איך שיר נולד


מאת: שי רם
לקראת מרתון הרים סתיו 2012

"נו, איך היה?" אני שואל.
"נחמד, לא קשה. שמע, דיברתי עם אבא ואנחנו רוצים לארגן את הרוגיין הבא. איך דואגים שזה יקרה?" הוא עונה.
'אנשים רציניים, היסעורים האלה. נתנו עבודה במירוץ שטח-שטח ועוזרים רבות באירועי המועדון שלהם', אני חושב לעצמי. 'צריך למצוא את הסיטואציה המתאימה והם ירימו אירוע למופת'.
ניווט נופית 2009. מבט מזרחה לתחנת הנזירים ונחל ציפורי
לאחר שהנהלת האיגוד החליטה לקיים רוגיין בסתיו 2012, היה טבעי להפקידו בידי "צוות שימשית": ניר וניצן יסעור על הניווט הרגלי ואופיר שדמי על הניווט הרכוב. לקיחת מומחה נפרד לניווט רכוב נועדה למקסם את ההנאה של הרוכבים עם מסלול מיוחד המותאם עבורם. אופיר גם התנדב לסייע במיפוי מחדש של שטח התחרות, ולהצעה כזו לא מסרבים.
את ההחלטה החשובה ביותר קיבלנו כבר בהתחלה: שטח הכינוס. הזיכרונות מהכינוס של רוגיין אביב 2012 בבקעת הנדיב עודם טריים. בעיות החניה והדשן האורגני שפוזר ביד רחבה בשטח הכינוס העיבו על אירוע שהיה יוצא מן הכלל במרבית האספקטים. החלטנו שהפעם מגיע לנווטים כינוס מושלם.
החיבור למרכז הנופש של נופית היה קל וטבעי. חוג הניווט הפועל שם זה 4 שנים איפשר כבר לקיים שם שלושה אירועים מקומיים מוצלחים מאד. הגעה פשוטה על כביש סלול, חניה רחבה, מדשאות מוצלות, חשמל, מים זורמים, אינטרנט חופשי, מקלחות, בריכה מחוממת – אפשר לבקש יותר מכך?
כמה טלפונים לאנשי מפתח, כמה מיילים והעניין מסודר. אנחנו בדרך הנכונה!

על המפה - אילניה - סג'רה ערש ההתישבות


מאת: מיכה נצר

 בראשית המאה העשרים, שנות העליה הראשונה, היה הגליל התחתון המזרחי אחד מאזורי ההתישבות היהודית בארץ. בפינה זו, שכונתה "נגב הגליל", הוקמו המושבות כפר תבור, יבנאל ומנחמיה (1901), בית גן (1903) וכנרת (1908). קדמה לכל אלה סג'רה.
אדמת סֵגֵ'רָה (שיבוש של שָגָ'רָה) נרכשה בראשונה בשנת 1890 על יהודים מירושלים וראשון לציון במטרה להתישב במקום, אך ללא הצלחה. בשנת 1899 נרכש המקום על ידי יק"א (חברה להתישבות יהודית) במטרה להקים חוות הכשרה חקלאית לעולים. בשנת 1900 החלה החווה לפעול בבנין החאן שעמד המקום בניהולו של חיים מרגליות-קלווריסקי (על שמו המושב מרגליות).
בשנת 1902 הוקמה ליד החווה המושבה היהודית אילניה (תרגום שג'רה מערבית). חלק מהמתישבים היו סובוטניקים, גרים שומרי שבת מרוסיה.
בשנת 1905 הגיעו למקום פועלים מיהודה (האזור שבין כפר סבא לבאר טוביה) וביניהם הפועל דוד בן גוריון.
בשנת 1907 הוקם במקום ארגון "בר גיורא" שמטרתו היתה כיבוש השמירה באזור מידי השומרים הצ'רקסים.
באותה שנה הגיעה למקום מניה וילבושביץ (לימים מניה שוחט) בראש קבוצה שקראה לעצמה "הקולקטיב החקלאי". מנהל החווה אליהו קראוזה (לימים מנהל מקוה ישראל) נתן לקולקטיב שטח לחקלאות בתנאי אריסות. אנשי "בר גיורא" השתלבו בקולקטיב.
בשנת 1909 הקים ארגון "בר גיורא" את "לגיון העבודה" במטרה להכשרת פועלים, אך זה לא החזיק מעמד.
באותה שנה הגיעה למקום חנה מייזל עם קבוצת פועלות להכשרה חקלאית, שהקימה את גן הירק בסג'רה.
ועוד באותה שנה הוקם בכפר תבור, הסמוך לסג'רה, ארגון "השומר", שהמשיך בפעילות "בר גיורא" ונטל על עצמו את השמירה היהודית ברחבי הארץ.
חוות סג'רה לא החזיקה מעמד מבחינה כלכלית ובשנת 1909 נמכר השטח לחברת "נטעים" שהקימה במקום מרכז נטיעות ובו עבדו פועלים יהודים וערבים.
בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נעזבה החווה.
המושבה אילניה נשארה קטנה ועלומה במשך שנים רבות.
במלחמת הקוממיות כבשו חיילי גולני את הכפר הערבי שג'רה, כחלק מאבטחת הדרך ממרכז הארץ לטבריה והגליל המזרחי. קרבות קשים נערכו לאחר מכן ניסו בערבים להשתלט על האזור. בסיום הקרבות באזור השתלט צה"ל על הגליל התחתון ובירתו נצרת.
לאחר הקמת מדינת ישראל הפכה המושבה אילניה למושב ומאז הלכה והתרחבה. בחוות השומר הוקם בשנת 1956 מרכז חינוכי של "הפועל המזרחי" בשם "חוות השומר". כיום נמצא בחווה מרכז חינוכי של צה"ל לקידום אוכלוסיות מיוחדות.
מקומן של אילניה, הכפר (ההרוס) שג'רה וחוות השומר הוא בצפון-מזרח מחוץ למפת ניווט אילניה. 

האומנות שבמשחק


מאת: הראל גינת
  
יום שישי – היום שלפני מחר
הניווט מתחיל ביום שישי באתר הניווט. בשביל המתחילים, להגיע למקום חדש זה גם חלק מהניווט. איפה זה בדיוק הר גחר?. אהה.. זה ע''י קיבוץ הזורע, וואלה.. בעצם זו פעם שנייה שלי, בפעם הראשונה קראו לזה פשוט "הזורע". זה היה כשחנינו בקיבוץ ומשם נסענו לזינוק במוניות שירות. נדחסנו כמו סרדינים. כנראה, כשאין הרבה מה לעשות, הראש עובד. בתא המטען נווט אחד העלה את השאלה המתמטית המתבקשת: כמה נווטים יכולים להיכנס בנפח של ואן אחד?. במושב הקדמי, חיוך טיפשי נישא על פניו של נווט, שעל ברכיו ישב נווט נוסף. "נראה לי שהוא נהנה מזה, זה קצת מחשיד.." פלט נווט שעל-ידו. צחקוקים מכל עבר הביאו לריחוף האוטו כאילו קשור היה לאיזה בלון הליום גדול. הפעם היה צריך להגיע ישירות להר גחר. כביש 2 צפונה, 70 ימינה לזיכרון, בצומת התשבי פרסה ימינה ל-66. מכיר, יודע, זוכר.  
נסיעה לארוחת יום שישי אצל ההורים. אני מגיע חצי שעה לפני, מסדר את התיק למחר כדי שהכל יהיה מוכן בבוקר ללא עיקובים מיותרים. כל דקה בבוקר, שווה לסדר-גודל אחד יותר של חניה רחוקה יותר מהכינוס. מנצל את הכבדות של ארוחת הערב ונרדם מוקדם. תוך זמן קצר השחר מפציע. אני משכים לפני השעון המעורר בסלולרי ומכבה אותו. בוקר טוב עולם. יום טוב היום, יום של ניווט.
  
יום שבת – שבת קודש
לאחר מקלחת הבוקר והגלח''צ, מגיע ארוחת הבוקר המסורתית שאליה מתלווה כדור הריטלין. היום צריך להיות מרוכזים. נסיעה. מעל גבי גלי האתר, שבת עברית ללא פרסומות, שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. אני רואה אנשים בלבן שמים פעמיהם בתכליתיות. אלא הולכים להתייחד עם הקדוש-ברוך-הוא. אחריהם אני רואה את הרצים המיוזעים. כל פעם שאני רואה אותם בא לי לעצור ולהגיד להם: יאלה, בואו, כנסו לאוטו, כמו שאתם, לא חבל לרוץ סתם כך על הכביש?. בכביש המהיר, מכונית עם איתות חרום, נוסעת באיטיות בשול הימני. סימן המבשר את דבוקת האופניים בלבוש האחיד שתבוא לאחר-מכן. איזה דו-קיום. כל אחד מקדש את השבת בדרכו שלו. ואני?, אני נוסע להר גחר. בחיים לא הייתם מצליחים להעיר אותי בשבת לפני ארוחת הצהריים. והנה, אני מוצא את עצמי זו תחילת השנה השלישית, נוסע למקומות שלא הייתי, בכבישים שלא הכרתי. הכביש פתוח, האוטו שט על פני הכביש. Flow. לפחות בנסיעה לניווט.
  
הניווט – משחק של ריכוז
בזינוק ראיתי את זיו. סביר שיזנק דקה או שתיים אחריי. אני מתכונן לתחרות ניווט כנגדו אחד על אחד, ללא ידיעתו. אני מהרהר,  אם אני אגיע לתחנה הראשונה לפניו הרווחתי את לחמי להיום. בדרך לתחנה 5 ראיתיו בזווית העין רץ כאיילה. הצצה לגרמין מאשרת: אכן זמן שיא. "זה לא ניגמר עד שזה לא ניגמר" מישהו כבר היטיב לנסח לפני. אמרה שמקבלת משנה תוקף בארוך. התרסקות האופוריה לא איחרה לבוא. זה לא המסלול הארוך שקשה. זה אני שמאתגר את עצמי ע''י טעויות ריכוז וחזרה למשחק מנקודה אקראית. נלחם על כל לג, לא מפסיק. כולם טועים, אני מקווה.., השאלה מי טועה פחות.
בלג 14-15 טעות פסיכולוגית? למה אוטומטית לרדת לשביל התחתון כשברור שצריך לעלות עוד טיפה לשביל העליון?. זה החוסר החמצן אחרי תקיפה מלמטה?, באג בעין שלא מסתכלת על שטח "מוסתר" ע''י המספר?. יש הרבה תשובות שצריך לספק לועדה. תעזוב את זה עכשיו!. תתרכז!. נו!, תמשיך הלאה, השעון רץ!.
תחנה 100 (הפעם 50) וספרינט לסיום. פוטו-פיניש (הפעם ללא מצלמות). מרגיש לי כמו תפוז סחוט טוב. הניווט הזה הוציא ממני את כל מה שיש בתוכי. וסה''כ אני בחור די רזה, אין לי הרבה. לאחר שתייה מרובה, אני חוזר לאיתני. הראש כמו חדש, גדוש חוויות. מדהים כל פעם מחדש כמה הניווט הוא דבר מרוכז. צריך יום אתגר בדרום כדי להגיע לאפקט דומה.
  
הבית – ועדת אגרנט
אני חוזר עם קרע חדש במכנס שדומה פחות ופחות לדבר המקורי שקניתי. מקלחת. ארוחת צהריים. מנוחת הלוחם. שקט מתוח שלפני הסערה. ועדת אגרנט חוקרת את הגרמין. מי אשם במחדל?!, מי נתן את ההוראה?!, אני רוצה שמות!. אני רוצה לדעת איך התקבלו ההחלטות!, אני רוצה לדעת על שיגרת האימונים!. במסקנות דו''ח הביניים הועדה לא מצאה דופי בכושר הגופני. בריצה תמיד הייתי בסדר. לא אצן, אבל בסדר. זו האומנות היא קובעת. האומנות שבמשחק. 

המסע אל מרתון הרים 2013 (פרק 7)


מאת: נועם רביד

חדשות
ב-23/9, חצי שנה בדיוק לפני רוגיין אביב 2013, התקיימה ישיבת הנהלה שבה נדון נושא הרוגיין. הצגתי את התקדמות עבודת המיפוי, וגם את הנושאים הפתוחים: שטח כינוס, שיווק ופרסום, מקצים ולו"ז. לא התקבלו החלטות, אבל נראה לי שהצלחתי להעביר את המסר שצריך להעלות הילוך בהכנות, בעיקר בכל הקשור לשיווק ופרסום.
כחלק ממאמץ זה, יעלה לאתר האיגוד בקרוב בולטין מס' 1 של רוגיין אביב 2013, ובו יופיעו הפרטים העיקריים הנוגעים לתחרות, בצורה ברורה ונגישה לכל. המקצים עדיין לא אושרו סופית, אבל אני יכול לבשר באופטימיות שהמלצתי לקיים מקצה אולטרה של 16 (שש עשרה) שעות התקבלה ברוח חיובית, ולפחות אחד מחברי ההנהלה הצהיר על כוונה להשתתף בו (עם אחיו). יתר המקצים: 5/8/12 שעות רגלי, 7 שעות רכוב, וגם מסלולים נתונים (וארוכים) למתחילים, בדומה למה שיהיה ברוגיין סתיו 2012.
אז הנה, עכשיו מגיע השלב שבו אתם, קוראי שורות אלה, מתבקשים להתחיל לפעול. כל אחד במסגרת החברתית שלו נקרא להפיץ את הבשורה, ולעניין חברים/מכרים באירוע הניווט האתגרי ביותר שאורגן בארץ! שלחו אליהם קישור לאתר (ברגע שיהיה דף), גייסו שותפים לצוות שלכם (או הקימו צוות מתחרה), ספרו לאנשים שעשויים להתעניין בסוג כזה של פעילות. אני בונה עליכם וסומך עליכם!

שרטוט בקו גובה
רוב השרטוט עד כה היה של שבילים ופרטי נוף אורכיים משמעותיים (קווי מתח, גדרות בלתי עבירות). במקור התכוונתי לחכות עם שרטוט השטחים עד לרגע האחרון, כדי שלא יפריעו לי לראות את חומר הבסיס, אבל אז יוחאי, שותפי העיקרי לרכיבה, שאל אותי למה לא להתחיל בכל זאת, והאמת שלא היתה לי תשובה טובה. התחלתי לשרטט, והבנתי שזה הולך לקחת המון זמן, ולכן טוב שהתחלתי מוקדם מהמתוכנן. כעת אשתף אתכם בטכניקת השרטוט בה אני משתמש. מי שזה לא מעניין אותו יכול לדלג הלאה. השרטוט מתבצע ב-3 שלבים:
בשלב הראשון אני מעביר קו גובה לאורך השביל המיועד לשרטוט. למה קו גובה? כי זהו קו דק במיוחד, שלא מסתיר לגמרי את השביל שמתחתיו, ומקל מאוד על השלב הבא. העברת קו גובה פירושה למעשה הצבה של נקודות פיתול במקומות הנכונים, והמקומות הנכונים הם תוצר של נסיון מצטבר בהבנת האופן שבו הקווים האלה מתנהגים.
בשלב השני אני מזיז את מנופי הכיפוף כדי שהקו יתאים לשביל. אם הצבתי את הנקודות כמו שצריך, השלב הזה עובד כמו קסם. אם לא, צריך להזיז טיפה נקודות סוררות, ואז הכל מסתדר. הקו מוצב נכון כאשר השביל מוסתר היטב מתחתיו.
בשלב השלישי אני פשוט הופך את קו הגובה לסימון השביל המתאים מבחינת רוחב ועבירות (שני קליקים), וזהו – השביל משורטט.
להלן דוגמה לאופן שבו זה מתבצע:










שרטוט שטח מתבצע בדיוק באותו אופן, רק שקו הגובה עובר בגבול השטח:








דו"ח מצב
אחרי ראש השנה יצא יוחאי לחופשה משפחתית ארוכה בתאילנד. דני אחי כבר מזמן פצוע ולא יכול לרכוב. המשמעות – "נגמרו לי" השותפים. לשמחתי הצלחתי לגייס רוכב נוסף מהמועדון שלי (ואין הרבה כאלה) – עופר ברגיל, והוא יתלווה אלי לתקופת החגים.
מאז הכתבה הקודמת ועד לכתיבת שורות אלה בוצעו עוד 5 גיחות מיפוי, כמפורט בטבלה:
מס' גיחה
תאריך
בן זוג
שם הגיחה
מרחק
[ק"מ]
זמן
[שעות]
14
31/8
יוחאי
מצפה משואה ורמת אבישור
22
4
15
7/9
יוחאי
מערב תל צפית
20.5
2
16
14/9
יוחאי
מזרח ודרום תל צפית
30
3
17
18/9
יוחאי
תל גודד
21
3.25
18
22/9
עופר
בין לוזית לבית ניר
28
3.25
ולתיאור הוויזואלי של ההספק עד כה: האזורים המקווקווים הם האזורים הממופים (כל משבצת שווה קילומטר רבוע אחד). 88 קמ"ר, שהם שלושה רבעים מהשטח, כבר ממופים ברמת שבילים. נותרו עוד 28 קמ"ר ו-6 גיחות להשלמת חלק זה של הפרויקט.

Feel The Magic

ארכיפלג מקומי בארקסונד
מאת: זיו נוימן
אני ודוידי סגל הזמנו את עצמנו להתארח במועדון שבדי במשך שבוע אחד (5.5 ימים) על מנת לחוות את הניווט השבדי ברמה המקומית והבסיסית: לא דרך תחרויות גדולות ולא דרך אליפויות עולם ואימוני נבחרות, רק דרך פעילות מועדונית ואישית במהלך שבוע אחד שבו ננסה לקבל תובנות חדשות על איך מיצרים תרבות ספורטיבית רצינית להמונים שחלק מתוצריה הם גם נווטי עילית וספורטאים נפלאים.
מכיוון שלשנינו יש חולצות של מועדון OK KOLMARDEN הרי היה זה אך טבעי להצטרף למועדון מקסים זה שהיה גם המועדון היחיד שהסכים לקבל לשורותיו שני צלייגרים מישראל ועוד בפרוטקציה של יוסטה ברונל -ידידינו והיחצ"ן  הראשי של ספורט הניווט בישראל בפרט ומדינת ישראל בכלל, בשבדיה - ארצו.

אימון 1 - תחרות מקומית
הצלחנו ל"התלבש" כבר ביום הגעתנו לשבדיה על תחרות מקומית לילדים עד גיל 16, בנוסף למסלולי הילדים הכינו המארגנים גם 3 מסלולים באורכים של 2-4 ק"מ, מסלולים פתוחים להורים וסתם נווטים שרוצים לעשות אימון תחרותי באמצע השבוע (אחרי העבודה). שטח פשוט לניווט אבל דורש דיוק מצפן לתחנה הנחבאת בעומק השיחים.
מסקנות:
גם השבדים הם בני אדם (לא תמיד עושים מפות מושלמות ותחנה ראשונה בוודאות לא הייתה במקום הנכון).
חבל שלא סיפרו לנו על הנ"ל לפני הניווט.
השבדים רצים מאוד מהר ביערות שלהם. כמה מהר ? מהר מאוד !

אימון 2 - דרכון לטבע NATURPASSET
פרוייקט הדגל של האיגוד השבדי כחלק משיווק ספורט הניווט לעם הוא "דרכון לטבע" - הצבת תחנות ניווט קבועות ביערות הנמצאים בתחום שיפוט המועדונים ושיווק ערכה הכוללת מפה, כרטיס ביקורת והסבר על הספורט (הכל ע"י המועדונים). כל מי שמצליח למלא את כרטיס הביקורת בקודי התחנות יכול לשלוח את הכרטיס לאיגוד השבדי והאחרון מגריל פרסים בין הפותרים נכונה.
יוסטה תיכנן לנו מסלול מתחשב על בסיס הנקודות הקבועות ויצאנו לדרך הישר ממטבחו המשקיף אל מרחבי הארכיפלג המקומי, לא לפני שעשינו חימום קצר של קפה ועוגת קינמון במרפסת השמש הצופה אף היא אל מרחבי הארכיפלג המקומי.
מסקנות:
פשוט, יפה, פרקטי וזול זה לא רק הרהיטים של איקאה ! זה גם התחנות הקבועות.
ההתנדבות היא הבסיס לכל פעילות המועדונים.
לא ניתן לרוץ ולנווט כל כך מהר בשטח כזה (מסקנה שגויה כשבוחנים את תוצאות השבדים).

אימון 3 - Feel The Magic
בשבדיה יש כ 600 מועדוני ניווט מקומיים, האימונים מתבצעים במסגרת המועדון או האזור (מספר מועדונים קרובים). נסיעה קצרה של כשעה והגענו ליער בפאתי Norrkoping שם הצטרפנו לאימון ברמה האזורית, אימון שנועד לנוער המצטיין. המדריכים לבושים בתלבושת אחידה וזוהרת נותנים הסבר קצר על האימון: ניווט קו בזוגות על מפה שאין בה שבילים, אין ירוק ואין צהוב - רק קווי גובה, ביצות ומצוקים. כל אחד מבני הזוג מוביל בתורו והשני בוחן את חברו אם אכן רץ על הקו.
הופתענו לראות נווטים העושים את צעדיהם הראשונים (הורים/מסיעים) שהצטרפו לאחד המדריכים לניווט מודרך היער
מסקנות:
האימון הנכון בזמן הנכון, אימון שגורם לך לנווט בסגנון הנכון ביערות הצפופים - קווי הגובה הם שמוליכים אותך בבטחה.
תשומת לב מיוחדת למתחילים נוטעת בהם את זרע הניווט.
השבדים נעים מדויק ומהר בשטח, אבל בזכות האימון הספציפי הזה אנחנו כבר בכיוון הנכון.

אימון 4 - במקום סרטי סימון.
לא סתם מכונים השבדים "הגרמנים של סקנדינביה", הם דייקנים, חרוצים ואם מייצרים משהו אז שיחזיק מעמד שנים. כך זה גם ארגון התחרויות שלהם ושלב הכנת תחנות הניווט: הפנסיונרים של המועדון יוצאים ליער במשך מספר ימים עם גרזן , מכינים 2 עמודי עץ מושחזים שאותם דופקים לקרקע, אחריהם מגיע הבקר שמוסיף לוח עץ עם מספר התחנה ותושבת לתחנה האלקטרונית כך שנוצרת "ח". יום לפני התחרות מלבישים את התחנה האלקטרונית בתושבת ומוסיפים את המנסרה. בסיום התחרות נשארים 2 עמודי עץ הנרקבים עם הזמן אבל עדיין יכולים לשמש לאימונים על מפות תחרות ישנות.
אימון קלאסי לבוקר נפלא על מפת תחרות משנת 2011 של קטגורית D17 למרחק 6 ק"מ. כל עמודי העץ במקום - איזה כייף.
מסקנות:
שימוש בחומרים טבעיים ומקומיים מוסיף חן ומאפשר שימוש גם לאחר התחרות.
ארגון תחרות לא מתחיל שבוע לפני התחרות !
הצלי בתנור יכול להשרף אם מחכים לשני ישראלים שיצאו מיער שבדי.

אימון 5 - כל קוץ במדבר הוא פרח.
עברנו לסביבה שונה: שטח הררי. אימון מקומי של המועדון בשעות אחה"צ. מספר מסלולים לרמות שונות, כל אחד מעתיק את המסלול המתאים לו. כ 50 נווטים בגילאים שונים. פוגשים גם ממפה שעוסק בעדכון המפה לתחרות גדולה באביב הבא - עדכון המפה בת ה 15 כולל רק עדכון צפיפות הצמחייה היות ושאר הפרטים לא השתנו, המפה היא כמעט אלמותית בשבדיה שם מייצרים ומעדכנים כ 400 מפות ניווט חדשות מדי שנה.
היות ותוואי השטח מאוד דרמטי ואת מפות הניווט בשבדיה מכינים ככלל לקנ"מ 1:15000 הרי שמצוקים קטנים (פחות מ 5 מ') וסלעים (פחות מ 2 מ') לא סומנו על המפה. ההכללה בשטח כזה היא גדולה יותר והניווט קל יותר טכנית אבל קשה יותר פיזית.
מסקנות:
ריבוי המפות ואיכותן מאפשר אינספור שעות יער לכל נווט בכל מקום בשבדיה.
אימוני ניווט באמצע השבוע משמשים כתמריץ לרוץ עם מפה ולתרגל טכניקות ניווט.
גם בעליות השבדים רצים כמו הרוח.

אימון 6 - "ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה"
אימון אחרון לפני תחרויות סוף השבוע ואנחנו כבר מרגישים בני בית ביערות השבדים, האימון מתקיים על מפת הטיומילה (תחרות שליחים בלילה ) שהתקיימה כאן לפני שנתיים. נראה לי כמעט בלתי אפשרי לרוץ בשטח זה בלילה  - את הלג השביעי למרחק 16 ק"מ בקו אוירי עבר המנצח בזמן של כ 100 דקות (קצב כמו באור יום) ואני מבין שאת החומוס בדמשק נאכל הרבה לפני כדורי הבשר בתחרות הטיומילה. השטח נעים לריצה ולמרות שעברו כאן למעלה מ 10,000 מתחרים/ות לא ניתן למצוא שביל נווטים אחד בין התחנות.
מסקנות:
עם האימונים בא הגובה כדברי הגשש.
ספורט הניווט הוא ספורט ירוק וסובלני כלפי הסביבה יותר מכל ספורט אחר.
החיים בטבע אמיתי וההכרות איתו מקנים לך את הכלים הנכונים להתמודד איתו במהלך ריצת ניווט.

אימון 7 - תחרות למרחק בינוני

תחרות אזורית בשבת בבוקר, כל מועדוני הניווט של חבל Ostergotland נפגשים סמוך לבית מועדון סקי מקומי הדומה במראהו לבית מועדון הניווט של OK KOLMAREN שבו ביקרנו אמש - חדר מרכזי להרצאות ושיחות, מטבח גדול, מחסנים לציוד ולמפות, חדר שיכפול להכנת אימונים, סאונות ושירותים   , המועדון שלנו שולט בכל קטגוריות הנשים, השטח ירוק מהרגיל וגם הביצות עם קצת יותר מים. הניווט מהיר וזורם בסדר אבל לא בשלמות כפי שעושים זאת מרבית השבדים. כולם מאוד תחרותיים וגם הנווטים שעושים את צעדיהם הראשונים במסלולים הפתוחים מופיעים בתלבושת ספורט מדוגמת כראוי למי שהגיע לתחרות ספורטיבית, ולא נראים כאילו הרגע יצאו מדפי ההיסטוריה של הפלמ"ח בתקופת קום המדינה.
בית המועדון של OK KOLMARDEN
מסקנות:
מועדון ניווט הוא כמו כל מועדון ספורט אחר שצריך מבנה בו ניתן להתכנס וציוד לטובת הספורטאים.
ההשקעה בארגון תחרות היא עצומה מצד אחד (זמן+אמצעים) ומקור הכנסה נאה (מספר משתתפים ועלות השתתפות) להמשך פעילות המועדון מהצד השני
היכולת לנווט כמו המקומיים דורשת התייחסות יותר מקצועית לכל נושא האימון הגופני וטכניקת הריצה בשטח.

אימון 8 - תחרות שליחים
המועדון הוא מעל לכל וזה מה שמסביר למה השבדים מטורפים כל כך על ניווטי שליחים. אנחנו בניווט האחרון שלנו בשבדיה והצליחו למצוא לנו בחור חדש במועדון שהסכים (כאילו הייתה לו ברירה) להרכיב איתנו שלישיה. הנווטים בגיל הילדים מרכיבים קבוצות שמתחרות ביניהן, כך גם הנוער והבוגרים. הנווטים בגילאי 35+ מרכיבים קבוצות המתחרות ביניהן עפ"י סכום הגילאים - אנחנו מתחרים בקטגוריה H120 והנווט השבדי מזנק ראשון כך שיש לנו קצת זמן לראות את המשפכים ונקודות החילוף. מעודדים כשלא רצים ונותנים את הכל כשרצים. העסק נגמר מהר מאוד, טקס קצרצר וטסים הביתה.
מסקנות:
ניווט שליחים הוא מעניין רק כשהקבוצות ברמות אחידות.
ניווט שליחים מצריך מסה גדולה של נווטים תחרותיים.
יש רוח צוות ויש רוח מועדון אבל איפה החומוס והאוכל של המועדון ? טוב שחוזרים לסלטים של מועדון לב השרון!!!





המסע אל מרתון הרים 2013 (פרק 6)


מאת: נועם רביד

שגרה של לפנות בוקר
כשהשעון המעורר מצפצף ב-4:00 ומעיר אותי משינה עמוקה, לוקח לי כמה שניות להתעשת, ואז אני מכבה אותו, גונב עוד רבע דקה במיטה, וקם. גיחות המיפוי בימי שישי בבוקר (ולעיתים בימים אחרים של השבוע) הפכו בחודשים האחרונים לשגרה שאני מחכה ומצפה לה במשך כל השבוע. למרות זאת, ההתעוררות בשעה מוקדמת כל כך עדיין קצת קשה.
אבל העייפות נמוגה די מהר, ואת מקומה תופסת התרגשות ההכנה לקראת גיחת מיפוי נוספת. יצרתי לעצמי סדר פעולות קבוע, מעין טקס קבוע, אותו אני מבצע מידי שישי לפנות בוקר: צחצוח שיניים, ארוחת בוקר קלה (אין דבר כזה לצאת מהבית בלי, לא משנה באיזו שעה) תוך עיון בתצ"א של האזור המיועד למיפוי שהכנתי בערב הקודם, לבישת בגדי הרכיבה, שירותים (המשך עיון...), מריחת קרם הגנה, שתיית כוס או שתיים של מיץ, מילוי בקבוקים (אחד עם חצי קרח וחצי מים, אחד עם מיץ מדולל), פרידה מנעמי, ויציאה מהבית עם האופניים, התיק והתצ"א. כל זה לוקח בערך חצי שעה. באוטו אני מרכיב את מתקן נשיאת האופניים, מעלה עליו את האופניים, קושר לוחית רישוי ויוצא לדרך.
אם יוחאי מצטרף אלי, אני פוגש אותו כעבור 14 דקות בחניון רידינג. אם דני מצטרף אלי, הוא פוגש אותי ליד האוטו. אם אני יוצא לבד – אז לבד.
נסיעה בחושך. השחר עולה באמצע הדרך, ועד שמגיעים יש מספיק אור לרכיבה. את הזריחה אנחנו מקפידים לראות כשאנו כבר בתוך המיפוי.
  חיות בר
בכל אחת מגיחות המיפוי (למעט אחת) יצא לי לראות חיית בר גדולה בשטח. ברוב המקרים זו איילה או שתיים, אבל הבחנתי גם בצבועים, ארנבים, תן, שועל ונמיה. רק חזירי בר טרם ראיתי. זו אינדיקציה לבתוליות האזור – אחד האחרונים בארץ שמעניק לחיות הבר רצף טריטוריאלי גדול למחיה.
יש הרבה פרות שמסתובבות חופשי בשטחי המרעה שלהן, וחלפתי פעמיים ליד עדרי צאן. יש לא מעט שבילי עיזים (הטובים והברורים שבהם אפילו ממופים), אבל מעט עיזים. אולי בעונה זו הן רועות במקומות אחרים.
מה אין בשטח, כמעט? אנשים! יש כמובן אנשים ביישובים ובשטחים החקלאיים, אבל ברגע שעוזבים אותם נמצאים לבד: נדירים המטיילים ורוכבי האופניים. זה נובע בעיקר מהעובדה שבעונת הקיץ אין הרבה מה לחפש כאן, אבל גם מעיד על נידחות יחסית, שלטעמי רק מוסיפה לייחודיות השטח.

איך ממפים ברכיבה?
בהגיענו לשטח אנו פורקים את הציוד, לובשים/מרכיבים את כל מה שצריך, ויוצאים לדרך. אם יש לנו מזל, הדקות הראשונות של הרכיבה ממש קרירות. רוכבים בגדול לפי תכנון מראש, אבל נשארים ערניים להפתעות ולהתפתחויות בשטח. פתאום זיהינו איזה סינגל שלא ראינו בתצ"א? רוכבים אותו ומתעדים ב-GPS כגיבוי. בשונה מניווט או מרכיבת שטח רגילה, מטרתנו היא לא להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בדרך המהירה/הקצרה ביותר, אלא להיפך – לעבור בכמה שיותר שבילים, רצוי באופן שיפחית למינימום את הרכיבה החוזרת על שבילים שכבר עברנו בהם. את המקומות היפים והמעניינים מצלמים, בעיקר כדי להוסיף צבע לכתבות ולגרות אתכם להגיע באביב.
אנחנו משתדלים לא לחפף ולא להשאיר קצוות פתוחים, גם כשעייפים. אם לא מתחשק לנו לרדת מהגבעה שבדיוק עלינו לראשה במאמץ רב, אנחנו יורדים בכל זאת (ומיד שוב עולים מכיוון אחר...), כי בשביל זה אנחנו פה (תרתי משמע). אם כבר מוותרים על משהו זה על השבילים הראשיים והברורים, שקל מאוד למפות מהתצ"א ואין איתם בעיות. על הסינגלים תמיד עטים כמוצאי שלל רב.
לפעמים יש דילמות: האם שביל מסויים ראוי למיפוי, או שהוא משהו עונתי שבאביב הבא לא ישאר ממנו זכר? אנחנו מתלבטים יחד, ועם הזמן משתפרים ביכולת לברור ולהחליט מה כן ומה לא. מקווים שהשבילים שמוצאים יתחברו זה לזה, ומתאכזבים מאלה שמתבררים כדרך ללא מוצא.

איך ממפים בישיבה?
בבית אני פורק את ה-GPS למחשב, ואז מתחיל לעבוד על שרטוט השבילים בהם רכבנו באופן הבא: OCAD פתוח בחצי אחד של המסך, בחצי השני תצלום לוויין איכותי (בזק, תאמינו או לא), ובחלון שלישי מאחורה Google Earth עם מסלול ה-GPS.
את רוב השבילים אני משרטט בהסתמך על חומר הבסיס בלבד (כי הוא מספיק טוב), אבל כשצריך אני נעזר בתצ"ל האיכותי. במקרים הקשים (לדוגמה, סינגלים שעוברים ביער או שבילים חדשים שאינם מופיעים בתצ"ל) אני משרטט לפי מסלול ה-GPS. עבירויות – מהזיכרון (אין לי בעיה לזכור כמה גיחות אחורה). היחס בין זמן השרטוט לזמן הרכיבה הוא בערך 1:1, כלומר כל שעת רכיבה מייצרת חומר לשעה של שרטוט.

מאז הכתבה הקודמת ועד לכתיבת שורות אלה בוצעו עוד 5 גיחות מיפוי, כמפורט בטבלה:
מס' גיחה
תאריך
בן זוג
שם הגיחה
מרחק
[ק"מ]
זמן
[שעות]
9
27/7
יוחאי
גפן
36.5
4.25
10
3/8
-
שריגים
29
3.25
11
4/8
דני
לוזית
24
3
12
10/8
יוחאי
מצפה משואה
24
3.5
13
14/8
יוחאי
תל צפית
23
3.25

ולתיאור הוויזואלי של ההספק עד כה: האזורים המקווקווים הם האזורים הממופים. קרוב ל-68% מהמיפוי הגס כבר הושלמו! בהערכה סבירה, עוד כ-10 גיחות יספיקו לכיסוי השטח הנותר.

מצא את ההבדלים

מאת: זיו נוימן
מפת מאגרי מנשה הוכנה בשנת 1995 ע"י שני בני דודים מפינלנד: ירמו ומרקו. חומר הבסיס שניתן לבני הדודים היה פריצת דרך בזמנו ונגזר מעבודה פוטוגרמטרית של מודדים מוסמכי הטכניון שעבדו במקום לפני הקמת פארק התעשייה העתיד לקום באזור, המפה הוכנה בקנ"מ של 1:15,000 וכללה את שטח המאגרים הצפוני והדרומי עם כביש שהתנועה בו מועטה (צומת פלים - פרדס חנה)
בשנת 2004 עברה המפה עידכון של הצמחיה והשבילים, הופרדה לצפון ודרום ( הכביש הפך לעורק תחבורה ראשי ), הקנ"מ הוגדל ל 1:10,000.
בשנת 2012 החלו עבודות המיפוי ליצירת מפה חדשה שתשמש את אליפות ישראל הפתוחה בעוד כחצי שנה. חומר הבסיס מתוך ענן נקודות לייזר (Lidar) שנרכש מחברת אופק.
מצורף קטע ראשוני שבו ניתן לראות את ההבדלים ואולי גם יעשה לכם חשק להתחיל להתאמן.