מאת: מודי בוכבינדר
כבכל שנה (לפחות בשלוש השנים האחרונות) יצאה קבוצה של הרפתקנים והרפתקניות
למחנה אימונים ותחרויות ניווט בצכיה.
הקבוצה שלנו נקראה באתר התחרות Ziv Team
ולכן בייני לבין עצמי כיניתי אותנו Z-team על שם ה A-team הידוע.
חניבעל הוא כמובן זיו (אבל בלי סיגר), על התואר "פנים" היו כמה
מועמדים ולא אני אקבע מי המנצח. אני לוקח על עצמי את הדמות של מרדוק המשוגע וכושי גדול
כמו BA לא היה לנו (ומי
שזה לא אומר לו כלום שיחפש את תוכניות הטלוזיה הישנות או הסרט).
 |
| יער צ'כי ותחנה צ'כית |
הפעם טסנו עם אל על, יצאנו בשעות אחר הצהרים המאוחרות ונחתנו בפראג בסביבות
21:00. אני נתקעתי בתור לדרכונים אחרי מספר אנשים שהיו להם שיחות עומק עם פקיד ההגירה,
לבסוף ביקשתי בנימוס ממישהו בתור לידי לאפשר לי לעבור, אפילו כך ראיתי את המזוודה שלי
מסתובבת על המסוע בבדידות מזהירה. למזלי כולם עדיין היו בשלב שתייית הקפה והחלפת הכסף
ולכן לא חיכו לי.
יצאנו לדרך הלא קצרה לעיר אולומוץ' (Olomouc) והגענו למלון בשעה 2 בלילה. ברקו חיכה לנו בחיוך
רחב ונראה כאילו הרגע סיים שנת צהרים בריאה. קיבלנו חדרים בזריזות, לקחנו גם מפת ניווט
של אזור המלון ואת החוברת המושקעת של מחנה האימונים (שהייתה לנו לתנך בימים הקרובים)
והלכנו לישון.
בוקר יום חמישי הפציע מוקדם ומזג האויר היה, לא ניחשתם, חם כמו בארץ. מעל
30 מעלות. ניצלתי את ההשכמה המוקדמת שלי לסיבוב קטן עם מפת הניווט שקיבלנו בפארק המקסים
ליד המלון ובעיר העתיקה הסמוכה. לאחר ארוחת בוקר טובה קיבלנו את הכרטיסים האלקטרוניים
ובדיוק בזמן (או לפחות בערך) יצאנו לשטח הניווט.
לאחר נסיעה קצרה האוטובוס חנה באיזה שהיא חניה ללא כל סימן בצד הדרך, ביער
היו עוד צעירים העסוקים במשחקי ספורט כך שלא הינו לבד. אנחנו מתארגנים לשימוש בכרטיסים
האלקטרוניים ויוצאים לדרך. ישנם שני מסלולים – קצר וארוך. עוד אני מתלבט אם להיות ראש
לשועלים או זנב לאריות זיו נותן לי את המפה של הארוך – מסלול של 5.8 קילומטר. למרות
שזה נראה די ארוך אני מחליט לנסות ובמקרה הגרוע לחתוך. הזמן לניווט הוא שעה וחצי. היער
קל יחסית לריצה ואין יותר מדי קווי גובה. אני נזכר בכל מיני סימנים שאין לנו כל כך
בארץ כמו קווי גרירה של גזעי עצים, נחלים עם מים בתוכם ומגדלי תצפית. הניווט זורם בצורה
מוצלחת למעט תחנה אחת ממנה אני יוצא בכיוון לא נכון ונופל מהמפה (או לפחות יוצא ממנה).
בעזרת כמה חברים אני חוזר לענינים ומתאפס. מזג האויר אכן חם (ברקו טוען ששנים רבות
לא היה חום כזה) אבל אנחנו די רגילים מהארץ.
אני מסיים אחרי קצת יותר משעה, כמובן אחרי כל אריות המסלול הארוך אבל בזמן
סביר מאוד מבחינתי. בסיום פורקים את הכרטיס ומקבלים תדפיס של זמני הביניים בלי שימוש
במחשב. ברקו קנה מספר בקבוקי מים גדולים כדי לעזור לכולנו להתאושש.
לאחר שכולם חוזרים מלאי חוויות אנחנו נוסעים למקלחת וארוחת צהרים במלון. אין
ספק שזו התחלה ברגל ימין.
לאחר מנוחת צהרים קצרה אנחנו נוסעים לניווט אחר הצהרים. הניווט הפעם הוא סיפור
קצת אחר, למרות שהמסלול הארוך הוא בן 4.7 קילומטר, השטח הרבה יותר קשה. יש די הרבה
ביצות וסבכים אבל הפרמטר הבלתי צפוי הוא כמות גדולה של זבובים שפשוט מסתובבים בענן
סביב הראש משך כל הניווט. שמירה על כיוון מדויק והתרכזות הופכת להיות די קשה בתנאים
כאלו. לפחות בשלושה מקרים הם עפים לי לתוך הפה לפני שאני יורק אותם. במשך הניווט אני
מצליח לראות אפילו את האחוריים של איזה צבי שבורח ממני לפני שאני מספיק אפילו למצמץ.
הפעם האנשים מגיעים לסיום קצת פחות עליזים ומוצאים מחסה מהזבובים באוטובוס. חזרה זריזה
למלון, ארוחת ערב ולאחר מכן רוב האנשים עושים סיבוב בעיר, קונים איזה גלידה בודקים
את כיכר העיר וחוזרים למלון להשלים שעות שינה.
***
יום 2 – יום שישי 21.6
 |
| חניבעל בפוזה אופיינית לאחר ניווט |
כהרגלי אני משכים קום, מסתובב קצת בפארק ובעיר ואפילו קונה לי כמה תפוחים
וגזרים כדי לאזן את הבירה והנקנקיות. מזג האויר יפה ויותר קריר מאתמול. לאחר ארוחת
הבוקר אנחנו יוצאים לניווט. המסלול מתחיל מפאב שיפתח עד שנחזור. הניווט עצמו זורם טוב,
התנועה בתוך היער קלה ומתחילים להפנים את שיטות חצית הנחלים, הסבכים ואת צורת השטח.
למעט הסתבכות אחת קטנה בסיום אני מסיים ללא בעיות את המסלול הארוך. אולי אני לא בין
הראשונים אבל אני בהחלט בין הראשונים לעזוב את ניתוחי המסלול לטובת כוס בירה צוננת.
המגישה בפאב מתקשה קצת להסתדר עם כמות האנשים הצמאים שנפלה עליה פתאום, בעיקר שהם גם
לחוצים לקבל את מנת הבירה בהקדם אבל עם קצת סבלנות הכל מסתדר. מחיר הבירה מצחיק (וזה
נכון לכל צכיה) כ 6-8 שקלים לחצי ליטר. בכל מקום מוזגים את הבירה כמו שצריך ומקפידים
ליצור ראש קצף "מקצועי" גם כשזה לוקח קצת זמן. לא רק ניווט אנחנו יכולים
ללמוד מהם J
לאחר שכולם מסיימים אנחנו חוזרים למלון לארוחת צהרים ולאריזת החפצים.
בדרך למלון השני אנחנו יורדים להצצה במבצר בוזוב ( Bouzov ) שהוא מבצר מאוד מרשים המשקיף מראש גבעה על
שטח נרחב. אנחנו משוטטים בחצר המבצר, אוכלים קצת גלידה ומדברים – על ניווט כמובן.
בשעות אחר הצהרים אנחנו מגיעים לפנסיון של שני הלילות הבאים שנמצא קרוב לאזור
התחרות. הפנסיון שוכן בנוף נהדר, אבל חוץ מכמה מגלשות סקי (שכמובן לא פעילות) ובית
פרטי מטופח פה ושם אין לידו שום סימן לציבילזציה.
בחצר המלון יש מספר מגלשות, משחקים לילדים והעיקר – ברכה קטנה. שתי הילדות
הקטנות לבית משפחת סגל (נוגה ויערה) ונועה לבית ברבינג קופצות למים בשמחה למרות הטמפרטורות
המעט נמוכות.
אנחנו תופסים בערך את כל המלון ומשתלטים על חדר האוכל. לפני האוכל עושים קידוש
ושרים כמה שירי שבת כמיטב המסורת. גם אחרי האוכל מתקיימת שירה ספונטנית בציבור.
לפני השינה ברקו מתדרך אותנו לגבי מוקדמות אליפות צכיה שיערכו למחרת וגם משוחח
איתנו על הבעיות המשותפות לענף הניווט בצכיה ואצלנו (גם להם יש בעיה להביא צעירים)
וגם על האופציה להביא נווטים לביקורים בארץ.
***
יום 3 – יום שבת 22.6
לפני ארוחת הבוקר אני יוצא לסיבוב באזור המלון ובודק את כל מעליות הסקי המושבתות.
זהו אתר סקי די קטן עם מספר מצומצם של מעליות כבל מסוגים שונים. גם ארוחת הבוקר במלון
הזה לא רעה ואפילו יש קצת ירקות חתוכים. נראה לי שברקו עדכן את המלון בשיגעון הזה של
התיירים מישראל לירקות, לא נראה לי שקבוצות אחרות מקבלות ירקות לארוחת בוקר. בזמן שנותר עד היציאה חלק מהאנשים יוצאים לטיול
קטן בטבע הקרוב למלון ובודקים מקרוב את אופציות הסקי.
 |
| בדגלים אנחנו כמו כולם |
הזינוקים הראשונים למוקדמות אליפות צכיה במרחק בינוני מתחילים ב 12:00. בהתחלה
מזנקים הצעירים. זף מזנק ראשון ב 12:30 ויעל שייכת גם היא לקטגוריה של הצעירים. שאר
המשתתפים משתיכים למאסטרס שמתחילים לזנק רק ב 14:30
בכל מקרה אנחנו יוצאים לכוון התחרות כבר ב 10:30 כדי שכולם יתיצבו בזמן.
האוטובוס מוריד אותנו במרכז הכפר הקטן ומשם צריך ללכת כ 700 מטר ולטפס לא
מעט לאזור הכינוס. בתחרות משתתפים כ 1200 איש ואזור הכינוס הומה אדם, דוכנים ואוהלים.
ברקו מסדר לנו אוהל להתארגנות ואנחנו כמובן תולים עליו את דגל ישראל. מאחר והזינוק
שלי מאוחר אני מנצל את הזמן לארוחת צהרים (הפעם לא כולל בירה) ושיטוט בין דוכני הציוד
השונים. המחירים לא זולים במיוחד אבל המבחר גדול ומרשים. כשעתיים לפני הזינוק אני מתחיל
בהליכה הארוכה לנקודת הזינוק. צריך לרדת חזרה למקום בו הוריד אותנו האוטובוס ולטפס
לצד השני של הכביש והנחל הקטן אבל השוצף שעובר בתוכו (ענין של 2500 מטר). חשבון פשוט
מביא אותי למסקנה שאנחנו צריכים לחצות את הנחל הזה במשך הניווט בדרך לסיום. אני בודק
במפת הדוגמא ולא מוצא שום גשר. אני מניח שיהיה שם מעבר חובה מסומן על איזה שהוא גשר.
לאחר הליכה לא קצרה לזינוק אני מגיע לאזור בו אפשר לעשות מסלול מודל. במודל
כ 7-8 תחנות באזור מאוד דומה לניווט האמיתי. אני עובר על המפה באיטיות ובדייקנות ומצליח
למצוא את כל התחנות. צריך לעשות מספר מעברים בבוץ (כולל לחצות ביצה קטנה בהליכה על
עץ שנפל) ואני מצליח לשמור (בינתיים) על נעלים יבשות. כרגיל המודל משפר קצת את הבטחון.
בסיום המודל עדיין נשארות לי כ 45 דקות לזינוק. אני נח מהמודל (שכלל גם הוא טיפוס לא
קטן) ונרגע לקראת התחרות עצמה.
בערך ב 15:30 אני מזנק. 5 שעות אחרי שיצאנו מהמלון, אחרי מעל חמישה קילומטר
הליכה והרבה טיפוס (לכינוס, לזינוק ומודל) אני סוף סוף יוצא לדרך. יש כ 200 מטר ריצה
לאורך סרטים עד להגעה למשולש. התחנה הראשונה די קלה וזה מאוד מעודד אבל כבר התחנה השניה
מציבה בעיה ואני מחפש אותה כמה דקות מיותרות. בין השאר אני מתיאש כבר בשלב זה מהשארת
הנעלים יבשות ומתבצבץ כמו שצריך.המסלול קצר (3 קילומטר) אבל כולל 165 מטר טיפוס (בערך
5.5% טיפוס). אני מצליח להגיע לכל הנקודות אבל לא בזמן טוב. במעבר הנחל שחשבתי עליו
בהליכה לזינוק אין שום מעבר חובה וגם לא גשר. אני לוקח ענף קטן ליצוב ופשוט חוצה במים.
כשאני כמעט נופל אני מכניס את היד עם הכרטיס האלקטרוני למים וממהר להוציא אותה וליבש
את הכרטיס. למזלי הוא ממשיך לעבוד.
לקראת הסיום הנעלים מתיבשות אבל הריצה מתחנה 100 לסיום בעקבות מאות הרצים
שקדמו לי מכניסה אותי שוב לבוץ.
אחרי ההגעה לסיום אני מצטרף לתור העומד לפני פלג קטן שמאפשר לשטוף קצת את
הנעלים והמכנסים כדי לנקות מהם את הבוץ ואחרכך מספיק עוד לשתות כוס בירה להתאוששות.
תוצאות הישראלים לא מזהירות ואף אחד
למעט רוני לא עולה לגמר A,
כולנו תקועים בגמר B,
למרות שכמה חברה היו לא רחוקים. לשאלתנו ברקו מבהיר שבאותו יום מתקיימות בצכיה וגם
בסביבה הקרובה עוד מספר תחרויות ניווט. הנווטים ברמה שלנו פשוט מתרחקים מתחרות אליפות
צכיה. אנחנו מתחרים ברצים הטובים בצכיה ולכן כמובן מוצאים את עצמנו בחלק התחתון של
הטבלה. ברקו לעומתנו מתחרה ויוצא ראשון בקטגוריה שלו ומראה לכולנו איך עושים זאת נכון.
בסיום אנחנו יורדים את הדרך הארוכה לאוטובוס וחוזרים למלון למקלחת וארוחת
ערב.
יום 4 – יום ראשון 23.6
היום אנחנו יוצאים לתחרות הגמר של המסלולים הבינוניים באליפות צכיה. כולנו
(חוץ מרוני) בגמר B
ולכן אין לאף אחד סיכוי לפודיום אמיתי חוץ מלברקו שהולך חזק על המדליה.
אנחנו אורזים ומעמיסים את כל חפצינו על האוטובוס כי מהניווט נמשיך ישירות למלון החדש.
 |
| העיקר בתחרות זה הדוכנים |
הכינוס הוא באותו מקום וגם הפעם הזינוק מרוחק מהכינוס וכרוך בעליה לא מעטה,
הפעם הוא לפחות לא בצידו השני של הנחל. הזינוקים של גמר B הם לפני
גמר A
ומתחילים ב 9:30 בבוקר.
אני הולך לי בנחת לזינוק ועושה שוב את המודל.
מצליח הפעם גם לזהות במפה את רוב התלוליות שהשטח מלא בהן ולא ממש הזדהתי עליהן ביום
הראשון וגם מתרגל קצת יותר ליער. המודל נחמד ומאוד רגוע, אין הרבה אנשים ולחץ ואני
נהנה ממנו לא פחות מאשר מהניווט עצמו. כרגיל יש כחצי שעה לחכות לזינוק אבל הפעם הזמן
הכולל מהיציאה מהמלון קצר בהרבה. בדיוק בשעה היעודה (כאן אין קומבינות ופתקים מזיו
לא עוזרים) אני מזנק. מזג האוויר על סף גשם אבל מחזיק מעמד יבש. הניווט הולך הרבה יותר
טוב. השגיאה הגדולה ביותר שלי קורה כשאני מקפל את המפה לגודל בול דואר כמו שראיתי
אצל האלופים ואז מתבלבל ועושה טעות של 180. ב GPS בבית
אני רואה איך אני יוצא כיוון מדויק לחלוטין רק בכיוון ההפוך. לוקח לי די הרבה זמן לזהות
את הטעות, אני חוזר לתחנה שעזבתי וממשיך בכיוון הנכון. בין התחנות הצ'כים עוזרים אחד
לשני בצעקות (וגם צועקים שאלות אלינו), אני רושם לעצמי ללמוד את המספרים בצ'כית לפעם
הבאה, זה יכול מאוד לעזור. הניווט יותר קצר, עם הרבה פחות קווי גובה והעיקר, כמעט בלי
בוץ. בסיום אני מסתבך קצת עם התחנה הלפני אחרונה ( ב GPS בבית
אני חולף פחות מ 20 מטר מהתחנה הנכונה) ורץ אחרי כל מיני צ'כים לתחנות אחרות. המארגנים
מזיזים בהתחשבות את הסרטים מתחנה 100 לסיום לאזור קצת פחות בוצי מאתמול אבל אנחנו עדין
מצליחים להתבצבץ, אם כי לא כמו אתמול. מאיר בן שטרית אפילו מצליח לאבד בריצה לסיום
נעל ומסיים בתוצאה טובה עם נעל אחת.
הפעם אני מצליח להשיג כמה צ'כים, אם כי לא יותר מדי. בסיום יש אפילו מקלחת
חמה וכשאני מגיע אליה אני לבד במקלחת בלי תור. יש גם זמן לאכול וכמובן לשתות. חלק מהאנשים
מגיעים לתוצאות לא רעות בגמר B. ברקו מסיים שני בהפרש קטן בגמר
האמתי.
קצת אחרי הצהרים אנחנו חוזרים לאוטובוס ושמים פעמינו לעיר ברנו (Brno) הסמוכה למלון שלנו.
המדריכה שלנו בסיור היא הבת של ברקו שגרה בעיר. אנחנו עולים למבצר הנמצא בתוך גן נחמד
ואחר-כך מטילים בעיר עצמה. כמובן שכולם מחפשים קפה, גלידה ועוגות. אנחנו מסיימים את
הסיור בישיבה נינוחה בשמש הנעימה באמצע הכיכר הראשית. בשעות הערב המוקדמות אנחנו מגיעים
למלון בעיירה קרנה הורה (Cerna Hora), המלון נמצא בתוך מבשלת
בירה ומיד בארוחת הערב אנחנו בודקים את התוצרת המקומית. המלון שוכן בתוך עיירה קטנה
ובערב אני עושה סיבוב להכרת הכיכר הראשית של העיר והפיצריה והפאב שנמצאים סביבה. השמש
כרגיל שוקעת לא לפני 9 בערב ואני כרגיל הולך לישון קצת אחרי התרנגולות.
***
יום 5 – יום שני 24.6
בשעה 4:30 בבוקר כולנו מתעוררים לשמע אזעקה ממושכת. אנחנו מחכים לשמוע
"צבע אדום" אבל זה לא מגיע. חשבנו שאולי זה האות לתחילת העבודה במבשלת הבירה
אבל כששאלנו את ברקו מאוחר יותר הוא אמר שזו כנראה אזעקת שריפה באחד היערות הקרובים
ובשום פנים לא משהו רגיל. אחרי ההשכמה הזאת גם מבשלת הבירה מתחילה לעבוד די מוקדם ועושה
קצת רעשים לחלק מהאנשים שחדריהם קרובים אליה.
 |
| כדורדגל |
ארוחת הבוקר טובה כרגיל ואנחנו יוצאים לניווט הבוקר. מזג האוויר משלים מהלך
של חצי שנה אצלנו ותוך 4 ימים מתחלף מחום של כמעט יולי לקור וגשם של כמעט פברואר בארץ.
כולם שמחים לקבל מזג אויר אירופאי ופשוט משתוקקים לרוץ בגשם, אני בסך הכל
מעדיף ניווט יבש אבל מקבל מה שיש. כרגיל כולם יוצאים ביחד וקצת עוקבים אחד אחרי השני
(גם אם לא ממש בכוונה). הניווט הולך די טוב ואני מוצא את הנקודות די מהר. בשלב מסוים
אני עובר דרך יער של עצי אורן צעירים שרובם בערך בגובה שלי. הענפים הרטובים מלטפים
אותי במעבר ואם הייתה עוד נקודה יבשה אצלי היא נעלמת. הניווט שוטף (בכל המובנים) ואני
מסיים בזמן. תחנת הסיום ממוקמת באמצע מגרש כדור-רגל וממש מתחשק לי לרוץ ולבעוט בה.
כולנו חוזרים במהרה לאוטובוס, מתנגבים ומתלבשים בתוכו. חזרה זריזה למלון ולאחר ארוחת
צהריים ומנוחה קצרצרה אנחנו יוצאים לשילוב של טיול וניווט. הטיול הוא למערת מקושה
(Macocha) שהיא אחת המערות הגדולות בצ'כיה. מזג האוויר קריר ודי גשום. אנחנו מוסעים
ברכבת קטנה (שהיא בעצם רכב שגורר כמה עגלות ומתחפש לרכבת) ממגרש החניה לכניסה למערה.
בכניסה יש מד טמפרטורה שמראה שהטמפרטורה בחוץ בערך 13 מעלות (להזכירכם סוף יוני) ובתוך
המערה אפילו פחות מ- 10 מעלות. אני משלם עוד כמה שקלים על הזכות לצלם בתוך המערה. החלק
הראשון של המערה הוא מערת נטיפים יפה וכמובן שכולם משווים למערת הנטיפים שלנו (אין
לנו במה להתבייש). בקצה הפנימי של המערה התמוטטה
התקרה ונוצר מעין עמק נסתר ועמוק שאנחנו מגיעים אליו מלמטה. זה באמת מקום מיוחד ונראה
כאילו עוד רגע יגיח דינוזאור מאיזו פינה. לאחר הצילומים המתבקשים, אנחנו ממשיכים אל
מעגן סירות קטן ושם עולים על סירה שלוקחת אותנו בתוך נקיק עד היציאה, בחלק מהסיבובים
ממש צריך להתכופף כדי לא לחטוף מכה בראש מהתקרה – ללא ספק חוויה נחמדה. לאחר שכולם
יוצאים אנחנו מורידים את הנשים הלא מנווטות לטיול בדרך ושמים פעמינו לניווט. עד שאנחנו
מגיעים להתחלה השעה כבר כמעט 17:00, מזג האוויר
קר וגשום ובגלל העננים והשעה המאוחרת קצת קשה לראות את המפה. בדרך לנקודת הזינוק אנחנו
מגלים בית פרטי שלידו יש כלוב אריות אמיתיים ואנחנו מקווים שלא משחררים אותם בערב.
יש לי ספקות אבל אני מחליט לנסות את המסלול הארוך. ברקו מגביל את הזמן לשעה ועשר דקות
בגלל השעה המאוחרת והחושך – לא כולם שומעים את העדכון הזה. הוא גם מעדכן שהיער קשה
להתקדמות ושננסה להישאר ככל האפשר על השבילים – אני לא שומע את העדכון הזה. הניווט מתחיל
בגשם שוטף והוא לא קל. אזורים נרחבים מכוסים שיחי פטל דוקרניים והמעבר מאוד קשה. אני
מתבלבל קצת בהתחלה בגלל הרצון לצאת בזריזות. אחר-כך פשוט קשה להתקדם וגם המפה לא מעודכנת
במאה אחוז. קצת אחרי חצי המסלול, לנוכח התקרבות שעת היעד, השריטות ברגלים, הבוץ והגשם
אני מחליט לחתוך לסיום. אני עוד מספיק לראות את הגב של דוידי שממשיך בכל זאת. אני מגיע
קצת לפני שעת היעד רטוב לגמרי, קצת מאוכזב אבל תמיד יש עוד ניווט. בדיעבד היה עדיף
לקחת את המסלול הקצר במקרה זה, חוץ מהמרחק הוא גם התרכז בשטחים יותר קלים למעבר.
חוזרים למלון עיפים ורעבים למקלחת חמה וארוכה, בירה קרה וגדולה וארוחת ערב.
***
יום 6 – יום שלישי 25.6
בוקר היום האחרון, הבוקר אין אזעקה
ואפשר לישון קצת יותר מאוחר. מזג האוויר ממשיך להיות קריר וגם גשום. אני יוצא לקנות
לעצמי איזו מטרייה בתקווה שזה ישפיע לטובה על
מזג האוויר. לאחר ארוחת הבוקר אנחנו יוצאים לניווט הסיום. הניווט לא קל, גם מבחינת
הניווט וגם מבחינת השטח. הטמפרטורה בערך 13
מעלות וגשום. יום חורף אופייני אצלנו. רמת הריכוז וגם הכושר אחרי 7 ניווטים בחמישה
ימים יורדת. בערך אחרי שני שליש של הניווט אני קצת מתברבר ופוגש את זיו (שיצא הרבה
אחרי) שמאפס אותי, אבל מודיע לי שהוא חותך לסיום בגלל קוצר הזמן. אני מחליט שאם בארזים
נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר וחותך לסיום. תמו הניווטים. בשמונת המסלולים הארוכים שעברתי היו יותר מ- 35
קילומטר (קו אויר) ו- 147 תחנות – כמות מכובדת לכל הדעות. אין ספק שהשטחים בצ'כיה נפלאים
ומיוחדים, בעיקר לנו שבאים מארץ ענייה ביערות ובמים.
בדרך חזרה, למרות לחץ הזמן אנחנו מחליטים לעצור בעיירה קטנה (וכמובן ציורית)
אני בודק את השעון ומחליט לאכול משהו בעיירה ולוותר על ארוחת הצהריים במלון שלוקחת
לא מעט זמן (האוכל מוגש לכל אחד בנפרד) . אני מוצא לי כמה עוגות
טעימות וגם את הנקניקייה הבלתי נמנעת ומסתובב קצת בעיירה. הגשם ממשיך לרדת ולמרות שהוא
לא חזק זה די מטריד. אנחנו חוזרים למלון וכשכולם ממהרים לחדר האוכל לפני שייסגר (כמאמר
המשורר – כל החברים מתבקשים לחדר האוכל) אני עושה לי מקלחת ארוכה ומארגן בנחת את הדברים.
לאחר שיקול אני מחליט לנטוש מאחור שלושה זוגות גרביים רטובים שנראים כמו סמרטוטים כדי
לא להכניס יותר מדי דברים רטובים למזוודה.
בסיום אני יורד לכוון חדר האוכל כדי לשתות איזו בירה ומגלה שכולם עוד מחכים
לארוחת צהרים. כשהיא מגיעה מסתבר שזה סטייק יותר טעים מהרגיל ואני מוצא בכל זאת מקום
בבטן בשבילו (למרות העוגות שמקודם) ומנסה גם את הבירה הכהה של המבשלה הסמוכה. לקראת
שעה 15:00 אנחנו עולים על האוטובוס ושמים פעמינו לפראג. הנסיעה די ארוכה וכמעט כולה
גשומה. אנחנו מגיעים לפראג אחרי השעה 18:00 ונשארת לנו כשעה וחצי להסתובב בעיר המקסימה
הזאת. אפילו ארובות השמיים נסגרות סוף סוף ומזג האוויר קריר ודי נעים.
אני משוטט בסימטאות ומגיע לכיכר הגדולה השופעת פעילות ואנשים. אין מספיק זמן
להגיע לגשר המפורסם של פראג. גם את יתר התוכניות להגיע למבצר
ולראות קצת יותר לעומק את העיר, אני נוטש מחוסר זמן. אני קונה לי איזה שטרודל ענקי
כדי שלא אהיה רעב לטיסה.
כשעתיים וחצי לפני הטיסה אנחנו מגיעים לשדה התעופה הדי קטן של פראג, ביקורת
דרכונים ובדיקת מזוודות שגרתית לאל על וממריאים הביתה.
נוחתים בארץ לקראת 3:00 בבוקר, חלק גדול מהאנשים נפגשים בפעם האחרונה על הרכבת
לנהריה, אני אומר לכולם שלום ויורד בגשר ההלכה בדרכי הביתה.
תם עוד מסע מוצלח לצכיה, נתראה בשנה הבאה.
תמונות:
מודי (מסודרות בספריות על פי ימים):
ליסה:
דליה:
שמואל:
אכן ניסיתי
כמה, ואפילו
גיליתי ברחוב צדדי את החלון שממנו סעיד
מוכר את החומוס שלו למקומיים שבאים עם
צלחות מהבית, אבל
אולי בגלל שבעבר עבדו מתא לקח אותי לשם –
אני אוהב לשבת בחומוס שבהנהלת תיתי מאיקרית
שלמרגלות הכניסה למסגד הגדול :
