מאת: יובל ברג
עם תום חופשת
הפסח, אחרי אינספור
גפילטעפיש וקניידלעך,
נשלחתי מטעם העבודה למפגש של פרויקט
פיתוח, בשיתוף
פעולה אירופאי,
שהתקיים בבאזל.
רצה הגורל ויום
לפני המפגש, לכבוד
חג הפסחא, נערכו
בשוייץ 3 ניווטים
מקומיים במקביל, והיה
עלי לבחור באחד מביניהם.
באדיבותו של google
translate, הצלחתי לתרגם את אתרי הניווט
מגרמנית לעברית קלוקלת,
ולהבין ששניים מהאירועים הם ניווטי
ספרינט ואחד הוא ניווט שטח.
לא הייתי צריך להתלבט הרבה (למרות
ההנאה המרובה מניווט בת-חפר),
ובחרתי בניווט "אמיתי"
ביער!!
לשם השוואה,
בתחרות המקומית בה השתתפתי,
אין רישום זמנים מראש.
כל משתתף לוקח לעצמו מדבקה עם זמן
הזינוק בו הוא בוחר,
מגיע איתו לעמדת ההזנקה,
מוסר למזניק ולוקח בדקה שלו את מפת
המסלול המתאימה.
למעשה, המזניקים
לא צריכים להתעסק עם מאחרים/מקדימים
וכו', והאחריות
היא על המשתתפים.
למעלה מ-2
ק"מ עם 170
מטר טיפוס מוליכים אל הזינוק הפסטורלי
בין מרעי צאן של פרות ועיזים.
העלייה לזינוק חוסכת את הטיפוס במסלול
ומאפשרת הזדמנות טובה לחימום (ביום
אביב חמים של שוייץ,
בו הטמפרטורה היא 10
מעלות), כאשר
ניתן להשאיר תיק/מעיל/בקבוק
בזינוק – משם הציוד נלקח לנקודת הסיום
לרווחת המשתתפים.
אם כבר נסעתי אלפי
קילומטרים באותו יום,
אז די ברור שאבחר במסלול הכי ארוך שיש
– קטגוריית עילית.
הנה אני יוצא לדרך ונהנה מכל ניקוב
וכל קו גובה שאני עובר בדרך.
בסך הכל הניווט שלי היה לא רע.
הפסדתי קצת זמן על חיפוש תחנות 2
ו-9, וגם על
סטיות קלות בתחנות 4,
12 ו-19. בהתחשב
בעובדה שהתעוררתי ב-2
לפנות בוקר, אני
די מבסוט מהתוצאה:
1:44:01 על מסלול של 9.1
ק"מ.
מבט חטוף בתוצאות מבהיר לי שאני נועל
את הקטגוריה, אחרי
נווטי-על דוגמת
Matthias Niggli, Matthias Kyburz
ו-Marc Lauenstein. ניתוח
מאוחר יותר מצביע על כך שלפי קצב הריצה
שלי הייתי משתבץ בחציון העליון בכל קטגוריה
אחרת.
אחרי הניווט,
שוחחתי עם נווטים מקומיים,
קיבלתי המלצות על שטחים נוספים והמשכתי
לטייל ברחבי שוייץ.
לפני ואחרי ימי העבודה יצאתי להתאמן
ביערות סמוכים לבאזל.
ולסיכום אפשר לאמר שזה פשוט תענוג
להיות במדינה עם צפיפות יערות ומפות כל
כך גבוהה.