רוגיין 24שעות
מה זה? נו אני יודע
מזה רוגיין, הרי
כחובב מושבע השתתפתי כבר מהרוגיין הראשון
,שארגן דן צ'יזיק ביערות אלונים
והמשכתי גם בלוזית 16שעות,
אז יש לי קצת מושג,
אבל 24שעות? הרהורים ראשונים לאחר שפבל שם קישור
לאליפות העולם שתיערך בלפלנד-פינלנד באוגוסט השנה.
לאחר מס' מיילים כמעט והתפתיתי כשהמארגן הבטיח לי
שלא תהיה לי שום בעיה והוא יכניס אותנו
במיוחד לתחרות, אך לאחר
מחשבה והסתכלות במפת אזורי הטונדרה
הפראיים הבנתי שקפצתי למים עמוקים מדי.
אליפות אירופה נראתה יותר אפשרית
למרות שגם שם השטח נראה די פראי.
התחרות תתקיים ביוני,
בדרום בוהמיה - צ'כיה/אוסטריה.
יער נרחב של מעל 300
קמ"ר והתיישבות דלילה.
ומשנת 2000 הוכרז
כשמורת טבע.
הקטגוריה נקבעת על פי הצעיר בקב'
כך שנרשמנו ל MO24
(גברים פתוח).
מיד נפתחה קב' ווטסאפ "צבי
הנינג'ה בדרך
לצ'כיה"
. אך מפה הדרך עוד ארוכה ..
לשני שותפי, האחים
גלעד ועומר דורון,
אין טיפת זמן ואני לא רואה איך הם
יעמדו באימונים?
מתנחם בכך שהם צעירים ויידרש להם פחות
זמן ממני. רתמתי
את חברי מישאל ,מורה
לתנ"ך ,אך
בנפשו פריק כושר ועושה השנה קורס מאמנים
בווינגייט. אחרי
שבועיים חזר אלי עם תוכנית אימונים ל 6
חודשים. התוכנית
התבססה על ריצות נפח באזורים משתנים,
אימוני איכות כגון: עליות,
פארטלק, הפוגות
,ריצות טמפו +
ניווטי סוף שבוע.
השתדלנו פעם בחודש לעשות ריצת שטח של
30 ק על אחת ממפות
הרוגיין בקצב טוב.
אחת המטרות היתה להגיע להתאוששות מהירה
לאחר מאמץ מתמשך.
מטרה נוספת ,
בריצת 10ק
לרדת מ5 ד/ק.
במקביל התחלתי באיסוף מידע משטח
התחרות. חבר צ'כי
שלח לנו מפה 1:40000
(זה גם קנה המידה במפת התחרות)
עומר סרק את שני צדי המפה לקובץ אחד, באתר הוסיפו
דוגמת מפה ופרטים על התחרות: היער לבן וכל הפלגים והשבילים מסומנים, אני
מסופק אם יהיו צבעים ירוקים.
בינתיים , לצערי,
גלעד "המוח"
של קבוצתנו, פורש
עקב פציעה ברגלו אחרי מרתון טבריה (כנראה
שבר מאמץ).
אני
מתקדם יפה באימונים ומקווה שגם עומר
מתקדם, רק שלא
יפצע...
חודש
לתחרות, מתחיל
לארגן את כל הציוד (המארגנים
מציינים שבלילה הטמפ יכולה לצנוח ל 0
וזה די מטריד).מתארגנים
על פנסים חזקים. לפי
הלו"ז יש לנו
קרוב לשעתיים לתכנון,
מנסים ללמוד את השיטה הרוסית של שימוש
בסיכות וחישוב ק"מ בקו אווירי.
בדקנו וראינו שצריך להוסיף כ 30% - תלוי בשטח. היעד
הוא לרוץ כ 90- 100 קמ.
בחלק הראשון יש לנו כ 10.5
שעות אור (המטרה 50ק"מ), בלילה יש לנו
7.5 שעות (המטרה
25ק"מ) ובסוף 6.5
שעות (המטרה 15 ק"מ).
מתחילים קצת להתרגש, 24
שעות, איך הגוף
יגיב? מה אם
השותף?? אני יושב
אם מישאל על תוכנית מזון (בדיוק
הוא בקורס תזונה ומתייעץ עם המרצה)
כנראה נלך על ג'לים
ל 5-6 ש ראשונות
ואחר בשילוב עם סנדוויצ'ים
ופרות יבשים, שתיה
של מים איזוטוניים ברוב התחרות.
בריצה ובתכנון אסור השימוש בטלפון
חכם , צריכים לרוץ
עם דרכון ומשרוקית.
שבועיים
לפני אני מקבל מפבל מייל של 2
צ'כיות
מאוכזבות שהגיעו
לארץ כדי להשתתף ברוגיין שבוטל.
הן לפחות טיילו בארץ ויותר מאוחר
התגלו כאוהדות ישראל נלהבות (כל
אחת מסיבתה). פבל
סיפר שהן רצו מאוד להכיר רוגיינרים
ישראלים. לאחר
מס מיילים עם וורה,
הרוגיינרית המנוסה,
שענתה לשאלותיי (שאלות
בעיקר על השטח , מים.
נהלים...) קבענו
שנפגש בפראג. כל
הציוד מוכן, כולל
רוב המזון ( השגתי
ג'לים במחיר טוב
מדורון- החנות
בזרזיר) ושקיות
של אבקה איזוטונית.
דברים אחרונים נקנה שם. ריצת
שחרור אחרונה. וורה
מוסרת שתחכה לנו בנמל התעופה ונזהה אותה
לובשת את חולצת המועדון .
מגיעים לפראג ומזהים מיד את וורה שמבקשת שנדבר איתה בעברית (
היא למדה במשך שנה)
והתלוננה שבארץ דיברו איתה ברוסית
ולא בעברית. אנו
נלון אצל סוזנה, זוגתה
לרוגיין בשנים האחרונות.
מתברר שוורה הינה עובדת הכנסייה,
מעין סגנית הכומר.
אחרי מעט שיטוטים בפרוורי פראג עם וורה, שלא
זכרה את הדרך, מתפעלת מנפלאות הטלפון החכם של עומר,
הגענו לסוזנה שקיבלה אותנו בחום רב
ואחרי ארוחה דשנה ישבנו ושוחחנו. לוורה יש כבר 20
רוגיינים מאחוריה, באליפות העולם 2012
שנערכה בצ'כיה
הן לקחו מקום ראשון.
קודם כל הבנתי שהן לא מתאמנות במיוחד
לקראת הרוגיין והן מדברות יותר על היערכות
נפשית! על כך
שלרוגיין צריכים להגיע רגועים לגמרי
ומאוזנים נפשית ומנטלית.
לידן הרגשתי קצת מצחיק,
אחרי 6 חודשי
אימון ותכנון האוכל המורכב (לפי התכנון: מעתה אנו צריכים לחסל
600גר פחמימות
ביום, זה התחיל
בתחילת השבוע עם 300
גר ביום). סוזי
אוכלת ברוגיין bacon
(קוטלי חזיר)
ווורה מכינה תרמוס קפה חזק חזק ומתוק
מתוק: כוס אחת לשעתיים או כשמרגישה עייפות לוגמת מהקפה. בכל מקרה זה
קצת מרגיע אותנו ואני מרגיש שהגעתי מוכן,
מקווה שגם עומר.
קבלנו את כל הקומה העליונה בביתה של
סוזי, ממש כיף.
למחרת, על
הבוקר, אנו מקבלים
מסוזי מפות של היער הקרוב לשכונתה (
בפראג יש 3 יערות)
ויוצאים בריצה קלה.
סוזי מתלוננת שבגלל אתר הבניה זה
מאריך לה את הדרך.(הלוואי
עלי, יער כזה
קילומטר מהבית). איזה
כיף לרוץ ביער ,זה
היה יותר לתת לעומר את התחושה של יער
אירופאי. תוקפים
מס נק וחוזרים. עומר
ואני מטיילים בפראג היפיפייה ונפגשים עם
וורה לפנות ערב ,
עוברים דרך חנות מפות שם רכשתי מד
מרחק . מתיישבים
במסעדה ומדברים על הרוגיין וכמובן על
ישראל. מחר נוסעים
דרומה ... בבית
אנו מסדרים את כל המזון והציוד לתרמילים
כדי שמחר נוכל ללכת לישון מוקדם. בבוקר
אנו מתאמנים עם הסיכות והחוטים ומתנסים
במד מרחק. נפרדים
מסוזי שתגיע מאוחר יותר ,
מתארגנים ומתחילים בנסיעה דרומה.
אסור להיכנס ליער בשטח התחרות,
אך על הכביש אפשר ,כך
שאנו מגיעים לכינוס ממערב ובוחנים בדרך
את היערות והפלגים.
בפיתול הנהר (cerna)אנו
רואים את הכינוס, שזה למעשה קסרקטין
ישן שהוסב לאכסניה,
מעל נראות הגבעות המיוערות,
סדרן מכוון אותנו.
לידנו
חונה קבוצה ספרדית קולנית ומהעבר השני
משפחה פינית (אומרים
שהאסטונים והפינים החזקים ביותר), רוב
האנשים מתמקמים באוהלים.
אנו לא מבזבזים זמן ויורדים למרכז
האירוע ועומדים בתור לרישום.
חברי המועדון המארגן מתקתקים את העסק
ביעילות עם כל הילדים.
אנו עולים לקמפינג ופוגשים את וורה
וסוזי מקימות אוהל.
מארגנים את המים האיזוטוניים
והסנדוויצ'ים,
4 לכל אחד. התרמיל
מפוצץ -6 קג לפחות.
התלבטנו אם לרוץ עם חצי שלוקר כיוון
שיש הרבה פלגי מים,
לבסוף וויתרנו.אני
קם מוקדם (ב 4:00
כבר יש אור) ויורד
לאזור הזינוק. איזה
יופי לראות את דגל ישראל מתנפנף עם שאר
הדגלים.
אני בודק שוב איך
לתקוף את 64 - נק' הראשונה שהינה הסתעפות שניה של פלג שיורד
ל CERNA . חישוב
הנקודות נעשה לפי הספרה העשרונית כפול 10,
על כל דקה איחור יורדות 25
נק). בכניסה
מקליקים לנו את היד ב clear,
check ואנו עם כל הקבוצות ,
מאחלים בהצלחה לוורה וסוזי ,
וורה הביאה לי משרוקית.
(חובה
לרוץ עם משרוקית ודרכון).
עומר מדליק את מצלמת הראש, נשמעת ירייה ובתרועה גדולה כולם מתפזרים למזרח
ולמערב. יש קרוב
ל 300 קבוצות
סה"כ (גם
עם שני המקצים הנוספים 12
ו6 זה מה
שרשות הטבע והגנים המקומית הרשתה)
.
קישור למפת התחרות
איזה יופי ,
אנו רצים עם עוד כמה קבוצות במעלה
הנחל ומוצאים את 64
די בקלות.משם
מטפסים ל 57, מוצא
מעבר נוח על גבול צמחיה ובלי לשים לב ואו
גם בגלל שפע הפרחים הצבעוניים,
מגיעים לאזור הפלגים ובום,
אני שוקע לתוך בוץ שחור כמעט עד לברך,
מאבד את שיווי המשקל ואוטומטית נעזר
ביד שמאל. אני
מתרומם ועיני חשכו,
כל המפה מלאה בוץ שחור.
עומר מרגיע, מוציא
ניר ניגוב ומנקה.
אומנם המפות עמידות למים ואחרי הגשם
הראשון המפה מתנקה לגמרי ,
אך לפעם הבאה אקפיד לעטוף בניילון
נוסף כפי שראיתי אצל כמה בזינוק.
יורדים לעבר 45, אגם מקסים חבוי בין הגבעות.
עומר אחראי על האוכל ומשקה וכל חצי
שעה מודיע. אנו
מתפקדים יפה, אני מנווט ועומר שומר עלי, במיוחד כשלוקחים
אזימוט וצעדים כפולים. מגיעים
ל 86 שלפי המדידה
זו נק' ה 10קמ
הראשונים (בפועל
המרחקים גדלו במדידה של אחרי).
מתחיל טפטוף שלא מפריע אך מאוחר יותר
הופך לגשם שוטף. לא
קר ודי נעים ,הבעיה
שלי היא המשקפיים,
כך שכל 10ד
אני נעצר מתחת לעץ מנקה עם החולצה וממשיכים.
הגענו לאזור גבול אוסטריה ומידי
פעם נגלים מבנים נטושים.
אני מדמיין לעצמי מה היה פה בתקופת
מסך הברזל.
אחה"צ
הגשם מפסיק, הקצב
סביר והיכן שיכולים לרוץ רצים.
חלק מהתחנות קלות אך חלק בכלל לא
פשוטות והיו לנו כבר טעויות.
(וורה סיפרה לנו שאונדרה,
המארגן, ידוע
כרוגיינר ששונא שיש ברוגיין תחנות פשוטות
כמו צומת שבילים ושנתכונן לנווט). מגיעים
ל 93 קצת באיחור,
זו הפינה הדר' מערבית ומכאן מתחילים
לעלות צפונה. עברנו
כבר כ 40 קמ. אנו
בדרך ל 84, כבר די
חשוך ביער, ניווט
מדויק בליווי זוג מיתחרות צעירות,.
ממשיכים במהירות ל 37, אנו שוב לבד,
השביל כבר לא ברור,
עולה באזימוט תוך כדי אכילת סנדוויץ'
( עומר מחסל אותו בדקה ולי לוקח 5-10דק)
מגיעים יפה.
כבר 21:30 ואנו
מתקינים פנסים, זהו, נכנסים לפרק לילה. מחליטים שנשתדל לתפוש שבילים ברורים.
לעומר מתחילה להציק שפשפת,
למרות כל המשחות,
נקווה שלא יעיק עליו.
את 58 מנסים
לתקוף מהשביל מעליו ,
אך ההליכה באזימוט בינות לאשוחים
הצפופים גורמת לנו לסטות ומגיעים לשטח
הפתוח. הלילה הבהיר מאפשר ראיה של קו היער,
מזדהים ותוקפים שוב את הערוץ,
הולכים במעלה עד להסתעפות.
עומר ממלא מים מהפלג,
אני שם לב שהמים חומים בגלל חברה שבאים
מלמעלה . מתארגנים
מהר וממשיכים. (מסתבר
שהמים היו בסדר). ל66
מסתבכים עם השבילים הפחות ברורים
ומחליטים לחזור לצומת ולהקיף את הגבעה .
לעומר ממש כואב ואנו נאלצים לעבור
להליכה. ל 83
בריכה זעירה,
מנסים להגיע דרך השביל הברור שיוצא
מהישוב הקרוב אך אחרי 600מ
השביל נעלם, לפי
דיסקו הפנסים ביער נראה שעוד קבוצות
נתקעו. מחליטים
לא לבזבז זמן, לחזור
ולתקוף דרך השטח הפתוח מצפון.
חוזרים לכביש ודי מהר מגיעים לשדה,
חוצים גדר חשמלית,
עומר חוטף זרם (
זרם גבוה מאצלנו),
ממשיכים מערבה,
לפתע עוד גדר,
עומר ,החכם,
מנסה להרים את התיל עם המפה ושוב חוטף
זרם, תוך כדי אני
שם לב שידי מלאות בחשופיות ועוד מיני
רמשים שעלו עלי כשזחלתי.
ממשיכים מהר לפתע עוד גדר,
אני זוחל מתחת פתאום עומר לידי "אי
אי" הפעם התרמיל
הרטוב נגע בתיל, ועומר
שוב חוטף, אני
מתפוצץ מצחוק.. ממשיכים
ושוב גדר! לפתע
נשמעות שעטות ועדר פרות מתקדם לעברנו
ובאחת נעצרות לפני הגדר.
כל הפרות מסתכלות עלינו בסקרנות.
זזים ימינה 10 מ,
כל העדר זז אתנו,
"יאללה בוא נעבור,
לא, תראה יש
להן קרניים, אני
לא עובר" טוב,
חבל הזמן, רצים
צפונה ליער, עוקפים
את הגדר ומתקדמים באיטיות. יער אשוחים די צפוף, עומר סופר צעדים כפולים וכששוקעים
בבוץ מבין שאנו קרובים לתחנה. אנחנו
באיחור ועומר ממש סובל,
אך מדי פעם תופש התלהבות וחושב על
תוכנית שבכל זאת נצליח לאסוף מספיק נקודות,
הכי קל לו על כביש,
כך שאולי נספיק בכל זאת את הצפוניות.
מחליטים לוותר על 43 ולקחת את 40,
הקפה על הכביש.
מרביצים צעדה דרך היישובים הנמים
ומלבד נביחות כלבים לא נשמע דבר.
רק במקום אחד יש מסיבה במרכז הכפר.
כמה צעירים מסתכלים עלינו בהשתאות.
תוקפים את 40
מהכביש, פינת
יער, שומרים טוב
על אזימוט ומגיעים לאגם במדויק. מוותרים על 52
וממשיכים על הכביש,
תוקפים את 61 מקצה
הכפר, הלילה נעשה
די בהיר. כשהולכים
בשדה מרעה לא קצור,
נרטבים לגמרי וכשלא זזים מתחיל להיות
קר. מחליטים לוותר
גם על 31 ולהגיע
ישר ל 50, תוקפים
לאורך קו המתח, השחר
עולה (לפי התכנון
המקורי אנו ב 60קמ,
בפועל כבר מעל 70)
אני רץ במהירות בין צוקי ענק אל התחנה, איזה יופי כאן
והנהר מתחתינו. עומר
מדדה אחרי (אין
ברירה, הפרש ניקוב התחנה ביננו אסור שיעלה על דקה) מוותרים
על 91, כמה חבל!
נשארו לנו 5.5 שעות,
מתקדמים ל 70 תוקפים
מדרום ישר למעלה. אני
מרגיש מעט עייפות שרירים בעליה,
אך המצב הכללי שלי מצוין.
מגיעים לפסגה,
עומר חייב לנוח.
הקבוצה האסטונית שלקחה אליפות עולם
2013-14 תוקפת ממזרח.
עומר נראה גמור,
הבעיה שהוא כבר לא כל כך עוזר לי,
אני מחליט לוותר על 81. חותך לעבר 71
דרך שדות המרעה,
כבר יש לי ניסיון ומחפש את השדות
הקצורים. מגיעים
במדויק לתחנה. ממשיכים
על השביל ל 63, מוותר
על 53 ועומר מודה
לי, הוא באפיסת
כוחות מוחלטת עם שפשפת קשה. ( אחר
כך הזכיר לי כשניסיתי
לעודד אותו ואמרתי לו "יש
רק עוד 4 שעות") מגיעים
ל63 .
זהו עוד 2
תחנות. מגיעים
ל41 ואחר ל42
תחנה קולנית,
מרגישים שאנו קרובים לסיום.עוד
ק"מ בירידה, ואנו
בסיום, שעה לפני
הזמן! נכנסים
בשער, מחיאות כפיים לנכנסים.
אנחו מבסוטים ומאושרים שגמרנו,
מקבלים את דף התוצאות,
עולים לדוכני האוכל נהנים ממרק בשר
חם עם סנדוויצ'ים,
שותים הרבה,
מתיחות, הטכס
ב12:30, עומר הלך
לישון.
אני
פוגש את וורה וסוזי ומדברים על המסלול: באמצע הלילה,
כשטפטף, הן
החליטו לחזור לכינוס לשעה קלה ואז המשיכו.
זה לא מנע מהן לזכות במקום הראשון
בקטגוריה. היו
הרבה זוגות בתחרות,
ישבנו אח"כ
עם זוג רוסים שסיפרו על המסלול,
הם די וותיקים וסיפרו שבתכנון הם
קובעים מסלול של 65ק
אווירי ועושים שינויים בשטח.
סיפרנו על ישראל והם נשמעו מאוד
מעוניינים לבוא. כאן
הרוגיין זה ממש ענף,
ויש תחרויות כל הזמן,
בעיקר במרכז אירופה.
מבחינת תכנון המסלול ,אני
חושב שעשינו תכנון טוב.
השינוי היחידי שהייתי עושה:
זה בלופ ההתחלה שהינה בעליה ל 55,
73, 35, 65, 75, 46, ואז ל76
.לסיכום אין ספק שהכושר עזר.
לעומת הרוגיינים בארץ שבהם תמיד בשעתיים האחרונות אני די מותש,
כאן הרגשתי נהדר כשבפועל עשינו 95קמ,
סוף לילה/בוקר,
שהם הבעיתים ביותר,
עברו ללא טעויות בכלל. ולגבי הסיפורים של וורה וסוזי על כך שאינן מתאמנות, איננו
מדויק ,כיוון שהן
בפעילויות ספורטיביות כל השנה,
בצ'כיה למשל,
יש את איגוד הרוגיין הצ'כי
שהוא לבד מארגן פעילויות במשך השנה (סוזי
ספרה לי על אירוע שהשתתפה בו לאחרונה, שכלל סוף שבוע
של ניווט. ביום
הראשון 6 שעות
ובשני 5 שעות.
אך בכל זאת, לדעתי
,יש מרכיב מכריע
להתייחסות המנטלית,
הסיבולת הנפשית והגופנית או כפי שוורה
וסוזי אומרות Endurance..endurance.
אני הגשמתי חלום,
מקווה שבשנים הבאות יבואו עוד.
אני
כבר עם הפנים לספרד.....
