מאת: יונתן כץ
המסורת נמשכת זו השנה השלישית ברציפות לאחר שנחשפתי למרתון ההרים.
כרגע זה כבר הפך להיות "הטיול השנתי", והשנה ההתרגשות החלה מוקדם מהרגיל
כשנועם (היזם, הממפה, היוצר והבורא) פרסם מעת לעת את מצב ההכנות. בשקיקה חיכיתי
לראות מה יביא יום, מה התעדכן, איזה שטח מופה, ומה פרח בשטח.
אני מלא הערכה ותודות לנועם (יוחאי, זיו איתן וכל העוזרים) שנתנו את
כל הנשמה, הזמן והרצון הטוב להוציא לפועל פרוייקט ענק שכזה שתוכנן זמן רב
במקצוענות וביסודיות שאין כמותה.
כיוון שה"טיול השנתי" מתנהל בקצב איטי עקב הדרישה לניוווט,
האימונים השנה התמקדו בעיקר בזמן כסא (אוכף...?), הדרישה
הייתה להגיע לשש שעות רכיבה והקצב כלל לא חשוב, העיקר שהתחת יוכל לעבור את הזמן
כיוון שהמאמץ הפיזי הוא נמוך ו'הרופא' אמר שלא רצוי לעלות דופק כי לספורטאים
(המבזבזים את פעימות הלב שלהם) תוחלת חיים קצרה מהרגיל.
האימונים (שלי) החלו חודש לפני הרוגיין, שתי רכיבות שבועיות (עם שחר
לפני העבודה) שבסופם עליתי ל-
שעות
רכיבה ועכוז בבון אדום. ואזה, השותף לטיול, כמעט לא התאמן ומצידו אפשר היה גם לצאת
לטרנס-אלפ והכל
היה בסדר. למרות שאיני רוכב הרבה נראה שהכושר מהריצות מחפה על-כך ואין שום בעיה
לרכב שעות, בניגוד לריצה שבה לאחר שעה הברכיים כבר לא יכולות לזוז. נראה שהמהנדס למעלה
תיכנן אותנו לזרום דווקא עם האפניים, זה הרבה יותר נוח בירידות ואף מאפשר הנאה של
שעות. אף על פי-כן אני חש צביטה בלב לנוכח הגיבורים העזוזים שמסוגלים לטייל כל
הלילה וגם כל היום על הרגליים (5,12,16 שעות).
שעות
רכיבה ועכוז בבון אדום. ואזה, השותף לטיול, כמעט לא התאמן ומצידו אפשר היה גם לצאת
לטרנס-אלפ והכל
היה בסדר. למרות שאיני רוכב הרבה נראה שהכושר מהריצות מחפה על-כך ואין שום בעיה
לרכב שעות, בניגוד לריצה שבה לאחר שעה הברכיים כבר לא יכולות לזוז. נראה שהמהנדס למעלה
תיכנן אותנו לזרום דווקא עם האפניים, זה הרבה יותר נוח בירידות ואף מאפשר הנאה של
שעות. אף על פי-כן אני חש צביטה בלב לנוכח הגיבורים העזוזים שמסוגלים לטייל כל
הלילה וגם כל היום על הרגליים (5,12,16 שעות).
למרות שטח המפה הגדול היה ברור שאפשר לעשות סיבוב איסוף נקודות כללי
ולאסוף את כל הנקודות בפריפריה וגם ללקט נקודות חשובות בלב המפה. משום מה מראש
ננעלתי על איסוף לכיוון דרום וגמיעת הנקודות בחצי-האי גוברין (תל-גודד, בית
גוברין, בית ניר, או תת-היבשת ההודית) כיוון שהנסיעה על קו הרכס מהירה והניווט
לאחר מכן במורדות יחסית פשוט עם תבליט ברור. תוך כדי תכנון הציר כמות הנקודות
המועטה באזור הנ"ל הפתיעה בתחילה אך לא ויתרנו על התכנון המקורי, ולאחר בחירה
זו כבר לא נותר הרבה לתכנן, עושים סיבוב עם השעון ובולעים כל מה שנקרה בדרכנו.
כבר משטח הכינוס אפשר היה להתפעם ממדינתנו, וגם לתכנן את כל הציר כאשר
השפלה נפרשה לגלגלנו, תל-צפית בצבץ באופק וסימן את קצה הגזרה ואם רואים את השד אז
זה כבר לא כל-כך נורא.
פצחנו בנסיעה דרומה על הרכס, משמאל התרוממו הרי-יהודה, מימין מרחבים
אדירים ורוח קרירה ומפנקת. השנה הנקודות היה קלות וברורות ובד"כ מסבירות פנים
למרחוק. לקחנו נשימה עמוקה בתל-גודד, ירדנו לעיי-כידון, עלינו צפונה לכוכבות
הרוגיין, מערות לוזית, המשכנו דרך שבילים ראשיים וחמקנו מסינגלים לעבר תל-צפית
שפרש לפנינו את מרחבי הגזרה ואת מצפה משואה שעכשיו נראה גבוה, מאיים ותופס שרירים.
הכל זרם על מי-מנוחות, ביקור בכרמים של יקבי ברקן וחרבת ברקוס (בדרום), סיבוב מעבר
לכפר מנחם וטיפוס קצר ביער חרובית.
הסוף מתקרב וצריך לחשוב איך לסיים, התפתינו לנקודה 76 ליד שדות מיכה,
השבילים נראו מבטיחים וברורים, אך השטח תעתע בנו, דווקא לקראת הסיום כשהכוחות אפסו
צריך היה לעלות בדרך חתחתים מלאה שעורים ארוכות וירוקות המסתבכות במעבירים. ללא
נשימה טיפסתי בירוקת עד שוואזה העיר אותי ואמר שאנחנו על הנקודה, מזל שהסרט הצהוב
בצבץ מחוץ לחירבה לסמן את המנוחה ליגע. האוויר נגמר, האנרגיה נגמרה ובתיאום מושלם
גם אזל הזמן, התחלנו לכנוס לא לפני שליקטנו את הנקודה היקרה מעל עגור, ואף העדפנו
לחרוג מזמן הסיום ולאסוף את נקודה 31 שעדיין השתלמה למרות איבוד הנקודות.
שש בננות, שישה
ג'לים, קצת תמרים והרבה מים עשו 88 ק"מ, היה נהדר, שוב תודה לנועם ולמארגנים
ולהתראות בשנה הבאה.