מאת: מודי בוכבינדר
מחנה ניווטים בצ'כיה 2012
בבוקר יום שני השכמנו עם שחר לשדה התעופה, כמו בדרך כלל, הצפונים היו צריכים
לקום קצת יותר מוקדם. למרות זאת התייצבו כולם בשעה היעודה ומעט אחרי שש בבוקר המראנו
לפראג.
הקבוצה מנתה כ 35 איש והייתה מאוד מגוונת, נשים לצד גברים, צעירים (צעירת
המשתתפות הייתה נעה ברבינג בת 9) ומשתתפים בקטגורית ה 65. היו מספר אנשים מובילים בקטגוריות
שלהם בארץ ואחרים שסתם נהנים להשתתף בניווטים.
בפראג חיכה לנו האוטובוס והנהג, העמסנו את מטלטלינו ונסענו למלון. שמחנו לגלות
שבאוטובוס יש חיבור אינטרנט וכל אחד שלף את המכשיר האלקטרוני החביב עליו, טלפון חכם,
laptop או טאבלט, ובדק
את החיבור. הדרך למלון לקחה יותר משעה של נסיעה בכבישים די צרים ובתוך כפרים צ'כים.
בכלל כמעט לא ראינו כבישים מהירים בטיול, אם בגלל שאין הרבה כאלו במדינה ואולי בגלל
האזורים שבהם הסתובבנו.
המלון שכן בתוך כפר קטן שהכיל סופרמרקט וכמה חנויות והיה קרוב מאוד לאגם יפהפה.
כולם קיבלו את המפתחות ומיד ירדנו לבדוק את ארוחת הצהריים. כל הארוחות מלוות
בבירה שהיא יותר זולה מקולה וטעימה מאוד, בשביל לקבל מים צריך כנראה לדבר צ'כית.
לפני מנוחת הצהריים כולם קיבלו מזיו את מפת אימון הסקור הראשון כדי שנוכל
להתכונן. המפה כללה 30 נקודות וחשבתי בהתחלה שניתן לאסוף את כל הנקודות בשעתיים. האוטובוס
עצר בחנייה לאורך הכביש וירדנו לתוך היער להתחלת הנווט. עוד בארץ החלטתי לנווט עם מצלמה
ולעצור מדי פעם לצילומים, ביציאה חגרתי את המצלמה וקיוויתי לטוב. זמן הצילומים היה
כל מה שהפריד ביני לבין הניצחון בכל הניווטים (או לפחות היה תרוץ טוב). התחנות היו
סרטי סימון עם מספר התחנה. מהר מאוד הבנתי שלא כל מה שנראה בחדר המלון קל הוא באמת
כזה בשטח. מצוקי אבן חול גבוהים ויער צפוף הקשו מאוד על התנועה ומציאת התחנות. כמו
כן גיליתי ששני קווי גובה שבארץ לא עושים מהם יותר מדי ענין יכולים לייצג מצוק לא קטן
שלפעמים צריך לתפור מספר פעמים עד שמוצאים את התחנה. חלק מהמצוקים שבהם עברתי היו קצת
מפחידים, במיוחד אם זוכרים שבארץ יש מאות נווטים בשטח, מערכת רפואת חירום הטובה בעולם
ואפילו חיל אויר מוכן לצאת לעזור לך, אבל בצ'כיה אנחנו בסך הכול כשלושים איש עם אוטובוס
צמוד. לקראת סיום הזמן שנקבע, חתכתי לכיוון האוטובוס ולפי מיטב זכרוני איש לא אסף את
כל הנקודות. הניווט עצמו היה חוויה של נופים וצמחיה שאין לנו בארץ, גם אם אפשר למצוא
מצוק או שניים בנגב שלנו הם די שונים מאלו של צ'כיה.
חזרנו לארוחת ערב מוקדמת שלאחריה חלק יצאו לקרוע את העיר (השמועות סיפרו על
שטרודל אלוהי), חלק ישבו בנחת בלובי והיתר פשוט הלכו לישון.
יום 2 – יום שלישי 29.5.2012
לאחר ארוחת בוקר שהפעם הייתה בהגשה עצמית וכללה סוגים רבים של נקניקים וגבינות
צהובות אבל שום ירקות, יצאנו בהליכה מהמלון לאזור הניווט. את המפות קיבלנו מראש מזיו
ובשטח היו מנסרות ללא מספרים. לאחר כחצי שעה של הליכה נינוחה (עד כמה שנווטים מסוגלים
ללכת בנינוחות) וכמה דקות של טיפוס תלול הגענו לנקודת הזינוק. זיו חילק את המשתתפים
למספר קטגוריות והתאים אותן לאנשים. השטח היה די דומה לאתמול אם כי כלל הרבה יותר קווי
גובה, יער יותר צפוף ושטח נרחב בהרבה. לאחר הפקת הלקחים מאתמול ההתחלה שלי הייתה הרבה
יותר טובה אבל אי שם לקראת החצי איבדתי אחיזה עם השטח והתברברתי. גם כאן חתכתי באיזה
שהוא שלב לסיום כדי לעמוד בזמן אבל יצאתי בהרגשה שעם טיפה יותר ריכוז הייתי יכול לסיים
בהצלחה את המסלול. בסיום צעדנו חזרה אל המלון לארוחת צהריים (עם בירה כמובן) ומנוחה.
אחר הצהריים יצאנו לניווט על מפה ללא שבילים ואזורי כריתת יער. בפועל אזורים
לבנים במפה יכולים להיות באמת יער או אולי אזור כרות. אזורים ירוקים קשים למעבר, והיו
רבים כאלו, סומנו כרגיל. הלכנו ביחד כמה מאות מטרים לנקודת הזינוק ובגלל מגוון המסלולים
עשינו זינוק המוני (עד כמה שמספר כזה של אנשים מתאים למילה המוני). השטח היה עם הרבה
פחות קווי גובה מאשר בבוקר אבל כרגיל עשיר במצוקים קטנים ושטחי יער מסוגים שונים. מאחר
ואין מצבות יותר קשה לנחש את מיקום הדרכים. הקפדתי מאוד על הכיוונים ונקודות התקיפה
היותר ברורות של התחנות. את המצוקים קשה לראות מרחוק בגלל היער המקיף אותם. זה הזכיר
קצת צלילה בים בה הראות מוגבלת במקרה הטוב לכמה עשרות מטרים ואובייקטים מתגלים לאט
לאט מתוך הכחול, כך גם כאן, המצוקים מתגלים לאט לאט כשמתקרבים מתוך היער. כרגיל המשכתי
לצלם תוך כדי הניווט. החבר'ה, שבהתחלה לא הבינו מה אני רוצה מהם כשצילמתי, התחילו לעצור
ברצון לתצלום ואפילו לבקש להצטלם. כנראה שזה די נחמד לראות את עצמך באמצע ניווט בצ'כיה
ולהראות למשפחה ולחברים. הפעם הלך לי לא רע והצלחתי לסיים את הניווט עם כל התחנות בזמן
סביר (בשבילי) ולחזור לנקודת הסיום. חזרנו למלון לארוחת הערב הרגילה ולסיור הרגיל בעיר.
על שפת האגם צילמו סרט פרסומת, כנראה לאתרי התיירות של צ'כיה, עם צוות הפקה די מרשים
והיה די מגניב להסתכל. לאחר שני ניווטים ביום אחד הרגשתי יפה את הרגליים.
יום 3 – יום רביעי 30.5.2012
האטרקציה המרכזית של היום היה ניווט שמתחיל, ובעיקר מסתיים, בפאב מקומי. ירדנו
ליד הפאב שהיה בעצם צריף לא גדול שנפתח במיוחד בשבילנו. השארנו את הציוד ופתחנו בצעידה
לכיוון הזינוק. המסלול היה לא קל וכלל טיפוס מרובה (360 מטר על 4.0 קילומטר במסלול
שלי), אבל הניסיון המצטבר התחיל להצדיק את עצמו והצלחתי להשלים את המסלול בלי יותר
מדי ברבורים. המחשבה על הפאב בסיום נטעה בי כוחות נוספים לסיים בזמן כדי שאוכל לנצל את המוסד. בדרך לתחנה 100 שהייתה קלה למציאה נתקלתי
בשדה סירפדים ללא מעקף סביר ופשוט עברתי דרכו (כמו רבים אחרים). לאחר מכן הייתה תחושה
של נימול ברגליים במשך כמה שעות. בשעה טובה הגעתי לסיום המיוחל בפאב והזמנתי קולה
– אני צוחק, כמובן שהזמנתי בירה מצוינת. לאחר החזרה למלון, המקלחת וארוחת צהריים יצאנו
לטיול של אחר הצהריים. ראשית הגענו לאתר נפלא של מספר עמודי אבן חול ענקיים וגבוהים
אליהם ניתן לטפס במדרגות וסולמות ולהשקיף על הסביבה. למרות שהטיול היה כרוך במעט עליות,
כולנו החזקנו מעמד. לאחר מכן המשכנו לשיעור טיפוס על צוקים וגלישה בחבלים. למרות שנראה
שלאף אחד אין כוח, ההדגמה הכניסה בנו כוחות חדשים. אנשים רבים ניסו את כוחם בטיפוס
צוקים ונאחזו בכל כוחם בחורים זעירים בסלע כדי לטפס. לאחר שמצליחים לעלות בקושי אפשר
לגלוש בכיף למטה. חלק מהאנשים העדיפו לותר על הקטע הקשה של הטיפוס, לעלות מסביב ורק
לעשות את הגלישה. חלק אחר נהנה לצלם.
בסיום מיהרנו למלון כדי להספיק להרצאת מארגן הטיול הצ'כי – ראדק - שהוא חבר
נבחרת צ'כיה לשעבר ומאמן הנבחרת בהווה. לאחר ארוחת ערב זריזה התכנסנו ושמענו הרצאה
מעניינת שסקרה את מצב הניווט בצ'כיה כ-
8000 נווטים על 10 מיליון איש (לקנא). ומספר גדול של תחרויות ואירועים. לאחר מכן ראינו
מספר דוגמאות למפות ודנו בבחירות הצירים האפשריות. לאחר ההרצאה עוד הספיק הזמן לטיול
פרידה מהאגם.
יום 4 – יום חמישי 31.5.2012
בבוקר זה יצאנו לאימון שאני עדיין לא עשיתי כמוהו – ניווט ללא מצפן על
מפה לא מוצפנת. הניווט היה בלולאות כאשר מנקודת ההתחלה יוצאות ארבע לולאות שונות בכיוונים
שונים. כל אחד עושה את הלולאה שלו וכשהוא חוזר לנקודת המרכז הוא לוקח מפה של לולאה
נוספת. כבר במלון קיבל כל אחד פתק עם סדר הלולאות שלו כך שלא כולם יעשו את הלולאות
באותו סדר ובכל רגע נתון יהיו אנשים בכל הלולאות. לאחר צעידה של כרבע שעה מהכביש התארגנו
ליציאה, כל אחד קיבל מפה עם הלולאה הראשונה שהוקצתה לו ויצאנו לדרך. המפה הייתה בקנה
מידה של 5000 ומאוד מדויקת. כמובן שהסתבכתי עם הנקודה הראשונה ולקח לי קצת זמן להתארגן
על הכיוונים וגם על קנה המידה השונה. לאחר שהתאפסתי הניווט זרם לא רע. לאחר שסיימתי
שלוש לולאות הסתבר שאין מפות זמינות של הלולאה
הרביעית. ישבתי וחיכיתי כמה דקות למישהו שיחזור עם מפת הלולאה החסרה. הסתבר שזו אכן
הייתה לולאה יותר קשה מהאחרות ולכן לקח לאנשים הרבה זמן להחזיר את המפה. הניווט היה באזור עם כמה מצוקים גדולים במיוחד ובאחד
המקרים ירדנו בנקיק של עשרות מטרים מראש המצוק לחלקו התחתון. בסופו של דבר השלמתי גם
את הלולאה האחרונה למעט הנקודה האחרונה שעליה דילגתי כדי להגיע בזמן הסיום. כאשר הגעתי
לסיום התברר שיואב נפצע בקרסול והצליח להגיע בכוחות עצמו לנקודת האמצע. המומחים לעניין
קשרו לו תחבושת לוחצת על הנעל והתחלנו לסחוב אותו בתורות לכיוון האוטובוס (ראו תמונה).
למזלנו זה לא היה יותר מדי רחוק. יואב (וגם הסוחבים וכל היתר) שמרו על מצב רוח טוב
ובמהרה הגענו לאוטובוס. לאחר ההגעה למלון קיבלנו זמן קצר להתקלח, לאכול ארוחת צהריים
ולעשות check out מהמלון.
עלינו על האוטובוס (חוץ מיואב שנסע עם ראדק לבדיקה בבית חולים) עם כל מטלטלינו
והמשכנו לחצי השני של הטיול – עליו יסופר בחלק השני של הבלוג.
כמקובל בימים אלו הטיול היה עתיר טכנולוגיה. אנשים רבים צילמו תמונות, עדכנו
בפייסבוק ובכלל שמרו על קשר עם הנשארים בבית.
ריכזתי כאן את אוספי הצילומים שמצאתי, אם שכחתי מישהו, אנא, עדכנו אותי ואוסיף
לינק בחלק השני.
המשך יגיע בקרוב