מאת: נועם רביד
הכל בגלל פבל. או בגלל שקינאתי בפבל. וגם בגלל הרוגיין של 2011. נתחיל מההתחלה...
באביב של 2011 התקיים הרוגיין באזור שפלת יהודה, "בין צרעה לאשתאול". השתתפתי עם נעמי במקצה הארוך ביותר, של 12 שעות, והחוויה הותירה בנו רושם עמוק. ההשתתפות בניווט בסדר גודל כזה היתה עבורנו התנסות ראשונה מסוגה, וכמובן שהשאירה טעם של עוד. את הרוגיין הזה ארגן למופת פבל לויצקי, וגם טרח לתעד בבלוג את שלבי ההכנה הארוכים שקדמו לתחרות.
בסיום התחרות ובשוך ההתרגשות החלטתי שגם אני רוצה להיות כמו פבל. להיות מאחורי הקלעים של התחרות הגדולה הזאת, למפות, לתכנן, להכין את הכל, לדעת לפני כולם מה הולך להיות, ובסוף לראות איך המשתתפים מתאמצים ומתמודדים עם האתגר. קנאת סופרים תרבה חוכמה, וקנאת מארגני ניווטים תרבה... הנאה? שיהיה.
"זרעי הפורענות" נזרעו, אם כן, בסוף מרץ 2011, אבל לקח להם מספר שבועות לנבוט. כי מה יעזור לי שאני רוצה לארגן רוגיין אם אין לי שטח מוגדר? התחלתי לחשוב. חיפשתי אזור גדול, שיוכל להכיל בקלות רוגיין של 12 שעות, שטח בעל ערכי טבע, נוף והיסטוריה, רצוי גם מיוער לפחות בחלקו, לא מישורי מדי ולא תלול מדי, עם הרבה שבילים ומעט כבישים ראשיים, בלי יותר מדי יישובים ושטחים חקלאיים, ואם אפשר - שיהיה גם חדש ומעניין.
בארצנו הקטנה והצפופה זו לא משימה פשוטה, אבל גם לא בלתי אפשרית. נזכרתי באזור שריגים, אותו הכרתי היטב בעקבות תכנון אליפות ישראל באותה שנה. באחת הפעמים בהן עברתי במקום עם המשפחה לקראת האליפות צילמתי את התמונה הבאה:
הילדים כמובן חמודים, אבל זה לא העניין. מה שחשוב זה הרקע. למעט הגבעה הקרובה בצד שמאל וחלק מזו שבמרכז, אשר נכללות במפת שריגים, כל שאר הנוף היה מבחינתי ארץ לא נודעת. שטח עצום שמעולם לא ניווטתי בו וגם לא טיילתי בו, ונראה שיכול להתאים לרוגיין. אותו הדבר היה נכון גם למפת משואה הסמוכה, שאף היא השקיפה על אזור רחב ידיים בלתי מוכר המשתרע מערבה.
בקיצור, התבשלתי עם המחשבות האלה זמן מה, בדקתי איך נראה האזור בתצלומי לוויין, ולבסוף, בתחילת מאי גמלה בלבי ההחלטה, ולאחר שקיבלתי אישור עקרוני מנעמי שלחתי את המייל הבא:
השטח הענקי הזה משתרע מיער חרובית בצפון ועד ליער המלאכים בדרום, וכולל גם את מפות תל עזקה, שריגים ומשואה בחלקו המזרחי. יומרני מאוד מצידי, אבל זו רק הצעה ראשונית. מה אכפת לי להתפרע?התשובה מזיו לא איחרה לבוא, ובסטנדרטים שלו היא היתה מעודדת מאוד. הוא טרח למדוד את השטח (בערך 167 קמ"ר) והציע להסתפק בחציו הצפוני, מפאת גודלו. במשתמע, וחס וחלילה לא במפורש, זה אומר שהוא הסכים לעצם הצעתי לארגן רוגיין בשטח זה!
כך, פחות או יותר, קיבלתי (או לקחתי) בעלות על ארגון הרוגיין לשנת 2013. (הרוגיין של 2012 כבר היה משוריין ומתוכנן לאזור הכרמל, וממילא זה לא היה ריאלי שאספיק לבצע הכל תוך פחות משנה. המשימה מאתגרת למדי גם לשנתיים של עבודה.)
ואחרי שתקעתי יתד בחלקה "שלי", ביקשתי מזיו את חומר הבסיס למפה והתחלתי לחשוב ולפנטז על המשימה העומדת לפני. רק מחשבות ופנטזיות, כי ידי היו מלאות בעבודה על מחוייבויות קודמות: הכנת מפת כפר ורדים לניווט אופניים, ומיד לאחר מכן הסבת מפת פארק הירקון לניווט אופניים. העבודה על שני הפרוייקטים האלה הסתיימה לקראת סוף דצמבר 2011, ורק אז התפניתי סוף סוף לדבר הגדול באמת. מאז חלפו כבר למעלה מ-3 חודשים, בהם בשקט-בשקט התחיל לקרום עור וגידים הרוגיין של 2013.
היה לי ברור מראש שבדומה לפבל, גם אני אתעד את שלבי העבודה לקראת הרוגיין, אך לא רציתי לפרסם שום דבר לפני אפריל כדי לא לגנוב את ההצגה מרוגיין 2012. אבל כעת, כשרוגיין 2012 הוא כבר חלק מהזכרון הקולקטיבי, הבמה כולה שלי, ואני מזמין אתכם להצטרף אלי למסע הגדול לקראת רוגיין 2013. אם תרצו – המסע שלי לקראת המסע שלכם. מדי מספר שבועות תתפרסם בניווטונט כתבה נוספת בסדרה, ותוכלו לקרוא מה אני עושה וכיצד. לצד תיאורים טכניים של העבודה אפרט גם את מחשבותי, שיקולי והחלטותי לאורך הדרך, אביא רשמים ותמונות מסיורי המיפוי, ואספק הצצות וטעימות מהמפה ומשאר המרכיבים שיעשו את הרוגיין הבא. אל דאגה – לא אחשוף יותר מדי, כדי שלכולם תהיה סיבה טובה להתייצב בזינוק ביום התחרות.