יאללה ביתר

מאת: זיו נוימן

שנת 135 לספירה הנוצרית ביום 9 באב נפלה ביתר, נהרג בר כוכבא, נטבחו תושבי העיר ונסתיימה עצמאות העם היהודי עד ליום ה באייר שנת 1948 לספירה הנוצרית.

הישוב ביתר חדל להתקיים כישוב יהודי, תושבים חדשים הגיעו, קם הישוב בתיר ובליבו פועם זכרון מימים עברו, זכרון עמום אבל מעיד על עברו: "חירבת אל יהוד״ הוא השם שנישא בפי בני המקום - תושביו הפלסטינים.

לאחר מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק נשאר השטח החקלאי בתחום מדינת ישראל ואילו הכפר בתיר נותר בשטח הירדני כשישראל מתירה לתושביו להמשיך ולעבד את אדמותיהם.

העיר ביתר שהושמה במצור לפני כמעט 2000 שנים שוב עומדת במרכזו של קרב על התודעה וקביעת גבול/חומה שאמורה לנסות ולתת פתרון בטחוני. העיר שהקיפה עצמה בחומה כנגד כוחותיו של אדריאנוס בועטת עכשיו בחומה שאמורה להגן על הצד שמנגד ולשנות את פני הנוף באזור, נוף תרבות של מאות שנים, נוף של טרסות אבן חקלאיות ומערכת מורכבת של תעלות מים המפיחות חיים במדרונות מוריקים הראוי לשימור ולטיפול עדין יותר עד למציאת פתרון ראוי לסכסוך.

ביוני 2014 הכירה אונסקו בטרסות האבן של בתיר כאתר מורשת, הכרה שנעשתה בהליך מזורז, הליך שנועד לעצור את בניית גדר ההפרדה וקיבל את תמיכתם של שוחרי טבע גם מצדה הימני של המפה - תושבי גוש עציון.

עד כאן ההקדמה ועכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם מה הקשר בין הר סיני לשמיטה? או, אייך נכנס כאן הניווט ?

מסתבר שממפה צרפתי נרתם לשימור הסביבה הייחודית הזו כנגד פגיעתה של גדר ההפרדה ומתן דחיפה להכרה של אונסקו באזור באמצעות הכנת מפת ניווט ספורטיבית. המטרה: באמצעות המפה יגיעו תיירים שיכירו את האזור והאנשים אם כפעילות ספורטיבית / תיירותית / נופש...

הפרוייקט לווה גם בקירוב האוכלוסיה הצעירה (תלמידים) והדרכתם בניווט ספורטיבי, עקרונות קריאת המפה ופעילות ניוט מהנה כאמצעי להכרות טובה יותר עם הטבע, ההסטוריה ואופיו של המקום במרחב.

פרטים נוספים ניתן לקרוא ב אתר הצרפתי וכדאי להכנס לקישורים השונים ולראות את הרצינות שבה התנהל כל הפרוייקט הקשור לניווט הספורטיבי (איסוף חומר, מיפוי, לימוד, פעילות, מוצר...) ואת הכח שיש לספורט הניווט לשנות דברים ולעשות את העולם לטוב יותר.

ד"א: עדיין דרושים ממפים להרחבת תחום המפה - יש מתנדבים ?

נווטת החודש - טל פריד

טל פריד נווטת חודש אוקטובר!

גיל: 24

מגורים:רמת ישי

מועדון: אס"א טכניון

הבחירה בטל פריד כנווטת החודש עלתה בראשי כבר בסוף שנה שעברה כשראיתי אותה שועטת בין הסבכים במהירות לכיוון תחנה בפארק אשכול. היה ברור לי שאיתה אפתח את השנה.

הרבה מכם לא מכירים אותה, אך פעמים רבות היא חולפת לידכם בניווטים. היא ספורטאית למופת ונווטת ששווה לעקוב אחר הישגיה והתקדמותה.

בחרתי בה משום שבשקט ובצניעות היא מגיעה לצמרת התוצאות. בעונה הקודמת היא סיימה במקום שלישי בקטגורית D21C. בתחרויות המקומיות היא נמצאת בחלק העליון של התוצאות... סקרנתי אתכם?

אז הנה כמה מילים על טל:

מתי התחלת לנווט ולמה?

בתיה פריד (אמא שלי) ממועדון גליל מנווטת כבר עשרות שנים כך שהיא הכניסה אותי למועדון ניווט גליל כבר בגיל 7. בתקופה זו ניווטתי פעם בשנה, שנתיים ולא יותר מזה. בצבא רציתי לעסוק בניווט ובאמת יצא לי לנווט לא מעט אך עם סיום הצבא הפסקתי. בשנה שעברה כשהגעתי לטכניון ללימודי הנדסה ביוכימית, החלטתי לקחת את הניווט כקורס. כשנכנסתי לנבחרת של הטכניון חויבתי ללכת לתחרויות ארציות. מתחרות לתחרות מצאתי את עצמי ממש מתלהבת מזה והתחלתי להגיע גם לתחרויות המקומיות בלי שום קשר לנבחרת. בעצם שנה זו תהיה השנה השניה הרצינית שלי בניווט.

מה גורם לך להמשיך להתעסק בניווט?

זה ספורט שמורכב מהמון סיפוקים שנובעים ממציאת תחנות ובחירות ציר נכונות. זה כמו משחק "חפש את המטמון". הריצה בשטח והקוצים לא מרתיעים אותי כלל, להיפך זה ספורט אקסטרימי וזה כיף. אני נהנית להתחרע על השטח, לרוץ, לטפס על סלעים ולקפוץ מסלעים של מטר, מטר וחצי. בנוסף, המשמעות של בחירת הציר הנכון היא כל כך חשובה בסופו של דבר וזה הופך את הכל למאד מעניין.

מה את אוהבת לעשות ביום יום חוץ מניווט?

אני משחקת כדורסל וזה מה שעשיתי רוב חיי. באופן כללי אני מאד אוהבת ספורט. אני מתאמנת 5 - 6 פעמים בשבוע. זה יכול להיות בריצה, שחייה, חדר כושר, כדורסל, אופניים, טיפוס על קירות. בשאר הזמן אני לומדת, עובדת ונמצאת הרבה עם המשפחה, עם החבר ועם חברים בכלל.

איזה אזור או מפה בארץ את הכי אוהבת?

אזור ציפורי ושימשית. הן המפות שהכי אהבתי אותן. פשוט כי ממש יפה שם. בלי שום קשר לאלה, כל מפה של חולות מלהיבה אותי בגלל האתגר שבניווט בסוג שטח הזה.

מבין סוגי השטחים, באיזה שטח את הכי אוהבת לנווט?

יער.

יש אירוע בניווט שאת זוכרת במיוחד?

לא משהו מיוחד, אבל יש ניווטים שאני ממש זוכרת את כל הניווט. ממש את כל הנקודות...

אבל הסוויץ' שגרם לי לעבור מלהגיע פעם ב... ללבוא גם למקומיות היה הפרפקציוניזם שלי, הרצון להצליח בנבחרת ולהיות טובה. עכשיו אני מרגישה שיפור; פעם הייתי מנווטת רק על תחושת בטן והיום אני מרגישה שיפור גדול בשל הבנת כיוונים ושימוש במצפן.

איזו עצה יש לך לתת לנווטים אחרים, מה עוזר לך לנווט יותר טוב?

לישון מעט!! אם אני לא ישנה טוב בלילה, לדוגמה רק 4 שעות, הניווטים שלי הרבה יותר טובים ואני הרבה יותר חדה. אני ממש מרגישה שהמפה והשטח מתחברים לי.

עם איזה נעליים את רצה?

אני רצה עם סולומון, אבל פשוטות ואפורות, לא יפות וצבעוניות כמו של שאר הנווטים.

איך את שומרת את המפות?

אני נותנת אותן לאמא שלי והיא שומרת את כולן.

מעדיפה מקלחות או אמבטיות?

מקלחות, אין מספיק מים בארץ לאמבטיות!!

גן עדן בסלובקיה

מאת: דני וולשטיין

הכל התחיל לפני כחודשיים, כשהתלהבתי מהנופים הפראיים, באליפות העולם האחרונה באלפים האיטלקיים.

השנה, ויהי מה, אני חייב לנווט באירופה! כל שנה אני מביט בקנאה בכל הנוסעים. (לצערי עבודתי קושרת אותי לביתי...) התייעצתי עם זיו: " איטליה נורא יקרה, למה לא תטוס לצ'כיה?" ואז בפעם הראשונה התחלתי לחשוב על סלובקיה, הידועה בנופיה המהממים. חיפשתי ומצאתי תחרות "שווה", אשתי הסכימה ברצון להצטרף לטיול.

כבר כשקראתי את דף ההזמנה התחלתי להתרגש. כל התמונות, קטעי המפה המפתים, אחר כך למצוא היכן הכינוס, ההרשמה, וכמובן עם Google אפשר לראות את המקום מכל כוון אפשרי.

התוכנית כללה אליפות של יומיים: מסלול Middle בשבת, Long בראשון ובשבת אחה"צ אליפות ספרינט במבצר יפיפה ששולט על כל האזור ונקרא Spissky Hrad. למעשה כל אזור התחרות היה בשמורת Drovnic שהינה הר שולחן בצורת מנדולינה, שכל קצותיו נשברים למצוקי ענק, סלעים של 8 מ' ומעלה, קטעי יער, שטח טרשי והרבה סלעים. בקצה המנדולינה עומד לו גבוה ועוצמתי, המבצר שגם החיילים הטטריים במאה ה-15 לא יכלו לו.....וכך לרשימה המגוונת של משתתפי התחרות נוסף ישראלי אחד ממועדון: Lev Hasharon O’ club

הגענו לסלובקיה, מדינה יפה ובה שפע של הרים, יערות, נחלים, אגמים וכפרים ציוריים. האנשים מאוד נחמדים, רוצים לעזור אך אינם יודעים אנגלית. עם פנטומימה וקצת גרמנית הצלחנו להסתדר. יחסית לארצנו סלובקיה הינה מדינה זולה שכדאי לטייל בה . (אני לא מבין איך תייר אירופאי צעיר יכול לטייל בישראל?) ביום חמישי הגענו לאזור הניווט. ולמזלנו מצאנו חדר מקסים בחווה סמוכה לכינוס ובאותו מקום התאכסנה קבוצה ממועדון Bratislava Cobra. אני מביט מחלון חדרי אל המצוקים האדירים שעל ההר. וואו זה מתקרב.... ביום שישי טיילנו באזור שנקרא "גן העדן הסלובקי" ומכאן מגיע שמה של התחרות. בדרך חזרה עברנו בעיר Spisska Nova Ves כדי להירשם לתחרות. לפני כן, הלכנו לחפש את בית הקברות היהודי. היה קשה למצוא אותו. משימה שהפכה לכמעט בלשית. ההרשמה נערכה בבי"ס מקומי. הגענו לאזור ולפתע אני רואה תחנה, זהו, זה מתחיל! זיהו אותי מיד לפי השתייכותי ללב השרון וקבלתי שקית ייעודית. את אולם הספורט בביה"ס הסבו ללינה. היה מלבב לראות את כל הנווטים מרחבי מזרח אירופה מתחילים להתנקז למקום. בערב, כשחזרנו לחווה כבר לא היה שקט, התוודעתי לכמה חברי מועדון שידעו קצת אנגלית, כולם מתברר מכירים את ברקו.. הבנתי מהם שאת המפה הכין Robert Micek שנחשב למקצוען בסלובקיה.

בבוקר אכלנו מוקדם, זינוקים מתחילים ב - 9:30. יצאנו לכינוס. איזה יופי, המון משפחות והמון ילדים וילדות. נראה שיש לא מעט שישנו בשטח. כולם מתארגנים לצאת לזינוק. אספתי תיאור תחנות ויצאתי אף אני. הזינוק היה לתוך שדרת עצי ענק (הבנתי שנטעו ב- 1870 ע"י המשפחה ששלטה באזור). חימום אחרון, איזו התרגשות והרגשת חגיגיות באוויר (לאחר התחרות, שושי אשתי סיפרה שממש אפשר היה להרגיש את המתח וההתרגשות שהיו באזור הזינוק). ה- Middle על מפת 1:7500 ואני מזנק, רץ בבטחה לתחנה הראשונה הישר במעלה בינות מצוקי ההר. תחנה שניה מפספס, מגיע לשביל המערבי ותוקף מחדש. את השלישית תקפתי מלמעלה, לקח קצת זמן והגעתי, לרביעית מתקדם לאט וחושב שמתחיל להבין את המצוקים וצורתם. וכך בחמישית כבר מהיר יותר, שישית ושביעית ריצה מהירה בעשב הגבוה ובום בשמינית הייתה נפילה! אחרי הביטחון שתפסתי, הגעתי לכוון התחנה בלי תכנון מדויק. אני מתרוצץ בין מצוקונים ומבזבז זמן יקר. לבסוף הבנתי שאין ברירה וחתכתי למטה, למפגש מצוק כביש ותקפתי שוב . תשיעית ועשירית עברו מהר וזהו, רואים מלמעלה את הסיום. אני שועט במדרון לעבר אזור הכינוס, שזהו מקום מחסה לילדים בעלי צרכים מיוחדים עם מבנים מרשימים מהמאה הקודמת. לסיכום, ניווט מהנה בצורה לא רגילה אבל תוצאה לא משהו... בסוף כולם מתיישבים לאכול גולאש או נקניקיות עם כוס בירה קרה. נחמד לראות את כינוסי המועדונים, כולם מחליפים חוויות כמו אצלנו.

אחרי מנוחה קצרה יוצא למבצר, לאליפות הספרינט, בהליכה רגועה.

המבצר כה מרשים, מכוניות מתנקזות לאורך שביל הגישה. אני מטפס למעלה, וואו איזה יופי! כל הכינוס בחצר הפנימית בתוך המבצר. 15:30 תחילת זינוקים, מפה 1:4000. הניווט בעיקר מחוץ למבצר, במורדות סביבו. אני יוצא מהר ומגיע די מדויק לכל התחנות. המכשול זה השיפועים + העשב הרטוב ונעליים עם סוליה די משופשפת. (המארגנים המליצו להגיע עם Spikes) . הפעם התוצאה די יפה.

זהו, מחר היום האחרון, הזהירו אותי שהמסלול קשה יותר בגלל השינוי בקנה מידה ל 1:10000. ואכן הפעם בין המצוקים, היה לי קשה יותר להבחין בקווי הגובה בין הסלעים ואני מסיים מותש ובזמן די גרוע. אך בכינוס מתאושש אחרי שטיפת גוף וגולאש טוב. מהנה לראות ,שוב, את אחוות הנווטים, למרות שלא מבין את השפה. כולם עסוקים , ילדים ומבוגרים, מתארגנים אחרי הניווט, רצים ללוח התוצאות או יושבים על כוס בירה ומנתחים את הניווט. ממש כמו אצלנו..

בביה"ס בשיעור הראשון לאחר חזרתי, ספרתי לילדים על הספורט היפה שיש לנו כך שבכל מקום שתהיו תוכלו להגשימו.

כשהסתיים כל האירוע, אני נחתי ושושי הלכה לטייל לעבר הצוקים. כשהתקרבה זיהתה אנשים שאספו תחנות. אחד מהם, שמו מרטין, פתח בשיחה עמה וסיפר שהיה בארץ בסוף שנות ה- 90 ומיפה את קברות מודיעין ונווה שלום, כמו כן הוא מכיר את זיו ואת צ'יזיק. הוא סיפר שאלו היו ימים בתחילת דרכו של האיגוד. לדבריו הוא התלהב מאוד מהשהיה בישראל.

להשאר יבש בלונדון

מאת: דניאל רז רוטשילד

זה כבר כמה שנים שאני מחכה להזדמנות הנכונה על מנת לנסוע ללונדון ולהתחרות באחת התחרויות היותר מעניינות שיצא לי להכיר. הכול התחיל כאשר לפני כמה שנים חזרתי מצ'כיה בפעם השנייה והסתכלתי על עוד תחרויות בלוח השנה העולמי. פתאום מצאתי קישור לתחרות ששמה הוא "London City Race". כיוון שקונספט הניווט בתוך עיר נשמע לי מעניין, פתחתי את הקישור וגיליתי את אחת התחרויות היותר מעניינות שנתקלתי בהן עד כה.

השנה סוף סוף הייתה הזדמנות לנסוע, ולאחר התכתבות עם המארגנים לגבי הגעה לשם, ומקומות לישון בהם, רתמתי את אבא לנסיעה ויצאנו ל-4 ימים בלונדון, הכוללים את הניווט ביום השלישי שלנו שם.

בבוקר התחרות יצאנו מהמלון וקיווינו למזג אוויר טוב, כיוון שבדבר המתכנן הבטיחו לנו שאם ירד גשם, הריצוף באזור הכינוס חלק הרבה יותר מהרגיל אם הוא רטוב. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לבדוק את מזג האוויר וכמובן שאף אחד לא הבין את פשר השמחה של שנינו כאשר ראינו שהשמיים כחולים והרחוב יבש.

ככל שהתקרבנו מתחנת הרכבת התחתית אל אזור הכינוס ראינו עוד ועוד נווטים מצטרפים אלינו עד שהגענו לכינוס – בית הספר לבנות בלונדון. הכינוס היה אולם ההרצאות של בית הספר בו בכל פינה אפשרית רואים נווטים מתארגנים, לוקחים מספרי חזה, מתחקרים (מי שחזר), מסתכלים על המפה הריקה ובעצם כל זה חגיגה אחת גדולה של ניווט בלב לונדון.

אחרי שנפרדתי מאבא שיצא לניווט שלו, התחלתי להתארגן ולהתחמם. בזינוק גיליתי שיש כמה שינויים שצריך להתחשב בהם, וקיוויתי שאזכור אותם עד שאגיע אליהם. צפצוף, לקחתי מפה מקופסה מספר 3 (גברים פתוח, 7.1 ק"מ אווירי) ויצאתי לדרך.

שטח הניווט מורכב מרחובות, גינות, גנים, מעברים מתחת לבניינים ומדרגות רבות. הניווט עצמו השתדל לאתגר אותנו בבחירות ציר ולגים קצרים, בינוניים ואף ארוכים. האתגר הראשון עבורי היה בדרך לתחנה ה-2. במבט ראשון נראה כי התחנה כלואה בין כל הבניינים ואין דרך להגיע אליה. תוך כדי ריצה איטית הבנתי שאפשר להגיע אליה מלמעלה וכך גם עשיתי. כשיצאתי מהתחנה גיליתי את המעבר היותר טוב שמגיע מהכביש והיה חוסך לי את המדרגות .

משם הניווט המשיך ברחבי האזור, כאשר חתכתי בריצה רחובות ראשיים (כמובן אחרי שהסתכלתי לשני הצדדים, מה שמבלבל מאוד בלונדון כי הם נוסעים בצד ההפוך), רצתי בין מקומיים לתיירים שתהו מה פשר הבחור שרץ עם מפה ביד, לבין מקומות מפורסמים בלונדון כמו קתדראלת סנט פול, מגדל הגרקין, מוזיאון לונדון ועוד. אף בדרך לתחנה חתכתי תור של אנשים שחיכה להיכנס לאחת מהכנסיות באזור.

לאחר 14 תחנות, הניווט החל לחזור לכיוון הכינוס, והציג לג שדורש תשומת לב עד הרגע האחרון, כיוון שהמעבר ההכרחי ללג זה לא בולט כל כך (כמו בלג 1-2). הלג ל-15 הראה לי שהייתי צריך לעבור את התחנה ולחזור מהרחוב כדי להגיע אליה ולא ראיתי את המעבר החוקי בתוך האזור הסגול שאסור למעבר. בדיעבד לא הפסדתי יותר מדי זמן ולא הארכתי כל כך, אך תשומת לב בנקודה כזאת עולה בשניות יקרות.

משם הניווט המשיך לתוך הברביקאן, אזור מגורים עם מפלסים שהצליח לבלבל אותי מאוד, ואפילו כדי לחזור לרחוב היה קשה להבין מה צריך לעשות.

לג 22-23 היה הלג הבא שבו התקשיתי להבין מה לעשות כיוון שהגעתי מאוד קרוב לתחנה, רק במפלס הלא נכון. במשך דקה עמדתי מול המפלס שאליו הייתי אמור להגיע תוהה מה הייתי צריך לעשות. לאחר מכן איתרתי את העלייה למעלה והגברתי קצב כי הבנתי שאני מסוגל לסיים בפחות משעה. בתחקור עם עצמי הבנתי איפה העלייה שהייתי אמור לעלות בה שגם הייתה מונעת את הברבור, וגם נותנת יציאה יותר טובה ל-24. אפילו לתחנה האחרונה היה אתגר בחירת ציר לא פשוט בכלל. מההכרות שלי עם הקומפלקס בדרך לתחנה 17 החלטתי לרוץ מסביב לבניין דרך 16 על מנת להגיע ל-17 ולא דרך המנהרה שמתחת ל-24 אשר הייתה מקצרת לי את הריצה וגם את זמן התוצאה הסופית (58:22).

לסיכום, הניווט בלונדון מיוחד ומהנה ומורכב ומבלבל בכל חלקיו, וזוהי תחרות שאני בטוח שאחזור אליה לעוד סיבוב וממליץ בחום רב למי שמחפש ניווט אחר ממה שמכירים כאן בארץ, לנסוע לשם לנסות כי זה באמת ניווט מדהים.