהֶם, 
וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יוֹדְעִים הַכֹּל, רַק לֹא לִמְחוֹל, 
אֵל קַנָּא וְנוֹקֵם. 

מנסה להכנס לנעליה של TOVE ולחשוב מה אני הייתי עושה ? מה אתם הייתם עושים ? בעצם... זה בדיוק מה שכולנו עושים... בעצם... אנחנו לא סתם צופים... אנחנו גם כמו TOVE ספורטאים פעילים שחווים הצלחות וכשלונות... אנחנו גם כמו TOVE חווים חוסר התמצאות, ניווט נאחס, שום דבר לא הולך, בא לנו לזרוק את המפה וללכת הביתה תוך כדי הטחת האשם בממפה, במארגנים ובמניחי התחנות... אתם יודעים מה ??? בעצם זה לא שאנחנו כמו TOVE זו היא כמונו !!! היא גם בשר ודם, היא גם מפשלת לפעמים, היא גם לא תמיד מצליחה לעמוד בציפיות... ואתם יודעים מה ??? זה מה שעושה אותה כל כך פופולרית, דמות לחיקוי וחלומם של אלפי צעירות וצעירים ברחבי העולם.

אני מסתכל על המסך ורואה אייך היא עושה את הדבר הכי נכון לעשות : היא אוספת את עצמה, חוזרת למסלול, ממשיכה לרוץ למרות שאין לה שום סיכוי, נראה שהיא אפילו מתחילה להנות, במשפך היא נותנת את כל מה שיש לה כאילו היא נלחמת על המקום הראשון, איזה כייף לראות אותה כך... מלכת ניווט אמיתית גם ללא כתר בפעם הזו.

קיץ קוצים וקץ

מאת זיו נוימן

שבת בבוקר, קיץ עכשיו ועונת המלפפונים בשיאה. מה עושים ? ריצת שבילים ביער יכולה להיות אימון לא רע. 

יוצא מוקדם בבוקר ליער נחשונים דרום. 

החניה מסודרת ואתר הנצחה של עוצבת "אגרוף ורומח" התמקם לו מעשה קסמים ליד חלקת האורן הקנרי בסמוך לכביש 6. החלקה שנשרפה בשנה שעברה (בוודאות, בגלל השלכת סיגריות בוערות מכביש 6  הסמוך) משתקמת יפה הודות לעמידותו של האורן הקנרי (עץ מדהים ביופיו).

פה ושם לכלוך של מטיילים  מלכלכים, גם זרי הפרחים היבשים שנשארו באנדרטה מיום הזיכרון האחרון תורמים לתחושת ההזנחה של יער יגע, עמוס קוצים רגע לפני חום יולי אוגוסט.

השבילים כבר מאובקים וכתושים דק דק ע"י רכבי שטח שהפכו את המקום למגרש משחקים מוטורי - לא זו הייתה כוונת אלו שיזמו את נטיעת היער כמפלט מהמולת העיר.

אני מתחיל לרוץ, קול הציקדות כבר מנסר את האוויר ומוסיף למועקה, רעש אינסופי של מטוסים הניגשים לנחיתה תורם גם הוא את שלו ל"שלוות היער"... מרחוק אני שומע חבורת אופנוענים דוהרת לעברי, אני עובר לשביל אחר ומגיע לפיגוע קשה בחלקת יער מרוחקת - אשפה בכמויות שלא הייתה מביישת אפילו נופשים בכנרת בצאת חג הפסח מתגוללת בכל המתחם ששימש למסיבת "טבע" בלתי חוקית. מחליט לרוץ דרומה ומגיע לעוד פינה ששימשה למסיבת "טבע" ומשם כמו בני ישראל העוברים בחרבה ומשני צדיי השביל הררי פסולת גושית מעורבבת עם אלפי בקבוקי פלסטיק...

אני לא מתייאש ומחליט לעבור לשביל קטן שנוצר באופן בלתי חוקי ע"י אופנועים והיום מונצח כסינגל אופניים/אופנועים... הסינגל נקי יחסית למעט פינות קסומות שקסמו גם לאחרים ולפסולת שהשאירו אחריהם... 

זוג מגיע מולי עם כלב ענק ולא קשור, הכלב מתנפל ולמזלי הוא איכשהו מציית לצעקתי שניה לפני שרגל ימין שלי נבלעת בתוך מלתעות מריירות, אני שומע את האופנועים מאחוריי... אני מגביר קצב ומרגיש כבר את הסוף... השוס של הריצה מגיעה עכשיו : רימון יד שוכב לו על השביל, מאחוריי חבורת האופנוענים דוהרת כאחוזת אמוק - אני שוקל אם לזוז הצידה ולתת לרימון לעשות את העבודה... מחליט לגלות אחריות אזרחית - מסמן לאופנוענים לעקוף אותי ומתקשר לחבלן משטרתי... 

זהו... עוד אימון סטנדרטי ביער ישראלי בקיץ ישראלי הגיע לסיומו.

WOD ועוד

מאת: ענת מאיר

קישור לכתבה

גם אני במועדון המארגנים

מאת: מודי בוכבינדר

כשאני מגיע, לאחר פיזור כמה תחנות במקומות מועדים לגניבה, מעט לפני 7:30 בבוקר לאזור הכינוס אין בו נפש חיה.

אין חברי מועדון להוטים לעזור, אין נווטים להוטים לזנק, אין משפחות להוטות לפקנק, אין תלמידים, אין רוכבי אופניים ואין כלבים. בקיצור, אין אף אחד. חוץ מכמה ציוצי ציפורים משכימות יש שקט. אני מסתובב לי כמה דקות באוויר הבוקר הנעים ואוסף אנרגיות להמשך היום.

חמש דקות לאחר מכן מגיע מור יפה לאחר שהניח את רוב תחנות הבוקר שלו ורץ להניח את הנותרות, שלוש דקות אחר-כך מגיע רפי הימן (רכז המועדון) אחרי ששם את שלטי ההכוונה ובעקבותיו שיירת חברי המועדון שבאו לעזור. תוך מספר דקות הופך אזור הכינוס למערבולת מסודרת של פעילות כשהעבודה של הקמת הזינוק/כינוס/שולחנות המועדון ושאר הפרטים המרכיבים ניווט מוצלח מתחילים להתארגן ולהתקדם.

הכול התחיל כמעט שנה לפני כן כשבטוב עלי ליבי במנגל של המועדון לסיום העונה (בתוספת קצת בירה) נתתי למור לשכנע אותי להתנדב לארגן ביחד את אחד מניווטי המועדון. נידבנו גם את איתן עמיעז ממועדון מודיעין כבקר אפילו לפני ששאלנו אותו (הוא עובד אתנו ולכן לא הייתה לו ברירה אלא להסכים). כמובן שרפי קיבל בשמחה את ההצעה ואני הלכתי הביתה בהרגשה שאני תורם למועדון וכמעט שכחתי מכל העניין.

לקראת סוף עונת הניווטים התגבש באיגוד לוח האירועים לשנה הקרובה, הוקצו ניווטי המועדון ונקבע שמור ואני נארגן את ניווט יער שוהם. שטח חביב לא רחוק מדי שגם ניווטתי בו כמה פעמים, כמה קשה זה כבר יכול להיות?

כבר בשלב מוקדם זה חשבתי שאולי אכתוב בלוג על החוויה של תכנון וארגון הניווט בתנאי שהוא יהיה מוצלח. מארגני ניווטים מנוסים יוכלו ליהנות מהבעיות של המתחיל ולצחוק עליו קצת. אנשים שארגנו ניווט או שניים יכולים אולי להזדהות עם חלק מהקשיים (שנהוג לקרוא להם אתגרים) והחוויות, אחרים ששוקלים להיכנס למעגל מארגני הניווטים ישתכנעו שזה לא נורא ובסך הכול חוויה חיובית ואחרים סתם יקראו ואולי יאהבו.

לקראת תחילת העונה הוזמנתי לבלות אחר הצהרים ביום שישי בהשתלמות מנהלי תחרויות שבה עבר נועם על הנוהל החדש והמעודכן לארגון תחרויות. הקשבתי בתשומת לב וקיוויתי שלא יהיה בסוף מבחן. בסוף היה אפילו ניווטון!

בחודשים שלפני הניווט חרשתי את השטח מספר פעמים, החל מסיור מקדים כמעט חצי שנה לפני הניווט שערכנו מור ואני לבחירת אזור כינוס, ותחנות זינוק וסיום, המשך בסיורים לבדיקה ראשונית של מיקומי התחנות ומציאת מקומות מעניינים ויפים לעממי וכלה בסיור להנחת סרטים שבועיים לפני היום הגדול. במשך הזמן הזה השטח שינה את פניו מתקופת הגשמים הראשונים, לשיא הפריחה כחודש לפני הניווט ועד הניווט עצמו שהיה ממש בסוף העונה שבה עוד יש ירוק פה ושם.

כחודשיים לפני התחרות התחלתי לתכנן את המסלולים. לפי עצת המומחים עשיתי את זה בשיטת אריזת המזוודה לחופש, כלומר, לשים קודם את הדברים הגדולים (תחנות הארוך) ובסוף לדחוף את תחנות הקצרצר במקומות שנשארו (כמו גרביים במזוודה). מהר מאוד גיליתי שתחנות קצרצר אינן גרביים ולא מתאימות לכל מקום. הבנתי שארגון המסלולים דומה יותר להושבת מוזמנים באירוע. האנשים החשובים (תחנות הקצרצר) צריכים לשבת בדיוק במקום הנכון (סבתא יוכבד חייבת לשבת קרוב כי היא לא שומעת טוב וחס וחלילה לא ליד דוד יוסי). ואילו תחנות הארוך יותר "זורמות" וניתן למקם אותם כמעט בכל מקום וגם להאריך את המסלול בשבילן. אחרי שעבדתי בשיטה הזאת הצלחתי לתכנן את המסלולים לשביעות רצוני.

בשלב הזה העברתי אותן לאיתן לביקורת ראשונית וגם לעוד כמה בעלי ניסיון.

כמובן שכולם חוזרים עם הערות והצעות ואני מקבל את כל ההערות באהבה ובהבנה ואפילו משנה את התכנון פה ושם.

שבועיים לפני תאריך היעד המסלולים פחות או יותר נסגרים והעניינים מתחילים להתחמם. אני כותב את דבר המתכנן הבסיסי ומוסיף לו תמונות שצילמתי בשיטוטי בשטח. מור לוקח את זה כבסיס, משקיע כמה שעות עבודה והופך את זה לדבר המתכנן הממוחשב הראשון ובשפת החברה שלי מייצר story map מרשים. לאחר סבב הערות קצר הסיפור עולה לאתר ומרכז הרבה תשומת לב.

כמה ימים לפני מסירת המפות להדפסה איתן ומור עושים סיבוב ביקורת על הסרטים בשטח. שני סרטים לא נמצאים וחוץ מכמה הערות מינוריות ושיפורים קלים בתיאור התחנות ומיקומן היחסי אני צולח גם את המבחן הזה בשלום.

שבוע לשעת השין המפות נשלחות להדפסה ומתחילים לסגור מול רפי את עשרות הפרטים הקטנים המרכיבים את הניווט. אני שולח את הדואל המסורתי לחברי המועדון ונענה כרגיל בהרבה אנשים שיבואו לעזור. במשך השבוע שלפני אני מנדנד לציבור המנווטים בפורום להירשם ומשעשע בכמה חידות על השטח, זה המקום לבקש סליחה אם נדנדתי יותר מדי .

ביום שישי אחר הצהרים ביום שלפני מור ואני פוגשים את משפחת כהנא ואת שאול וייסמן (גם הוא ממועדון אחר) שבאו לעזור להניח תחנות, עובדים בשני צוותים ומסיימים תוך כשעה וחצי את הנחת התחנות. אנחנו משאירים את תחנות העממי וכמה תחנות גלויות יחסית וקרובות לשבילים להנחה בבוקר. אני עוזב את השטח בפעם האחרונה לפני הניווט ומקווה שאף רוכב אופניים מאוחר לא יחמוד אף תחנה.

ביום שבת לאחר השכמה מוקדמת אני שם עוד כמה תחנות אחרונות ומתייצב לארגון הכינוס.

בעזרת רפי וחברי המועדון העניינים מתארגנים במהירות. חברי המועדון מתייצבים בעמדות שהם מכירים וכבר בשמונה בבוקר אנחנו משגרים את דניאל רז רוטשילד למסלול הארוך כדי שיבדוק ויעיר את התחנות וגם יחזור מוקדם לעזור ומיד אחריו עוד כמה חלוצות וחלוצים. בסביבות 8:30 אנחנו מאפשרים לנווטים המשכימים והלחוצים לצאת לדרך.

קצת אחרי 9:00 מתחילים נווטים ראשונים לחזור ואני משחרר אנחת רווחה כשכל התחנות במקום וגם המסלולים זוכים למשוב חיובי.

אזור הכינוס הופך במהרה למהומה הרגילה של נווטים יוצאים, חוזרים, נווטי עממי, ילדים, קצת כלבים ועוד כל מיני אנשים שנקלעו בטעות למקום. אני שמח לראות רבים מקרובי משפחתי ומהחברים לעבודה שמגיעים למסלול העממי ולפעמים אפילו מנסים לעשות את המסלולים התחרותיים. הארגון די מתקתק ואין לי ממש מה לעשות למעט קצת יעוץ למתלבטים במסלולים והסברים למתחילים על המסלול העממי. אפילו כשרפי יוצא לנווט ואני נשאר אחראי בלעדי (!!) בשטח אין לי בעצם מה לעשות.

הזמן די טס והאירוע היחיד יוצא הדופן הוא יוחאי שפי שמתקשר אלי ומבקש חילוץ מאזור מפת מידבא אחרי שנקע את הרגל. הוא נשמע כל כך רגוע שלוקח לי זמן להבין מה הוא רוצה ממני. רפי מתנדב לעזור ונוסע להביא אותו ואחר-כך מטפל בהסעה שלו לאיכילוב לבדיקות וצילום (לא היה שבר רק נקע) הזמן טס ולפני שאני מספיק להבין מה קורה כבר סוגרים את הזינוק ומקפלים את עמדות התשלום וחלוקת המפות. אני מארגן צוותים לאיסוף תחנות ומחלק את העבודה ומעט לפני שעת הגג אנחנו יוצאים לאסוף תחנות. בעת איסוף התחנות אני סוף סוף נהנה קצת לרוץ ביער, מה שלא עשיתי כל היום. התחנות נאספות בזריזות והכינוס מקופל ביעילות. בשעה 13:30 אזור הכינוס יותר נקי ממה שמצאנו אותו בבוקר (כל הכבוד לנווטים ששומרים על הניקיון) וחוץ מכמה משפחות שאינן קשורות לניווט אין בו איש.

אני נפרד מכל חברי המועדון ונוסע הביתה לכוס בירה קרה ומנוחת צהרים שמגיעה לי בדין. כשאני קם ממנוחת צהרים התוצאות כבר מחכות באתר האיגוד באדיבות משפחת כהנא.

תם ונשלם הניווט הראשון שלי, מי אמר שאי אפשר לנסות דברים חדשים גם שמתקרבים לגיל 60!!

לסיום אני רוצה שוב להודות לכל מי שעזר בעצה, בארגון, בתכנון, בתפעול האירוע וגם בפרוק וכמובן לכל מי שבא והשתתף.

קיבלתי הרבה מאוד משוב חיובי – היה כיף.