על המפה - תל גובל


מאת: מיכה נצר
תל גוֹבֵל נמצא על גבעה ברום 265 מטר בשוליים המזרחיים של הרי נצרת, כקילומטר מצפון מערב לבית קשת, כחמישה קילומטרים מצפון להר תבור. אפשר לאתר את המקום במפת ניווט בית קשת משנת 1997. השם העברי של התל נגזר מהשם הערבי חירבת אום ג'ביל. התל מזוהה עם מקומה של העיר אַזנוֹת תבור בנחלת שבט נפתלי. כחמישה ק"מ ממערב להר תבור נמצא הכפר איכסל השומר על השם כסולות, או כִּסלות תבור בנחלת שבט יששכר. נחלות שני שבטים אלה גובלות באזור זה עם נחלת שבט זבולון. שלושה שבטים אלה הוכחו עצמם בקרב עם יבין מלך חצור וסיסרא שר צבאו, כפי שנאמר בשירת דבורה (שופטים פרק ה): "... יששכר בעמק שוּלח ברגליו ... זבולון עַם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה". על תל גובל נמצאו ממצאים מתקופת התנחלות בני ישראל בארץ לפני 3300 שנה.
אִזֵן (א קמוצה) בעברית מקראית פרושו חגורה לנשיאת נשק. כֶּסֶל הוא מותן. לפיכך אם נביט על ראש התבור מדרום מזרח נראה את המותניים משמאלו ואת החגורה מימינו.
משני עברי התל יורדים מזרחה שני נחלים, נחל אזנות מדרום מנציח את השם המקראי  ונחל השִבעה מצפון מנציח את שבעת חללי הקרב שהיה כאן בשנת תש"ח בין כוחות ההגנה לבין כנופיה ערבית.
עוד על האזור תמצאו בכתבה על בית קשת מלפני 11 חודש.

על המפה - יער אודם (האדם בגולן)


מאת: מיכה נצר
בראשית התפשטותו של האדם מאפריקה על פני כדור הארץ הגיע בשלבים הראשונים גם אל הגולן. האתר הקדום ביותר נמצא ליד גשר בנות יעקב וגילו כמיליון שנה. מאז לא חדל הגולן להיות מקום ישוב לבני אדם. מספר אתרים בולטים יוזכרו להלן. ליד ברכת רם בצפון הגולן נמצא אתר בן 230 אלף שנה. אתר זה נמצא על שכבת בזלת אחת והוא כוסה בזלת שקלחה מעליו. גלגל רפאים הוא מתחם בעל ארבעה מעגלי אבן ובמרכזו גל אבנים מעל קבר. השערות למטרתו הן מתחם קבר חשוב, אתר פולחן, או תצפית אסטרונומית. גילו נאמד ב-5000 שנה.
דולמנים, קברים בצורת שולחן אבן בני 4500 שנה בערך, פזורים ברחבי הגולן. ריכוז דולמנים גדול נמצא ליד גמלא.
לפני 2000 שנה התנחל בגולן חצי שבט המנשה. אז "גולן" היה שם עיר בבשן. האזור היה אסם תבואה של הארץ. אזור זה היה במאבק שליטה בין מלכות ישראל וארם. באחד הקרבות נהרג אחאב מלך ישראל. מתקופה זו נמצאו שרידים בודדים לרגלי הגולן. בסוף ימי בית שני היה הגולן אזור התישבות יהודית. בפרוץ המרד הגדול ברומאים בוצרה העיר גמלא כמעוז ראשי בגולן. גמלא נפלה רק בהסתערות שניה של הרומאים. בתקופות המשנה והתלמוד (רומית ביזנטית) היו בגולן ישובים יהודיים רבים ומעידים על כך שרידים רבים של בתי כנסת. בתקופה זו הפך הגולן להיות שם של אזור. בכיבוש הארץ על ידי הערבים לפני 1400 שנה הפך הגולן לחבל ספר עם ישוב דליל. במאה ה-19, תחת שלטון התורכים, התחדש הישוב בגולן על ידי דרוזים, תורכמנים וצ'רקסים. עם חידוש הישוב היהודי בעליה בראשונה לפני 130 שנה רכש הברון רוטשילד שטחי קרקע בגולן, אזור שנקרא "החורן", והקים בו ארבע מושבות, שננטשו מסיבות כלכליות ובטחוניות. בני-יהודה, שמה של אחת ממושבות החורן, הונצח הישוב בני-יהודה בדרום הגולן תחת שלטון ישראל.

הניווט הראשון של אלישבע


מאת: אורי אס-קורלנדר
כבר באמצע השבוע, כשהתברר שאני מבלה את יום שישי רק עם אלישבע הקטנה (5 ח' וחצי), שמתי עין על הניווט ברכסים. בדיוק גיליתי כמה נוח לי איתה (ולה איתי?) במנשא הכיס, זה ממש קרוב הביתה לחיפה, ויאפשר לי לנווט ולה – לטייל... בדרך צצו בעיות מינהלה והורות שונות, כשהתחזית לגשם מאיימת יותר מכל. את חמישי בערב ושישי בבוקר ביליתי עם עין אחת פקוחה על מכ"ם הגשם (למדתי מנועם רביד, תודה), וגם אחרי שיצאתי מהבית אישתי המשיכה לעדכן על מצב העננים.
בשמונה הכל נראה נהדר, אבל בשמונה וחצי צץ ענן שחור גדול, שאפשר היה לראות אפילו מהכרמל, לא רק מהמחשב. המשכתי לנסוע, בזמן שאלישבע נרדמה, וסיפרתי לעצמי שמקסימום נחכה באוטו שהגשם יגמר... במקום להקיץ אחרי 20 דקות, כרגיל, אלישבע ישנה שעה פלוס, נהנית מתשומת הלב של אבא שנמנם לידה באוטו והחזיר מוצץ כשצריך, ובינתיים התברר שהעננים נעלמים מבלי להוריד גשם, כנראה בגלל השמש המחממת. כשהיא התעוררה חגרתי את הרצועה הארוכה של המנשא, הכנסתי אותה פנימה – עם הגב אליי, והלכתי לרישום. תיאמתי מראש עם רוני את "המקרה המיוחד" שלי במייל, למרות שבלאו הכי הייתי מתקבל בסבר פנים יפות; רשמתי את אלישבע לניווט (חבל לדפוק את התוצאות במקומית...) ויצאנו לדרך.
בתיק היו לי מעיל ומטרייה (למקרה גשם), ציוד החיתולים ההכרחי, בגדים להחלפה בשבילה, חלב בשבילה וגם גזייה ומים בשביל לחמם לה את החלב. זה, בנוסף לתינוקת של שבעה קילוגרם, טפו-טפו-טפו. לקח לי כמה דקות להתאפס על השביל שיוצא מקרחת היער של הזינוק, והתפתלנו בשביל המסומן אל תחנה 1. עד שהגענו אל סבך רציני בדרך, כבר הזעתי בטריקו ארוכת השרוולים ובמכנסיים חסיני הקוצים שלי, וממש שקלתי לוותר. "מה עבר לך בראש?", "כל המפה ירוק כהה..." ועוד אמירות מסוג זה חלפו בראשי כשהחלטתי לנסות ולהמשיך בשביל לפחות לתחנה 1. שתיים-שלוש תחנות, ונחזור הביתה.
עד שהגענו לתחנה 1, ניסיתי להרוויח מהקצב האיטי לפחות את קריאת המפה באופן סדיר. אני לא יכול להגיד שזיהיתי את כל הקרחות בסבך, אבל מצד שני – אני גם לא אמור. בעצם, זה היה תרגיל בהפשטת מפה, הפוך על הפוך: אתה רואה את כל הפרטים אם תרצה ואם לא, אבל כדאי שתתעלם מהם, כי הם בעצם לא נחוצים לך. עשר ועשרים על השעון, גררתי את אלישבע שלוש שעות וחצי מהארוחה האחרונה, והיא היתה כבר עצבנית. אחרי שניקבתי, חילצתי בקושי את הגזיה מהתיק, תוך שאני כמעט מפיל את אלישבע מהמינשא ומפזר חפצים שונים, והעמדתי מים לחימום הבקבוק.
לא יכולתי להתעלם מהסיטואציה המוזרה במקצת: נווטים חולפים בריצה ובהליכה, מזרחה ומערבה, ואני יושב על השביל, עם בקבוק ביד ותינוקת בחיקי, מחליף תנוחה בשביל להסתיר לאלישבע את השמש. בכל זאת, זה לא הדנונה והתפוח שנתתי לאחותה הגדולה בניווטים כאלה; היה בזה משהו מאוד ביתי – בלב הסבך, עם העמק מאחוריי.
כשאלישבע סיימה, ארזתי בקושי את מה שפיזרתי, והמשכנו לצעוד בדרך. בהתחלה עוד לא ידעתי לאן נגיע, אבל אחרי שניקבתי את 3, החלטתי לוותר על 5 ו-6 הרחוקות, ולקחת את 7-8-9-10 בדרך חזרה לסיום. הירידה מארבע אל הוואדי, בחיתוך לשבע, איפשרה לי ניווט ממש עדין, בין הסבכים בדרך למטה. אפשר לראות על המסלול שזיגזגנו בין הירוק-כהה, ירדנו מדרגות סלע, עד השביל שביער. כאן כבר היה לי יותר ביטחון עצמי, אבל עדיין היו רגעים מפחידים מאוד, על משטחי סלע חלקלקים מגשם, עם קוצים חדים וילדה ישנה במינשא. ניזהרתי מאוד, ובעיקר הלכתי לאט.
גם בקצב צב, כמו כשאני רץ (גם כן ריצה...) היה לי קשה בהתחלה להתאפס על המיקום המדויק שלי בשביל... גם אחרי שהזדהיתי שם, התברברתי קצת בדרך לשבע, אבל דווקא בגלל הקצב האיטי התאפסתי מהר. משם הכל עבר בניחותא אל הסיום. "אל תרוץ, אל תרוץ", קראו לעברי בחרדה כשרצתי מ-100 אל הסיום. "תשים לה כובע" התחננה-דרשה סבתא רוני דה-קוסטה-בק. עוזי שוויצר היה גאה בי, כמו שלא היה (ולא יהיה) גאה בניווט שלי מעולם. הלכתי מהר לאוטו, והחלפתי לאלישבע את הבגדים הרטובים – לא מגשם, מהזיעה שלי...    

מזרח תיכון חדש

מאת :זיו נוימן
אנחנו קצת מקדימים את האביב (הערבי) ולכן החלטנו לקיים את אליפות המזרח התיכון ביער אודם כבר בסתיו הקרוב. המטרה בעתיד לאכול חומוס בדמשק ולהתחרות בנווטות של מועדון אס"א ביירות, אבל עד שזה ייקרה נצטרך להתחרות בעצמנו ולקטוף את כל המדליות.

דן צ'יזיק המשיך בהרחבת המפה שאליה נחשפתם בעונה הקודמת, תוספת בריאה שמאפשרת לנו לנצל את ייחודו של שטח זה: המחסור בשבילים, מה שמוביל לבניית מסלולים בעלי לגים ארוכים  ובינוניים הדורשים בחירה נבונה של ציר הריצה עם ניווט מדויק וריכוז מקסימלי.

כמי שתכנן את היום הראשון וגם בדק את השטח אני רוצה לתת כאן מעט תובנות לפעולות הכרחיות שתדרשו לבצע במהלך הניווט:
שמירת מגע עם המפה:
בשטח שבו הכל דומה (קרחות, גדרות וקצת עצים, קרחות גדרות וקצת עצים...) הכי חשוב לא לאבד מגע עם המפה. אבל נניח וזה קרה, הכי חשוב לעצור!!! אם עצרתם בזמן, כנראה שאיבדתם מגע לא רחוק מכאן. כעת נותר לנתח אזור קטן יחסית שבו הלכתם לאיבוד, באמצעות הצפנת המפה, בחינת צורות קרחת אופייניות או פרטים ייחודיים אחרים (גלי אבנים, חורבות, תבליט) והצלבת מספר נתונים תוכלו לשוב למסלול. אם זה לא עזר, אל תתחילו לרוץ לכל הכיוונים כמו תרנגולות שזה עתה מלקו את ראשן, הפעולה שתוציא אתכם מהמצב המתסכל הזה היא לסוב על עקבכם וללכת או לרוץ בדרך שאותה עברתם עכשיו עד שתגיעו למקום מוכר מעברכם, מקום שאותו ידעתם לזהות בוודאות על המפה.
שמירה על כיוון הריצה:
המצפן הוא ידידו הטוב של הנווט - אל תצאו מתחנה ללא המצפן, אל תרוצו זמן ממושך ללא מצפן. השימוש במצפן הוא קריטי בשטח זה גם אם נדמה לכם שאתם מסתדרים בלעדיו.
נסו לזהות פריטים ייחודיים שיאפשרו לכם תיקוני כיוון כגון: גלי אבנים, חורבות ואם יש צורך אז גם עצים בודדים.
נסו לבחור ריצה דרך קרחות גדולות שמאפשרות מבט רחוק יותר לכיוון ההתקדמות.
ריצה במקביל לגדרות אבנים מאפשר שמירת כיוון טובה, אבל יש להיזהר לא להיצמד אליהן יותר מדי אלא לעקוב אחריהן במרחק מה, מרחק שיאפשר לכם לזהות אותן.
שמירה על קצב ריצה:
בשטח בו נדרשים כל הזמן לניווט עדין קצב הריצה יורד, לכן החכמה היא לנסות להפוך את הקערה על פיה ולדאוג שחלקים נכבדים מהלג יהפכו לניווט גס, ניווט בו קצב הריצה לא מושפע מהניווט. איך עושים את זה בשטח של אודם ? מתכננים את ציר הניווט כך שיעבור דרך קרחות גדולות וברורות גם אם מאריכים במעט את  מרחק הריצה. בנוסף, שימוש בפרטי נוף ייחודיים כגון גלי אבנים/חורבות/תבליט... הניתנים להבחנה ממרחק יאפשרו לנו להחיש את צעדינו.
מה לגבי הצד הפיסי של הריצה שמושפע מ: אבנים על הקרקע, יער צפוף(ירוק) ועליות ? לגבי שני האחרונים הרי שהמפה מציגה נתונים אלה באופן אמין, לגבי שדות האבנים לא ניתן למצוא נתון זה במפה היות ורוב השטח זרוע אבנים, אבל, בקטעים לא מעטים של הקרחות והיער מספר האבנים ליחידת שטח קטן מאוד, נתון שאני לא הצלחתי להבין מה משפיע עליו - אולי אתם תפתרו תעלומה זו (רק אל תשכחו להתרכז קודם כל בניווט)