מאת: נועם רביד
התרשים מתאר את כל הלגים שבוצעו בפועל ברוגיין
אביב 2013. מקרא:
קו דק: 1-5 צוותים ביצעו את הלג.
קו בעובי בינוני: 6-20 צוותים ביצעו את הלג.
קו עבה: 21 צוותים או יותר ביצעו את הלג.
מגמת התנועה בכל לג היא בכיוון השעון. צבע הקו מבטא את הכיוון:
אדום – מתרחק מהזינוק, כחול – מתקרב לסיום.
התרשים ממחיש היטב את "חוכמת ההמונים" בפעולה: הלגים
הפופולריים ביותר הם לרוב הלגים הטובים. מהכיוון ההפוך, לגים לא פופלריים הם לרוב
לגים לא אופטימליים (רק לעיתים רחוקות הם מהווים "הברקה" של צוות
מצטיין, שמעניקה לו יתרון על פני מתחריו).
כל התחנות זכו לביקורים של מספר צוותים ממספר כיוונים. התחנות
הפופולריות ביותר היו 72 ו-75 (מערות לוזית), בכל אחת מהן ביקרו 93 צוותים. התחנה
הכי פחות פופלרית היתה תחנה 43, בה ביקרו 9 צוותים בלבד.
תחנות מעוטות משתתפים וגם לגים מעוטי משתתפים הם למעשה
"מלכודות" שמיועדות לפתות את הנווטים, למרות שבדיעבד זה פחות משתלם.
הצוותים הפחות מיומנים נופלים ליותר מלכודות, והצוותים היותר מיומנים נמנעים מרוב
המלכודות, אבל קשה להימנע מהן לגמרי.
וקצת פיקנטריה...
הלג הכי ארוך הוא מתחנה 83 לסיום (10 ק"מ בקו אווירי!) –
היה צוות אחד שעשה את זה. הלג הפופולרי ביותר הוא מתחנה 71 (תל גודד) ל-62 (בוצע
ע"י 46 צוותים). התחנה שגרמה להכי הרבה התלבטות היא תחנה 82, ממנה המשיכו 41
צוותים ל-11 תחנות שונות.
