מאת: נועם רביד
חלקכם אולי שם לב שכתבה זו לא מתפרסמת בתחילת החודש כמו
קודמותיה, אלא באיחור של כשבועיים וחצי. הסיבה לכך היא שבשלושת השבועות האחרונים
היתה לי כל כך הרבה עבודה לקראת הרוגיין, שלא נשאר לי זמן לכתבות אווירה.
חודש פברואר תוכנן להיות חודש הישורת האחרונה, שבו אסיים את
מלאכת שרטוט המפה ואתפנה לכתיבת מסמכי ההנחיות לקראת הרוגיין. אבל מלאכת השרטוט
התמשכה והתמשכה, ובפברואר גם נחתה עלי במפתיע התחרות בבארי, ואח"כ (פחות
במפתיע) שלושה ימי הולדת משפחתיים, כך שהזמן שהצלחתי להשקיע בשרטוט לא הספיק כדי
להתקדם בקצב הנדרש. ביררתי עם זיו מה ה"דד-ליין" להשלמת המפה – מתי נדרש
להעבירה לבית הדפוס. "שבועיים לפני התחרות" היתה התשובה, וכך יכולתי
לגנוב עוד שבוע וקצת מחודש מרץ.
למה זה לקח כל כך הרבה? ראשית, כי המפה גדולה. יש המון שטח
שצריך "לצבוע". שנית, כי התחלתי מאוחר מדי את כל עבודת השרטוט. ושלישית,
השטח שנשאר בסוף, אחרי שגמרתי לשרטט את כל השטחים החקלאיים והיערות, הוא בעיקר חורש
טבעי ושטח פתוח טרשי, וכל דבר על הסקלה שבינהם. בדקתי בוויקיפדיה, ולמדתי שהצומח
הים תיכוני בישראל מתפתח בארבע דרגות:
בָּתַה – עשב ובני-שיח עד גובה חצי מטר, ללא עצים.
גַריגָה – עשב, בני-שיח ושיחים עד גובה מטר וחצי, ללא עצים.
חורש – עצים ובינהם שיחים ובני-שיח. החורש יכול להיות צפוף או פתוח.
יער – לא רלוונטי בשטח הרוגיין. כל היערות באזור הם יערות קק"ל נטועים ולא
טבעיים.
המעבר מבתה לגריגה ומגריגה לחורש הוא הדרגתי, ואין מקום ברור
שבו נגמר האחד ומתחיל השני. לממפה פדנטי כמוני זה יוצר בעיה והתלבטות כיצד לסמן
שטח נתון. הפתרון הוא לקבוע קריטריונים ויזואליים לקשר בין מראה השטח בתצ"א
לבין הסימול שהוא מקבל במפה, ולדבוק בקריטריון זה עד כמה שניתן, אבל איכשהו זה לא
חסך לי את ההתלבטויות.
הנה מספר דוגמאות לסוגי תכסית שונים, ולאופן שבו הם שורטטו
בסופו של דבר:
חדי העין ישימו לב שהשדה בתצ"א התחתון הפך מאז צילום התצ"א למטע.
טוב שגם רכבנו ומיפינו את השטח...
מנסיוני כמשתתף ברוגיינים אני יודע שבעצם כל הסיפור הזה לא כל
כך חשוב: המתחרים נמצאים רוב הזמן על שבילים ולא אכפת להם כמה מדויק ממופה התכסית
שסביבם. אבל בכל זאת היה לי חשוב להיות עקבי והגיוני בהגדרות שבחרתי לעצמי.
על הדרך, ותוך כדי לבטים בין סוגים שונים של חורש, נהייתי
מפענח תצ"אות מדופלם. המומחיות שלי היא באיתור בורות ומערות, שנראים היטב
בתצ"א האיכותי , אם רק יודעים מה לחפש. הבורות נראים כנקודה שחורה
(שחור כהה יותר מאשר צל רגיל), בדרך כלל עם טבעת לבנה דקה (שפת הבור), והמערה היא
כתם שחור כהה עם לבן בצד אחד. גם צריך לדעת איפה לחפש אותם – באזורי חורבות כמובן,
היכן שכפריים ערבים או קדומים יותר חצבו את הבורות האלה לאגירת מים ולאחסון מזון.
כמה בורות ומערות אתם מצליחים לאתר בתצ"א הבא, בלי להציץ קודם במפה?
אמת המידה להתקדמות השרטוט היתה שטח הצבע הצהוב. כזכור (אולי)
מההסבר בכתבה הקודמת, זהו הצבע הנמוך ביותר בהיררכיית הצבעים ב-OCAD, ולכן שורטט
כאובייקט יחיד מתחת לכל יתר הצבעים. בכל פעם שגמרתי לשרטט אזור מסויים
"משכתי" את יריעת הצהוב וכיסיתי שטח זה, כך שכל מה שלא קיבל שום צבע עד
עתה נצבע בצהוב. "מדד הצהוב" טיפס באיטיות ובעקביות מ-50 ל-60, 70 ו-80
קמ"ר. זה התחיל להזכיר לי את ההרגשה ברוגיין אמיתי, כשהרגליים כבר עייפות אבל
מוכרחים להמשיך לרוץ. היומיים האחרונים לפני מועד מסירת המפה היו אינטנסיביים
במיוחד, ובסופם עמד המדד הצהוב על 116.25 קמ"ר. זהו שטח המפה כולה, והשרטוט
הסתיים!
כמעט. מה שנשאר לעשות, וזה שלב שממנו חששתי מההתחלה, הוא להמיר
את המפה כולה, ששורטטה בקנ"מ 1:10000 גדול ונוח, לקנ"מ 1:30000 שבו
תודפס מפת התחרות. מדוע חששתי? כי בעת המרת הקנ"מ כל הסימנים במפה מתכווצים
יחד איתה, ועלולים להפוך לבלתי קריאים, ואז צריך להגדיל אותם, וזה משהו שלא היה לי
נסיון איתו. בעצם, אפילו איך להמיר קנ"מ לא ידעתי. אז שאלתי את זיו, ומסתבר
שזה הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי.
המרתי את הקנ"מ (כולל הסימנים) בלחיצת כפתור ל-1:20000,
ואז שוב ל-1:30000, אלא שהפעם ללא הסימנים. זאת אומרת שהמפה היא בקנ"מ
1:30000, אבל כל הסימנים שעליה (שבילים, בורות, עצים, וכו') הם בגודל של 1:20000,
ולכן בולטים וברורים יותר. אחר כך עוד שיחקתי קצת עם כמה סימנים שדרשו טיפול
פרטני, ותוך שעה הכל היה מאחורי – מפה בקנ"מ הנכון, אבל ברורה וקריאה להפליא.
השרטוט הסתיים!
כמעט. נשארו הקישוטים ההכרחיים. מסגרת, כותרת, חץ צפון
ולוגואים, אותם קיבלתי מזיו. מקרא הכנתי לפי דוגמה שהוא שלח לי גם כן. הוספתי
תיאור תחנות ותיאור תחנות מים, טלפונים וכתוביות נוספות. סידרתי את מספרי התחנות
שלא יסתירו שום דבר, חתכתי את עיגולי התחנות היכן שצריך מאותה סיבה ו...השרטוט הסתיים!
הפעם באמת.
הדפסתי חלק מהמפה במדפסת הביתית, כדי לראות איך זה נראה על דף
(כי מסך ודף זה לא אותו הדבר). נראה מצויין, ולא צריך לשנות שום דבר. הקובץ עבר
לזיו, וממנו לבית הדפוס. עכשיו אני סקרן כמוכם לראות את הגליון הסופי. עוד כמה
ימים...
אם חשבתם שאחרי "לידת" המפה יכולתי לנוח סוף סוף,
אתם טועים. בהמשך לאותו הדימוי, אחרי התינוק צריך להוציא גם את השיליה – הסביבה
התומכת. הכוונה היא למסמכים שהיה חשוב לי לכתוב ולפרסם מספיק זמן מראש: תקנון
התחרות, נספח הבטיחות, תיאור סימני המקרא ודבר המתכנן. אז בערבים שאחרי גמר המפה
כתבתי בקדחתנות, גם בעזרתו של יוחאי, את כל הנ"ל, ורצתי לספר לחבר'ה, כלומר
לפרסם באתר.
אחרי כל אלה באמת נגמר הלחץ הגדול, ויכולתי להתפנות לכתוב את
השורות האלה. מה עוד נותר? להניח תחנות ומים ביום שישי (יש עוזרים שעושים את רוב
העבודה), להגיע לפנות ערב לשטח עם כל המשפחה + שקי שינה ואוהל, להדליק מדורה
ולהתחיל להנות.
המסע שלי לקראת רוגיין אביב 2013 עומד להסתיים. המסע שלכם עומד
להתחיל!