הניווט הראשון שלי

מאת: זיו נוימן

מי מאיתנו לא זוכר את הניווט הראשון שלו ? לחלקנו זו חוויה מהנה, לאחרים סיוט ולפעמים יש משהוא כל כך ראשוני ותמים שפשוט חבל לא לשתף את האחרים בחוויה זו. נשמח אם תשלחו לנו את חוויות הניווט הראשון שלכם ולא משנה מה גילכם, מה יכולתכם וכמה זמן אתם מנווטים. אם יש לכם סיפור טוב ומעניין אנחנו כאן כדי לפרסמו.

אני מתנדב להיות הראשון...

הניווט הראשון שלי מחזיר אותי למאה הקודמה לראשית שנות השמונים, לייתר דיוק 1982, אני שישיסט צעיר שעומד לפגוש לראשונה בחייו את אימת בית הספר, את המורה שהפך לאגדה עוד בחייו, את האיש שעיצב דורות של תלמידים וטמן בהם את זרע אהבת הארץ, את הכבוד למורה ולזולת, אבל הכי חשוב: האדם שעשה לי את ההכרות עם ספורט הניווט.

אבי ינוקא היה מורה לשל"ח אצלנו בתיכון והוא היה קשוח יותר מהלוח של הכיתה, כשהוא כעס בשיעור אפילו המנהל היה נכנס למיקלט, כשהוא התעצבן העיניים שלו בלטו יותר מאלו של שימי תבורי בזמן ששר את "לילה בלי כוכב" בתימניאדה של אילת וכשהוא רתח על כיתה מסויימת אז גם בכנס מחזור אחרי 30 שנים הוא עוד הכניס להם על זה. אבל, הוא היה מורה עם אישיות או כמו שאומרים היום "מורה לחיים".

לאבי הייתה חולשה לשני דברים: לבנות יפות ולנווטים טובים. כבר בשיעור הראשון קיבלתי ממנו יחס יותר טוב מאשר קיבלה מלכת הכיתה והכל בגלל... נכון, בגלל שהייתי אח של עומר, אחי הבכור מכיתה י"א והנווט הכי טוב שהיה בבית הספר מאז שנת תרנ"א. אבי שגם היה בקיא בביולוגיה ובגנטיקה הסיק שניווט הוא עניין תורשתי אצלנו במשפחה, או כמו שסבא שלי נהג לומר: אם אני עקר ואבא שלך עקר אז גם אתה תהיה עקר.

לאחר מספר שיעורים בנושא ניווט וטופוגרפיה, התנסות מעשית בחצר בית הספר עם מצפן צבאי שבכדי לקבלו נדרשנו לחתום על יותר טפסים מאשר על טפסים לקבלת משכנתא ועם רוח גבית מעודדת של המורה הנערץ, נדחסנו 5 תלמידים למכוניתו של אבי ינוקא ונסענו בשבת סתוית לאזור רמות מנשה. זכור לי שהתחלתי לרוץ עם מפה שהצלחתי להצפין, רצתי, אין לי מושג לאן ומה צריך לחפש, אני זוכר שהיו סביבי עוד מספר נווטים, לאט לאט התמעט הדמויות סביבי (גם ככה באותה תקופה היו רק כ 50 נווטים בתחרות), עד שהייתי לבד. רק אני והיער... לבד...רק אני... לבד...לבד.

בסוף הגעתי לאיזה כביש וישבתי בצד הדרך מתפלל שאולי תעבור איזה מכונית מקרטעת ותיקח אותי הביתה. שקט... רק אני לבד... קולות של תנים, רוח קרירה, אני נפרד מהורי, נשכב על שכבת מחטים עבה ומחכה, גשם קל מתחיל לרדת, אני לבד... הלכתי לאיבוד וזהו... לא ימצאו אותי, להתראות עולם, אני כל כך צעיר, במה חטאתי? למה זה מגיע לי?

רגע, מי זה קורה בשמי ? מישהוא בא לחפש אותי, היי זה הנווט הכי טוב בבית הספר... תודה לך אלוהים, תודה לך עומר.

בתעודת השליש השני כצפוי כבר לא קיבלתי מצויין בשל"ח, אבל, היי, גם כמעט טוב מאוד זה לא רע...תודה לך עומר.

בראש של...

את הפינה "בראש של..." נפתח הפעם עם הראש של אלכסיי.

לפני שנפתח לאלכסיי את הראש ואת הפינה ניתן הסבר קצר על מה הפינה וכיצד היא נערכת ?

הפרוצדורה הדרושה להכנס לניתוח ראש בפינה זו, היא הרבה פחות מסובכת מהזמנת תור לרופא משפחה בקופת חולים כללית, כל מה שצריך זה בסך הכל קובץ GPS שאיתו רצתם באחת התחרויות האחרונות. את שאר העבודה אנחנו נעשה לאחר שתשלחו לנו את הקובץ ותחתמו על טופס הסרת אחריות לתוצאות הניתוח. או במילים אחרות: אצלנו הניתוח תמיד מצליח , החולה מת מבושה ולפעמים הקורא מת מצחוק.

אחות... תעבירי לי בבקשה את תוצאות המסלול שאלכסיי רץ בפארק אשקלון, מסלול ספרינט ביום חם, מפה חדשה ושטח שדורש קריאת פרטים מדוייקת במהירות גבוהה. אנחנו מצפים לתוצאות חיוביות ללא ממצאים מחשידים.

ברגע זה אנחנו נכנסים לראשו של אלכסיי, עוברים על תוצאות הריצה, משווים אותו למנצח המסלול, בודקים היכן הוא טעה? היכן הוא התעכב? בחירות הציר שלו? תגובה עיצבית ביציאה מהתחנה? יכולת גופנית כללית והפרעות ניווטיות במצבים קיצוניים כמו תחנה לא במקום (10).

להלן המימצאים:

אין ספק שאלכסיי הוא טיל אנושי עם קצב ריצה של אתיופי שזה עכשיו אכל אינג'רה מרוחה בסחוג, לפעמים מהירות הריצה היא בעוכריו: הוא לא מצליח לקרוא את המפה במהירויות המסחררות שהוא רץ בהן.

לדוגמא:
תחנה 3 שמגיעה לאחר קטע ריצה ארוך עם דרגת ניווט לא קשה ובחירת ציר נכונה של אלכסיי, רק שמרחק הבלימה שלו הוא כמו של רכבת קיטור מתקופת התורכים כשנהגה המשופם מבחין בגמל על המסילה בזמן עישון נרגילה.
תחנה 6, כנ"ל. אלכסיי נבלם ע"י פריט שנמצא מעבר לתחנה ואז חוזר אחורה, אלכסיי משתמש בטכניקה זו רבות, היות ומהירותו מחפה על בזבוז מרחק מיותר. על זה כבר כתבו את הסיפור הידוע בילקוט הכזבים " עבד היה זורק רימון למרחק של 80 מ', פעם היה צריך להשחיל רימון לחלון בית במרחק 50 מ'. מה עשה? הלך אחורה 30 מ' וזרק את הרימון".

טיפול דרוש: התאמת קצב הריצה ליכולת קריאת המפה ורצוי לא לרוץ יותר לאט. איך עושים את זה? עושים את מה שאלכסיי עושה בתחרויות אבל באימונים: רצים יותר מהר ממה שאתם חושבים שאתם מסוגלים ומנסים לנווט בקצב מהיר יותר ממה שאתם הורגלתם עד כה.

אחות, תכניסי את המטופל הבא...

על המפה - מכון וינגייט

אורד צ'רלס וינגייט
מאת: מיכה נצר

לפני כל ניווט (בשאיפה) ישתף מיכה נצר (צעיר הנווטים) את כולנו בידע הרב שלו על ארץ ישראל, כולל סיפורים אמיתיים שחווה לפני הקמת המדינה ואחרי הקמתה. כמו שאומרים באקצנט ייקי " קצת קולטורה לא תזיק..."

אורד צ'רלס וינגייט נולד שנת 1903 למשפחה סקוטית נוצרית אדוקה. הוא התחנך לאור התנך ומכאן הגיע לאהבת הציונות.וינגייט סיים את המכללה הצבאית הבריטית והיה בתפקידים שונים בהודו ובאפריקה, שם התמחה במלחמת גרילה. בפרוץ המרד הערבי בארץ ישראל בשנת תרצ"ו – 1936 כנגד הבריטים והיהודים בארץ ישראל נשלח וינגייט לעזור בדיכויו. בשנת תרצ"ח - 1938 יזם את הקמתן של פלוגות הלילה המיוחדות, יחידות מובחרות שהורכבו מלוחמי "ההגנה" והצבא הבריטי. וינגייט אימן אותן ופיקד עליהן, והן ערכו מארבים, פשיטות על בסיסי רוצחים ערבים ועל פעולות תגמול בכפרים. בגלל אהדתו הפומבית לציונות וליישוב היהודי כונה וינגייט על ידי בני היישוב בשם "הידיד". תמיכתו במפעל הציוני לא נשאה חן בעיני גורמים בשלטון הבריטי ובשנת 1940 הוא הוחזר לבריטניה.
במלחמת העולם השניה השתתף במלחמה נגד האיטלקים בחבש (אביסיניה, אתיופיה, אריתראה), שם הקים יחידת גרילה בשם "כוח גדעון" (מאהבתו לתנך) ובה היו גם מתנדבים ישראלים. בהמשך המלחמה נשלח לבורמה לנהל קרבות בלימה נגד הפלישה היפנית. בשנת 1944 נפל מטוס צבאי שבו טס והוא נהרג עם יתר הנוסעים. גופתו לא נמצאה.
בשנת תש"ה - 1945 הוקם הישוב רמות נפתלי על ידי גרעין "וינגייט", קבוצת חיילים משוחרים מהצבא הבריטי. במלחמת הקוממיות הותקף הישוב על ידי צבא לבנון. מטוס קל, שהצניח אספקה במהלך הקרב, הטיל לישוב את ספר התנך של וינגייט לעידוד המגינים.
לאחר הקמת מדינת ישראל, בשנת תשי"ג - 1953, נקרא על שם וינגייט המוסד החינוכי לרגלי הר הכרמל "ימין אורד".
מכון וינגייט, המרכז הלאומי לחינוך גופני ולספורט, נפתח בשנת תשי"ז - 1957. המכון משרת את צרכי הכשרת מאמנים ומדריכים ומקדם ספורטאים מחוננים. רפואת ספורט, מחקר ושיקום חברתי הם חלק בלתי נפרד מפעולותיו. בשנת תשמ"ט - 1989 ניתן למכון פרס ישראל.

הכל כלול - ניווט בחו"ל

רבים מאיתנו לא מסתפקים בניווטים הנפלאים שיש בישראל, גם מעבר לים יש המנווטים דרכם בינות יערות עבותים ושטחים שונים לחלוטין מאלו המצויים כאן בקצהו המזרחי של אגן הים התיכון.

הניווט הוא דרך חיים ונסיעה לחו"ל תתחיל תמיד עם תחרות ניווט ותסתיים בהרגשה נפלאה שלא ביזבזנו את זמננו לריק בין שווקים לממכר מזכרות ואתרי תיירות הומים אדם. אז... אם יש לכם סיפור מעניין על מקומות מעניינים שבהם ניווטתם או סיפור מעניין שקרה לכם במהלך ניווט בחו"ל, זה המקום לשתף את כולנו בחוויה זו.

ניווט בהונג קונג
שלו פלדמן

טוב אז איך זה התחיל.

לפני שלושה חודשים התחלתי לטוס לסין בענייני עבודה: שבועיים בסין שבוע בארץ (כמו טבח, רק עם פחות יציאות והאוכל סיני), עבדתי בדרום סין, קרוב מאוד להונג קונג בעיר תיירות שנקראת ZHUHAI (לך תדע איך אומרים את זה ?). השתדלתי לרוץ כל בוקר בפארקים ולאורך הים אבל זה לא תמיד היה נחמד: 30-35 מעלות צלזיוס וכמעט מאה אחוזי לחות, אחרי ריצה של חצי שעה לקח לי שעתיים להתאושש (מסכנים המקומיים שחיים בכאלה תנאים שמזכירים את תל אביב). טוב, אם כבר לרוץ אז שיהיה ניווט ואולי אצליח להנות אמרתי לעצמי (ולא בסינית על מנת שאבין את עצמי). חיפשתי את איגוד הניווט הסיני דרך האינטרנט, אבל הכל היה בסינית וכשמצאתי משהוא מסתבר שזה היה מפעל שמייצר בגדי ניווט לחברה נורבגית וארנקי לואי ויטון מדגם קרוקודיל ירוק.

טוב, בסופו של דבר מצאתי איגוד ניווט בהונג קונג, יצרתי קשר והם אמרו לי שהם בפגרה עד סוף ספטמבר, מזל רע במיוחד שאפילו לא היה כתוב בעוגיות המזל שאכלתי כל בוקר במלון הסיני.המעופש שבמרכז העיר. אבל המזל עמד להשתנות הודות לבחור אירי בשם MICHAEL ANDERSON המתגורר עם משפחתו בהונג קונג ובמקרה פגשתי בו בניווט גני חוגה - מסתבר שאנו עובדים באותה חברה ושנינו אוהבים לרוץ - הוא במרוצי הרים (ספורט מאוד פופולארי בהונג קונג) .יום אחד הוא שולח לי פרוספקט על תחרות ניווט בהונג קונג.

יצרתי קשר עם HUI Yau Chiu האיש שייסד את מועדון Y2Y, המועדון המוביל בהונג קונג (וגם היחידי) .לא רק שהוא הקים את המועדון היחידי בהונג קונג אלא הוא גם היה הנווט היחיד בכל הונג קונג שמארגן תחרויות ניווט מדי פעם. מסתבר בכלל שזה העסק שלו ובעזרת צוות עובדים הוא מפיק, מארגן ומביים את כל תחרויות הניווט בהונג קונג . ההתרגשות לנוכחותו הצפויה של נווט זר הייתה רבה והצוות המארגן לא ידע את נפשו על מנת לרצות אותי (במילים אחרות: התחנות בטוח במקום ).

יום הניווט המיוחל הגיע, גשם לא הפסיק לרדת במשך שלושה ימים רצופים, כל הכבישים היו מלאים בשלוליות ענקיות, התנועה בכבישים היתה מאוד איטית, איחרתי למעבורת להונג קונג, חיכיתי עוד חצי שעה, היה ים סוער, התורן חרק, חרטום הספינה כמעט ונשחק... והאיחור הצטבר לשעה וחצי, תפשתי מונית עם סיני זקן שלא הבין כלום באנגלית אבל איכשהוא הוא הגיע לפארק המיועד רק אחרי שהוציא לי את הנשמה עם האיטיות שלו (בהונג קונג שומרים חוקים יותר מאשר האדמו"ר מגור שומר על השבת). אני מזנק ב 16:25, השעה עכשיו 17:30, לא נורא... רק שעם המזל של העוגיות שלי ירדתי בדיוק בצד השני של הפארק.לבסוף יצאתי למסלול בגשם שוטף עם כובע טמבל במקום מטריה - איזה טמבל !!! המשקפיים נרטבו ללא הפסק והוישרים לא עבדו בדיוק כשצריך אותם - מזל נחס אמרתי לכם.

עשיתי טעות ענקית אחת, שתי טעויות גדולות וארבע טעויות קטנות. את תחנה 100 מצאתי כבר ברכב של המארגנים ושם קיבלתי תעודה,כוס וחולצה (כמו בזהו זה רק בלי תקליט).

35 דקות - כפול מזמנו של המנצח. מקווה שהשארתי רושם טוב !