מאת: יובל ברג
במסגרת מקום העבודה שלי, נשלחתי למפגש של יומיים בהולנד הקרה,
עם אילוצי זמנים מינימליים, נתון שלא מנע ממני רגע אחרי הכרטוס לתור אחרי מפות
ניווט ברדיוס של חצי שעה נסיעה מאיינדהובן.
אז נכון שיש להם מועדון כדורגל מפואר, נכון שהגבינות משובחות,
גם הבירות והשוקולדים המיוצרים בשכנה מדרום הן אטרקציה, והארכיטקטורה המקומית
מרשימה ביותר. אבל שאני אפספס לרוץ על מפת ניווט אירופאית כשזכיתי בגיחה קצרה
לחו"ל???
יצירת קשר עם המועדון המקומי KOVZ גילתה
בפני שצפיפות האירועים שלהם מזכירה את זו של מועדון נגב בימיו הטובים, אז המשכתי
לחפש הלאה... מבט חטוף ב-World of O חשף בפני
צפיפות מפות מרשימה בקרבת העיר. התחזית הייתה לטובתי: ימי חמסין במושגים של אירופה
בתחילת מרץ (באזור 17 מעלות), והשאלה שנשאלה – מתי אספיק לרוץ על המפות?? האם
נבואת "את הארץ תראה ואליה לא תבוא" תתגשם או לא?..
בכל מקרה, שיהיה, הדפסתי 7 מפות, שכיאה להולנד הצבע הלבן שולט
בהן, וקווי הגובה הם בגדר המלצה בלבד (מפות מאגרי מנשה ופארק השרון נראות כמו הרי
האלפים לידן).
אחרי מסע מפרך הגעתי למלון בחצות ושאלתי את פקיד הקבלה
"באיזה שעה השמש זורחת בהולנד???" והוא, שלדעתי מעולם לא נשאל שאלה
שכזאת ענה את התשובה המועילה: "איפשהו בין שש לשבע" והסתכל עלי בפרצוף
של מאיפה הוא נחת?..
מצויד בנתון המועיל הזה, השכמתי בשש לבוקר חשוך ונסעתי למפת
הניווט הראשונה – Sonse
bossen, יער מהיר, מרושת בשבילים רבים. התחלתי
לרוץ עם אור ראשון, קיצרתי במעט את המסלול המתוכנן, והספקתי אל יום הדיונים
הראשון.
למזלי,
יום עבודה טיפוסי באירופה, אפילו בהיי-טק, נגמר בסביבות ארבע-חמש, ואח"כ
אפילו בכירי המנהלים כבר הספיקו להפיל את העט ולחזור לחיק משפחותיהם... מפה נוספת
נשלפת מבגז' הרכב, והנה אני כבר עם בגדי ניווט ב – Grote heide, יער משולב בשטחים פתוחים, צמוד לכפר
ציורי, כאשר המקומיים רכובים של סוסים / אופניים מסתובבים על מערכת השבילים הרחבה.
ביצה שהתבררה בעונה זו כאגם אילצה אותי לבצע חיתוך קל חזרה, ולהגיע לקראת שקיעה אל
הרכב.
למחרת,
בקיא בנתונים האסטרונומיים של האזור, קיפצתי היישר אל הרכב בבוקר ויצאתי אל עבר
יער המצוי צמוד לאגם המהווה אתר פיקניק למקומיים – Aqua view. השטח היה מהיר מאוד, המפה מעודכנת.
תענוג!
עוד יום של דיונים הסתיים לו אחר הצהריים, החולצה המכופתרת
התחלפה לחולצת מועדון סגולה של "טכניון-כרמל" והנה אני רץ במיפתח זמן
כמעט בלתי אפשרי (מפגש של השותפים לפרויקט בשש לארוחת ערב..) ביער מלא בשבילים,
שלא משאיר הרבה מקום לניווט בשטח. ריצה נטו, כיף חיים.
חשבתי בבוקר הטיסה בדרכי מאיינדהובן
חזרה לשדה התעופה באמסטרדם לדגום מפה נוספת, אבל יש גבול לכל תעלול, וכנראה שאאלץ
לחזור למפות עם יותר צבעים עליהן לעת עתה.