מאת: זיו נוימן
מי מאיתנו לא זוכר את הניווט הראשון שלו ? לחלקנו זו חוויה מהנה, לאחרים סיוט ולפעמים יש משהוא כל כך ראשוני ותמים שפשוט חבל לא לשתף את האחרים בחוויה זו. נשמח אם תשלחו לנו את חוויות הניווט הראשון שלכם ולא משנה מה גילכם, מה יכולתכם וכמה זמן אתם מנווטים. אם יש לכם סיפור טוב ומעניין אנחנו כאן כדי לפרסמו.
אני מתנדב להיות הראשון...
הניווט הראשון שלי מחזיר אותי למאה הקודמה לראשית שנות השמונים, לייתר דיוק 1982, אני שישיסט צעיר שעומד לפגוש לראשונה בחייו את אימת בית הספר, את המורה שהפך לאגדה עוד בחייו, את האיש שעיצב דורות של תלמידים וטמן בהם את זרע אהבת הארץ, את הכבוד למורה ולזולת, אבל הכי חשוב: האדם שעשה לי את ההכרות עם ספורט הניווט.
אבי ינוקא היה מורה לשל"ח אצלנו בתיכון והוא היה קשוח יותר מהלוח של הכיתה, כשהוא כעס בשיעור אפילו המנהל היה נכנס למיקלט, כשהוא התעצבן העיניים שלו בלטו יותר מאלו של שימי תבורי בזמן ששר את "לילה בלי כוכב" בתימניאדה של אילת וכשהוא רתח על כיתה מסויימת אז גם בכנס מחזור אחרי 30 שנים הוא עוד הכניס להם על זה. אבל, הוא היה מורה עם אישיות או כמו שאומרים היום "מורה לחיים".
לאבי הייתה חולשה לשני דברים: לבנות יפות ולנווטים טובים. כבר בשיעור הראשון קיבלתי ממנו יחס יותר טוב מאשר קיבלה מלכת הכיתה והכל בגלל... נכון, בגלל שהייתי אח של עומר, אחי הבכור מכיתה י"א והנווט הכי טוב שהיה בבית הספר מאז שנת תרנ"א. אבי שגם היה בקיא בביולוגיה ובגנטיקה הסיק שניווט הוא עניין תורשתי אצלנו במשפחה, או כמו שסבא שלי נהג לומר: אם אני עקר ואבא שלך עקר אז גם אתה תהיה עקר.
לאחר מספר שיעורים בנושא ניווט וטופוגרפיה, התנסות מעשית בחצר בית הספר עם מצפן צבאי שבכדי לקבלו נדרשנו לחתום על יותר טפסים מאשר על טפסים לקבלת משכנתא ועם רוח גבית מעודדת של המורה הנערץ, נדחסנו 5 תלמידים למכוניתו של אבי ינוקא ונסענו בשבת סתוית לאזור רמות מנשה. זכור לי שהתחלתי לרוץ עם מפה שהצלחתי להצפין, רצתי, אין לי מושג לאן ומה צריך לחפש, אני זוכר שהיו סביבי עוד מספר נווטים, לאט לאט התמעט הדמויות סביבי (גם ככה באותה תקופה היו רק כ 50 נווטים בתחרות), עד שהייתי לבד. רק אני והיער... לבד...רק אני... לבד...לבד.
בסוף הגעתי לאיזה כביש וישבתי בצד הדרך מתפלל שאולי תעבור איזה מכונית מקרטעת ותיקח אותי הביתה. שקט... רק אני לבד... קולות של תנים, רוח קרירה, אני נפרד מהורי, נשכב על שכבת מחטים עבה ומחכה, גשם קל מתחיל לרדת, אני לבד... הלכתי לאיבוד וזהו... לא ימצאו אותי, להתראות עולם, אני כל כך צעיר, במה חטאתי? למה זה מגיע לי?
רגע, מי זה קורה בשמי ? מישהוא בא לחפש אותי, היי זה הנווט הכי טוב בבית הספר... תודה לך אלוהים, תודה לך עומר.
בתעודת השליש השני כצפוי כבר לא קיבלתי מצויין בשל"ח, אבל, היי, גם כמעט טוב מאוד זה לא רע...תודה לך עומר.