מאת: נועם רביד
גיחת המיפוי האחרונה התקיימה ממש בתחילת נובמבר. מאז עסקתי
בתכנון התחנות ובשרטוט המפה, פעילויות שנעשו מול המחשב בבית, ולא הצריכו יציאה
לשטח. אבל תכנון התחנות הסתיים, בשעה טובה, אחרי שיוחאי ואני גמרנו להחליט על
הפיזור והניקוד המייטביים לטעמנו, והגיע הזמן לחזור לשטח, הפעם לצורך סימון
התחנות.
הגיחה הראשונה נקבעה לחנוכה, כאשר אני בחופש והילדים נוסעים עם
סבתא לפסטיגל. יצאנו שלושה: נעמי (אשתי), יוחאי ואני. את האופניים השארתי בבית,
לבשתי את בגדי הניווט הרגילים והטובים, והכנתי פק"ל סימון תחנות:
א. סרטי סימון ארוכים ובולטים, בצבע צהוב, אותם נתלה בשטח.
ב. טוש לא מחיק לרישום קוד התחנה (שהוא גם הניקוד) והכיתוב
"רוגיין 2013" על סרטי הסימון (עדיף לכתוב בשטח על כל סרט לפני תלייתו
מאשר להכין הכל מראש ולחפש בכל פעם את הסרט המתאים או להשתמש בטעות בסרט הלא
נכון).
ג. מנסרה אחת במצב טוב. למה? ראו סעיף ד' להלן.
ד. מצלמה, לצילום כל תחנה עם מנסרה. חלק מהתמונות יפורסמו
בכתבה זו ובכתבות הבאות, סתם בשביל לגרות אתכם להגיע ולהשתתף ברוגיין. זה גם יעזור
לנו לזכור אילו תחנות ניתן לתלות ואילו דורשות מוט לתקיעה בקרקע.
ה. מפת הרוגיין העדכנית ביותר, מודפסת בקנ"מ היעד
(1:30000), עם תחנות מסומנות.
הכבוד להיות הראשונה שמסומנת נפל בחלקה של התחנה המרוחקת ביותר
מהזינוק, אי-שם באזור כפר מנחם. דישדשנו בבוץ שציפה את השבילים וחשבתי לעצמי כמה
זה שונה ממה שהתרגלנו אליו בגיחות המיפוי היבשות של הקיץ.
אבל השינוי המשמעותי ביותר ניכר בבירור הרבה לפני שהטבענו את
סוליותינו בבוץ הדביק. שינוי שחיכינו וציפינו לו חודשים ארוכים, והנה, באורח פלא
כמעט – הוא הגיע: הירוק! כל השטח נצבע בירוק חד ורענן. השדות והשטחים הפתוחים
בגוון זרחני של עשב צעיר, העצים והשיחים בפסיפס של גוונים עמוקים וכהים יותר.
נקודות צבעוניות של תחילת פריחה כבר מעטרות את צידי הגבעות, והאפקט הכללי עוצר
נשימה.
שטח הרוגיין היה יפה גם בקיץ, בצבעי הצהוב-חום הדהויים שלו.
אבל כעת, בתחילת החורף, הוא יפה שבעתיים, ונשאר רק להמתין בסבלנות ולראות איך הכל
יראה באביב, כאשר יתווספו שלל גווני הפריחה.
בגיחת הסימון הראשונה סימנו 5 תחנות בשעתיים וחצי (מיהרנו
לחזור בגלל שנגמר הפסטיגל). בגיחת הסימון השניה, שהתקיימה בסוף דצמבר, נהנינו
משבילים יבשים, שאיפשרו לנו נגישות טובה יותר עם האוטו, וכך יכולנו לסמן 11 תחנות
נוספות, אם כי הקצב נותר דומה לגיחה הראשונה. עד כה סומנו אם כן 16 מתוך 45 תחנות
- מעט יותר משליש. בקצב הזה יתכן שיספיקו לנו עוד 3 גיחות בלבד כדי לגמור לסמן
הכל.
תהליך סימון התחנות אינו אחיד בהתנהלותו. לפעמים פריט הנוף
שנבחר מראש מתאים בול, וכל מה שצריך זה לתלות את הסרט, לצלם ולהמשיך הלאה. לפעמים
מוצאים 2-3 פריטים מיוחדים באזור המיועד לתחנה, ומתלבטים איזה מהם הכי יפה ומיוחד.
לפעמים אין שום דבר מיוחד באזור המיועד לתחנה, וצריך
להסתובב ולחפש פריט נוף שלפחות יהיה בולט, גם אם לא ממש יפה ומעניין.
דבר נוסף שקרה בדצמבר – הושק דף התחרות
של הרוגיין, בו ניתן למצוא מידע רב. בקרוב תחל ההרשמה המוקדמת. אני חוזר וקורא
לכם, קוראי שורות אלה, לעניין קרובים וחברים ולשכנע אותם להגיע ולהשתתף באירוע.