בשנת 1945 הסתיימה מלחמת העולם השניה. היישוב היהודי בארץ ישראל חזר ודרש מממשלת בריטניה בזמן המלחמה ולאחריה לקיים את הבטחתה ולהקים מדינה יהודית בארץ ישראל. השלטון הבריטי דחה את הדרישה ואז פתח היישוב במאבק שעיקרו בשלשה תחומים: התישבות, עליה והגנה. במסגרת ההתישבות הוקמו במזרח הגליל 6 קיבוצים של הפלמח, פלוגות המחץ של ארגון ההגנה. היישובים, מדרום צפונה, היו: בית-קשת, חוּקוֹק, עמיעד, ביריה, עין-זיתים ומשגב-עם. יישובים אלה היו האחזויות בקרקע מצד אחד ומחנות אימונים במחתרת מצד שני. בנוסף על אלה הוקמו באזור גם מנרה ורמות-נפתלי וכולם יחד היו נקודות מפתח לאחר מכן במהלך מלחמת הקוממיות. רמות-נפתלי, מנרה ומשגב-עם על גבול לבנון בלמו את צבא לבנון בנסיון הפלישה שלו לארץ. ביריה ועין-זיתים היו נקודות הקשר לצפת במהלך המלחמה ומשם יצאו אנשי הפלמח לשחרור צפת. חוקוק ועמיעד על כביש טבריה – ראש-פינה שמרו על הקשר עם צפת, מטולה ועמק החולה. קיבוץ בית-קשת היה קרוב יותר לכביש הראשי ממקומו היום. בחודשי המלחמה הראשונים היה הקיבוץ בסיס יציאה לפעולות תגמול כנגד כפרים ערביים שפגעו בתחבורה היהודית. באחד המקרים ארבו ערבים משבט הזבֵּיחים, שונאי יהודים מימים-ימימה, לסיור הפלמח ובקרב נפלו 3 מחברי בית קשת. עם השתלטות "ההגנה" על האזור ברחו הזביחים לעבר-הירדן. במקומם יושב כיום שבט שיבלי. לאחר המלחמה עבר בית-קשת למקומו הנוכחי על גבעת הקרב. במקום הישן נותר בית הבטחון של הקיבוץ כאתר זכרון ומורשת.