מאת: יונתן כץ
יום שישי, 14:06, 23/03/2012, יום לפני הרוגיין, הטלפון מצלצל.....
ואזה:”אני בדרך לבית-החולים, התרסקתי בתחרות וצריך לתפור את הזרוע"יונתן:”אבל מחר הרוגיין וסיכמנו שאתה לא מתרסק"
ואזה:”אני כנראה לא אגיע מחר"
:
:
ואזה:”אז אתה בכל זאת מתכוון להגיע?”
יונתן:”גם אם היית מת, הייתי מגיע לרוגיין". יונתן הוא איש מאוד נחמד וחברי.....
אז השנה הרוגיין התחיל אחרת, ואזה התנקנק ואין בן\ת זוג 24 שעות לפני התחרות. מיד פניתי לאחד מפלאי-הטבע בעולמנו, האינטרנט. באתר הרוגיין יש כל מיני "רווקים" מבוקשים המחפשים בני-זוג למטרה מוזרה....
האופציות היו די מצומצמות, התקשרתי לדוד קדוש והנה למחרת אנו בתחרות (לואזה שלום רק 10 תפרים בזרוע).
בשנה שעברה למדתי שהרוגיין זה בעצם טיול אפניים, בגלל הצורך לנווט הקצב הממוצע נמוך (10 קמ"ש במקרה הטוב) ולכן כל אחד יכול. רק כדאי לדעת לנווט.
התברר שדוד גם מנווט, גם רוכב מעולה, וגם מכיר את המקום, מושלם כדי לעבור את הטיול בשלום. פצחנו ברכיבה יחד עם רוב הרוכבים שועטים יחדיו על השביל. במפה הנקודה מסומנת כפינת יער, אבל זו בעצם ערמת אבנים בתוך היער שלא היה סיכוי למצאה אם היינו לבדנו, קצת קשה להבין מהעיגול במפה את המיקום המדויק.
בנקודה הבאה שוב היה קשה להבין את המיקום המדויק של הנקודה (אולי כדאי לסמן את מרכז המעגל בנקודה אדומה במפות בקנה מידה גדול מ-1:20,000),ולאחר סריקה קצרה עם שותפים רבים הנקודה נמצאה. אאוריקה....
בהמשך הנקודות היו קלות והכל זרם חלק, דוד המתין לי בסבלנות בעליות והרגשתי את הקוצים שלו שרוצים לשחרר את מצערת הגז ולהמריא, למזלי צריך גם לנווט פה.
אמרנו שלום לעמיקם, סבבנו את ההר העגול, פרחים בכל מקום וזהר דשא ירקרק. הותרנו אבק לרצים המהלכים ובירכנו את הגלגלים. זרמנו לפארק אלונה, ובסינגל הפרות בנקודה 503 עברנו לרגלי, צמחי הענק של הקידה השעירה עוטפים ומחבקים בקוציהם את העוברים, איך בדיוק חשבו שניתן לרכב בסינגל הזה? באיזור הנקודה פגשנו זוג מיואשים שסרקו בלאות את השטח, אך למזלנו נחתנו בדיוק על הנקודה והמשכנו הלאה.
עברנו בגן אהוד אפרתי (ז"ל) למילוי מחדש, הגמלים שתו לרוויה, הג'לים רוקנו והמשכנו הלאה. כאן האופניים של דוד התחילו לדבר, “די נמאס", והשרשרת נתקעה פתאום. עצרנו, חקרנו, שימנו והמשכנו. ואז הגיעה המנוחה, אם כי לא הנחלה, בעלייה ל-704 נקרעה השרשרת. למביני עניין ייקח שתי דקות להוציא חולייה לשים חיבור מהיר ולהמשיך בדרך. אך אנו לא מבינים ולא בעניין, אין לנו חולייה לחיבור מהיר, אך לפחות בידינו מפתח שרשרת. ניסיונות החיבור הכושלים לא רוממו את מצב הרוח, ואז הגיעה רוח גבית, אלעד כהן (הצדיק שיחיה) עבר בשעטה בירידה, זרק חולייה לחיבור מהיר והמשיך בדרכו, המון תודות. עוד רבים וטובים עברו ושאלו אם אפשר לעזור ובסופו של דבר לאחר עיכוב של יותר מחצי שעה אנו שוב בתנועה.
אספנו עוד שפע של נקודות והגיע הזמן לשוב. בחציית נחל דליה שוב בירכתי את הגלגלים כאשר ראיתי את הרצים האמיצים חולצים את נעליהם בפני המים הצוננים בעוד אנו מתגלגלים עם רגליים באוויר.
ההשתתפות ברוגיין הרכוב היא טיול שווה לכל נפש. אם היססתם לגבי יכולתכם לעשות זאת אז אל פחד, העצימות נמוכה, הקצב איטי, ואפשר להנות כל הדרך. הספיקו שבועיים של אימונים על האופניים, פעמיים בשבוע, עד ארבע שעות רכיבה. בכל מקרה אם קשה מידי אז אפשר לסיים את הטיול מוקדם.
תודה ענקית למארגנים, שהרימו את האירוע. היה נהדר, להתראות בשנה הבאה.