הכל כלול - ניווט בחו"ל

רבים מאיתנו לא מסתפקים בניווטים הנפלאים שיש בישראל, גם מעבר לים יש המנווטים דרכם בינות יערות עבותים ושטחים שונים לחלוטין מאלו המצויים כאן בקצהו המזרחי של אגן הים התיכון.
הניווט הוא דרך חיים ונסיעה לחו"ל תתחיל תמיד עם תחרות ניווט ותסתיים בהרגשה נפלאה שלא ביזבזנו את זמננו לריק בין שווקים לממכר מזכרות ואתרי תיירות הומים אדם. אז... אם יש לכם סיפור מעניין על מקומות מעניינים שבהם ניווטתם או סיפור מעניין שקרה לכם במהלך ניווט בחו"ל, זה המקום לשתף את כולנו בחוויה זו.

ניווט בהונג קונג

שלו פלדמן

טוב אז איך זה התחיל.

לפני שלושה חודשים התחלתי לטוס לסין בענייני עבודה: שבועיים בסין שבוע בארץ (כמו טבח, רק עם פחות יציאות והאוכל סיני), עבדתי בדרום סין, קרוב מאוד להונג קונג בעיר תיירות שנקראת ZHUHAI (לך תדע איך אומרים את זה ?). השתדלתי לרוץ כל בוקר בפארקים ולאורך הים אבל זה לא תמיד היה נחמד: 30-35 מעלות צלזיוס וכמעט מאה אחוזי לחות, אחרי ריצה של חצי שעה לקח לי שעתיים להתאושש (מסכנים המקומיים שחיים בכאלה תנאים שמזכירים את תל אביב). טוב, אם כבר לרוץ אז שיהיה ניווט ואולי אצליח להנות אמרתי לעצמי (ולא בסינית על מנת שאבין את עצמי). חיפשתי את איגוד הניווט הסיני דרך האינטרנט, אבל הכל היה בסינית וכשמצאתי משהוא מסתבר שזה היה מפעל שמייצר בגדי ניווט לחברה נורבגית וארנקי לואי ויטון מדגם קרוקודיל ירוק.


טוב, בסופו של דבר מצאתי איגוד ניווט בהונג קונג, יצרתי קשר והם אמרו לי שהם בפגרה עד סוף ספטמבר, מזל רע במיוחד שאפילו לא היה כתוב בעוגיות המזל שאכלתי כל בוקר במלון הסיני.המעופש שבמרכז העיר. אבל המזל עמד להשתנות הודות לבחור אירי בשם MICHAEL ANDERSON המתגורר עם משפחתו בהונג קונג ובמקרה פגשתי בו בניווט גני חוגה - מסתבר שאנו עובדים באותה חברה ושנינו אוהבים לרוץ - הוא במרוצי הרים (ספורט מאוד פופולארי בהונג קונג) .יום אחד הוא שולח לי פרוספקט על תחרות ניווט בהונג קונג.

יצרתי קשר עם HUI Yau Chiu האיש שייסד את מועדון Y2Y, המועדון המוביל בהונג קונג (וגם היחידי) .לא רק שהוא הקים את המועדון היחידי בהונג קונג אלא הוא גם היה הנווט היחיד בכל הונג קונג שמארגן תחרויות ניווט מדי פעם. מסתבר בכלל שזה העסק שלו ובעזרת צוות עובדים הוא מפיק, מארגן ומביים את כל תחרויות הניווט בהונג קונג . ההתרגשות לנוכחותו הצפויה של נווט זר הייתה רבה והצוות המארגן לא ידע את נפשו על מנת לרצות אותי (במילים אחרות: התחנות בטוח במקום ).

יום הניווט המיוחל הגיע, גשם לא הפסיק לרדת במשך שלושה ימים רצופים, כל הכבישים היו מלאים בשלוליות ענקיות, התנועה בכבישים היתה מאוד איטית, איחרתי למעבורת להונג קונג, חיכיתי עוד חצי שעה, היה ים סוער, התורן חרק, חרטום הספינה כמעט ונשחק... והאיחור הצטבר לשעה וחצי, תפשתי מונית עם סיני זקן שלא הבין כלום באנגלית אבל איכשהוא הוא הגיע לפארק המיועד רק אחרי שהוציא לי את הנשמה עם האיטיות שלו (בהונג קונג שומרים חוקים יותר מאשר האדמו"ר מגור שומר על השבת). אני מזנק ב 16:25, השעה עכשיו 17:30, לא נורא... רק שעם המזל של העוגיות שלי ירדתי בדיוק בצד השני של הפארק.לבסוף יצאתי למסלול בגשם שוטף עם כובע טמבל במקום מטריה - איזה טמבל !!! המשקפיים נרטבו ללא הפסק והוישרים לא עבדו בדיוק כשצריך אותם - מזל נחס אמרתי לכם.

עשיתי טעות ענקית אחת, שתי טעויות גדולות וארבע טעויות קטנות. את תחנה 100 מצאתי כבר ברכב של המארגנים ושם קיבלתי תעודה,כוס וחולצה (כמו בזהו זה רק בלי תקליט).

35 דקות - כפול מזמנו של המנצח. מקווה שהשארתי רושם טוב !