מאת: דלית מנסור
קודם
כל תודות:
אנחנו
רוצים להודות לאביחי ואמנון-
המאמנים
שלנו,
שעזרו
לנו בכל רגע,
ידעו
להרגיע אותנו כשצריך,
ודאגו
שתמיד נהיה שמחים.
בלעדיכם
הנסיעה הזאת לא הייתה מה שהיא!
אתם
אדירים!
בזכותכם
הגענו למקום הזה!.
בנוסף,
רצינו
להודות לראש המשלחת אמין,
שעזר
לנו עם כל הפרטים הטכניים.
לרועי
ברקוביץ'-
הנציג
הישראלי בועדת ה-ISF,
שהיה
איתנו כל הזמן,
הרגיע
אותנו לפני הזינוק,
ותמיד
עודד והצחיק אותנו.
וכמובן
לשלושת המאבטחים שלנו ששמרו עלינו בכל
רגע,
גם
כשלא ראינו אותם.
ועכשיו
על התחרות...
השנה
יצאנו בנות נבחרת הניווט של תיכון "מור"
(יעל
גרנות,
נינה
כליף,
נועה
עבודי ודלית מנסור)
ונבחרת
הבנים של "העמק
המערבי"
יפעת
(בר
אלקחר,
עידן
אלקחר,
רגב
אברהם,
עידו
בהט וכרמל סט)
לאליפות
העולם לבתי ספר באנטליה,
טורקיה,
יחד
עם המאמנים אביחי ביאר ואמנון וילנר.
הנבחרות
היוצאות נקבעו בתחרות מקדימה שהתקיימה
בארץ שלושה חודשים קודם לכן.
התחרות
כללה שבוע של אימונים,
תחרויות,
מסיבות
והמון הווי חברתי וגיבוש מדינות,
הכל
במלון חמישה כוכבים דלקס על שפת הים.
השתתפו
בתחרות 22
מדינות
מכל העולם,
ב-8
קטגוריות
שונות.
במהלך
השבוע התקיימו 3
תחרויות-
מקצה
ארוך,
מקצה
בינוני ו"ניווט
ידידות".
.jpg)
הניווטים
היו מאוד מאתגרים.
השטח
היה שילוב של שטח אירופאי מבחינה התבליט
ויער ים תיכוני מבחינת התכסית.
הצמחייה
הייתה דומה לארץ,
אך
התבליט היה הרבה יותר תלול,
עם
סלעי ומצוקי ענק,
עם
הרבה נחלים וגאיות עמוקים.
ארגון
התחרות היה מאוד מקצועי וכל תחרות התחילה
במפת חימום ליד הזינוק שאפשרה להתרגל
לשטח.
לוותה
בהמון התרגשות ולחץ,
אבל
המודל שהיה יום קודם לכן ומפת החימום לפני
הניווט הרגיעו אותנו.
זאת
בנוסף לאמנון בכינוס,
אביחי
בזינוק ושלושת המאבטחים שלנו בדרך.
לחלקנו
זה היה הניווט הראשון בחו"ל,
ולכן
היה קשה להתרגל לשטח ולרמה.
המסלול
דרש בחירות ציר נכונות,
והרבה
פעמים היה עדיף להקיף מאשר ללכת ישר.
בסוף
כולנו סיימנו,
ועשינו
תחקור משותף באותו ערב.
הייתה
טכנית מאוד,
בשטח
מרובה סלעים וגאיות ענקיים.
הכינוס
היה בגובה 800
מטר
בכפר טורקי קטן,
וגם
פה היה ניווט חימום לפני הזינוק.
למרות
המרחק הקצר יחסית למסלול הארוך,
זה
היה ניווט מאתגר פיזית וניווטית.
בסוף
הניווט פגשנו את הגרסה הטורקית של סאמיה,
עם
פיתות טורקיות מעולות כמעט כמו בארץ.
התחרות
השלישית-
"ניווט
ידידות":
ניווט
שליחים בעיר קמר שליד אנטליה,
המורכב
משלשות מעורבות של נווטים מכל המדינות,
הגילאים
והמינים.
קיבלנו
מפת סקור עם המון תחנות מפוזרות ביער,
אותן
כל שלשה הייתה צריכה לחלק בין חבריה,
כאשר
3
מהן
הן תחנות חובה אותן שלושת הנווטים צריכים
לנקב ביחד.
זו
הייתה תחרות מאוד כיפית ומשמעותית,
שאפשרה
לנו להכיר את המדינות האחרות ולעבוד איתן.
האווירה
הייתה כיפית ומגבשת,
במיוחד
ספרינט הסיום בו כל שלשה רצה יד ביד.
בסוף
התחרות התרחשה החלפת החולצות המסורתית,
שם
החלפנו חולצות ניווט ישראליות עם נווטים
שונים.
היום
המרגש ביותר בנסיעה היה ערב יום הזיכרון.
באותו
יום (יום
מנוחה בין התחרויות),
הייתה
פעילות תרבותית,
בה
כל מדינה ערכה שולחן עם מטעמים,
סמלים
ומפות המאפיינות אותה.
למרות
שהיינו המשלחת הכי קטנה (9
נערים),
הצלחנו
לעשות שמח ולהראות שישראל על המפה (תרתי
משמע).
ישר
אחר כך היה מופע ריקודים,
בו
כל מדינה הכינה ריקוד שמאפיין אותה.
מכיוון
שזה היה ערב יום הזיכרון והיה לנו מאוד
חשוב לציין זאת,
הופענו
ראשונים ב-19:50
עם
ריקוד ההורה – "עוד
לא אהבתי די"
והצלחנו
להרקיד את הקהל.
ב19:55
כבר
התחלנו את טקס הזיכרון שלנו בחדר במלון,
שכלל
עמידה בצפירה וסיפורים אישיים של ראשי
המשלחת.
אמנם
פספסנו את שארית המופע,
אך
המעבר בין השמחה והגאווה הישראלית והצגת
מדינתנו לכל העולם,
לטקס
יום הזיכרון,
היה
הרגע הכי משמעותי במשלחת,
אותו
ניקח איתנו לעוד שנים רבות.
בקיצור,
הייתה
חוויה מדהימה,
שלא
נשכח.
שוב
תודה רבה לאביחי ואמנון!