מאת: יקיר גולדנר
ספורט הניווט או ניווט ספורטיבי, כפי
שאנו קוראים לו בארץ. נקרא בלעז orienteering מלשון
orientation ("התמצאות")
ולא navigation ("ניווט”).
ספורט הניווט החל דרכו בשוודיה כאימון
צבאי בחציית שטח לא מוכר בעזרת מצפן ומפה (שהייתה מצוירת) . לכן בחרו השוודים
לקרוא לו כך. ושם זה השתמר עד היום[1].
מעניין שמקור המילה orient הוא באימפריה הרומית ומשמעותה המקורית "מזרח". באותם ימים לא הצפינו מפות ביחס לצפון, אלא "הזריחו"
אותם לכיוון השמש העולה. כי המצפן הומצא רק מאות שנים מאוחר יותר. רוב המפות צוירו
בהתאם כשמזרח בראש המפה וצפון משמאל.
התמצאות הינה היכולת לזיהוי
מיקום במרחב[2].
לעומת ניווט שהוא שיטה ליישום נתיב תנועה מתוכנן ממקום אחד למקום אחר[3].
ההבדל הוא בין להבין איפה אני בשטח לבין
לדעת איך להגיע לתחנה. אלו שני דברים שונים לחלוטין אם כי רבים נוטים לבלבל ביניהם.
במהלך הניווט אנו מבצעים לפחות אחת
מהפעולות ניווט או/ו התמצאות.
כאשר הנווט משווה את המפה לשטח לצורך הזדהות
הוא למעשה "מתמצא". בולט הדבר כשנווט הולך לאיבוד. ברבור הוא חוסר
התמצאות בשטח. כאשר נווט מבורבר הוא מנסה לזהות את מיקומו בשטח
בעזרת המפה. כלומר, להתמצא מחדש בשטח.
כאשר הנווט מיישם שיטה כלשהי
לצורך התקדמות. למשל אזימוט וצעדים, הוא למעשה מנווט. תאורטית ניתן לנווט ציר שלם
ללא התמצאות כלל, ע”י הסתמכות מוחלטת על מכשירים ואמצעי מדידה או תוואי ברור.
לפעמים אנו אף עושים זאת באימוני אזימוט וצעדים בהם אנו מנווטים בין נקודות על סמך
סכמה גרפית של המסלול בלבד וללא שום תיאור של השטח.
ניווט כזה הוא בעצם "ניווט גס"
בדיוק מהסיבה שהוא נטול פריטים ומצריך פחות מגע עם המפה. שיטות נוספות לניווט גס
יכולות להיות - שמירת קו גובה, התקדמות לאורך שביל או ריצה לעוגן ברור.
כמו כן, יכול הנווט לעשות דרכו ע"י
התמצאות חוזרת, ולהתקדם ע”י מעבר בין פריטים שזיהה. למשל בצורה הבאה - "עובר
בסמוך לסלע, ממשיך בין שתי התלוליות, נכנס לערוץ וממשיך בתוכו עד לפיצול הראשון”. אפשר
לומר שזו גם כן שיטה לניווט. בכל מקרה שיטה זו מסתמכת על יכולת ההתמצאות באופן
מוחלט. והיא בעצם "ניווט עדין".
השימוש בניווט או בהתמצאות משתנה בין לג
ללג ובין נווט לנווט.
חלק בלתי נפרד מתכנון הנתיב לנקודה הבאה
הוא בחירת הטכניקה לניווט בו.
הבחירה הנכונה של הדרך והטכניקה עשויה
להביא למיצוי יכולותיו של הנווט. ואם יכולותיו טובות מספיק יביא הדבר לניצחונו.
איך לבחור טכניקה? - לזה אין פתרון בית
ספר. כל הרעיון בתחרות ניווט הוא לבחור את הטכניקה הכי מתאימה ולהצליח ליישם אותה.
אמנם אין תשובה לשאלה אך הנה כמה נקודות
למחשבה...
1.
תפיסה
מרחבית
התמצאות מבוססת על יכולת שנקראת תפיסה מרחבית. יכולת זו בעיקרה מולדת ולכן קשה
לפתח אותה. לעומת זאת טכניקות ניווט הינן יכולות נרכשות שקל ללמוד ולתרגל אותם.
לפיכך, אם תפיסת המרחב שלך היא מתחת לממוצע שווה לחזק יותר טכניקות אחרות ובכך
לפצות על כשלי התמצאות אפשריים.
2.
יכולת
ריכוז
ניווט עדין דורש יכולת ריכוז גבוהה בהרבה מאשר ניווט גס.
אם רצונך לתכנן קדימה או להוריד קשב ממלאכת הניווט לטובת מהירות למשל. ניווט גס
יכול לעזור. שגיאה אופיינית היא לבחור בניווט גס בשביל "לנוח" ולהיגרר לטעויות בהן “הרגליים רצות מהר מהראש”.
עם זאת, ניווט עמוס בטכניקות יוצר הרבה "עבודה משרדית" שעשויה להיות
מאוד מעייפת.
3.
חציית
שטח הקשה להתמצאות
שטח שהוא דל בפריטים, עמוס בפריטים או שטח שהשתנה.
במצבים כאלו תמיד טוב לגבות עצמך באזימוט ומרחק שנמדדו מפריט ברור. בלעדיהם, זה
כמו לירות באפלה.
4.
שגיאות
מיפוי
מיפוי של מפות ניווט ספורטיבי מבוסס על העתקת פריטים ברורים מתצלום אוויר ומיפוי
ידני של שאר הפריטים.
דיוק המיפוי הידני מסתמך על מדידות ביחס לפריטים הברורים מתצלום האוויר, יכולת
הדיוק בשרטוט ועל תפיסת המרחב של הממפה.
לפעמים אזימוט בין שני פריטים שמופו ידנית אינו מדויק והסתמכות עליו בניווט גס
עשויה להוביל לברבור מתסכל.
לעומת זאת בניווט עדין מתרגם הנווט את המפה לתבנית של פריטים בראשו, בדיוק כפי
שעשה הממפה ובדיוק באותו אופן ניתן לקרוא את השטח. לכן היכולת להתגבר על שגיאות
מיפוי בניווט המשלב התמצאות טובה יותר.
5.
שגיאות
ניווט אפשריות
טעות סבירה באזימוט וטווח עשויה להוביל לאיבוד מגע בקרבת התחנה.
טעות בהזדהות עשויה לגרום לוורטיגו או ל“אונס המפה" וכתוצאה מכך לאיבוד מגע
במקום כלשהו בשטח המפה או מחוצה לו.
6.
מאפיינים
נוספים
אזימוט מוביל לריצה בקו ישר. הדרך הקצרה בין שתי נקודות. לעומת ניווט עדין שנוטה
להצמיד אותך לרצף פריטים שמוביל לתחנה.
ניווט גס מתעלם מפריטים רבים בדרך. שלא כמו ניווט עדין, בו המודעות לשטח גבוהה
יותר, וקל יותר לאתר שגיאות מוקדם.
7.
הימנעות
מברבור
אחת הסיבות העיקריות (ואולי הבלעדית) לברבור הינה אי הבנה בינך לבין המפה והשטח. אי
הבנה זו נגרמת לעיתים קרובות בגלל חוסר היכולת להגיד ברגעים האחרונים לפני הברבור
לפי מה הניווט (באיזו טכניקה).
במילים אחרות, אם בחרת ציר ולא בחרת טכניקה כנראה שתגיע לאנשהו.
אחד הכלים שעוזר לזהות שגיאות מוקדם הוא
יכולת בקרה.
בקרה יכולה להיות מושגת ע"י שילוב
של מספר שיטות ניווט בלתי תלויות באותו זמן. כך שהסיכוי לזהות טעות מוכפל בשל
הצלבת המידע.
לדוגמא, קל לפספס סתם בור ביער. קשה
לפספס בור בשיא גובה, בקצה גדר האבנים, אזימוט 155 עוד
באפשרות הראשונה שבדוגמא חיפשנו בור
איפשהו ביער. באפשרות השנייה חיפשנו פריט נוף טופוגרפי (שיא גובה) עליו הוספנו פריט
תכסית (גדר האבנים) ולקינוח מדדנו אזימוט וספרנו צעדים. עכשיו גם אם האזימוט
התפקשש וגדר האבנים עברה דירה עדיין יש סיכוי טוב שנמצא את הבור. אך באפשרות
הראשונה אם היער נכרת מוטב שכבר נחפש מצבה כדי לכסות את הבושה אחרי שנשליך אותה
לבור כשנמצא אותו.
שימוש ביותר מ2-3 שיטות באותו זמן דורש
הרבה זמן לקריאת מפה וריכוז שהם מצרכים חסרים עבור מי שרץ...
מצא מוצא מקדמה לעת שחר,
הצפין מפה לימי קדם.
בתחבולות בחר שיטה,
נקט דרך מזימה.
נע בדרך ארץ,
אץ בשטח בר.
אותות נתן באבני דרך,
מבטו שלח בכוכבים.
למקום מטמון בו חבויה,
הנקודה האבודה.