בראש של דן

מאת:זיו נוימן
חוזרים לפינה שבה מנסה כותב שורות אלו להיכנס לראשו של הנווט באמצעות התבוננות מעמיקה לנבכי ציר הGPS ללא ידיעתו של הנווט ולפעמים גם ללא הסכמתו.

הפעם ננתח את ציר הניווט של דן צ'יזיק מנתיב הל"ה, נתיב הריצה פורסם בבלוג האנגלי של דן בצורה נסתרת למדי כשהוא מסווה את העניין בין שורות הבלוג, מה שאומר כי דן עשה טעויות רבות (ניתן להסיק זאת גם מהתוצאה שלו) והוא לא גאה במסלול שלו כפי שהוא יודע להיות גאה בדברים רבים אחרים וטובים אותם הוא דואג להנציח ולהבליט. אבל, כנווט אמיתי הוא גם לא מתעלם מהעובדה שטעויות הן הכלי הטוב ביותר להתקדם בניווט הבא. טעויות שרצוי להביא לידיעת הציבור על מנת שגם זה יילמד משהוא מהטובים בתחום.

דן מגיע לנתיב הל"ה ללא לחץ של תחרות היות ומטרתו העיקרית היא אימון בשטח המדמה את שטחי הניווט של אליפות ישראל, התחרות היחידה שבה הוא ישתתף בקטגוריה H40 כמתחרה מן המניין. דן בוחר לרוץ את המסלול הארוך, מסלול שיאפשר לו צבירת קילומטרים נוספים בשטחי עמק האלה "בין שוכה לבין עזקה" מקום הקרב המיתולוגי של דוד בגולית הפלישתי.

מפת הניווט של נתיב הל"ה משולה במקרה זה לגולית הפלישתי: מסורבלת, כבדה, איטית וקוראת תיגר"וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת: גָּבְהוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת. ה וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל-רֹאשׁוֹ, וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ; וּמִשְׁקַל, הַשִּׁרְיוֹן--חֲמֵשֶׁת-אֲלָפִים שְׁקָלִים, נְחֹשֶׁת. ו וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת, עַל-רַגְלָיו; וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת, בֵּין כְּתֵפָיו. ז וחץ חֲנִיתוֹ, כִּמְנוֹר אֹרְגִים, וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ, שֵׁשׁ-מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל; וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה, הֹלֵךְ לְפָנָיו.." כאן בדיוק צריך הנווט להתנהג בדיוק כמו דוד האדמוני: להלחם בפשטות, בזהירות, עם הכלים אותם הוא מכיר ולא לקחת סיכונים מיותרים "וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת-חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת, כִּי לֹא-נִסָּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה, כִּי לֹא נִסִּיתִי; וַיְסִרֵם דָּוִד, מֵעָלָיו. מ וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר-לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר-לוֹ וּבַיַּלְקוּט--וְקַלְעוֹ בְיָדוֹ; וַיִּגַּשׁ, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי".

דן דווקא התחיל את הקרב טוב, אבל, הרצון להכנס לגוב האריות (סבך) ללא מורא תוך כדי הסתמכותו על כח עליון "אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ" היה בעוכריו. בדרכו ל 4, דן לא הבחין שירד נמוך מדי למרות שקפל הקרקע מודגש בהמשך הגדר ומכאן עד לטעות מקבילה המרחק קצר. הרצון לשמור על הקו הישר במיוחד בקרב נווטים בעלי נסיון לא תמיד שיקול נכון, הצד הטכני שבו ריצה של לגים קצרים צריכה להיות קצרה ולאו דווקא בטוחה יכולה להיות לרועץ במיוחד בשטחים שדורשים ניווט אינטנסיבי.

המשך הניווט סביר עם טעויות קלות פה ושם עד שמגיעים שוב לשטח "המעניין", כאן מחליט דן החלטה שגויה בדרך לתחנה 12ובמקום להמשיך מערבה עד הגדר שתוליך אותו לתחנה הוא מחליט משום מה לקצר את הדרך ונקלע שוב לטעות מקבילה. מה גורם לנווט מנוסה כמו דן לעשות את הטעות הזו ? כנראה, הביטחון בנסיון יכול להיות מכשול, קיצור הדרך ועזיבת המעקה לפני הזמן יכולה להכניס לורטיגו גם את המנוסים ביותר, במיוחד בשטחים שבהם פרטי נוף רבים וראות מוגבלת. כדאי לזכור שהזמן שאנו מאבדים בניווט לא מדוייק עולה בהרבה על הזמן המועט שנפסיד בשמירה על הקשר עם המפה. כאן כנראה דן איבד לחלוטין את הריכוז (2 טעויות גדולות בניווט אחד) ויוצא לא נכון לתחנה 13 תוך שמנסה לתקוף אותה מהצד הצר, כלומר מלמעלה מבלי לדעת בין אילו גדרות אבן הוא נמצא, אם היה מגיע ממזרח, הרי שהיה יכול לדעת בודאות היכן הוא נמצא לכל אורך הלג.

דוגמא נוספת לבחירת תנועה ארוכה ולא קו ישר היא הריצה מ 17 ל 18, אם מלכתחילה היה רץ על השביל הצפוני היה נע יותר מהר וגם מגיע לאותה נקודת תקיפה(סלע) מבלי לאבד זמן וכח.

לסיכום: אפילו נווטים טובים ומנוסים צריכים לסמוך על המפה ולהתאים את בחירת הציר לאופי השטח, גם אם זה נוגד את החשיבה הבסיסית שלהם: קצר=מהר.