מיומנו של רוגייניסט מתחיל...

מאת: ירון נחושתן

בק“מ ה–32 אחרי 4.5 שעות, כשברך ימין קורעת אותי מכאבים עוד מהשעה השלישית, החלטתי:“אני לא משתתף ברוגיין... יש לי את הנסיעה לתחרות בצ'כיה, אני אדפוק לי אותה עם הברך הזו...ובכלל, אין ברוגיין איזה אתגר ניווטי מדהים, והרי זה מה שמושך אותי לספורט הזה, ולא איזה מסעות הישרדות של 7 שעות...“זה היה 10 ימים לפני הרוגיין, בסיבוב בין הרי גוש שגב, כששבוע קודם סיכמתי עם עוזי.“עוזי, אני אעשה 2 אימונים ארוכים ואז אומר לך סופית אם מסוגל להצטרף אליך ואל נעמן…“

יום לאחר האימון הזה (שהיה השני) – 34 ק“מ וכ– 1,000 מ' טיפוס מצטבר, הייתי כמו חדש: ללא כאבים בברך ושום כאבי שרירים.... טוב, ההחלטה נפלה – יוצא לרוגיין!

והברך? שרדה 24 ו– 34 באימונים... תשרוד +40 ברוגיין.

היום הגדול הגיע.

חמוש בברים, ג'לים, מים וכדורי מלח (לפי המלצות חבר משתתף מרתון, טריאתלון ואיירון–מן), מוכן פיזית ונפשית. קבלנו מפות. פתאום חצי שעה עוברת כמו 5 דקות. אתה מסתכל ומבין שאין לנו מושג כמה תחנות אפשר לקחת: הקנ“מ מבלבל והכל נראה קרוב מאשר הוא באמת (ההרגל של להסתכל על מפות ניווט 1:10,000) אפשר רק להסיק שאם באופטימום רצי ה– 12 שעות יקחו 31 תחנות, החסם של נווטי 7 השעות. יעמוד על 18, אנחנו מסתכלים ומבינים איך פבל “סידר“ אותנו ושיבץ את התחנות כך שמי שיהיה “גרידי“ ישלם ביוקר.

הנחות היסוד בתכנון:

א. חייבים לאסוף את כל החד–ספרתיות (ניקוד גבוה)

ב. את התחנות בהרים נקח בשעות הראשונות (למי יהיה כח לטפס בשעה השישית?...)

 ג. חייבים להשאיר אופציות של הוספת תחנות (כן, פינטזנו אפילו על 21 ו– 27 , מזרחה לכביש 38..)

וכמובן, וויתור על תחנות בהתאם להתקדמות.

צריך לחתוך! מחליטים על סבוב עם כיוון השעון שמתחיל בתחנה 1 – אנחנו רושמים על המפה: 15–13–20–19–7–4–12–17–6–8 וברור לנו שלא נוכל לחזור בלי 2 ו– 3... אבל נהיה חכמים יותר בעוד מספר שעות...יוצאים לדרך. זינוק המוני דוחף את כולם להתחיל מהר מדי, מסביבך אנשים רצים לכל הכיוונים…רק כשמתרחקים כמה דקות מאזור הכינוס אני מצליח להכנס למפה ולקצב. בשלב זה דרך סוליות הנעליים העמוסות בוץ, אנחנו מבינים ששיקול התחנות ההרריות ראשונות ישתלם כאשר נרד חזרה לבוץ לאחר שהתקשה מעט במהלך הבוקר. מזג אוויר נפלא, בחיתוכים בשטח נגלים מרבדי רקפות אינסופיים, ומסביב ירוק בלי סוף – התקופה הכי יפה לניווט.

התכנון עובד היטב – עוזי מעדכן אותנו כל הזמן על ההתקדמות מול הזמן, נעמן מכניס אותנו ל“מוד ריצה“. כבר ברור שהתחנות ההרריות גוזלות הרבה זמן ומאמץ: ב– 17 מוותרים על ה“פנטזיה“ ( 21 ו– 27 ) ב– 7 מבינים ש– 19 ו– 20 לא ריאליות, וב– 5 כבר ברור. 9 וכמובן 18 ו– 26 , שוותרנו על החלק הדרומי ( 16) מובן שנקח את 2 ואת 11 אחריה והיא תהיה נקודת ההחלטה: אם ישאר זמן אז נלך על 22 או אפילו גם 24 , ואם לא אז 15 ורק נשאר להחליט אם 10 בפנים, 3 – ולכנוס. לבאים ממזרח תחנה 11 שמוקמה בין שדות חרושים, בדקה עד כמה אנו מכבדים את החקלאי ואת תקנון התחרות – כן, מכבדים... ומקיפים.... מסתכלים בשעון – 24 ו– 22 נופלות, ממשיכים ל– 15 ב– 15 נשארה עוד שעה, עד עכשיו התקדמנו בקצב של 6 קמ“ש לערך, לאסוף את 10 ו– 3 ולסיום נראה כ– 7 ק“מ... פה מגיע הקרדיט לעוזי ונעמן שלקחו החלטה, אני, הברך ורגלי הדואבות היינו יכולים להמשיך ל– 3 ישירות. מגבירים קצב ל– 10 ו– 3. נעמן מדריך אותי בטכניקות אוטו–סוגסטיה להזרמת אנרגיות לרגלים... לא יודע אם עבד, אבל קצת העביר את הזמן במחשבות חיוביות... אז בעצם עבד... מגיעים 5 דקות לפני הזמן – זהו הסיפוק הכי גדול. עמדנו בתכנון, היינו מספיק דינמיים בשינויים והגענו לפני זמן הגג.

מקום ראשון במסטרס – אה... גם זה סיפוק.

חזרתי למחשבותי 10 ימים אחורה בק“מ ה– 32 … האתגר הניווטי הוא בכל זאת מדהים – הכל קם ונופל על תכנון אסטרטגי נכון, לפני ובמהלך הרוגיין, ותודה רבה לפבל שהצליח לאתגר ולהשאיר אותנו עם סימני שאלה במהלך כל הניווט.

אז מה היה לנו: 2 ברים, 5 ג'לים, כדורי מלח כל שעה, 14 תחנות, כ– 42 ק“מ, ראש עובד כל הניווט, והרבה טבע ותצפיות מדהימות עם ראות עד הים...

ותודה לעוזי ונעמן, 7 שעות מהנות העברנו יחד (ראית נעמן, הפנמתי, לא 6 שעות טובות ושעה אחרונה סיוט...)לסיכום, סדר התחנות:13–10–15–11–2–5–13–7–4–12–17–6–8–