בלוג אינטרנטי זה בא להחליף את ה"ניווטון" מגזין הניווט האהוב והטוב שאליו היינו מחכים בצימאון על מנת לראות תוצאות, סיכומים והיכן יהיה הניווט הבא. היום בעידן האינטרנט אנו מחדשים ימינו כקדם אבל ברוח הזמנים האלו. ה"ניווטונט" בא להוסיף על המידע האינפורמטיבי של האתר ומטרתו העיקרית להפיח רוח חיים ונשמה במידע הקיים.
על המפה - בית קשת צפון
שלום מפה א
באותו בוקר של יום שישי הסתבר לי כי מיפוי פארק קשה יותר ממיפוי יער (ולא שיש לי ניסיון ביערות), הבעיה במיפוי הפארק נעוצה במיוחד במצב הסחת הדעת ע"י אמהות המגיעות בבוקר יום השישי לטיול באזור. זה הזמן לגילוי נאות על המצאות אב בודד אחד באחד המתקנים. נעבור לעיקר... כבר כשהתחלתי להתאים בין התצ"א לשטח ראיתי כי התצ"א תלויה בזוית הצילום שלה ופריטים כגון סככות ומגרשים מקבלים עיוות בצילום מלמעלה. התחלתי לסמן עצים בודדים, מתקנים ופסלים. לא היתה לי בעיה מיוחדת, אך כאשר התחלתי להתקדם, ראיתי כי במקומות מסויימים צפיפות הסימונים עלולה להכביד על המפה והחלטתי לוותר. רגע! הרי בתחילת הפארק כן סימנתי, איך אפשר לסמן במקום אחד מתקן ובשני לא? הרעיון של דוידי לגבי המחק עבד שעות נוספות.
עץ דקל סומן כ-X, ועץ נמוך יותר בעיגול. עד מהרה הפך הנייר השקוף הזה (דוידי, הצילו) לשרבוטים שנראו דומים יותר למשחק ה- X בריבוע. וכך בעודי מסתובב כמודד מוסמך, של מחלקת המדידות הארצית מינימום, הלכתי רשמתי ומחקתי לסירוגין, עד שפשוט נמאס לי והחלטתי לחשוב פעם נוספת בבית.
בבית העלתי את התצ"א לתוכנה. עדיין זכרתי לבצע זאת, אך מהר מאוד קלטתי שהזמן בקטגוריית הקצרצר+, כשלמדנו על התוכנה (שהיה מתקצר יותר אם נמרוד לא היה מגיע לאסוף אותנו מהדשא בקיבוץ) ממש לא מספיק לי, והטלפון הראשון לזיו לא אחר לבוא. קיבלתי מזיו מספר טיפים נוספים להפעלת התוכנה, עוד שניים שלושה מיילים, ויש תוצאות. בתחילה סימנתי את השבילים. כשהתחלתי למלא את צבעי השטח שמתי לב כי הם מסתירים את הפריטים ולכן אשאיר זאת לסוף התהליך. רוב הזמן המושקע בפרוייקט הלך על השימוש בתוכנה, מצב של חוסר ניסיון (עכשיו כבר יש יותר). כעת כאשר השבילים, המגרשים, העצים והמתקנים מסומנים ברובם, אנצל את היום השמשי מחר ואסיים את הרישום לפריטים שהתלבטתי לגביהם ולליטוש אחרון.
בראש של דן
חוזרים לפינה שבה מנסה כותב שורות אלו להיכנס לראשו של הנווט באמצעות התבוננות מעמיקה לנבכי ציר הGPS ללא ידיעתו של הנווט ולפעמים גם ללא הסכמתו.
דן דווקא התחיל את הקרב טוב, אבל, הרצון להכנס לגוב האריות (סבך) ללא מורא תוך כדי הסתמכותו על כח עליון "אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ" היה בעוכריו. בדרכו ל 4, דן לא הבחין שירד נמוך מדי למרות שקפל הקרקע מודגש בהמשך הגדר ומכאן עד לטעות מקבילה המרחק קצר. הרצון לשמור על הקו הישר במיוחד בקרב נווטים בעלי נסיון לא תמיד שיקול נכון, הצד הטכני שבו ריצה של לגים קצרים צריכה להיות קצרה ולאו דווקא בטוחה יכולה להיות לרועץ במיוחד בשטחים שדורשים ניווט אינטנסיבי.
המשך הניווט סביר עם טעויות קלות פה ושם עד שמגיעים שוב לשטח "המעניין", כאן מחליט דן החלטה שגויה בדרך לתחנה 12ובמקום להמשיך מערבה עד הגדר שתוליך אותו לתחנה הוא מחליט משום מה לקצר את הדרך ונקלע שוב לטעות מקבילה. מה גורם לנווט מנוסה כמו דן לעשות את הטעות הזו ? כנראה, הביטחון בנסיון יכול להיות מכשול, קיצור הדרך ועזיבת המעקה לפני הזמן יכולה להכניס לורטיגו גם את המנוסים ביותר, במיוחד בשטחים שבהם פרטי נוף רבים וראות מוגבלת. כדאי לזכור שהזמן שאנו מאבדים בניווט לא מדוייק עולה בהרבה על הזמן המועט שנפסיד בשמירה על הקשר עם המפה. כאן כנראה דן איבד לחלוטין את הריכוז (2 טעויות גדולות בניווט אחד) ויוצא לא נכון לתחנה 13 תוך שמנסה לתקוף אותה מהצד הצר, כלומר מלמעלה מבלי לדעת בין אילו גדרות אבן הוא נמצא, אם היה מגיע ממזרח, הרי שהיה יכול לדעת בודאות היכן הוא נמצא לכל אורך הלג.
דוגמא נוספת לבחירת תנועה ארוכה ולא קו ישר היא הריצה מ 17 ל 18, אם מלכתחילה היה רץ על השביל הצפוני היה נע יותר מהר וגם מגיע לאותה נקודת תקיפה(סלע) מבלי לאבד זמן וכח.
לסיכום: אפילו נווטים טובים ומנוסים צריכים לסמוך על המפה ולהתאים את בחירת הציר לאופי השטח, גם אם זה נוגד את החשיבה הבסיסית שלהם: קצר=מהר.
על המפה - נתיב הל"ה
במצב זה החליט ארגון ההגנה לשלוח מחלקת לוחמים, אנשי החי"ש והפלמח, עם ציוד לעזרת הגוש. המחלקה נערכה בהר טוב, ויצאה לדרכה בשעות הלילה בדרך הררית קשה כ-30 ק"מ על מנת להגיע לגוש לפנות בוקר. 38 לוחמים יצאו לדרך אך נותרו 35, ל"ה, לאחר ששלושה נאלצו לחזור. לקראת בוקר נתקלה המחלקה בשני ערבים מבוגרים, אך הניחה להם להמשיך במעשיהם. אלה הזעיקו את תושבי הכפרים הסמוכים לתקיפת המחלקה. 35 הלוחמים הדפו את התקפות הערבים עד שאזלה התחמושת ונפל האחרון בהם. גופות החללים עברו התעללות קשה לפני שנמסרו לקבורה בכפר עציון.
גוש עציון החזיק מעמד עד שנפל בידי צבא עבר הירדן 4 חודשים לאחר מכן ביום ההכרזה על עצמאות ישראל. גופות הל"ה עם גופות יתר חללי הגוש הובאו למנוחת עולמים בהר הרצל בהתאם להסכם שביתת הנשק עם ירדן.
במבצע "ההר" לקראת סיום המלחמה נפל בידינו ללא קרב הכפר הערבי בית נטיף לאחר שתושביו עזבוהו. בבתי הכפר נמצא ציוד שלל שנלקח מגופות הל"ה.
על חורבות בית נטיף הוקם הקיבוץ נתיב הל"ה לזכר לוחמי מחלקת ההר. שם ננווט השבוע.