ספרינט - קצר ולעניין

מאת: זיו נוימן

ניווטי הספרינט הם תולדה של הניווט הקלאסי, תוצאה של רצון להביא את פעילות הניווט למדיה ומציאת פיתרון למחסור בקהל צופים וסיקור תקשורתי,  משול הדבר ל: "אם מוחמד לא יבוא להר יבוא ההר למוחמד". עם השנים התמסד סוג זה של ניווט והושם דגש על אופיה של המפה, כך שתאפשר לנווטים להבחין בבירור היכן מותר והיכן אסור לרוץ. הניווט הטכני הוא קל למדי וכמעט כל נווט מתחיל יכול להשלים את המסלול בזמן סביר.

אז היכן הכייף אתם שואלים ?

האפשרות לנווט כמעט בכל מקום, במיוחד אם אתה גר במדינה שבה השטחים האורבניים הולכים ותופשים מקום מרכזי הוא  עניין שאין להקל בו ראש, האפשרות לרוץ עם מפה ביד ולא משנה היכן, העיסוק בפעילות שיכולה לשמש פלטפורמה מצוינת לאימונים ולחשיפת ספורט הניווט לכל שכבות האוכלוסייה. אלמנט התחרות שבה כל שנייה יכולה להיות מכריעה וכל טעות קלה ( גם של שניות בודדות ) יכולה לעלות לכם בניצחון או הפסד, הדרישה לזריזות מחשבה ולמתן פתרון מהיר ונכון בזמן כל כך קצר, האתגר לכל אוהב חידות, הגילוי של פינות נסתרות שאף פעם לא התייחסתם אליהן, כל אלה הם שהופכים את ניווט הספרינט לאטרקטיבי כל כך.

מה האתגר ?

נכון, אלה שבאים לניווט על מנת לטייל בטבע ולהשלים את המסלול מבלי להתייחס למחוגי השעון אולי לא ייהנו כפי שהם נהנים בטבע, אבל, אלו שהתחרות היא בדמם יעשו הכל על מנת להפחית עוד שנייה ועוד שנייה כפי שעושים אצנים וספורטאים שמתחרים מול השעון. הליטוש לריצה מושלמת ולניווט חלק דורש אימונים וניסיון עשיר בסוג זה של תחרות והאתגר הוא כמובן יחסי ופונה יותר לאוכלוסיה שאוהבת ספורט ומחשבה לעומת כאלו שאוהבים ספורט מחשבה וטבע. מקבילה דומה בעולם השחמט הוא המשחק הקלאסי והרגוע לעומת משחקי ה"בליץ" או ה"בולט" שם אתה חייב לעשות את המהלך שלך בזמן קצר ביותר.

אז עד כאן ההקדמה... ועכשיו נעבור לתכליס ולסדרת האימונים שמתקיימת הקיץ בימי שלישי בערב.

אימון ראשון - עיקרון השטף

1. תמיד בדרככם לתחנה בידקו מהו הכיוון אליו אתם צריכים לצאת בדרככם לתחנה הבאה בתור, פעולה זו תחסוך לכם זמן רב.

2. כנסו לתחנה כך שפניכם בזמן הניקוב יהיו לכיוון היציאה ( A )

3. הקפת מכשול מימין או משמאל ? אל תבזבזו זמן במחשבות מיותרות וניתוחים מתמטיים, בחרו צד בצורה אינטואיטיבית ותתחילו להקיף, ההבדלים בד"כ לא כאלה גדולים.

4. בד"כ באזורים אורבניים מטופחים ( דשא ושבילים) ריצה על הקו הישר עדיפה וחוסכת מרחק רב. (D )

רפסודיה בוהמית - חלק שני

מאת: מודי בוכבינדר

המשך יום 4 – יום חמישי 31.5.2012

לאחר שעזבנו את המלון הראשון נסענו בכביש מתפתל לראש הר שעליו ניצב מגדל טלוויזיה בצורת חללית שמשמש כנראה גם כמלון. מזג האוויר לא כל כך האיר פנים, הראות הייתה לא טובה והיה די קר. לאחר שסיימנו את הסיבוב על הפסגה, חזרנו לאוטובוס ונסענו מעט במורד ההר. אז קיבלנו מפת ניווט שהובילה אותנו בירידה מההר אל העיר הקרובה. זה היה, לשם שינוי, ניווט ללא עליות. בגלל פציעתו של יואב לא הספיקו לשים לנו סרטי סימון והניווט היה "ניווט אמון" (אתה מאמין שהיית בתחנה). לנוכח מזג האוויר ומצב הרגליים החלטתי לעשות טיול ניווט ביער, לא לחפש תחנות, שבלאו הכי אינן מסומנות, אלא ליהנות מהיער ומהשקט וגם להזדהות וללמוד את המפה תוך כדי. הטיול ביער היה נפלא, לא היה אף אחד בסביבה (כולם חיפשו תחנות) ואני שוטטתי בנינוחות עד למטה. קצת אחרי שהגעתי, התקדרו השמיים והתחיל לרדת גשם. מצאתי פאב מקומי קטן ליד האוטובוס, ישבתי בחוץ מתחת לשמשיה, לגמתי בירה, אכלתי גלידה והתמכרתי לחיים הטובים. הנווטים הגיעו אחד אחד, מי רטוב יותר ומי פחות, לאחר שכולם החליפו בגדים והתארגנו, יצאנו לכיוון המלון השני. מאחר והמלון לא הגיש ארוחת ערב, עצרנו בעיירה סמוכה כדי לאכול. הגענו למלון בערך ב 21:30 כאשר כבר שרר כמעט חושך ואז זיו הודיע שהאוטובוס לא יכול להגיע למלון וצריך לסחוב את כל הציוד כ- 200 מטר במעלה שביל צר. אחרי שהשתכנענו שהוא לא עובד עלינו, נגררנו עם כל הציוד למלון, קיבלנו מפתחות והתפזרנו מיד לחדרים.

יום 5 – יום שישי 1.6.2012

לאחר שהשכמנו לארוחת הבוקר שהכילה, לשם שינוי, קצת ירקות, יצאנו להעביר את הבוקר בטיול. התוכנית המקורית קוצרה מעט אבל עדיין נותרו כעשרה קילומטר הליכה אל קשת סלע ענקית ומשם חזרה לאזור המלון. השמיים המשיכו להיות מעוננים אבל שמרנו על אופטימיות וקיווינו לטוב. הגענו לאזור הקשת שבו שוכן מלון שהיה סגור לפני תחילת העונה. שני העובדים הגיעו במין רכבל משאות קטן בדיוק בשעה 10 כדי לפתוח את השער (יש לזכור שאנחנו קרובים לגבול הגרמני). לאחר סיור מתחת לקשת ובסביבה, המשכנו בירידה לכוון הכפר הסמוך למלון. ארובות השמיים החליטו להיפתח וגשם ירד במשך קרוב לשעה, אומנם זה לא ניווט אבל עדיין קר מעצבן ורטוב. הגענו מעט רטובים לאותה מסעדה בה אכלנו בערב הקודם. הפעם האוכל היה על חשבוננו וכל אחד הזמין מה שהוא רצה. הדבר גרם לארוחת הצהריים להמשך כשעתיים, עד שכל אחד קיבל את מנתו ועד שסגרו חשבון עם כל אחד בנפרד. הגענו בחזרה למלון והיה לנו זמן קצר להתארגן ולצאת לתחרות האמתית הראשונה – ספרינט בעיר Decin.

בשבילי זו תחרות ראשונה בחו"ל, וגם אם אני לא מצפה להתברג בין המובילים, זה עדיין די מרגש. בדרך זיו ניסה להזכיר לנו את כל חוקי הספרינט, הסימנים המיוחדים, האזורים האסורים למעבר וכל יתר הפרטים. מקום הכינוס הוא אולם ספורט גדול עם מאות נווטים. הצ'כים, ובמיוחד הצ'כיות, מתלבשים ומתפשטים באולם כאילו הם לבד בעולם. קצת התביישתי לצלם אבל בהחלט הסתכלתי...

הגענו די מוקדם כדי לראות את המובילים המקומיים מזנקים למסלולים שלהם. לאחר קבלת כרטיס אלקטרוני, גם הוא חדש ושונה, יצאתי לעשות את מפת המודל הקטנה שקיבלנו. הלכתי לאט ובדקתי שאני מבין כל סימן על המפה. ניווט המודל הוריד אצלי משמעותית את הלחץ כי ראיתי שהעיר בסך הכול לא כל כך שונה מניווט בשטח בנוי אצלנו. הסתובבתי באזור הזינוק והסיום ולמדתי את הנהלים. היציאה לניווט נעשית על פי זמן האפס של הניווט. אם זמן האפס הוא 16:30 ואתה מזנק ב- 88 הרי שאתה צריך לזנק ב 17:58 בדיוק ולהיכנס לאזור הזינוק שתי דקות קודם לכן. בכניסה בודקים את שמך ואת הכרטיס האלקטרוני, לאחר מכן מאפסים את הכרטיס ובזינוק עצמו לא משתמשים בכרטיס האלקטרוני. בניווט הזה לא לקחתי את המצלמה בגלל האינטנסיביות של הניווט. שני ישראלים מזנקים דקה לפני ואני עוקב אחריהם ומנופף  לשלום. אני מתייצב לזינוק ויוצא לדרך לפי ההוראות. רץ כעשרה מטר לשולחן שעליו מונחות כל המפות לפי קטגוריות, לוקח את המפה הנכונה, עובר במעבר מקורה ופונה שמאלה ואני מתחת למשולש הזינוק – יצאתי לדרך. אחרי שלמדתי בערך חמש פעמים את הכיוונים אני מתארגן על המפה במהירות תוך כדי תנועה ורץ לתחנה הראשונה. מעט יותר משתי דקות לאחר היציאה אני מנקב את התחנה הראשונה שלי בתחרות בין-לאומית בחו"ל – רגע היסטורי. בחלק גדול מהתחנות יש בקרים, לעיתים הם די מוסתרים ורק כשאני מנקב את התחנה אני רואה פתאום מישהו צופה בי ממרחק מטר. אני עובר די מהר מתחנה לתחנה ללא בעיות מיוחדות, מעדיף, אם אפשר, לחזור מהתחנה באותה דרך בה נכנסתי אליה כדי להקל על ההתמצאות. בדרך אני מגיע לתחנה שאף אחד לא הצליח להסביר לי לפני הניווט את הסימן שלה (משהו כמו האות ח ) שמתבררת כקשת הצמודה לבניין. בשביל להגיע לחלק מהתחנות יש צורך לרדת ולעלות לא מעט מדרגות. הניווט זורם מצוין ואני מסיים ב -22 דקות. כמובן שתוצאה זאת לא מספיקה למקום טוב בקטגוריה, אבל מספיקה כדי לעבור כמה צ'כים. אני היחיד בקטגוריה שלי (H50) בקבוצה הישראלית אבל כול המסלולים קרובים באורכם, אני בסך הכול מרוצה גם ממצבי יחסית לישראלים האחרים. לאחר התארגנות קצרה באולם הספורט אני יוצא לצלם קצת נווטים אחרים ואפילו תופס כמה ישראלים מגיעים לנקודת הסיום (ראו תמונה). בניווט השתתפו כ- 800 נווטים. לאחר סיום הניווט אנחנו אוכלים ארוחת ערב במסעדה בכיכר המרכזית לא הרחק מהסיום וצופים בפרוק אתר הסיום.

בתום נסיעה לא ארוכה למלון אנחנו מגיעים די מאוחר, הדרך המוכרת למלון ללא החפצים נראית הרבה יותר קצרה מאתמול. פיפי ולישון.

יום 6 – יום שבת 2.6.2012

היום בפעם הראשונה יש לנו בוקר חופשי. מאחר והיציאה לניווט הארוך של אליפות צ'כיה מתוכננת לשעה 10 לא היה טעם למלא את הבוקר באיזו שהיא פעילות. כמובן שעם הקוצים שלי בתחת אני על הרגליים די מוקדם ומשוטט קצת בכפר, או יותר נכון באוסף של כמה בתים, שהמלון שוכן בתוכו. בבוקר מתפרסמת רשימת הזינוקים ואני מזנק ראשון בין הישראלים, רק 10 דקות אחרי שעת האפס – בשעה 12:10. אנחנו יוצאים בזמן, מרחק של כ- 45 דקות נסיעה מהמלון. באתר יש המון אנשים, בניווט משתתפים כ- 1400 איש והוא הניווט הגדול ביותר בצ'כיה השנה.  הקבוצה הישראלית בונה שני אוהלים קטנים שמישהו הביא ואפילו תולה דגל ישראל לתפארת. מזג האוויר הנעים מקטין את חשיבות האוהל אבל זה נחמד שיש מקום לרכז את הציוד. מסביב יש דוכני מכירה רבים לציוד ספורט ואוכל שמגמדים את התחרויות הגדולות בארץ. אין אפשרות לראות את המפה לפני הניווט (כמובן שאין גם מסלול עממי) ואפשר רק לקחת את תיאור התחנות. המסלול שלי יותר ארוך מרוב התחרויות בארץ (5.7 קילומטר). בגלל הזינוק המוקדם, אני מרשה לעצמי לעשות רק חלק מהמודל, ששוב מארגן אותי קצת יותר טוב בשטח. הניווט היום מציע אלמנט שלא היה עד עכשיו באימונים – ביצות. חלק גדול מהנווטים המקומיים רצים עם נעליים עם עוקצים (ספייקים). אני עולה לזינוק, רואה את הראשונים מזנקים ויוצא לדרך. כשאני מסתכל על המפה אני מגלה להפתעתי שאין עליה תיאור ומספרי תחנות. למזלי שמרתי את הפתק שלקחתי ואני דוחף אותו למצלמה כדי שלא יירטב. החלק הראשון הולך בצורה די חלקה, הצ'כים חוצים את קטעי היער היותר קשים במהירות כמו סכין לוהטת בחמאה, אני נאבק ברוב המקרים להצליח לשמור על קצב הליכה מהיר (אולי יותר כמו כף בחומוס אם לשאול דימוי מהסביבה שלנו..). אני מעדיף את הדרכים היותר ארוכות המאפשרות תקיפה טובה של הנקודה על חיתוכים בשטח. לקראת השליש מגיעים לנקודת מעבר החובה – מעבר מים צר מתחת למסילת רכבת. הרכבת עוברת דקה לפני שאני מגיע ולצערי אני לא מספיק לצלם. מעבר המים כמעט ברוחב הכתפיים שלי ואני מקווה שכל הנווטים מגיעים מאותו כיוון כדי שלא אפגש פנים אל פנים עם צ'כי להוט להתקדם. בתחתית המעבר זורמים מים. בשלב הזה, כאשר הרגליים עדיין יבשות, אני משתמש בהליכת ברווז משני צדי המעבר כדי לא להרטיב את הרגליים. בצד השני אני מוצא ביצה לא קטנה שמאפשרת בקושי מעקף מסביב.  המשך הניווט כבר פחות טוב (מצב הרגלים והראש אחרי השבוע כבר לא בשיא) אני מאבד קצת את הדרך, יוצא כיוון לא נכון מתחנה אחת אבל מצליח לחזור לעצמי ולסיים את המסלול בלי פסילה ואפילו לעבור כמה צ'כים – הידד. כשאני חוזר למאהל הישראלי אני מגלה שהוקם אוהל גדול לתפארת שנקנה עבור מועדון יזרעאל בארץ ובו אפשר לעמוד ולהתארגן בנוחיות. אחרי הניווט יש שעה ארוכה לחכות לכל מי שזינק אחרי ואני מנצל את הזמן לארוחת צהריים (נקניקיה גדולה ובירה וקצת פסטה בצד) , קניית מחזיק לתיאור תחנות והסתובבות בין הדוכנים. בסיום, אנחנו מתארגנים לתזוזה, עוצרים בדרך לארוחת הערב ומגיעים בשעה סבירה למלון. את המקלחת אני דוחה עד שיחזרו המים החמים. בשעת ערב לא יותר מדי מאוחרת אני צונח לישון...

יום 7 – יום ראשון 3.6.2012

ביום האחרון בצ'כיה אני מתעורר כרגיל מוקדם, השמש זורחת בערך ב 4:30 בכל בוקר. צריך לארגן את כל הדברים במזוודה ולעשות check out  מיד לאחר ארוחת הבוקר שהוקדמה במיוחד בשבילנו. בסביבות שעה 9 אנחנו מתייצבים באזור הזינוק למסלול הבינוני של אליפות צ'כיה שמתקיים באותו שטח של הניווט שהיה אתמול. הפעם יש לי קצת יותר זמן להסתובב לפני הזינוק ואני מנסה להתרגל למחזיק התחנות החדש. כבר בדרך מהשביל לזינוק עצמו צריך לעקוף שלוליות ולהשתדל להשאיר את הנעליים יבשות. אני מזנק וכרגיל החלק הראשון הרבה יותר טוב כך שאני קצת מוותר לעצמי ומניח שאצליח להגיע לתחנה בלי נקודת תקיפה מדויקת וכמובן נענש על כך. דווקא בחלק האחרון של הניווט שיום קודם לא הצלחתי למצוא בו את ידי ורגלי מרוב קווי גובה, סלעים, אזורי יער שונים ופרטים נוספים, אני מצליח, בעזרת שימוש מסיבי בזכוכית מגדלת, להסתדר יותר טוב. עדיין מסיים אחרון (למרות שלא רחוק מכמה צ'כים אחרים). העיקר שסיימתי בלי לפסול. הישראלים חוזרים אחד אחד, האוהל החדש והגדול מציע חוויית התכנסות והתארגנות משופרת וגם ארוחת הצהריים טובה כרגיל. לקראת שעה 14 אנחנו חותכים לאוטובוס, כל אחד מארגן את החפצים לנסיעה הביתה וקדימה לפראג. בדרך אנחנו עוצרים בעיירה בשם מלניק לקפה וסיור במבצר המקומי. ביום ראשון אחר הצהריים היא די עזובה. אנחנו מגיעים בשעות אחר הצהריים לפראג ומקבלים כמה שעות חופשיות להסתובב. אני מספיק ללכת דרך העיר העתיקה לגשר המפורסם, לאכול עוד אחת מהנקניקיות המצוינות של צ'כיה ולהסתכל קצת בחלונות הראווה המרהיבים. בשעת ערב, כאשר הרגליים כבר מפסיקות לסחוב, אוסף אותנו האוטובוס ולוקח אותנו לשדה התעופה לטיסת הלילה לארץ. אני מספיק לקנות בקבוק של בחרובקה  שהוא המשקה הלאומי של צ'כיה לפני שאני עולה על המטוס, נרדם ומתעורר לקראת הנחיתה בארץ.

תם ונשלם מסע התענוגות לארץ הניווטים, היו שלום ותודה על הדגים (והניווטים)

רפסודיה בוהמית - חלק ראשון

מאת: מודי בוכבינדר

מחנה ניווטים בצ'כיה 2012

בבוקר יום שני השכמנו עם שחר לשדה התעופה, כמו בדרך כלל, הצפונים היו צריכים לקום קצת יותר מוקדם. למרות זאת התייצבו כולם בשעה היעודה ומעט אחרי שש בבוקר המראנו לפראג.

הקבוצה מנתה כ 35 איש והייתה מאוד מגוונת, נשים לצד גברים, צעירים (צעירת המשתתפות הייתה נעה ברבינג בת 9) ומשתתפים בקטגורית ה 65. היו מספר אנשים מובילים בקטגוריות שלהם בארץ ואחרים שסתם נהנים להשתתף בניווטים.

בפראג חיכה לנו האוטובוס והנהג, העמסנו את מטלטלינו ונסענו למלון. שמחנו לגלות שבאוטובוס יש חיבור אינטרנט וכל אחד שלף את המכשיר האלקטרוני החביב עליו, טלפון חכם, laptop או טאבלט, ובדק את החיבור. הדרך למלון לקחה יותר משעה של נסיעה בכבישים די צרים ובתוך כפרים צ'כים. בכלל כמעט לא ראינו כבישים מהירים בטיול, אם בגלל שאין הרבה כאלו במדינה ואולי בגלל האזורים שבהם הסתובבנו.

המלון שכן בתוך כפר קטן שהכיל סופרמרקט וכמה חנויות והיה קרוב מאוד לאגם יפהפה.

כולם קיבלו את המפתחות ומיד ירדנו לבדוק את ארוחת הצהריים. כל הארוחות מלוות בבירה שהיא יותר זולה מקולה וטעימה מאוד, בשביל לקבל מים צריך כנראה לדבר צ'כית.

לפני מנוחת הצהריים כולם קיבלו מזיו את מפת אימון הסקור הראשון כדי שנוכל להתכונן. המפה כללה 30 נקודות וחשבתי בהתחלה שניתן לאסוף את כל הנקודות בשעתיים. האוטובוס עצר בחנייה לאורך הכביש וירדנו לתוך היער להתחלת הנווט. עוד בארץ החלטתי לנווט עם מצלמה ולעצור מדי פעם לצילומים, ביציאה חגרתי את המצלמה וקיוויתי לטוב. זמן הצילומים היה כל מה שהפריד ביני לבין הניצחון בכל הניווטים (או לפחות היה תרוץ טוב). התחנות היו סרטי סימון עם מספר התחנה. מהר מאוד הבנתי שלא כל מה שנראה בחדר המלון קל הוא באמת כזה בשטח. מצוקי אבן חול גבוהים ויער צפוף הקשו מאוד על התנועה ומציאת התחנות. כמו כן גיליתי ששני קווי גובה שבארץ לא עושים מהם יותר מדי ענין יכולים לייצג מצוק לא קטן שלפעמים צריך לתפור מספר פעמים עד שמוצאים את התחנה. חלק מהמצוקים שבהם עברתי היו קצת מפחידים, במיוחד אם זוכרים שבארץ יש מאות נווטים בשטח, מערכת רפואת חירום הטובה בעולם ואפילו חיל אויר מוכן לצאת לעזור לך, אבל בצ'כיה אנחנו בסך הכול כשלושים איש עם אוטובוס צמוד. לקראת סיום הזמן שנקבע, חתכתי לכיוון האוטובוס ולפי מיטב זכרוני איש לא אסף את כל הנקודות. הניווט עצמו היה חוויה של נופים וצמחיה שאין לנו בארץ, גם אם אפשר למצוא מצוק או שניים בנגב שלנו הם די שונים מאלו של צ'כיה.

חזרנו לארוחת ערב מוקדמת שלאחריה חלק יצאו לקרוע את העיר (השמועות סיפרו על שטרודל אלוהי), חלק ישבו בנחת בלובי והיתר פשוט הלכו לישון.

יום 2 – יום שלישי 29.5.2012

לאחר ארוחת בוקר שהפעם הייתה בהגשה עצמית וכללה סוגים רבים של נקניקים וגבינות צהובות אבל שום ירקות, יצאנו בהליכה מהמלון לאזור הניווט. את המפות קיבלנו מראש מזיו ובשטח היו מנסרות ללא מספרים. לאחר כחצי שעה של הליכה נינוחה (עד כמה שנווטים מסוגלים ללכת בנינוחות) וכמה דקות של טיפוס תלול הגענו לנקודת הזינוק. זיו חילק את המשתתפים למספר קטגוריות והתאים אותן לאנשים. השטח היה די דומה לאתמול אם כי כלל הרבה יותר קווי גובה, יער יותר צפוף ושטח נרחב בהרבה. לאחר הפקת הלקחים מאתמול ההתחלה שלי הייתה הרבה יותר טובה אבל אי שם לקראת החצי איבדתי אחיזה עם השטח והתברברתי. גם כאן חתכתי באיזה שהוא שלב לסיום כדי לעמוד בזמן אבל יצאתי בהרגשה שעם טיפה יותר ריכוז הייתי יכול לסיים בהצלחה את המסלול. בסיום צעדנו חזרה אל המלון לארוחת צהריים (עם בירה כמובן) ומנוחה.

אחר הצהריים יצאנו לניווט על מפה ללא שבילים ואזורי כריתת יער. בפועל אזורים לבנים במפה יכולים להיות באמת יער או אולי אזור כרות. אזורים ירוקים קשים למעבר, והיו רבים כאלו, סומנו כרגיל. הלכנו ביחד כמה מאות מטרים לנקודת הזינוק ובגלל מגוון המסלולים עשינו זינוק המוני (עד כמה שמספר כזה של אנשים מתאים למילה המוני). השטח היה עם הרבה פחות קווי גובה מאשר בבוקר אבל כרגיל עשיר במצוקים קטנים ושטחי יער מסוגים שונים. מאחר ואין מצבות יותר קשה לנחש את מיקום הדרכים. הקפדתי מאוד על הכיוונים ונקודות התקיפה היותר ברורות של התחנות. את המצוקים קשה לראות מרחוק בגלל היער המקיף אותם. זה הזכיר קצת צלילה בים בה הראות מוגבלת במקרה הטוב לכמה עשרות מטרים ואובייקטים מתגלים לאט לאט מתוך הכחול, כך גם כאן, המצוקים מתגלים לאט לאט כשמתקרבים מתוך היער. כרגיל המשכתי לצלם תוך כדי הניווט. החבר'ה, שבהתחלה לא הבינו מה אני רוצה מהם כשצילמתי, התחילו לעצור ברצון לתצלום ואפילו לבקש להצטלם. כנראה שזה די נחמד לראות את עצמך באמצע ניווט בצ'כיה ולהראות למשפחה ולחברים. הפעם הלך לי לא רע והצלחתי לסיים את הניווט עם כל התחנות בזמן סביר (בשבילי) ולחזור לנקודת הסיום. חזרנו למלון לארוחת הערב הרגילה ולסיור הרגיל בעיר. על שפת האגם צילמו סרט פרסומת, כנראה לאתרי התיירות של צ'כיה, עם צוות הפקה די מרשים והיה די מגניב להסתכל. לאחר שני ניווטים ביום אחד הרגשתי יפה את הרגליים.

יום 3 – יום רביעי 30.5.2012

האטרקציה המרכזית של היום היה ניווט שמתחיל, ובעיקר מסתיים, בפאב מקומי. ירדנו ליד הפאב שהיה בעצם צריף לא גדול שנפתח במיוחד בשבילנו. השארנו את הציוד ופתחנו בצעידה לכיוון הזינוק. המסלול היה לא קל וכלל טיפוס מרובה (360 מטר על 4.0 קילומטר במסלול שלי), אבל הניסיון המצטבר התחיל להצדיק את עצמו והצלחתי להשלים את המסלול בלי יותר מדי ברבורים. המחשבה על הפאב בסיום נטעה בי כוחות נוספים לסיים בזמן כדי שאוכל לנצל  את המוסד. בדרך לתחנה 100 שהייתה קלה למציאה נתקלתי בשדה סירפדים ללא מעקף סביר ופשוט עברתי דרכו (כמו רבים אחרים). לאחר מכן הייתה תחושה של נימול ברגליים במשך כמה שעות. בשעה טובה הגעתי לסיום המיוחל בפאב והזמנתי קולה – אני צוחק, כמובן שהזמנתי בירה מצוינת. לאחר החזרה למלון, המקלחת וארוחת צהריים יצאנו לטיול של אחר הצהריים. ראשית הגענו לאתר נפלא של מספר עמודי אבן חול ענקיים וגבוהים אליהם ניתן לטפס במדרגות וסולמות ולהשקיף על הסביבה. למרות שהטיול היה כרוך במעט עליות, כולנו החזקנו מעמד. לאחר מכן המשכנו לשיעור טיפוס על צוקים וגלישה בחבלים. למרות שנראה שלאף אחד אין כוח, ההדגמה הכניסה בנו כוחות חדשים. אנשים רבים ניסו את כוחם בטיפוס צוקים ונאחזו בכל כוחם בחורים זעירים בסלע כדי לטפס. לאחר שמצליחים לעלות בקושי אפשר לגלוש בכיף למטה. חלק מהאנשים העדיפו לותר על הקטע הקשה של הטיפוס, לעלות מסביב ורק לעשות את הגלישה. חלק אחר נהנה לצלם.

בסיום מיהרנו למלון כדי להספיק להרצאת מארגן הטיול הצ'כי – ראדק - שהוא חבר נבחרת צ'כיה לשעבר ומאמן הנבחרת בהווה. לאחר ארוחת ערב זריזה התכנסנו ושמענו הרצאה מעניינת שסקרה את מצב הניווט בצ'כיה  כ- 8000 נווטים על 10 מיליון איש (לקנא). ומספר גדול של תחרויות ואירועים. לאחר מכן ראינו מספר דוגמאות למפות ודנו בבחירות הצירים האפשריות. לאחר ההרצאה עוד הספיק הזמן לטיול פרידה מהאגם.

יום 4 – יום חמישי 31.5.2012

בבוקר זה יצאנו לאימון  שאני עדיין לא עשיתי כמוהו – ניווט ללא מצפן על מפה לא מוצפנת. הניווט היה בלולאות כאשר מנקודת ההתחלה יוצאות ארבע לולאות שונות בכיוונים שונים. כל אחד עושה את הלולאה שלו וכשהוא חוזר לנקודת המרכז הוא לוקח מפה של לולאה נוספת. כבר במלון קיבל כל אחד פתק עם סדר הלולאות שלו כך שלא כולם יעשו את הלולאות באותו סדר ובכל רגע נתון יהיו אנשים בכל הלולאות. לאחר צעידה של כרבע שעה מהכביש התארגנו ליציאה, כל אחד קיבל מפה עם הלולאה הראשונה שהוקצתה לו ויצאנו לדרך. המפה הייתה בקנה מידה של 5000 ומאוד מדויקת. כמובן שהסתבכתי עם הנקודה הראשונה ולקח לי קצת זמן להתארגן על הכיוונים וגם על קנה המידה השונה. לאחר שהתאפסתי הניווט זרם לא רע. לאחר שסיימתי שלוש  לולאות הסתבר שאין מפות זמינות של הלולאה הרביעית. ישבתי וחיכיתי כמה דקות למישהו שיחזור עם מפת הלולאה החסרה. הסתבר שזו אכן הייתה לולאה יותר קשה מהאחרות ולכן לקח לאנשים הרבה זמן להחזיר את המפה.  הניווט היה באזור עם כמה מצוקים גדולים במיוחד ובאחד המקרים ירדנו בנקיק של עשרות מטרים מראש המצוק לחלקו התחתון. בסופו של דבר השלמתי גם את הלולאה האחרונה למעט הנקודה האחרונה שעליה דילגתי כדי להגיע בזמן הסיום. כאשר הגעתי לסיום התברר שיואב נפצע בקרסול והצליח להגיע בכוחות עצמו לנקודת האמצע. המומחים לעניין קשרו לו תחבושת לוחצת על הנעל והתחלנו לסחוב אותו בתורות לכיוון האוטובוס (ראו תמונה). למזלנו זה לא היה יותר מדי רחוק. יואב (וגם הסוחבים וכל היתר) שמרו על מצב רוח טוב ובמהרה הגענו לאוטובוס. לאחר ההגעה למלון קיבלנו זמן קצר להתקלח, לאכול ארוחת צהריים ולעשות check out מהמלון.

עלינו על האוטובוס (חוץ מיואב שנסע עם ראדק לבדיקה בבית חולים) עם כל מטלטלינו והמשכנו לחצי השני של הטיול – עליו יסופר בחלק השני של הבלוג.

כמקובל בימים אלו הטיול היה עתיר טכנולוגיה. אנשים רבים צילמו תמונות, עדכנו בפייסבוק ובכלל שמרו על קשר עם הנשארים בבית.

ריכזתי כאן את אוספי הצילומים שמצאתי, אם שכחתי מישהו, אנא, עדכנו אותי ואוסיף לינק בחלק השני.

האלבום שלי כולל הערות ומיקומי GPS  לחלק מהתמונות 

האלבום של ליסה משלי 

האלבום של אהוד דפני 

האלבום של דליה רביד

 תמונות של שאול ויסמן

המשך יגיע בקרוב

המסע אל מרתון הרים 2013 (פרק 3)

מאת: נועם רביד

הכתבה הקודמת הסתיימה עם מפת הבסיס בידי. רק כדי לסגור חורים בעלילה אסביר שמפה זו, המורכבת מתצ"א+קווי גובה, התקבלה מאיגוד הניווט, והיא נקודת המוצא לעבודת המיפוי.

כך נראה קטע קטן ממנה בהגדלה:

מפת הבסיס היא קובץ גרפי פשוט ו"טיפש" (JPG). מה שצריך לעשות זה להפוך את קווי הגובה שבה לאובייקטים של תוכנת OCAD, שהיא התוכנה שמשמשת להכנת מפות הניווט, על ידי שרטוט קווי גובה בדיוק היכן שעוברים הקווים האלה במפת הבסיס. זוהי עבודה שחורה ומשעממת, אבל כל עוד לא הומצא יישום שעושה זאת באופן אוטומטי, אין ברירה אלא לעשות זאת ידנית.

השיטה היא "לתפור" את קו הגובה בעזרת נקודות פיתול (הסבר מפורט בכתבה הקודמת), ולאחר מכן להזיז את ה"מנופים" עד שהקו המשורטט מתאים לקו במפת הבסיס. זה דורש קצת מיומנות ונסיון, אבל אחרי קו הגובה החמישי זה כבר בא בטבעיות...

כפי שניתן להתרשם מהדוגמית למעלה, יש בשטח הרבה קווי גובה. אבל מכיוון שקווי הגובה במפת הבסיס הם בהפרש אנכי 5 מ', ואילו במפת הרוגיין ההפרש הנדרש הוא 10 מ', היה עלי להעתיק רק כל קו גובה שני. חצי נחמה.

עבודת השרטוט נעשתה בקצב איטי – שעה פה, שעה שם, בשעות הערב המאוחרות, כסוג של תרפיה אחרי שהילדים הלכו לישון. בסופי שבוע, בעיקר כאלה בלי ניווט, ההספק שלי היה גדול יותר. כך למשל, כאשר בוטלה בינואר התחרות הארצית בשריגים הצלחתי להתקדם משמעותית עם השרטוט.

בסופו של דבר, השלמת הטופוגרפיה ארכה כמעט חודש, שזה פחות ממה שחשבתי (וחששתי) בהתחלה. להלן קטע מהתוצר הסופי (באותו האזור שמופיע למעלה):

כמה נתונים מעניינים הנוגעים לטופוגרפיה של מפת רוגיין 2013:

- אורכו של קו הגובה הארוך ביותר הוא 71,707 מ'. זו אינה טעות. 71 קילומטר ו-707 מ'! מי אמר שהליכה על קו גובה היא דבר פשוט?

- ישנם 7 קווי גובה שאורכם גדול ממרתון (42.2 ק"מ).

- הנקודה הגבוהה במפה: תל גודד, 398 מ' מעל פני הים.

- הנקודה הנמוכה במפה: מפגש נחל ברקאי עם כביש 6, כ-78 מ' מעל פני הים.

תוך כדי שרטוט קווי הגובה הייתי צריך להחליט סופית על גבולות המפה. למעשה, ב-3 כיוונים זה היה טריוויאלי: במערב - כביש 6, במזרח - כביש 38, ובצפון - כביש 383. נותר רק להחליט על הגבול הדרומי. במקור חשבתי להדרים עד לכביש 35, ולכלול גם את יער המלאכים במפה, אבל מהר מאוד הבנתי שזה מוגזם לגמרי. קבעתי את הקצה הדרומי של המפה בצומת גוברין, ומשם עובר הגבול בכביש לבית ניר, ממשיך צפון מערבה בדרכי עפר ראשיות, יורד חזרה דרום-מערבה ולבסוף עוקב אחד תוואי נחל דכרין עד למפגש עם כביש 6.

היקף המפה – כ-50 ק"מ.

השטח התחום בגבולות המפה – כ-116 קמ"ר.